בתי המשפט

 

 

 

 

 

 

החלטה

 

המערערת, דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ, הינה חברה קבלנית אשר עיסוקה בתקופה הרלוונטית לערעור המס שבפני, היה הקמתו של פרויקט בניה בישובים מתן ולפיד עבור החברה לפיתוח לוד ורמלה.

 

ביום 4.3.2002 הורה מר ארז שגיב, מנהל תחום קבלנים ונדל"ן בנציבות מס הכנסה על פתיחת שומות המערערת לשנות המס 1992 עד ,1996 לאחר שמייצג המערערת זומן קודם לכן ביום 9.8.2001 לבחינת האפשרות לפתיחת אותן שומות. ביום 6.6.2002 הוצאו למערערת הודעות שומה בגין אותן שנים. על שומות אילו נסוב הערעור.

 

המערערת מבקשת מבית המשפט לקבל על הסף את ערעורה משום שלטענתה לא היה למשיב סמכות לפעול על פי הוראות סעיף 147(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961 (להלן – הפקודה). לגישתה הואיל והוגשו על ידה  דו"חות שנתיים לשנות המס שבערעור לפי סעיף 145(א)(1) לפקודה ומאחר שפקיד השומה לא הפעיל את סמכותו לפי סעיף147(א)(2) לפקודה במועד, לא רשאי היה הנציב להוציא צווים לפי סעיף 147 כל עוד לא הורשעה המערערת בעבירות לפי סעיפים 216ב,217 או 220 ואף בלא שהוטל עליה כופר כסף לפי סעיף 221 לפקודה הכל על פי הוראת סעיף 147 (א)(3) לפקודה, כלשונו לאחר תיקון 114 לפקודה . תיקון 114 לפקודה הוחק בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 114), התשנ"ז 1997, פורסם בספר החוקים 1630, י"ב בתמוז התשנ"ז 17.7.1997 (עמ' 188 לקובץ רשומות)(להלן – חוק התיקון).

 

לגישת המערערת סעיף קטן 3 הנ"ל אשר הוסף בחוק התיקון, חל מיום פרסום החוק בהעדר הוראה   קונקרטית בתיקון גופו  באשר למועד התחולה של סעיף קטן זה. עמדה זו מתיישבת לגישתה עם סעיף 21 לחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981. כן מתיישבת עמדתה זו עם היות סעיף קטן 3 הנ"ל סעיף המצמצם את סמכויות נציב המס ועל כן הוא חל מיום פרסומו על כל פעולה של נציב המס מיום זה ואילך, במובדל למשל  מתיקון פסקאות 1ו 2 לאותו סעיף אשר בהם  נפגעת לכאורה זכותו של הנישום והמחוקק בחר בסעיף  10 לחוק התיקון לקבוע מפורשות כי פגיעה זה תחל רק לגבי דו"חות שיש להגישם לאחר שנת המס 1996. המערערת נסמכת בפרשנותה זו על  עמ"ה 122\98 מזייד בטחיש נ. פקיד שומה צפת, מיסים טו/1 ה-12 . המערערת מבקשת מבית המשפט לקבוע כי הואיל והדו"ח הראשון שהוגש על ידה בקשר עם אשכול שנות המס שבערעור הוגש מעל 10 שנים מיום שהוצאה שומה מכוח צו של הנציב במסגרת סמכותו שבסעיף 147 (א) לפקודה, חרג המשיב מסמכותו.

 

אין בידי לקבל את בקשת המערערת. עיון בנוסח תיקון 114 המקורי מורה כי המחוקק הביע עמדתו המפורשת בעניין ולא הועלתה כל טענה חוקתית , ככל שניתן לעלות טענה כזו, אשר תוביל לבטלות הוראתו זו של המחוקק.

 

 

 

 

אביא את סעיף 2 לחוק התיקון כלשונו-

 

"בסעיף 147 לפקודה, בסעיף קטן (א)-

(1)    בפסקה (1) אחרי "או 152(ג)" יבוא "לפי המאוחר";

(2)    במקום פסקה (2) יבוא:

"(2) הורשע הנישום בעבירה לפי סעיפים 216ב או 217 עד 220 או הוטל עליו כופר כסף לפי סעיף 221, רשאי הנציב לפעול כאמור בפסקה (1), תוך תקופה המסתיימת בתום שנה מיום ההרשעה או מיום תשלום הכופר, לפי העניין, או עד תום התקופה הקבועה בפסקה (1) לפי המאוחר;

 

(3) מסר אדם דו"ח לפי סעיף 145(א)(1) ופקיד השומה  לא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 145(א)(2), רשאי הנציב לפעול כאמור בסעיף זה רק אם הנישום הורשע בעבירה לפי סעיפים 216ב או 217 עד 220 או הוטל  עליו כופר כסף לפי סעיף 221"

 

כן אביא את לשון סעיף 10 לתיקון 114 שהוא סעיף התחולה ככל שהוא נוגע לסעיף 147 הנ"ל:

 

"(א) תחולתם של סעיפים 145 ו-147(א)(2) לפקודה, כנוסחם  בסעיפים 1 ו- 2(2) לחוק זה, לגבי דו"חות שיש להגישם לשנת המס 1996 ואילך"

 

בהצעת החוק לתיקון "הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס 115( התשנ"ז –1997, הצעות חוק 2607, י"ז באדר ב' התשנ"ז 26.3.1997  נוסח סעיף 2 להצעה שונה באופן שפסקה קטנה 1 לסעיף שבהצעת החוק דנה בתיקון  סעיף 147(א) (2) ופסקה קטנה 2 בהוספת סעיף 147(א)(3). במעבר אל החוק עצמו הוכנסו שני  סעיפים קטנים אילו תחת  תת פיסקה אחת של חוק התיקון היא פסקה 2(2) לחוק התיקון.

 

סעיף 10 להצעת החוק אכן מבחין בין פיסקה 2(1) וסעיף 2(2) אלא שאבחנה זו נעלמה בחוק עצמו ויש בכך כדי ללמד כי המחוקק היה ער להבדל שהיה  קיים בהצעת החוק בין שני מועדי התחולה של  שני   תתי סעיפים אילו ובחר בעת חקיקת החוק לקבוע מועד תחולה זהה לשני הסעיפים שעה שאיחדם תחת תת סעיף אחד הוא סעיף 2(2) כאמור. המחוקק קבע מועד תחולה אחד לגבי תת סעיף זה בסעיף 10 לחוק התיקון.

 

דברי ההסבר להצעת החוק בקשר  עם סעיף 10, סעיף התחולה, הינם כלליים אך יש בהם כדי ללמוד כי התכלית הינה לאפשר למערכת המס להיערך לתיקון:

 

"מוצע להתאים את תחולת הוראות החוק לצורכי ההיערכות של מערכת המס ושל הנישומים לשינויים המוצעים"

 

משמא  לשון חוק התיקון  ככל שהיא נוגעת לסעיף 147(א) לפקודה, תחולתה כדלקמן:

באשר לתיקון סעיף 147(א)(1), אשר הוסדר בסעיף 2(1) לחוק התיקון ואשר לא נזכר בסעיף 10 לחוק התיקון – תהא התחולה מיום פרסום חוק התיקון.

באשר לתיקון סעיף 147(א)(2), אשר הוסדר בסעיף 2(2) לחוק התיקון ובאשר לסעיף 147(א)(3) אשר הוסף בסעיף 2(2) לחוק התיקון הואיל וסעיף 2(2) לחוק התיקון נקבעה לו תחולה מיוחדת בסעיף 10 לחוק התיקון. תחולת שני  סעיפים קטנים אילו הינה לגבי דו"חות שיש להגישם לשנת המס 1996 ואילך.

 

דברים אילו כבר נפסקו על ידי כב' השופטת, סגן הנשיא, אביעד בעמ"ה 504/99,507/99 דגן נ. פקיד שומה אילת , מיסים טז/1 ה-226 ועל ידי כב' השופטת אופיר תום בעמ"ה 1088/01 לוסקי נ. פקיד שומה רמלה, החלטה מיום 22.4.02 (טרם פורסם). אומרת כב' השופטת אופיר תום בעמ' 3:

 

"דעתי בענין זה, עם כל הכבוד, כדעתה של השופטת אבידע, כמו השופטת הנכבדה סבורה  אף אני כי  גם הפרשנות הלשונית וגם הפרשנות התכליתית של הסעיף המתקן, מחייבות קביעה כי ענין לנו בתיקון שתחילתו בשומות לשנת המס 1996, ולא קודם. לשון הסעיף פשוטה היא, לאמור, שני תתי הסעיף באים במקום תת סעיף 2 שקדם לתיקון, תחולתם כמצוין בסעיף 10(א) לחוק המתקן. גם התכלית פשוטה, לאמור, משהחליט המחוקק לצמצם סמכויותיו של הנציב כמתואר, סביר הוא שיעמיד לצורך כך, תקופת מעבר לצורך הערכות למצב החדש, מבלי צורך לפנות לאחור."

 

סבור אני כי בעניין בטחיש סבר בית המשפט כי סעיף התחולה דן בנוסח הפקודה לאחר תיקונה ולא מפנה אל  סעיפי חוק התיקון. מכאן ככל הנראה, נבעה קביעתו כי סעיף 147(א)(3) לפקודה, תחולתו מיום פרסום החוק המתקן. כאמור בחינה חוזרת של נוסח חוק התיקון מביאה לתוצאה אליה הגיע בית משפט זה והעולה בקנה אחד עם קביעות בית המשפט בעניין דגן ובעניין לוסקי.  המערערת ביקשה לבחון נושא זה בשנית ואני תיקווה כי בכך נסתם הגולל על טענה זו .

 

המערערת אינה   טוענת כי בהתאם לנוסח  סעיף 147 (א) קודם לתיקונו בחוק התיקון פעל המשיב  שלא במסגרת המועדים הקבועים בפקודה. משכך אין לי אלא לדחות את בקשת המערערת לקבלת הערעור על הסף מהטעם שהעלתה.

 

המועד להגשת ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור מוארך בזה עד  ליום 1.11.2003.

 

המערערת תשא בהוצאות המשיב בקשר עם בקשה זו לרבות שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,500 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלומו בפועל.

 

 

 

התיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 2.11.2003 .

 

ניתנה היום ה' בתשרי, תשס"ד (1 באוקטובר 2003) שלא במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

016183/03בשא052 אלטוביה מגן