בשם המבקש:                     עו"ד רונן אורן

בשם המשיב:                      עו"ד גיא מיכלין

 

 

 

           בתאריך 14.4.02 ניתנה החלטת פקיד השומה בהשגה שהגיש המבקש בעניין משיכות פרטיות שנעשו על-ידי המבקש מהחברה שבניהולו, אשר חויבו במס הכנסה.

 

           בתאריך 17.6.02 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

 

           בדיון בבקשה להארכת מועד, שנערך בתאריך 6.10.02, הודיע המבקש לבית-המשפט, כי עורך-דינו לא ימשיך לייצגו ובשל כך ביקש לדחות את הדיון לישיבה אחרת. השופטת ברכה אופיר-תום נעתרה לבקשה, אולם קבעה, כי כל מניעה שתעלה בעניין קיומה של הישיבה החדשה מצד המבקש, תסגור את הנושא במובן זה שהבקשה להארכת מועד תידחה.  מועד הדיון החדש נקבע ליום 29.10.02.

 

           או-אז הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה להקדמת מועד הדיון בטענה, כי החל מיום 14.10.02, ישהה המבקש במאסר לריצוי עונש שהוטל עליו. בית-המשפט המחוזי קבע, כי ניתן להקדים את מועד הדיון ליום 13.10.02, בכפוף להסכמת המשיב, אלא שהמשיב התנגד להקדמת הדיון. 

 

           לישיבה שהתקיימה, אם כן, ביום 29.10.02 לא הופיע המבקש. במקומו הופיע עורך-דינו, שכאמור הופטר מייצוג, והודיע על חזרתו לייצג את המבקש. הוא ביקש מבית-המשפט לדחות את הדיון פעם נוספת בשל כניסתו של המבקש לבית-הסוהר כאמור.

 

           בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה לדחות שוב את מועד הדיון ובהתאם להחלטתו האמורה דחה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה חוזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקש הוא, כי הודיע לבית-המשפט כי במועד שנקבע ישהה במאסר ולכן החלטת בית-המשפט הינה בבחינת ענישת המבקש, אשר תגרום לו לנזק כבד. מנגד, המשיב תומך יתדותיו בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

 

           החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

 

           הערעור שבפניי – בדין יסודו.

 

           תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החלה גם על ערעורי מס הכנסה מכוח תקנה 9 לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט-1978 קובעת:  

 

                      מועד או זמן שקבע בית משפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו. [ההדגשה הוספה].   

 

           העדר התייצבותו של המבקש לדיון, כפי שהסביר בא-כוחו בבית-המשפט המחוזי, נובע מהיותו אסיר. מטבע הדברים, הטיפול בענייניו קשה עליו יותר מלאדם חופשי. בנסיבות אלה, קשייו של המבקש כאסיר מהווים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור. 

 

           אני מקבלת איפוא את הערעור, מבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי ומאריכה את המועד להגשת ערעור על החלטת המשיב לבית-המשפט המחוזי.

 

           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, י"ב בסיון תשס"ג (12.6.03).

 

                                                                                                  ש ו פ ט ת 

          

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   02104850_L04.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il