בתי המשפט

 

 

 

נוכחים:                 ב"כ הנאשם 1 עו"ד ' גולן

                               ב"כ הנאשם 2 עו"ד אוחיון

                               ב"כ המאשימה עו"ד ליטמן

 

גזר דין

 

1. מייד בסמוך לאחר סיום פרשת התביעה הודיעו הצדדים על הסדר טיעון במסגרתו הגישו כתב אישום מתוקן בו הודו הנאשמים. כתב האישום המתוקן, הוא ואין בלתו, הוא הכולל את העובדות בגינן ייגזר הדין. אין אני רואה מקום לא לנסיונות הרחבה של העובדות על יסוד הראיות שהוגשו בפרשת התביעה, וגם לא לניסיון לצמצם את העובדות. אני ערה לפער שבין כתב האישום המקורי בתיק זה לבין כתב האישום נשוא הסדר הטיעון. אתן לכך משקל מסויים. ואולם, אין בכוונתי להיגרר לשאלה מה היה בית המשפט פוסק אלמלא הסדר הטיעון. לא יהיה זה נכון
2. לעשות כן: לא נשמעה פרשת ההגנה ולא נשמעו סיכומים. בעניין אישום מס' 5 ביקשו שני הצדדים, בהסכמה, להתייחס לראיות מסוימות, וכך ייעשה. (ראו והשוו: ע"פ 246/81 שמעון (מימון) לוי נ'  מדינת ישראל, פ"ד   לה(3), 659).

 

3. בהודעה על הסדר טיעון נמסר כי לעניין העונש יהא כל צד חופשי בטענותיו, למעט הסכמה מסוימת, שעל פרטיה אעמוד להלן בעניין הטלת עונש כספי בסך כולל שבין 1,500,000 ₪ לבין 2,000,0000 ₪.

 

4. אעמוד אפוא בהרחבה על האישומים השונים שבכתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר הטיעון, אישומים בהם הודו הנאשמים, ובגינם יש לגזור את הדין.

 

5. באישום הראשון הורשעו הנאשמים בעבירה של החזקה וניהול מקום משחקים אסורים – עבירה לפי סעיף 228 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

במסגרת אישום זה הורשעו הנאשמים בכך שהם ניהלו 6 בתי קזינו בהם נערכו משחקים אסורים, הגרלות והימורים, במהלך שנת 2001 ועד מעצרם של הנאשמים במאי 2002. כתובות בתי הקזינו ומועדי הפעלתם פורטו בכתב האישום. הנאשמים ושותפיהם החזיקו בבתי הקזינו שולחנות רולטה ושולחנות למשחקי "בלק ג'ק" ז'יטונים, גלגל רולטה וציוד נוסף. ניהול בתי הקזינו על ידי הנאשמים התבטא גם בעיסוקם ברכישת גלגלי רולטה, שולחנות משחק אחרים וציוד נלווה. לצורך ניהול בתי הקזינו העסיקו הנאשמים קופאים, מלצרים, דילרים ומפקחים. כמו כן העסיקו הנאשמים "אנשי קש" אשר היו מקבלים תשלום קבוע עבור לקיחת האחריות על ניהול הקזינו בפני המשטרה במידה שנערכו פשיטות על בתי הקזינו. במסגרת הבעלות בבתי הקזינו וכמנהליהם, דאגו הנאשמים למתן אשראים בריבית ללקוחות, על פי העדפותיהם, ודאגו לגביית חובות ממהמרים שלא החזירו במועד את ההלוואות שניתנו להם לצורך השתתפותם בהימורים. במשך התקופה האמורה ערכה המשטרה פשיטות בבתי הקזינו, במהלכם הוחרם ציוד. במקרים אחרים הוצאו צווי סגירה לחלק מבתי הקזינו, ובחלק מהמקרים התארגנו הנאשמים במהירות לרכישת ציוד חדש ולפתיחת קזינו חדש במקום זה שנסגר.

 

6.      כתב האישום כולל אישומים שיש להם קשר ישיר להפעלת בתי הקזינו. באישום השני הורשעו הנאשמים בכך שהם הפיקו רווחים בשיעור של 1,000,000 ₪ מתוך הכנסות בתי הקזינו, המהווים הכנסה נטו לפי פקודת מס הכנסה ועסקאות לפי חוק מס ערך מוסף. הנאשמים לא דיווחו לרשויות על התחלת עיסוקם; לא ניהלו פנקסי חשבונות; לא הוציאו חשבוניות מס ולא הגישו דוחו"ת תקופתיים למע"מ; לא דיווחו למס הכנסה על העובדים שהעסיקו ולא ניכו מס במקור מהמשכורות ששילמו; הם גם לא ניהלו פנקסי חשבונות לגבי העובדים והמשכורות.

בגין מעשיהם אלה הורשעו הנאשמים בשלל עבירות על פקודת מס הכנסה ועל חוק מס ערך מוסף, שהחמורה בהן היא עבירת מרמה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, וסעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף.

אישום פיסקאלי אחר הוא אישום 4 לגביו הורשעו הנאשמים בעבירה של איסור עשיית פעולה ברכוש אסור – עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. באישום זה הודו הנאשמים בכך שכפועל ישיר מפעילותם בניהול והפעלת בתי הקזינו, כפי שפורט באישומים קודמים (ובהם אישום 3 שיוזכר מייד), עברו תחת ידי הנאשמים סכומים של 7.5 מליוני ₪. הנאשמים עשו פעולות ברכוש האסור האמור, ביודעם שהוא רכוש אסור. הרכוש האמור שימש את הנאשמים, בין היתר, לרכישת נדל"ן וכלי רכב.

 

7.      האישום השלישי קשור אף הוא בהפעלת בתי הקזינו. לפי אישום זה נהג עופר מקסימוב לפקוד בתדירות גבוהה את בתי הקזינו שניהלו הנאשמים, ולהמר בהם בסכומים גדולים של מאות אלפי שקלים בכל פעם. כחלק מהשיטה שהנהיגו הנאשמים בבתי הקזינו אשר ניהלו, כשלא היה בידי מקסימוב כסף מזומן להמשיך ולהמר, נתנו לו הנאשמים הלוואות בצורת אשראי בסכומים שונים שנעו בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים, במטרה לאפשר לו להמשיך ולהמר ובדרך זו להעצים את רווחיהם מהקזינו. באותם מקרים בהם הפסיד מקסימוב את הכספים שקיבל מהנאשמים באשראי, הוסיפו הנאשמים על סכום החוב ריבית שקבעו, זאת בנוסף על 10% עמלה אוטומטית על עצם מתן האשראי. במרוצת הזמן וכתוצאה מהימוריו הרבים אצל הנאשמים וההלוואות שקיבל לצורך ההימורים, צבר מקסימוב הפסדים של מיליוני שקלים אותם חב לנאשמים ולשותפיהם. במהלך התקופה קיבלו הנאשמים ממקסימוב סכומי כסף של מיליוני שקלים ביודעם שיש חשד סביר כי הם גנובים. במהלך תקופת היווצרות החובות בהעברת כספים לידי הנאשמים, הבהירו הנאשמים למקסימוב כי עליו לעמוד בתשלום כל חובותיו כלפיהם "וכי אם לא יעשה כן יאונה לו רע".

בעניין אישום זה הורשעו הנאשמים בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק ובהחזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק.

 

7.         האישום החמישי עניינו עבירה של הדחה בעדות בנסיבות מחמירות. עבירה זו נדונה במסגרת כתב אישום זה לאחר איחוד הדיון בתיק המקורי (ת"פ 3088/02) ותיק אחר שאוחד עמו (ת"פ 106/03) האישום נוגע לעבירה שבוצעה במהלך ניהול ההליכים בתיק המקורי ובקשר עם ניהול הליכים אלה. הנאשמים שוחררו בערבות בתיק זה ביום 12.8.02, תנאי השחרור בערובה כללו, בין היתר, מעצר בית מלא, למעט יציאות לצרכים רפואיים או לפגישות עם עורך דין.

            ביום 10.12.02 הגיע הנאשם 1 לביתו של נאשם 2 כדי שיוכלו לדון בקו הגנתם בתיק המקורי. יציאתו של נאשם 1 מביתו אושרה על ידי המאשימה רק לצורך קו הגנתם של הנאשמים ולמספר שעות בלבד.

עד תביעה בתיק המקורי, אהרון אוהב ציון שמו, הגיע לביתו של הנאשם 2 על פי תיאום מוקדם בין השניים בשעה ששני הנאשמים היו בבית זה. הנאשמים שוחחו עם אוהב ציון במפורט במשך זמן רב על קו הגנתם בתיק המקורי, ותידרכו אותו מה עליו לומר בעדות שעמד למסור כעד תביעה. (אוהב ציון העיד מטעם התביעה ביום 30.12.02). בשיחה האמורה ביום 10.12.02 אמרו הנאשמים לאוהב ציון מהי הגרסה שעליו למסור באופן מפורט, ואף הכינו אותו לשאלות שהוא עלול להישאל בבית המשפט וכיצד עליו לענות עליהן. הנאשמים הורו במפורש לעד להימנע מתשובות בנוסח "לא זוכר", ובמקום זאת לומר שהוא מסרב לענות לשאלות מאחר ומתנהל נגדו משפט. הנאשמים אף ציידו את העד בתשובות אפשריות לבית המשפט, אם בית המשפט ינסה לכפות עליו למסור את תשובתו, וכן דנו באפשרות שאהרון אוהב ציון יישלח למאסר עקב סירובו להשיב לשאלות במהלך העדות. במעשים אלה הניעו הנאשמים את אוהב ציון שבהליך שיפוטי לא יעיד או שיעיד עדות שקר כששני הנאשמים היו נוכחים וחברו יחדיו לביצוע המעשה. לעניין אישום זה הפנו שני הצדדים לתמליל האזנת הסתר שהוגש בזמנו כמוצג ת/146 א. על פי הסכמתם של הצדדים משקף התמליל נכונה את הדברים שנאמרו. הצדדים הפנו גם לנסיבות עדותו של אוהב ציון במשפט המקורי. אפרט מעט לעניין זה: אוהב ציון הופיע לראשונה לעדות ביום 27.11.02 יחד עם סניגורו במשפט פלילי התלוי ועומד נגדו, עו"ד שלף. הובטח לו חיסיון מפני הפללה עצמית. עו"ד שלף ביקש מבית המשפט להימנע מהעדתו של אוהב ציון כדי שיוכל לשמור את הגנתו למשפטו הוא. התנגדותו של אוהב ציון נדחתה בהחלטה מאותו יום (עמ' 135-137 לפרוטוקול), אך נעניתי לבקשה לדחות את מועד שמיעת העדות עד להגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, ובלבד שעתירה כזו תוגש לא יאוחר מיום 3.12.03 ובמסגרתה יתבקש צו ביניים. עתירה כזו לא הוגשה בסופו של דבר לא בעניינו של אוהב ציון ולא בעניין עדים אחרים שביקשו בקשה דומה. העדות נשמעה ביום 30.12.02. הזכרתי את ההחלטה מיום 28.11.02, כיוון שעו"ד גולן הצביע על האמור בהחלטה זו. ציינתי בהחלטה (לעניין אי תחולתה של הלכת קינזי על העד) כי "מקובלת עלי טענת התביעה כי לכאורה אין בענייננו חשש של ממש שהעד אוהב ציון ישחיר את פני הנאשמים לטובת האינטרסים של עצמו. מדברי שני הצדדים לעניין חומר הראיות עולה שהודעתו במשטרה של אוהב ציון איננה משחירה את פני הנאשמים...". אכן, אוהב ציון היה במשפט זה עד "נוח" לנאשמים. עבירת ההדחה בעדות שנעברה בעניינו, איננה עבירה שנעברה, למשל, כלפי מתלונן שהוא עד תביעה. לכך אשוב בהמשך הדברים.

 

8.      באת-כוח המאשימה, עו"ד ליטמן, ביקשה במסגרת טענותיה לעונש, להטיל על שני הנאשמים מאסר בפועל ממושך, וכן עונשים כספיים כמוסכם בהסדר הטיעון. הסניגורים, לעומתה, ביקשו להסתפק בתקופת מעצרם של הנאשמים בתיק זה, כשמונה וחצי חודשים. בעניין תקופת המאסר אין, כאמור, הסדר בין הצדדים. נראה לי כי כפי שקורה לא אחת בכגון דא, המאשימה ביקשה עונש מחמיר מכפי שמחייבות נסיבות האישום בו הורשעו הנאשמים, ואילו הסניגורים ביקשו להקל ראש במעשים.

 

תקופת המאסר:

9.      הסניגורים ביקשו לראות את הפרשה כנספחת כולה לאופן ה"רגיל" בו מתנהלים בתי קזינו: דרכם של מי שמנהלים עסקים לא חוקיים שלא לדווח על מעשיהם לרשויות המס; גם מתן הלוואות הוא, לטענתם,  חלק בלתי נפרד מניהול עסקי הימורים בלתי חוקיים. הסניגורים הניחו בפניי פסקי דין אחדים בהם הורשעו אנשים בעבירות של ניהול והחזקת בתי הימורים, ונדונו לקנסות, התחייבויות ומאסרים על תנאי קצרים. אני סבורה שיש הבדל רב משמעות בין מעשים שעניינם אך ורק ניהול והחזקת בתי הימורים, לבין הפרשה שבפנינו אשר בה, על פי העובדות בהן הודו הנאשמים כחלק מכתב האישום המתוקן, ניתנו הלוואות למהמרים בריבית, ובהם גם דאגו הנאשמים לגביית חובות שניתנו לצורך ההימורים. אכן הסניגורים מצביעים על כך שאין טענה בכתב האישום לפיה יש במתן ההלוואות עבירה בפני עצמה. ואולם - מתן הלוואות בריבית כחלק בלתי נפרד מניהול העסק של בתי קזינו יש בו אספקט של חומרה יתרה. בפסקי הדין שהונחו  בפניי לא נטענה טענה בדבר מתן הלוואות. מתן ההלוואות לעופר מקסימוב יש בו כדי להמחיש את החומרה שבעניין. המדובר (במקרה ספציפי זה) בהלוואות שנעו בין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים. הליכי גבייתם היו מלווים באיומים כלפי מקסימוב, שאם לא יעמוד בתשלום חובותיו "יאונה לו רע". לעניין זה הנחתי היא וחייבת להיות כי הנאשמים השתמשו במילים "יאונה לו רע". לא היה מקום לטענה של עו"ד אוחיון כי מרשו הנאשם 2 איננו משתמש במילים כאלה, לאחר שהנאשמים הורשעו על פי כתב האישום המתוקן. אף שמילות האיום אינן חמורות הסיטואציה היא חמורה: דרישת החזר חובות תוך שימוש באיומים.

 

10.  מתן הלוואות למהמרים יוצר אפשרות בפניהם להמשיך ולהמר גם כשכספם אזל, והם נוטלים הלוואות בתקווה שימשיכו במשחקי המזל ובסופו של יום יוכלו, למצער, לשלם את החוב, ואולי אף לזכות ברווח. בתי המשפט עמדו בהקשרים שונים על התופעות החברתיות השליליות של עסקי ההימורים, וכך נאמר (למשל) בת"פ 3001/02 של בית משפט זה, מדינת ישראל נ' אבי טובול (לא פורסם):

 

"הימורים הם רעה חולה. החברה בישראל בחרה להדיר רגליה מהם. האיסור הפלילי על עריכת הימורים נועד למנוע תוצאות אישיות וחברתיות שליליות, שהן פועל יוצא מההימורים וכל הסובב אותם. עמד על-כך בית המשפט העליון בפסק הדין רע"פ 9140/99 רומנו נ' מ"י (פ"ד נד(4) 349), שבו נדונה סוגיה הנוגעת למשחק אסור, אשר תכלית איסורו דומה לזו החלה על הימורים. השופטת א' פרוקצ'יה עומדת שם בהרחבה על התופעות השליליות הרבות הטמונות במשחקי מזל למיניהם. הציפייה והתקווה של מהמר לרווחים חומריים קלים ומהירים עלולות להובילו להתמכר לדבר, כפי שקרה לנאשם בענייננו. זוהי תופעה קלוקלת, שהחברה מבקשת לשלול מן היסוד. אכן, הרצון להפיק רווחים קלים והתעשרות בן לילה, בשל ניחוש נכון ולא מיגע כפיים, היא תופעה בלתי בריאה לחברה: 'היא מעודדת תופעות של פרזיטיות והשתעבדות לדרך חיים שבה הפרט אינו נדרש למצות את יכולתו הפיזית והמנטלית בדרך התורמת לעצמו ולחברה' (שם, 358 מול ה'-ו'). התדרדרות הנובע מהתמכרות, 'עניינו בסכנות הרות-אסון להפסדים כספיים מפליגים היוצאים מגדר שליטה' (שם, מול ו'). התדרדרות עקב התמכרות עלולה למוטט כלכלית משפחות שלמות ולהופכן לנטל על החברה ולנזקקות סעד. אין צורך לומר, כי מכאן ועד לפשיעה הדרך היא לעתים קצרה ומיידית. הדברים האמורים – עליהם עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה – כאילו חזו את הנולד בענייננו, אלא, שכאן התוצאה אף חמורה שבעתיים בשל הנזקים הנוספים אשר נגרמו למתלוננים, עקב מעשי ההונאה והמרמה בהם נקט הנאשם.

עמד על-כך שם גם כב' השופט י' זמיר. לדבריו: 'ההתמכרות גורמת נזק, בראש ובראשונה, לאדם המתמכר למשחקים אלה ולבני המשפחה של אותו אדם. אך הנזק – חינוכי, חברתי וכלכלי – מתפשט מעבר לכך אל הציבור  הרחב. בין היתר, ההתמכרות עלולה לדחוף את המתמכר למשחקים כאלה לפעילות עבריינית לצורך מימון המשחקים' (שם, 371 מול א')."

 

11.  אכן, ההימורים רעה חולה הם. במתן הלוואות כחלק בלתי נפרד מעסקי ההימורים יש כדי להגביר ולהעצים את הסיכונים הנובעים מהתמכרות להימורים, בשל הגישה הקלה של מי שניתן לו אשראי לאמצעים כספיים המאפשרים המשך ההימורים. חומרה כפולה ומכופלת יש כשהלוואות נגבות בעזרת איומים, כפי שהיה במקרה שלפני.  לעיתים התמכרותם של מהמרים מביאה אפילו למעשי רצח. כך ארע בעניין בו נזדמן לי לדון בת"פ 534/97 מ"י נ' משה קסטל (תק-מח 98(3), 1307). בעניין זה, בגין חובות "מעיקים" של 35,000 דולר רצח הנאשם שני אנשים.  אני מזכירה פרשה זו רק כדי לעמוד על הפוטנציאל ההרסני שבמעשי הימורים המלווים בגביית חובות.

 

12.  אין לגמד את מעשי הנאשמים כאילו כל חטאם הוא בכך שניהלו בתקופה הנקובה באישום שישה בתי קזינו. מדובר על פי כתב האישום, בהיקפים כספיים משמעותיים, במתן הלוואות, באיומים, בקבלת מיליוני שקלים שיש חשד סביר שהם גנובים, אותם קיבלו הנאשמים ממקסימוב. הנאשמים העסיקו "אנשי קש" שלקחו אחריות כלפי המשטרה במקרים של פשיטות, וחזרו ופתחו בתי קזינו. לכך מתווספות העבירות על פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף. עבירות אלה אינן רק פועל יוצא מעצם העבירה של ניהול עסק לא חוקי. אלו הן עבירות נפרדות הראויות לענישה נפרדת.  אם לא תאמר כן – יהיו בעלי עסקים בלתי חוקיים פטורים, מיניה וביה, מדיני המס.

 

13.  לעומת זאת, לאישום בעניין איסור הלבנת הון יש אכן להתייחס בנסיבות העניין שבפניי בפרופורציה. אין המדובר, למשל, בפשעים בינלאומיים. ואולם יש לזכור שאין  המדובר סתם בניהול עסק בלתי חוקי על ידי הנאשמים והשקעת הרווחים הלא מדווחים בנכסים. כזכור, על פי האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן העסיקו הנאשמים  "אנשי קש" אשר היו מקבלים תשלום קבוע עבור לקיחת האחריות על ניהול הקזינו בפני המשטרה כשנערכו פשיטות על בתי הקזינו. הנאשמים העסיקו "אנשי קש", והרווחים התגלגלו לנכסיהם של הנאשמים.

 

14.  לשני הנאשמים עבר פלילי מכביד ביותר. כל אחד מהם שהה שנים רבות  בין כותלי הכלא (ראו דו"ח ריכוז מאסרים שהוגש על ידי המאשימה). לנאשם 1 הרשעות החל בשנת 78'. ביניהם בעבירות ייצוא, ייבוא, מסחר ואספקת סמים מסוכנים, התפרצויות ועוד. לנאשם 2 הרשעות החל משנת 82' ובהן עבירות רכוש רבות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה ופציעה, התפרצויות, הדחה באיומים, ייבוא ייצור ומסחר בסמים מסוכנים, סחיטה באיומים, ועוד. אני מקבלת שאחרי שחרורם ממאסרים שריצו חזרו הנאשמים לזמן מה למוטב. נאשם 1 עבד בעבודות לא קלות, נאשם 2 פתח סופרמרקט. ואולם – חיש מהר חזרו לסורם.

נאשם 1 הבטיח לעצמו ולמשפחתו לחזור למוטב. כך הבטיח גם – כפי שיפורט – לבית המשפט.  אשתו פנתה לבית המשפט במכתב נוגע ללב. מנקודת ראותה שלה, אפשר להבין את הקשיים בפניהם ניצבים היא וילדיה. אני מוכנה לקבל שנאשם 1 הוא אב מסור ובעל מסור. בהקלטה נשוא האישום החמישי (ת/146א) נשמע נאשם 2 אומר לאוהב ציון: "אנחנו לא באנו עשינו שודים. באנו פתחנו קזינו, אם היינו יודעים שזה לא טוב לעשות את זה לא היינו עושים את זה, חצי מדינה כבר מאה שנה יש להם קזינואים..." הדברים הם אולי ביטוי לאותה השקפת עולם מעוותת לפיה - מה כבר קרה: הנאשמים הפעילו בתי קזינו ואין הדבר דומה, למשל, למעשי שוד. אכן, מדובר בצורה אחרת של עבריינות. ואולם העובדה שהנאשמים לא עשו מעשי שוד אין משמעותה שחזרו למוטב. נזכור גם שהסוו את שייכותם לבתי הקזינו באמצעות אנשי קש.

 

15.     הנאשם 1 אמר בדיון ביום 14.4.94 בפני כב' השופטת פרוקצ'יה בבית המשפט המחוזי בת"פ 301/93: "... אני מביע חרטה עמוקה וכנה למעשה אצלי היום השתנו שני דברים חשובים. בראש ובראשונה זה שנולד לי הילד שאני מוכן למענו להבטיח עם יד על הלב שאני לעולם לא אחזור לפה. ולא רק זה כב' השופטת גם למען אשתי ואחדות המשפחה. יותר מזה למעשה אני רוצה להרחיב את המשפחה כב' השופטת ואם כב' השופטת תטיל עלי 5.5 שנים המצב יהיה אחרת. אשתי ומשפחתי תומכים בי והמטרה שלי היא להשתקם, כב' השופטת היום אני  נמצא בבית המעצר בבאר שבע ואני עושה הכל על מנת להיגמל מהסמים. למעשה היום אני נקי מהסמים... אני מקווה שבעזרת השם לעולם אני לא אבוא לפה למען הילד ולמען אשתי אני מבקש מכב' השופטת שתתחשב בי...". בית המשפט הטיל עליו 5.5 שנות מאסר שתחילתן בספטמבר 93'. בדיון לפני סיפר נאשם 1 כי כשהשתחרר מבית הסוהר בשנת 98' לא היתה לו שום כוונה לעסוק בפלילים. הוא גר עם אשתו בדירת עמידר קטנה יחד עם ילד שנולד כשהיה בבית הסוהר. נולדו לו עוד שתי ילדות קטנות והוא החל לעבוד. לדבריו, העבירות שיוחסו לו בתחילת הדברים בכתב האישום המקורי גרמו לו ולמשפחתו עוול. בהתייחסו לעבירות בהן הורשע אמר "נכון שקרתה פה טעות וכל זה בעקבות בתי קזינו, ואני מביע חרטה על הנושא של הבתי הקזינו כי לא הייתי צריך את זה וזה לא הלם אותי, אם הייתי יודע שבתי הקזינו יביאו אותי למצב הזה אני נשבע בהן צדק שלא הייתי נוגע בזה... היום אני לא פושע למרות העבירות שנמצאות מולי, עצרו לי שיקום, בסך הכל זה בתי קזינו שראיתי בזה הסכמה שזה לא רציני ולא משהו חריג, היום בדיעבד אני מודה לזה שעשיתי טעות חמורה, אני מגדיר את עצמי כמו נרקומן שנגמל מסמים ועשה עבירה חד פעמית השאלה אם לתת לו להמשיך להיגמל מסמים או לקבור אותו... אני רוצה להמשיך עם החיים שלי ואני מביע חרטה שהכל בנושא קזינו ואני היום לא אתעסק בשום עסק שיש לו השלכות של פלילי..."

 

גם הנאשם 2 ציין בדבריו את העוול שנגרם לו באישומים בהם הואשם תחילה, ושארבעה ימים לפני מעצרו הוא התחתן ואמור היה לצאת לירח דבש. אשתו באה אליו בטענות שהוא עבר עבירות חמורות כמו חטיפה וסחיטה (שהופיעו בכתב האישום המקורי). לאחר מעצרו  סגרה המשטרה חשבון בנק של אשתו ובעקבות זה היא נאלצה לסגור סופרמרקט שהיה שייך לה. הוא התגרש "ולא בלחיצת יד"  ולכן קשה לו היום לפגוש את בנו. כן ציין, "אני לא חטפתי ולא שדדתי אף אחד זה לא היה ולא נברא זה המצאה מעבר לזה אני יודע שאני עשיתי פה דבר שלא צריך לעשות שזה ניהול בתי קזינו, אני מודע לזה אבל בין זה לבין מה שעברתי ומה שעברתי בכל התקופה הזו וזהו אני מביע חרטה בעצם שאני נמצא פה היום באשמות כאלה..."

 

16. כחוט השני עוברת בדברי הנאשמים וסניגוריהם  הטענה כי הנאשמים "בסך הכל" ניהלו בתי קזינו. טענה זו מתקשה  אני כאמור לקבל. העניינים ה"נספחים" לניהול בתי הקזינו עולים בחומרתם עשרת מונים  על עצם הניהול כאמור.

 

17. אין גם מקום לטענה אחרת שנשמעה מפיו של הנאשם 1 ולפיה הוא נותן את הדין על עברו. נאשם שנגדו הוגש אישום נוסף והוא מורשע בו לעולם איננו נותן את הדין על עברו אלא על העבירות בהן הורשע. עבר פלילי הוא בגדר נסיבה לחומרא, ועברם הפלילי של שני הנאשמים הוא עבר מכביד, מכביד עד למאוד.

 

18. אשר לעבירה נשוא האישום החמישי: מקובלת עלי הטענה שיש ויש עבירות של הדחה בעדות. נכון הוא שאוהב ציון היה, מלכתחילה, עד "נוח" לנאשמים. הוא לא היה עויין להם כמו מתלונן שהוא, בדרך כלל, עד תביעה מובהק. נכון הוא גם שבסופו של יום כשהעיד אוהב ציון ביום 30.12.02 הוא נקט שוב ושוב דווקא בביטוי "לא זוכר". הוא לא שעה להדחה שהדיחוהו הנאשמים לסרב לענות בשל משפטו התלוי ועומד. אכן, יש שוני – לעניין החומרה – בין הדחה לעדות של מי שמרגיש מאויים על ידי המדיח לבין הדחת עד "נוח". ניתן להעלות השערות בשאלה מדוע ביקשו הנאשמים מאוהב ציון את אשר ביקשו, אך אני מעדיפה להימנע מהעלאת השערות. על אף השוני – מבחינת החומרא - בין צורות שונות של הדחה לעדות, אין להקל ראש גם באותה הדחה שעשו הנאשמים. כל הדחה בעדות חותרת תחת תקינות ההליך השיפוטי.

 

19. בבואי לגזור את הדין על הנאשמים אני מביאה בחשבון גם את הפער הניכר בין העבירות בהן הואשמו מלכתחילה לבין העבירות בהן הורשעו בסופו של יום. נתתי דעתי גם לתקופת מעצר הבית.

 

20. אני סבורה שראוי בנסיבות העניין להטיל על הנאשמים עונש מאסר כולל בגין האישומים השונים שבין רובם יש זיקה.  אני מטילה על כל אחד מהנאשמים 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופות מעצרים בתיק זה:  התקופה שבין 7.5.02 עד 12.8.02 וכן התקופה שבין 3.1.03 עד היום.  כן מטילה אני עליהם מאסר על תנאי של 12 חודש. התנאי הוא שתוך 3 שנים משחרורם ממאסר לא יעברו עבירה של איומים, עבירה של החזקה וניהול מקום משחקים אסורים, עבירה של מירמה לפי סעיף 225 לפקודת מס הכנסה או לפי סעיף 117ב(8) לחוק מס ערך מוסף, עבירה על חוק הלבנת הון או עבירה של הדחה בעדות.

 

קנסות וחילוט:

21. הוסכם בין הצדדים כי על כל אחד מהנאשמים יוטל עונש כספי בסך כולל שבין 1.500.000 ₪ ל-2.000.000 ₪. עונש זה יהיה מורכב הן מחילוט כספי בגין העבירה על חוק איסור הלבנת הון, שלא יעלה על 1.500,000 ₪ והן מקנס (או מאסר תמורתו) בגין עבירות המס על פי אישום 2. עוד הוסכם בין הצדדים, כי תנאי מוקדם לקיום הסדר זה הינו הפקדת סכום של 1.500,000 ₪ על ידי כל אחד מהנאשמים בקופת בית המשפט וכי סכום זה ייגבה מיד עם גזר הדין. כל סכום שיוטל, אם יוטל, מעבר ל-1,500,000 ₪ האמורים כקנס, ישולם בתשלומים שווים של 10,000 ₪ בכל חודש החל משנה לאחר מתן גזר הדין וזאת בלא קשר לחלק בגזר הדין הנוגע לשאלת המאסרים בפועל.

 

22. אני מקבלת את הסדר הטיעון בעניין זה. אני מטילה על כל אחד מהנאשמים בגין מכלול עבירות המס בהן הורשעו, קנס של מיליון שקל. בגין העבירה של איסור הלבנת הון אני מורה על חילוט של 500,000 ₪. הקנס יגבה, כמוסכם, מיידית, מהפיקדון והיתרה – עד סכום של 1,500,000 ₪ - תחולט מהפיקדון.  ההצעה לחייב את הנאשמים בקנס נוסף שייגבה לאחר שחרורם ממאסר בתשלומים שווים של 10,000 ₪ לחודש אינה נראית לי. הצעה זו היא "מתכון" כמעט בטוח לכך שכשישתחררו הנאשמים ממאסרם הם ימשיכו בדרך עבריינית, בדרך זו או אחרת. על כן קבעתי את סכום הקנס והחילוט על הצד הנמוך בהסדר הטיעון.

 

לנאשמים זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

 

 

ניתנה היום א' בסיון, תשס"ג (1 ביוני 2003) במעמד הצדדים.

                                                                               

 

 

עו"ד  אוחיון: כפי המוסכם מפנה לפרוט' מישיבה קודמת לעמ' 541, אנחנו מבקשים שבית המשפט יורה על הסרת כל העיקולים שעוקלו בתיק הזה, בהסכמה.

 

עו"ד ליטמן: אני מסכימה.

 

החלטה

 

בהסכמה, יוסרו העיקולים, כמבוקש.

יוכן צו פורמלי שייבדק על ידי הפרקליטות.

 

ניתנה היום א' בסיון, תשס"ג (1 ביוני 2003) במעמד הצדדים.