החלטה

 

1.         לפני בקשתו של המערער לקבל את ערעורו מבלי לקיים דיון לגופו של עניין, בטענה כי ההליך שעל פיו הוצאו השומות נשוא הערעור היה בלתי תקין ונפלו בו פגמים "מנהליים וחוקתיים".

 

רקע עובדתי ודיוני

 

2.         המערער היה שותף בשותפות בחלקים שווים ביחד עם מר רחמים יצחק ז"ל. השותפות הייתה הבעלים של מתחם עסקי המכונה "צומת אורנים", הנמצא בצומת הרחובות פייר קניג ויהודה בשכונת תלפיות בירושלים. בשנים 1995- 1999 הופעל במתחם על ידי השותפים בית מאפה תחת השם "מאפיית אושרת" (להלן: המאפיה או העסק). כמו כן פעלה במתחם תחנת דלק ששכרה את המקום מהשותפות.

מהדו"חות של השותפים לשנים 1995-1999 עלה, כי בשנים 1995-1998 סבלה המאפיה מהפסדים כספיים, ולפיכך כל אחד מהשותפים דיווח על מחצית מההפסד בגין בית המאפה כהפסד מעסק.

בנוסף, המערער סיווג כספים שנתקבלו בשנת 1998 מחברת "דלק חברה ישראלית לדלק בע"מ" (להלן: חברת דלק) כהלוואה.

בבדיקת סבירות כלכלית שנערכה לעסק על ידי מפקח מס הכנסה, רו"ח משה אלאור,  נמצא, כי הדיווחים מהפעלת בית המאפה אינם סבירים, ולפיכך נערכו שומות על פי מיטב השפיטה על בסיס ניתוח הדו"חות של הכספיים ועל בסיס תחשיבים שנערכו על ידי הכלכלן אורי הרוש. גורם נוסף שתמך בהוצאת השומות היה פסילת ספריו של המערער משנת 1996 בגין אי רישום תקבולים.

השומה שהוצאה למשיב ביום 12.6.01 לפי סעיף 145 (א)(2) (להלן: השומה המקורית) בוססה על שני תחשיבים חלופיים להכנסות מבית המאפה: האחד- חישוב תוספת מחזור ההכנסות לפי תחשיב פידיון לכל קילוגרם קמח; השני- חישוב תוספת מחזור ההכנסות לפי תחשיב אחוז עלות חומרי הגלם. בפועל הוגדל מחזור הכנסות בית המאפה בכל שנת מס לפי התוספת הנמוכה יותר שהתקבלה מתוך שני התחשיבים החלופיים. תוספת הפדיון של בית המאפה עמדה על כ-13 מיליון ₪.

כמו כן נקבע בשומה, כי הכסף שאותו קיבל המערער מדלק הנו הכנסה מדמי שכירות.

 השגותיו של המערער על השומה נדחו, וביום 16.7.02 קבע פקיד השומה בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודה את השומה שהוציא .

 

3.         ביום 14.8.02 הגיש המערער ערעור על השומה לבית המשפט .

בנימוקי השומה שהוגשו לבית המשפט ב-19.9.02 חזר המשיב על השומה המקורית כפי שהוצאה בתחילה.

לעומת זאת, בתצהירי העדות ראשית שהוגשו מטעם המשיב הודה המשיב בטעויות  שנעשו בשומה המקורית לגבי תוספת הפדיון במאפיה ותיקן את השומה בהתאם. כך, בעוד שתוספת הפדיון של בית המאפה בשומה המקורית עמדה על 13,307,079 ₪, תוספת הפדיון בשומה המתוקנת בתצהירים עמדה על 9,585,711 ₪. עמדת המשיב לגבי סיווג הכספים שהתקבלו מחברת דלק לא השתנתה.

בעוד שהחוב של המערער לפי השומה המקורית עמד על 4,825,467 ₪, הרי שעל פי השומה המתוקנת  הגיע החוב נכון ליום הוצאת הצו לסכום של 3,267,845 ₪.

 

טענות הצדדים

 

4.         טענתו המרכזית של המערער היא, כי השומה המקורית לא הוצאה "לפי מיטב השפיטה" כנדרש בחוק. טעמו של דבר הוא, שבהליך הוצאת השומה נפלו פגמים, המתבטאים בלא פחות מ-14 טעויות שונות שבהן הודה המשיב. כפועל יוצא מכך נוצר פער של  כמיליון וחצי ₪ בסכום המס שהמערער נדרש לשלמו. פגמים וטעויות מסוג זה מלמדים, כי פקיד השומה לא הפעיל כראוי את שיקול דעתו. החלטתו מבוססת על תשתית עובדתית ותחשיבים שגויים ודי בכך כדי להוביל לבטלותה ולקבלת הערעור במלואו. 

 

5.         המשיב טוען מנגד, כי בפי המערער אין כל טענה באשר לשומה הנוגעת לתשלום מאת תחנת הדלק. וודאי שאין לקבל את הערעור לגבי מרכיב זה.

אשר לבית המאפה נטען, כי השומה המתוקנת זהה במבנה ובמרכיביה הבסיסיים לשומה המקורית. אין מדובר בטעויות המצביעות על העדר קיומה של "מיטב השפיטה", או על העדר שיקול דעת או זלזול מצד המשיב, מה עוד שהפקודה בעצמה הכירה באפשרות לקיומן של טעויות שנפלו בשומות. ועוד נטען, כי  על בית המשפט להגיע למיסוי האמיתי של הנישום בגין הכנסותיו ואין מקום להעניק לנישום טובת הנאה מחמת שגגה גרידא שנפלה בצווים, אשר המשיב ראה לנכון לתקנה ביוזמתו במסגרת תצהיריו.

 

דיון ומסקנות

           

6.         שומה לפי מיטב השפיטה צריכה להיעשות בצורה מקצועית, על יסוד תשתית עובדתית נאותה והפעלה ראויה של שיקול דעת. ברי שפקיד שומה חייב להימנע מלעשות שימוש בסמכותו בשרירות לב או בקלות דעת. ראו: ע"א 734/89 פיקנטי תעשיות מזון בע"מ נ' פקיד שומה גוש דן . פ"ד מו(5), 309 , 322-323; בש"א (ירושלים) 8097/01 - חברת דובק אלנטשה נ' פקיד שומה (תקדין). מצד שני, לא כל טעות מובילה לבטלותה של השומה. פקודת מס הכנסה מאפשרת את תיקונן של טעויות שנפלו בשומה (סעיפים 147 ו-156 לפקודה). את הפגיעה ואי הנוחות הנגרמת לנישום עקב טעויות יש לאזן עם הרצון (התחיקתי) להגיע למיסוי אמיתי של הנישום (פס"ד פיקנטי הנ"ל).

 

7.         לאחר שבחנתי את טענותיו של המערער על פי אמות מידה אלה הגעתי למסקנה, כי אין מקום להורות על בטלותן של השומות ועל קבלת הערעור ללא שיקויים דיון לגופו של עניין. ואלה הם טעמיי: מדובר בשומה רחבת יריעה. מתצהירי המשיב עולה לכאורה, כי קדמו לה מחקר שערך המשיב ועבודה מקיפה. היקף עבודתו של המשיב ועריכת שומה מסוג זה טומנים בחובם אפשרות לטעויות. והנה, בחינתן המדוקדקת של "14 הטעויות" בשומה, שאותן מונה המערער בבקשתו, מלמדת, כי הן מתמקדות בעיקרן בשני מקרים של העתקה שגויה, באי ניכוי פחת של 5 אחוזים מסך הפדיון ובאי קבלתה של הערת המערער בעניין הכנסת עלויות לחומרי הגלם. כל יתר הטעויות מהוות בעיקרן פועל יוצא של שלושה עניינים עיקריים אלה ואין לראות בהן טעויות עצמאיות העומדות בפני עצמן. המשיב לא בקש להסתתר מאחורי הטעויות שנעשו ותיקנן במסגרת תצהיריו. יש להצטער על כך שהדברים לא הועמדו על מכונם מלכתחילה אך מנגד יש להטעים, כי התיקון לא כלל בניית שומה חדשה לחלוטין, שכן השומה המתוקנת נבנתה בעיקרה באופן זהה לשומה המקורית, תוך בדיקת הפדיון לכל קילוגרם קמח ובדיקת אחוז עלות חומרי הגלם. זאת ועוד: התיקון לא הוביל לאיפוסה של השומה. גם לאחר התיקון עדיין ישנם גידול בפדיון של 9.5 מיליון ₪ ותוספת מס נכבדה של יותר מ- 3 מיליון ₪. לכל זאת יש להוסיף, כי הטעויות שעליהן מלין המערער לא נוגעות כלל לרכיב השומה שעניינו בתקבולים שהתקבלו מחברת הדלק. לאור מכלול הנתונים אין מדובר בטעויות שיש בהן כדי להוביל לבטלותה המוחלטת של השומה ומן הדין לברר את הערעור לגופו במגמה לנסות להגיע למיסוי אמיתי של המערער בגין הכנסותיו.

 

הבקשה נדחית.

 

קדם המשפט הקבוע ליום 8/2/04 שעה 09.00 - נותר על כנו.

 

ניתנה היום כ"ד בטבת, תשס"ד (18 בינואר 2004) בהעדר הצדדים

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

מותר לפרסום מיום 18/1/04

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

000645/02עמה053 יצחק ענבר