1.        בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בהחלטתו מיום 15.5.02, הורה למערער –מכוח סמכותו לפי סעיף 134(א) לפקודת מס הכנסה – לתת ערובה לתשלום המס נשוא הערעורים שהיו תלויים לפניו. בסיפא להחלטתו הורה כי "אם לא תועמד על ידי המערער ערובה כאמור, בתוך חודש מהיום, לא יהיה מנוס ממחיקת הערעור".

 

           משלא העמיד המערער ערובה לפי ההחלטה הורה בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מיום 9.6.02, למחוק את הערעורים.

 

2.        בטיעוניו לפנינו טען בא כוח המערער, בין היתר, כי לפי הוראת סעיף 134(ג) לפקודת מס הכנסה, לא היה בית המשפט המחוזי רשאי למחוק את הערעורים בשל אי העמדת הערובה, אלא רק לעכב את יציאתו של המערער מן הארץ וגם/או לעקל את רכושו. טענה זאת לא נטענה לפני בית המשפט המחוזי ואף לא בהודעת הערעור. לפיכך לא ניתן עליה את דעתנו ואנו דוחים אותה.

 

3.        אשר לטענותיו האחרות של המערער, פשיטא שזכאי אדם להביא את ענינו לפני ערכאה שיפוטית בלי שיונחו לפניו מכשולים, אולם לאור נסיבותיה המיוחדות של הפרשה – שעליהן עמד בית המשפט המחוזי בהרחבה בפסק דינו – לא מצאנו מקום להתערב בפסק הדין.

 

4.        הערעור נדחה. המערער ישלם שכר טרחת עורך דין של המשיב בסך 20,000 ש"ח.

 

           ניתן היום, כ"ח באלול התשס"ג (25.9.03).

 

 

 ש ו פ ט                                 ש ו פ ט                                 ש ו פ ט ת

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   02053880_M06.docהג

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il