|
1 |
בתי
המשפט
|
עמה001177/02 |
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו |
||
|
|
|||
|
19/06/2003 |
תאריך: |
שופט: אלטוביה מגן |
בפני: |
|
|
בעניין: |
||
|
|
ע"י ב"כ עו"ד |
|
|
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
|
||
|
ע"י ב"כ עו"ד |
|
||
|
בהעדר
הצדדים |
נוכחים: |
מונחת לפני בקשתו של המשיב כי אתיר לו לתקן את ההודעה המפרטת את נימוקי
שומתו טרם שמיעת הערעור בכך שיוסיף לנימוקיו כי ספרי המערער לשנת 1999 נפסלו גם
מכח סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה בשל אי רישום תקבולים וכן כי המערער לא ערער על
פסילה זו, שילם קנס מנהלי בגינה ופסילה זו היא סופית.
המערער מתנגד לבקשת תיקון זו. לטענתו, בשעת תשלום הקנס המנהלי, הבין כי
פקיד השומה ויתר על עילת פסילה זו ולא פסל את ספריו. מטעם זה גם לא ערער הנישום על
הפסילה והסתפק בתשלום הקנס. לטענת המערער אם בכל זאת תתקבל בקשת המשיב לתיקון
נימוקי השומה ולהוספת עילה זו הרי שיש לאפשר לו לערער עליה אף שחלף זמן הערעור.
לבסוף טען המערער כי נפלו פגמים בבקשת המשיב לתיקון נימוקי השומה באשר חסרה היא
פירוט עובדתי ובאשר נתמכת היא בתצהיר החתום על ידי פקיד אחר מזה החתום על נימוקי
השומה והודעת הפסילה.
תקנה 9(א) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט - 1978
קובעת את הוראת תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 כהוראה השלטת
בעניין מתן היתר לתיקון נימוקי שומה. להלן נוסח תקנה 92 :
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל
עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות
או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית
המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת
השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות"
אם כן, המבחן העיקרי בבוא בית המשפט להכריע אם להתיר את תיקון נימוקי השומה
הוא האם יהיה בתיקון כדי לעזור לבית המשפט להכריע בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין
הצדדים. כך נפסק בע"א 557/75 אמיר
אגקי נ' מרדכי כהן, פ"ד ל(2) 64, בעמ' 67 כי "די שהצדדים חלוקים
בעניין נשוא התיקון והיותו קשור לכתב הטענות בכדי שבית המשפט יתירו אפילו בשלב של
ערעור"
לעניין השיקולים אשר ישקול ביהמ"ש בבואו להתיר תיקון כתבי טענות ר'
דברי הד"ר יואל זוסמן בספרו סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ'
338 כי לכאורה תקנה 92 לתקנות סד"א מקנה שיקול דעת לבית המשפט שלא להתיר את
תיקון כתבי הטענות, אולם "מייד אח"כ באה מצוות המחוקק להתיר כל תיקון,
ובלבד שיהא בו צורך כדי שבית המשפט יוכל להכריע באותן השאלות 'שהן באמת השאלות
השנויות במחלוקת'". ור' עוד ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות
בע"מ פ"ד לט(2) 556, בעמ' 558-557 ורע"א 2345/98 ס' דנגור
נ' ליבנה פ"ד נב(3) 427, בעמ' 431
ניתן לומר אם כן כי ביהמ"ש יתיר דרך כלל תיקון כתב טענות אלא אם לא
ניתן לעשות כן מבחינת הדין המהותי (כגון טענת התיישנות החייבת להיות מועלית
בהזדמנות הראשונה או טענה בדבר היעדר סמכות מקומית או בינלאומית) או אם יתקיים אחד
החריגים כגון קיפוח בעל דין יריב ופגיעה בו שלא כדין, התנהגות שלא בתום לב מצד
המבקש או שהבקשה הוגשה באיחור רב (זוסמן שם, בעמ' 349 ואילך וכן רע"א 1832/95
אשר קוגלר נ' תעשיות רוגוזין דינים עליון כרך מ, 987)
מן הכלל אל הפרט, במקרה דנן מדובר בבקשה לתיקון נימוקי השומה שעניינה הוספת
טענה שנשמטה אודות פסילת הספרים. תיקון זה נוגע לפלוגתאות הנטושות בין הצדדים ויש
בו כדי לסייע לבית המשפט להכריע בהן. הטענה מתייחסת לאירוע בעולם המעשה אודות
פסילת ספריו של המערער לשנת המס 1999.
המערער אינו חולק כי תחילה קיבל הודעת פסילה לפי סעיף 145ב. המערער לא טוען
כי חלק על פסילה זו או ערער עליה, נהפוך הוא, בשל פעולותיו או מחדליו של המערער
שביסוד אותה פסילה שולם קנס מנהלי על מנת לכפר על העבירה שבבסיס הפסילה.
המשיב לא ויתר על אותה פסילה אלא הוסיף עליה לאחר מכן פסילות למכלול של
שנות מס מכוח סעיף 130 לפקודה (לשנים 1997,1998,1999,2000)
המחוקק הכיר בכך כי תיתכנה עילות פסילה שונות ונתן להן ביטוי בסעיפים
השונים של הפקודה העוסקים בכך. במערער זה, לטעמם של המשיב, יש יותר מעילה אחת
המשמשת יסוד לטענת פסילת הספרים ובהתבסס על גישה זו פעל המשיב.
בפני המערער עמדה הזכות הקבועה בפקודה לערער על הפסילה מכוח סעיף 145ב
במועד הקבוע שם ומשלא עשה כן אין הוא יכול עתה, יותר משלוש שנים לאחר מכך, לבקש
מביהמ"ש להאריך המועד לצורך הגשת ערעור בלא טעם מיוחד בפרט בהתחשב במשך הזמן
שעבר ותשלום הקנס המנהלי לצורך כיפור המעשה או המחדל שבבסיס הפסילה.
המערער היום לא טוען בפני שהמשיב ויתר על פסילת הספרים לפי סעיף 145ב אלא
טוען כי הוא "היה משוכנע שהמשיב ויתר לו על הפסילה" או "לא שיער
שעקב זה נפסלו גם ספריו". ב"כ המערער טוען כי בתיק הפלילי לא היה המערער
מיוצג - נניח שכך, הרי שבמישור השומתי המערער ודאי הסתייע בייעוץ וטיפול של רואה
חשבון מטעמו וקשה על בית משפט זה לקבל טענה שרואה החשבון של המערער לא העמיד אותו
על מצב הדברים לאשורו.
זאת ועוד, טענתו זו של המערער לא נתמכת בתצהיר, העלאת טענה זו בדבר
השערותיו של המערער מבלי שבידי המשיב האפשרות לחקור אותו בעניין זה - אין לה כל משקל.
הרי יתכן והמערער בחר דווקא שלא לערער על הפסילה מכוח סעיף 145ב מטעמים אחרים
השמורים עימו ואולי מאותם טעמים שהביאו אותו לתשלום הקנס המנהלי.
המחוקק הביע דעתו במפורש כי תשלום קנס מנהלי אינו מחסום במישור האזרחי
לרבות המישור השומתי וראה סעיף 23 לחוק עבירות המנהליות התשמ"ו - 1985
אשר על כן בין אם היה המערער ער לכך אם לאו אין כל משקל. המערער לא שכנעני
כי בידו טעם מיוחד ליתן לו עתה לערור על אותה פסילה וכתנאי לתיקון נימוקי השומה,
תנאי אשר לא נסמך בדין.
אינני מוצא נימוק כלשהו להימנע ממתן היתר לתיקון נימוקי השומה. אין מדובר
בבקשת תיקון מאוחרת לתחילת ההוכחות או בחוסר תום לב מצד המשיב, המשיב מצהיר במפורש
כי נפלה טעות בעת עריכת נימוקי השומה. כך גם אינני מוצא כי תקופחנה זכויותיו של
המערער בדרך כלשהי שהרי אין המדובר בעובדה חדשה שמציג המשיב.
הבקשה לתיקון נימוקי השומה מתקבלת. המערער רשאי לתקן את
ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור בתוך 30 יום, רק בקשר עם התיקון האמור. הערעור
נקבע להוכחות ליום 7.1.2004 בשעה 13:30
המערער יישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 5,000 ₪ נושא
הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
ההחלטה ניתנה היום יט בסיון,
תשס"ג (19 ביוני 2003), בהיעדר הצדדים.
המזכירות
תמציא העתק החלטתי זו לידי הצדדים.
|
אלטוביה מגן, שופט |