שני ראשים לעתירה: האחד, בקשה לביטול הוראת תקנה 18(ג) לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"מ-1979 באופן שניתן יהיה להשיג על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בשאלות שבחוק; והאחר – בקשה כי עניינו של העותר יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על-מנת שתקבע לו נכות רפואית נוספת בשל מגבלותיו.

 

           שאלת אפשרות ההשגה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אכן צריכה תשובה והמדינה הודיעה, בכתב התשובה שהגישה,כי בעבר הייתה יוזמת חקיקה בעניין וכי במשרד האוצר שוקלים בחיוב להגיש מחדש הצעת חוק מתאימה לכנסת. כל עוד נמשכים הליכים אלה ובפועל כל עוד לא יסתיימו אין תועלת – מבחינתו של העותר – בביטול התקנה האמורה שהרי לא יהא בביטול זה כדי להקים לו זכות ערעור כמבוקש על-ידו.

 

           לענין קביעת אחוזי הנכות של העותר, אין לבוא חשבון עם הוועדה הרפואית בכל הנוגע למסקנותיה. המדובר בהפעלת שיקול-דעת מקצועי-רפואי בעיקרו. בעשותה כן, באה הוועדה לקראת העותר בהתחשבה בליקוים שאינם מפורשים בתקנות הנוגעות בדבר – תוך מתן ביטוי לשקלול הגבוה האפשרי. בכך הלכה בעקבות הפסיקה של בית-משפט זה (ראו: בג"ץ 191/65 שוורץ נ' הוועדה הרפואית לעררים, פ"ד יט(3) 544; רע"א 9347/96 קצין התגמולים נ' גדי בנימין).

 

           לא מצאנו דרך להתערב בהחלטה. מאליו יובן כי אם יחול שינוי במצב בריאותו של העותר עשויים הדברים להשתנות.

 

           התוצאה היא שהעתירה, על שני ראשיה, נדחית. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, א' בטבת התשס"ה (13.12.04).

 

 

ש ו פ ט                                               ש ו פ ט ת                                   ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   04020860_P02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il