בתי המשפט

 

 

 

 

 

 

החלטה

 

ענינה של בקשה זו הינו הארכת המועד מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 להאריך המועד להגשת ערעור על פסילת ספרי המבקשת לשנת 1999 בשל אי רישום תקבול הקבוע בסעיף 145ב (א)(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א 1961 (להלן – הפקודה).

 

המבקשת הינה חברה קבלנית.

 

המבקשת מאשרת כי המשיב הודיע לה בכתב בהודעות נפרדות כולן מאותו יום, כי "נתגלו ליקויים בניהול פנקסי החשבונות" לשנים 1997,1996,1995 ו- 1999 (נספחים ב' עד ה' לבקשה) הכל בהתבסס על הודעות שנגבו מלקוחות המבקשת אשר רכשו דירות הימנה.

 

המבקשת מאשרת כי ידעה כי המשיב טוען כי לא נרשמו תקבולים בכל שנות המס האמורות לרבות שנת 1999 בהתבסס על דו"ח גמר חקירה של מחלקת חקירות מס הכנסה.

 

בהודעה על לקויים בניהול ספרי חשבונות לשנת 1999 (נספח ה' לבקשה ; להלן-  הודעת  הלקויים) ששלח המשיב למבקשת ביום 7.12.01 נשואת בקשה זו, נאמר כדלקמן:

 

"....

 

1.      בכוונתי לפסול את פנקסיך, אולם טרם ייעשה כן ניתנת לך אפשרות להשמיע טענותיך בפני פקיד השומה או סגנו. לצורך כך, עליך להגיש בקשה מנומקת בכתב לחתום מטה תוך 15 ימים מיום המצאת הודעה זו.

לאחר קבלת בקשתך, יקבע לך מועד בו תוכל להשמיע טענותיך בעל פה בפני פקיד השומה או סגנו.

 

2.      אי משלוח הבקשה יתפרש כויתור מצידך על זכותך להשמעת טענותיך ואראה פנקסיך לשנת המס 1999 כפסולים מיום המצאת הודעה זו.

ולענין זה :- תשומת לבך מופנית לסעיף 145ב (א)(1) לפקודת מס הכנסה, הקובע כי המועד להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי על פסילת הפנקסים הינן   60 יום מיום המצאת הודעה זו.

 

3.      ...."

 

 

הצדדים אינם מציינים בתצהיריהם שבפני אם המבקשת פנתה בכתב בבקשה  מנומקת אולם מוסכם כי המבקשת קיימה דיון באמצעות רואה החשבון מימון מטעמה, במשרדי המשיב עם סגן פקיד השומה הגב' כהן שמאי וזאת ביום 17.12.01. מטרתו הראשונית של הדיון היתה בקשר עם פתיחת שומות המבקשת מכוח סעיף 147 לפקודה אולם, כעולה מפרטיכל הדיון , נספח א לתגובת המשיב, הובהר למייצג כי הדיון יכלול גם את נושא פסילת הפנקסים כשהמייצג מסתייג מכך. סוכם לבקשת המבקשת, אשר טענה כי לא היה באפשרות מייצגה להערך לדיון בנושא הפסילה, כי המבקשת תגיב לנושא הפסילה בתוך שבוע ימים  באמצעות  עורך דינה. כן הוסכם כי תינתן למבקשת הזדמנות נוספת בתוך אותו שבוע להציג עמדתה גם בעל פה, אם תחפוץ בכך.  הובהר באותה ישיבה כי בשל אילוצי המועדים הקבועים בפקודה, על פקיד השומה לקבל החלטה עד ליום 31.12.01. פרטיכל הדיון ציין בכותרתו כי הדיון נסוב על השנים 1995,1996 ו-1997.

 

שבוע לאחר דיון זה שלח המשיב למבקשת הודעות על פסילת פנקסים לשנות המס האמורות (95-97 , נספחים ו' ז' ו-ח' לבקשה).המשיב מסביר כי: "לאור נוסחה של ההודעה המתייחסת לשנת 1999, לא היה מקום לשלוח למבקשת הודעה נוספת על פסילת פנקסים לשנה זו כדוגמת הנספחים ו' ז' ח'" (ראה סעיף 6 לתצהיר הגב כהן שמאי המצורף לתגובת המשיב).

 

המשיב מבהיר כי כיון שבעת הדיון בפניו עם מייצגה של המבקשת לא הועלו טענות לגבי שנת 1999 ולאור נוסח הודעת הליקויים בקשר עם שנה זו לא היה מקום לשלוח הודעת פסילה נוספת הואיל ו"הודעת הליקויים" היא היא הודעת הפסילה.

 

 

הודעה על פסילת  ספרים כאמור נשלחת  לאחר שמי שקיבל הודעה על ליקויים, מגיש בקשה ומתקיים דיון בענינו . היה ולא שוכנע פקיד השומה כי קימת סיבה מספקת לאי רישום התקבול מודיע הוא זאת בהודעה האמורה. מי שלא פנה בבקשה בהמשך להודעת הליקויים, אין מקום לשלוח שוב הודעה נוספת הואיל וההודעה שקיבל מדברת בעדה ומשקפת נאמנה את מצוות לשון סעיף 145ב (א)(1) לפקודה.

 

המבקשת טוענת כי דוקא משום שלא קיבלה הודעת פסילה מפורשת לשנת 1999 שעה שקיבלה הודעות לשנים 1996,1995 ו- 1997 , סברה כי  ספריה לשנת 1999 לא נפסלו.

 

האם בנסיבות אילו קיים "טעם מיוחד" כמצוות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, להאריך המועד להגשת ערעור על הפסילה , מעל שנה ומחצית השנה מאז משלוח אותה הודעה?

 

המבקשת היתה מיוצגת בפני המשיב באמצעות מייצג שהוא רואה חשבון המצוי ובקיא בנהלים אילו הקשורים בפסילת פנקסים. באותה עת   גם נועצה המבקשת, כעולה מפרטיכל הדיון האמור , עם עורך דין המצוי בדיני המס.

 

שעה שלא העלתה המבקשת טענה בעניין שנת 1999 לא היה צורך לשלח כל הודעה נוספת. אחת משניים, אם היווה הדיון שהתקיים במשרדי המשיב בבחינת הבעת הסתייגות של המבקשת מכוונת הפסילה הרי הסתייגות זו היתה רק לגבי שנות המס 1995-1997 ולא לגבי שנת 1999. אם לא היה הדיון דיון כדין בקשר עם הפסילה, הרי לא נטען בפני על ידי המבקשת כי שלחה הסתייגות מנומקת בכתב אף לא לאחת משנות המס האמורות לרבות לשנת 1999, על אף שהסכימה לעשות כן בתוך שבוע מיום הדיון האמור בקשר על השנים 1995-1997. משכך די היה בהודעות הליקויים עצמן כדי להוות הודעות פסילה בכל שנות המס האמורות.

 

שעה שהמבקשת לא פעלה לעלות הסתייגות, תוך מסירת הנמקה לפקיד השומה מדוע ישנה סיבה לאי רישום התקבולים לשנת 1999, היתה צריכה היא לדעת כי בכך למעשה ויתרה על זכותה לטעון כנגד הפסילה, הכל כקבוע בסעיף 145ב  (א)(1) לפקודה, שזה לשונו:

 

" נישום הרושם תקבוליו בסרט קופה רושמת, שובר קבלה, חשבונית, ספרי פדיון יומי ו תעוד אחר שהוא חייב לנהל על פי הוראות הנציב מכח סעיף 130, ולא רשם בהם תקבול שהיה חייב לרשמו על פי אותן הוראות, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים זולת אם שוכנע פקיד השומה כי היתה סיבה מספקת לאי הרישום; על חלטה של פקיד השומה ניתן לערער כאילו היתה צו לפי סעיף 152(ב), ובלבד שהמועד להגשת הערעור יהיה 60 יום. "

 

נישום שאינו מעלה כי היתה סיבה מספקת לאי רישום תקבול, די בממצא שלא נרשם תקבול כדי להפוך את פנקסיו לבלתי קבילים.

 

במצב דברים זה , כאשר נוסח הסעיף ברור ומדבר בעד עצמו, כאשר עובדתית המבקשת יודעת כי המשיב סובר כי לא רשמה תקבולים לשנת 1999 וכאשר התקבלה בידיה הודעת ליקויים כנוסחה שצוטט לעיל, שעה שהיא מיוצגת בידי בקיאים ומנוסים בתחום, אין אני מוצא טעם מיוחד בעובדה  שהמבקשת לא קיבלה הודעת פסילה כדוגמת נספחים ו' ז' ו-ח' לבקשה. מסכים  אני עם המשיב כי הודעות אילו נשלחות על מנת להודיע למי שחלק על הכוונה לפסול, אשר השמיע את דברו ופקיד השומה לא מצא כי ישנה סיבה מספקת לאי רישום התקבול. במקרה דנן, הואיל והתקיים דיון בענין שנות המס 1995-1997 והמשיב ביקש לראות בדיון כדיון הדן גם בשאלת הפסילה, שלח הוא הודעות כאמור על מנת מנוע ספק. לא היה צורך לשלח הודעה נוספת לגבי שנת מס שלא היתה כלל בדיון.

 

המבקשת למעשה מבקשת להטיל על המשיב הליך  נוסף של משלוח הודעות נוספות על הודעת הליקויים גם למי שלא פנה אל פקיד השומה וחלק על הכוונה לפסול הפקנסים. בהודעה המודיעה על ליקויים בניהול פנקסי חשבונות יש הנחיה ברורה כי יום המצאת ההודעה הוא יום הפסילה אם לא פנה במועד הנישום בבקשה מפורטת בכתב.  משלח הודעה נוספת למי שלא פנה כאמור עלול לגרום לאי בהירות באשר למועד הקובע להגשת הערעור. הליך נוסף כזה הוא מטלה בלתי נחוצה המחייבת מערכת נוספת של מעקב ושיגור הודעות אשר אין בה תועלת ממשית והיא בבחינת  הכבדה לא יעילה על עבודת המשיב המטפל   גם כך ברבבות של שומות , פניות והתכתבויות.

 

בנסיבות אילו אינני מוצא טעם מיוחד עתה להאריך המועד להגשת ערעור על הפסילה לשנת 1999 להודעה שנמסרה בקשר עם  כך למבקשת עוד בדצמבר 2001.

המבקשת טוענת בעקיפין כי למעשה לא קיבלה הודעת פסילה כלל בקשר עם שנת המס 1999 וכי בקשה זו מוגשת רק לשם הזהירות. לאור החלטתי דלעיל אני מוצא כי הודעת הליקויים לשנת 1999 היא הודעת פסילה. הואיל והמבקשת אינה חולקת כי קבלה הודעה זו הרי שנתקבלה בידיה הודעת פסילה כדין ואין מקום להאריך המועד להגשת ערעור בקשר עמה.

 

המבקשת תשא בהוצאות המשיב בקשר עם בקשה זו לרבות שכר טרחת עורך דין בסך כולל  של 2,500 שח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

 

 

ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ג (11 בספטמבר 2003) שלא במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

001173/03עמה052 אלטוביה מגן