1

בתי המשפט

וע 5025/02

בפני: ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בירושלים בראשות כב' השופטת (בדימ') דליה קובל

	1. סלח סלמן 2. דוד סלמן 3. מפעלי אליהו סלמן ובניו בע"מ 4. בעלזא שיכון ורווחה בע"מ			בעניין:
העוררים		ע"י ב"כ עו"ד עמי פולמן
	נ ג ד
	מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים
המשיב			ע"י פרקליטות מחוז ירושלים

החלטה

א. עניינו של ערר זה הוא החלטת המשיב שלא לבטל חיובי ריבית עקב אי תשלום מס. ליתר פירוט מתבקשת הועדה לקבוע מהו המועד לחיוב העוררים בריבית עקב אי תשלום מס.

כן הועמדה לדיון טענת המשיב כי הערר דנן הוגש באיחור.

ב. להלן עובדות אחדות הדרושות לענייננו:

- ביום 28.12.89 נחתם בין העוררים 1 ו-2 לבין העוררת 3 ולבין העוררת 4 הסכם קומבינציה.

בסעיף 19 להסכם נאמר:

"חוזה זה ייכנס לתוקפו לאחר שהתב"ע אושרה ו/או קיבלה תוקף – אם בכלל – בתוך מועד של שנתיים וחצי מיום חתימת הסכם זה".

סעיף 20 מייד לאחר מכן עוד מבהיר:

"לא נתמלא התנאי שבסעיף 19 לעיל יראה חוזה זה כאילו לא נחתם מעולם והצדדים יהיו פטורים ומשוחררים מכל חבות על פיו.........................".

לאמור, יוני 1992 שהוא שנתיים וחצי לאחר מועד חתימת ההסכם הנו מועד קובע לעניין כניסתו של ההסכם לתוקפו.

- ביום 22.1.90 נמסרה לרשויות המס הצהרה בדבר עסקת הקומבינציה, כאשר במכתב הלוואי הופנתה תשומת לב הממונה האזורי להוראות סעיפים 19 ו- 20 להסכם, ולכך שהתמורה על פי ההסכם איננה ידועה עדיין מאחר והקרקע נשוא העסקה הנה בתהליכי תכנון וטרם ניתן לקבוע את ניצולת הבנייה.

על-כן התבקש הממונה לעכב את הוצאת השומות עד לבירור הנתונים המאפשרים קביעת שוויה של העסקה.

- המשיב, כפי שנתברר, הוציא שומות בעקבות הגשת הצהרת הצדדים ועל כך הוגשה השגה ביום 15.8.90.

בהשגה נטען כי החוזה מיום 28.12.89 טרם קיבל תוקף, מאחר וטרם התמלאו התנאים שבסעיפים 19 ו-20 להסכם. המשיב התבקש לבטל את הודעת השומה ולהמתין עם הוצאת שומה רק לאחר שתהיה עסקה בין הצדדים.

- ביום 12.11.90, ומן הסתם בעקבות שיחה בין הצדדים, נשלח לעו"ד טוקטלי אשר ייצג באותה עד את העוררים 1-3, מכתבו של אלי נעים השמאי המחוזי, ממנו עולה כי סוכם בין הצדדים על הוצאת שומה חדשה עם אישורה של התב"ע נשוא הנכס. על השומה החדשה ניתן יהיה להגיש השגה על פי החוק וכן ערר אם ימצאו זאת העוררים לנכון.

- תוכנית המתאר המקומית מספר 3767 אושרה ביום 10.11.96.

למעשה למועד זה כבר לא היה תוקף להסכם שבין הצדדים לאור הוראת סעיף 20 שבו.

- ביום 25.5.97 נחתם חוזה נוסף בין העורר 1 לבין העוררת מס' 4, לפיו מכר העורר 1 לעוררת מס' 4 את חלקו בזכויות בדירות שהיו אמורות להיבנות עבורו.

עסקה זו דווחה והוצאה בגינה שומה.

- לאחר אישור התב"ע פנו ב"כ העוררים למשיב וביקשו לקדם הוצאת שומת מס בגין עסקת הקומבינציה ואף התקיימו ישיבות משותפות במשרדי המשיב למטרה זו.

ר' מכתבו של עו"ד טוקטלי למשיב מיום 29.10.00.

- ביום 30.5.99 הוצאו הודעות שומה מפורטות.

- על שומות אלה הוגשה השגה ולאחר דיון בהשגה הוצאו שומות מתוקנות מיום 22.12.99.

- עו"ד טוקטלי במכתבו מיום 29.10.00 ביקש מהמשיב להורות על ביטול החיוב בריבית בגין השומות הנדונות נוכח הנסיבות שפירט במכתבו. זאת, לאחר שפנייה קודמת לביטול החיוב בריבית נדחתה על ידי מנהלת מיסוי מקרקעין במכתבה מיום 4.7.99.

- ביום 1.1.01 נשלחה פנייה נוספת למנהלת משרד מיסוי מקרקעין לעיון חוזר בבקשה לביטול חיובי הריבית כאשר שוב נפרשה בפניה כל "סוגיית חיובי הריבית".

- מן ההתכתבות שבין הצדדים עולה שבעקבות פנייה זו התקיימה פגישה בין מנהלת מיסוי מקרקעין ובא-כוח העוררים. פגישה זו הולידה פנייה למחלקת הגבייה שבנציבות מס הכנסה בעניין הצעת הסדר שעיקרו ביטול חיובי הריבית עד למועד אישור התב"ע.

ר' מכתבם של עו"ד טוקטלי ועו"ד פולמן מיום 22.3.01.

- ביום 6.5.01 נשלחה לב"כ העוררים תשובת מנהלת מיסוי מקרקעין שבאה בעקבות הדיונים שהתנהלו בין הצדדים ובעקבות הפנייה למחלקת הגבייה מיום 22.3.01. בתשובתה הבהירה מנהלת מיסוי מקרקעין כי אין בדעת המשיב לבטל את הריבית.

- תשובת מנהלת מיסוי מקרקעין הביאה בעקבותיה פנייה מצד העוררים למנהלת אגף מס שבח הלשכה המשפטית של מס הכנסה בנציבות מס הכנסה ביום 14.5.01 ותזכורת לגביו מיום 21.6.01.

- ביום 14.3.02 נשלחה פנייה נוספת למנהלת משרד מיסוי מקרקעין בעניין ביטול חיובי הריבית.

פנייה זו מסתיימת בפיסקה "נודה על התייחסותך ועמדתך הסופית בעניין".

- ביום 4.6.02 השיבה הממונה על מיסוי מקרקעין כי הריבית לא תבוטל ועוד נאמר: "החלטתי בדבר אי ביטול הריבית היא סופית".

ג. השאלה הראשונה שעל הוועדה להשיב עליה היא האם עומדת לעוררים זכות להגיש ערר על החלטת הממונה מיום 4.6.02, ואם התשובה לכך תהא חיובית, מהו המועד להחלת חיוב העוררים בריבית.

ד. ראשית דבר נציין כי המשיב העלה את הטענה בדבר האיחור שבהגשת הערר במועד המתאים, היינו בישיבה הראשונה ואנו דוחים את טענת העוררים בענין זה. יובהר עוד כי אין הועדה נדרשת לדון בסוגיית הארכת מועדים.

אכן, בין הצדדים התנהלו התכתבויות רבות ביוזמת העוררים וכן התקיימו מספר פגישות. עמדת המשיב לעניין חיובי הריבית הובאה לידיעת העוררים כבר בחודש יולי 1999 במכתבה של מנהלת מיסוי מקרקעין. אלא, שהעוררים שבו וביקשו מהמשיב מספר פעמים לשוב ולעיין בהחלטתו. גם ההחלטה הכתובה ממאי 2001 שבאה לאחר מספר דיונים, שימשה אצל העוררים בסיס לפניות נוספות בכתב כאשר בכולן מועלית בקשה לשקול מחדש את נושא החיוב בריבית.

ב"כ העוררים מבקש עתה להעמיד – כבסיס להגשת הערר - את מכתבה של נאוה תמיר מיום 4.6.00 בהיותו בגדר 'התייחסות ועמדה סופית', כפי שביקש במכתב קודם אליה.

לאמור, ניסוח מילולי של בקשת העוררים הוא זה שיהיה בו לשיטתם כדי לקבוע אם החלטת המשיב היא 'ההחלטה הסופית' בהבדל מהחלטות קודמות אחרות שלא הוכתרו במילים 'עמדה סופית' ואשר אחריהן באו שוב פניות לשוב, לעיין, להנחות ולשנות וכד'.

סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963, קובע מהו המועד להגשת השגה על הודעת שומה.

על-פי סעיף 88 לחוק הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל רשאי, תוך 30 יום מיום שנמסרה לו ההחלטה, לערור עליה לפני ועדת ערר, ובין היתר, לערור על כל החלטה של המנהל בהשתמשו בשיקול הדעת הניתן לו בחוק זה. בדיבור 'ובין היתר' כיוון המחוקק לכך שבמסגרת הערר על החלטת המנהל רשאי עורר לכלול גם כל החלטה של המנהל שניתנה לצורך גיבוש עמדתו בהחלטה בהשגה.

החלטת המנהל הנזכרת בסעיף 88 לחוק היא החלטתו של המנהל על פי סעיף 87 לחוק ואין לנתק בין החלטת המנהל בהשגה לבין הדיבור 'החלטת מנהל' על פי סעיף 88.

קבלת עמדת העוררים יש בה הרחבה כמעט בלתי אפשרית בתחום הגדרת מועדים הקבועים בחוק. למעשה קבלת עמדת העוררים פירושה שמעתה יוכל צד לעסקה לכוון ולקבוע לעצמו מועד "אישי" להגשת ערר על פי מועד הגשתן של בקשות חוזרות שונות בפני המשיב לדון מחדש, לעיין שנית, או לשקול שוב, וזאת במנותק מהמועד הקבוע בחוק.

היענות המשיב לפניות הרבות והיעתרותו לקיום פגישות – נוהג בהחלט ראוי שרצוי להמשיך ולא להימנע ממנו – אינה יכולה להוות גורם שיש בו להאריך מועדים הקבועים בחוק ואין לראות בו גם משא ומתן בין הצדדים המעמיד מועד בסיס חדש.

בין הצדדים גם לא הושגה הסכמה, ככל הידוע, לפיה לא יתנגד המשיב להארכת המועד להגשת ערר.

הועדה איננה ממהרת להורות על דחיית ערר מן הטעם של איחור רב בהגשתו, אלא שבנסיבות העניין לא נוכל להימנע מלהורות כך. נסיבות ביצוע העסקה משנת 1989 אינן כה יוצאות דופן, והרי הצדדים לא התעלמו מן האפשרות שאישור התב"ע ייארך יותר משנתיים וחצי, ושמרו לעצמם זכות לראות את החוזה כאילו לא נחתם מעולם, זכות שכנראה לא ביקשו לממש.

למעלה מן הצריך נוסיף עוד כי איננו רואים בפנייתו הראשונה של עו"ד טוקטלי בקשה להקפאת הגבייה כפי שנטען על ידי ב"כ המשיב. השומות שהוצאו בחודש דצמבר 1999, המהוות תיקון לשומות ממאי 99, הן שומות הבסיס.

לאור כל האמור, אנו דוחים את הערר מחמת איחור ניכר בהגשתו בנסיבות העניין אנו קובעים שסכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שהעוררים ישאו כלפי המשיב יעמוד על סך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, 3.6.03, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

_______________ ________________ _________________

דליה קובל, יו"ר שלמה מדהלה, חבר אריאל אקשטיין, חברה