דחיית התביעה התבססה על התפישה, כי לא נתקיים התנאי בדבר "אמצעי אלימות". תנאי זה מתקיים רק אם יש שימוש בכוח פיזי. בפרשה שלפנינו נעדר כוח פיזי וממילא נגרם הנזק בלא "אמצעי אלימות". המערער ערער לבית-המשפט המחוזי, ערעורו נדחה. נקבע (מפי השופט קציר) כי המונח "אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" אינו כולל התרגזות או מתח נפשי, הנובעים משימוש במלים גרידא, ותהיינה חריפות ככל שתהיינה.

מכאן הערעור - לאחר קבלת רשות - לפנינו.

"אמצעי אלימות" - מובן לשוני

3. תביעתו של המערער (בבית-משפט השלום) וערעורו (לבית-המשפט המחוזי) נדחו, שכן נפסק כי "אלימות" משמעותה שימוש בכוח פיסי.

"אלימות מילולית" נופלת, אפוא, מחוץ לגדר לשונה של הפוליסה, ועל כן מחוץ לכיסוי הניתן על-ידה. אכן, כל משמעות משפטית הניתנת ללשון הטקסט חייבת ליפול לגדר מתחם המובנים הלשוניים שלו. אין ליתן לחוזה משמעות משפטית שאינה נסבלת על-פי משמעותו הלשונית. לכל משמעות משפטית של חוזה (ופוליסה אינה אלא חוזה) חייב להיות עיגון, ולו מינימלי, בלשונו (המפורשת או המשתמעת) של החוזה. מתן מובן (משפטי) לחוזה שאינו בגדר מובנו הלשוני יכולה להעשות רק בדרך של השלמת חסר בחוזה. לא נטען בפנינו כי החוזה חסר, וכי עלינו להשלימו. הערעור כולו סובב סביב פרשנותו של טקסט קיים, ולא סביב יצירתו של טקסט חדש המשלים חסר בטקסט קיים.

4. האם הדיבור העברי "אלימות" משתרע אך ורק על שימוש בכוח פיסי?

לדעתי, התשובה על שאלה זו היא בשלילה. אמת, המובן הטבעי והרגיל של הדיבור "אלימות" מצביע על שימוש בכוח. אך אין זה המובן היחיד.

בלשון העברית משמש הדיבור "אלימות" לציון התנהגות תקיפה ובוטה גם אם אינה כרוכה בשימוש בכוח פיזי. על כן אנו מדברים על "אלימות רוחנית" בין בני זוג תוך שאנו מציינים כי "יש שאלימות 'רוחנית' קשה היא מאלימות פיזית" (השופט אלון בע"א 458/79 ניר נ. ניר, פ"ד לה(526 ,518 (1; ראה גם 352/82 איזסק נ. איזסק, פ"ד לט(190 ,186 (1; ע"א 523/84 רוזן נ. רוזן (לא פורסם)). בדומה, אנו מדברים על "אלימות נפשית" בהקשר לקבילותן של הודאות שהושגו שלא כדין (ראה ע"פ 115/82 מועדי נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(262 ,197 (1). ברוח זו, אנו משתמשים לעתים קרובות בדיבור "אלימות מילולית". ביטוי זה מופיע לא פעם בפסקי-דין של בית-משפט זה (ראה ע"א 594/86 שהרבני נ.

שהרבני (לא פורסם); ע"א 3236/90 פלונים נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(460 (3, 464). הוא מקובל בספרות המשפטית (ראה זמיר, "חרות הביטוי כנגד לשון הרע ואלימות מילולית", ספר זוסמן 149, (תשמ"ד)).

מסקנתי הינה, אפוא, כי הדיבור "אמצעי אלימות" כולל בחובו - במישור הלשוני-בלשני - הן שימוש בכוח פיסי והן שימוש באמצעים תקיפים ובוטים שאינם כרוכים בכוח פיסי.

"אמצעי אלימות" - מובן משפטי

5.    מבין המובנים הלשוניים השונים שניתן לתת לדיבור "אמצעי אלימות", מהו המובן המשפטי של דיבור זה? התשובה הינה, כי מובנו המשפטי של דיבור בטקסט נקבע על-פי "הקשר הדברים הראוי" (השופט ש.

לוין בבג"צ 310/82 בן צבי נ. ראש הממשלה, פ"ד לו(194 ,191 (4).

משתנה "הקשר הדברים הראוי" משתנה מובנו (המשפטי) של ביטוי. על כן עשוי אותו ביטוי עצמו לקבל משמעויות משפטיות שונות מתוך מיגוון המשמעויות הלשוניות שלו. כך, למשל, הדיבור "מעשה אלימות" בעבירת השוד התפרש כהפעלת כוח פיסי (ראה ע"פ 524/82 ודרד נ. מדינת ישראל, פ"ד לז(553 (2; ע"פ 877/84 גאלי נ. מדינת ישראל, פ"ד מ(169 (4).

הקשר זה שונה הוא מההקשר שלפנינו, ועל כן עשוי הדיבור "אלימות" בהקשר שלפנינו לקבל משמעות שונה.

6. מהו "הקשר הדברים הראוי" בענייננו? התשובה הינה, כי ההקשר הראוי הוא המטרה אשר הפוליסה מבקשת להגשים. זוהי "תכלית חוזה הביטוח המסוים, על-פי המאטריה הביטוחית שהוא בא לשקף" (השופט ד.

לוין בע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. כהן, פ"ד מו(372 (2, 379). עניין לנו, אפוא, בתכלית העסקית אשר הפוליסה נועדה להגשים (ראה ע"א 631/83 המגן" חברה לביטוח נ. "מדינת הילדים", פ"ד לט(579 ,561 (4). על תכלית זו ניתן ללמוד ממחשבתם (הסובייקטיבית) של הצדדים לחוזה. אין לנו כל נתונים על מחשבה זו.

לפנינו פוליסת ביטוח המשמשת למקרים רבים, הן בארץ (על-פי ניסוחים עבריים שונים) המהווים תרגום מאנגלית, והן מחוץ לישראל (על-פי נוסח אנגלי סטנדרטי). בנסיבות אלה - כאשר עניין לנו בפוליסה סטנדרטית שאינה משמשת בסיס למשא ולמתן אישי - יש לקבוע את תכליתו העסקית של החוזה על-פי תכליתו האובייקטיבית. תכלית אובייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי. היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס אליו הוא שייך.

היא נגזרת מהגיונו. היא מוסקת מלשונו.

7. מטרתה הכללית של הפוליסה הינה ביטוח נזקי תאונה אישית. היא נועדה ליתן כיסוי לתאונה גופנית בלתי צפויה מראש, המהווה סיבה בלעדית לתאונה. עם זאת, לא כל תאונה גופנית בלתי צפויה מראש מכוסה. הצדדים ביקשו לצמצם את היקף הסיכון המבוטח, וקבעו כי הביטוח יחול אך ורק על אותן תאונות גופניות בלתי צפויות מראש הנגרמות "במישרין על-ידי אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין".

מהי התכלית המונחת ביסוד כיסוי ביטוחי זה? שאלה זו הטרידה בתי-משפט במדינות שונות, אשר מתחו לא פעם ביקורת על הלשון בה נוקטת הפוליסה בהגדרת תאונה אישית שהביטוח חל עליה (ראה ,.AND PARKINGTON, ON INSURANCE LAW 803 (8 TH. ED MACGILLIVRAY 1988). מתוך הפסיקה והספרות ניתן להסיק, כי מטרתה העיקרית של ההגבלה ("במישרין על-ידי אמצעי אלימות...") הינה להבהיר ולהגביל את מושג ה"תאונה" העומד ביסוד הביטוח. כך, למשל, באמצעותן אין לכלול בגדר "תאונה" אירוע טבעי כגון מחלה "טבעית" (ראה ,H. IVAMY PERSONAL ACCIDENT, LIFE AND OTHER INSURANCE 28 (2ND ED., 1980); PRESTON AND COLINVAUX, THE LAW OF INSURANCE 308 (2ND ED., 1961). עמד על כך השופט בייסקי, בפרשו תנאי בפוליסה לביטוח חיים, לפיה המוות יהיה תוצאה של "גורם חיצוני אלים ומקרי". הוא ציין כי תוכנו של ביטוי זה הינו 'אירוע' אקסידנטאלי במובן הרחב של מושג זה, שהינו גם לא צפוי מבחינת ההתרחשות וגם לא תוצאה שיסודה בתמורות טבעיות אפשריות אצל המבוטח" (ע"א 497/83 צור נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(737 ,724 (1). על כן נפסק, כי הדיבור "אמצעי אלימות" VIOLENT MEANS) אינו דורש שהנזק ייגרם על-ידי אדם אחר. גם נזק עקב מאמץ-יתר מצד הנפגע, בלא כל מעורבות של אדם אחר (כגון טביעה, שאיפה של רעלים) הוא בגדר "אמצעי אלימות" (ראה מקגיליברי ופרקינגטון, שם, עמ' 804; פרסטון וקולינו, שם, עמ' 388). על כן, נפסק כי מבוטח שהתכופף אינסטינקטיבית כדי להרים חפץ מתגלגל בחנותו ועיקם את ברכו ונפגע, נפגע "מאמצעי אלימות": TAMLYN V. THE CROWN ACCIDENTAL INSURANCE CO. [1893] 1 Q.B. 750. הוא הדין בבעל פאב שהתאמץ להוציא שיכור מהפאב וכתוצאה מכך לקה בהתקף לב. נפסק כי הוא נפגע "מאמצעי אלימות": ASSURANCE CO. V. RE SCARR AND GENERAL ACCIDENT [1905] 1 K.B3 387. כן ניתן לראות נזק כנגרם על-ידי "גורם אלים" מקום שהפגיעה נובעת מהתקף לב שהתרחש בשל הופעה פתאומית של רכב מהכיוון הנגדי של נתיב הנהג, וזאת גם ללא כל התנגשות (ראה ע"א 497/83 הנ"ל, בעמ' 737). עם זאת, ניתן לומר כי בדוגמאות אלה, וברבות אחרות - ראה ,LAW REPORTS 93 AMERICAN ANNOTATED 2D, 578 - קיים שימוש בכוח, ולו מינימלי.

8. מהי אפוא תכליתה של הפוליסה, ואיזה היקף ביטוח היא מעניקה למבוטח? התשובה על שאלה זו לוטה בערפל. מלשונה הטבעית והרגילה של הפוליסה - הנזקקת לדיבור "אמצעי אלימות" - ניתן להסיק כי רק תאונה הנגרמת על-ידי שימוש בכוח פיסי מכוסה על-ידי הפוליסה. אף כי "אלימות מילולית" היא בגדר "אלימות", מקובל עלי כי זוהי משמעות משנית של הדיבור "אלימות" ולא משמעותו הראשונית. לשון הפוליסה תומכת, אפוא, בתכלית מצומצמת, המוציאה את המקרה שלפנינו ממסגרת הכיסוי הביטוחי. אך לשון הפוליסה אינה המקור היחיד לתכליתה. בצד הלשון עומדת התכלית האובייקטיבית, כפי שצדדים הוגנים, המגינים על האינטרסים הטיפוסיים, מעצבים אותה. תכלית אובייקטיבית זו מעורפלת גם היא. ניתן לומר - מזוית הראייה של המבטח הסביר - כי ביקש להעניק ביטוח כנגד תאונות אישיות הנגרמות על-ידי שימוש בכוח חיצוני. ניתן לומר - מזוית הראייה של המבוטח הסביר - כי ביקש לקבל ביטוח כנגד כל תאונה אישית שאינה נגרמת על-ידי תהליך טבעי. אכן, בחינת תכליתה של הפוליסה, בעזרת האמצעים המקובלים לגיבוש תכליתה של הפוליסה, מותירה אותנו בידיים ריקות. מהו השלב הבא בתהליך הפרשני? שופט אינו יכול להרים ידיו, ולומר, "איני יודע מה לעשות ואינני ממשיך". עליו להמשיך בתהליך הפרשני, עד מיצויו המלא.

9. נראה לי, כי העיון בפוליסה ובפסיקה הרבה שפרשה אותה וקבעה את תכליתה הותירה אותנו בידיים ריקות. עדיין איננו יודעים אם תכליתה של הפוליסה היתה "לכסות" תאונה גופנית בלתי צפויה הנגרמת על-ידי אלימות מילולית. ניתן לומר כי מטרת הפוליסה היתה לכסות כל נזק שאינו טבעי. על-פי גישה זו אמצעי מילולי אלים מביא לנזק שאינו טבעי, ועל כן מכוסה על-ידי הפוליסה. תומכת בתפישה זו נקודת המבט של המבוטח הטיפוסי, המבקש לקבל ביטוח בגין תאונה אישית מכל סוג שהוא. ניתן גם לומר, כי מטרת הפוליסה לא היתה לכסות כל נזק שאינו טבעי. הפוליסה ביקשה להבחין בין נזק שאינו טבעי הנגרם על-ידי אמצעי אלימות לבין נזק שאינו טבעי שנגרם בדרך אחרת. המשמעות הטבעית והרגילה של לשון הפוליסה - ממנה רשאי הפרשן לעמוד על תכליתה. נראה לי, אפוא, שהבחינה התכליתית-אובייקטיבית, השאירה אותנו ללא פתרון ברור וחד-משמעי. מה עלינו לעשות במצב דברים זה?

10. מצב זה של חוסר ודאות וערפול באשר לתכליתה של הפוליסה, אינו מיוחד למקרה שלפנינו. הוא מתרחש לעתים קרובות בפרשנות של חוזי ביטוח. הוא תת-מקרה של מערכת שלמה של מצבים, בהם נתקל הפרשן של טקסט חוקי (בין חוזה ובין צוואה, בין חיקוק ובין חוקה) במספר תכליות אפשריות, מבלי שעולה בידו לגבש תכלית סופית של הנורמה המעוגנת בטקסט. במצבים הרגילים, על הפרשן לעשות שימוש בשיקול דעתו, ולגבש במיטב האובייקטיביות האפשרית, את התכלית העומדת ביסוד הטקסט החוקי. "עליו להיות פרשן נאמן להשקפות המקובלות על הציבור הנאור, שבתוכו הוא יושב" (השופט לנדוי בע"א 461/62 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ. מזיאר, פ"ד יז' 1319, 1335). אך לעתים קיימים כללי פרשנות מיוחדים - בעלי אופי משני - המשחררים את השופט מהנטל של שימוש בשיקול דעתו, ומכוונים אותו אל "התכלית הסופית". בתחום דיני הביטוח מצוי כלל פרשני-משני שכזה. כלל זה קובע כי במקום שהחיפוש אחר תכלית חוזה הביטוח - כפי שניתן ללמוד עליה מכוונתם של הצדדים, מלשון הפוליסה, וממקורות חיצוניים - לא מביא לתוצאה חד-משמעית, יש לבחור באותה תכלית המטיבה עם המבוטח (ראה ד. ששון, דיני ביטוח 1988) 20)). מבין שתי תכליות אפשריות - המעוגנות במקורות מהם למד הפרשן על תכליתו של חוזה הביטוח - יש לבחור באותה תכלית שתוצאתה פועלת למען המבוטח. ודוק: לא די בכך שללשון הפוליסה יש יותר ממשמעות לשונית אחת, כדי להפעיל את הכלל הפרשני-המשני.

כלל זה אינו פועל במישור הלשוני. פעולתו היא במישור המשפטי. אפילו יש לה לפוליסה מספר משמעויות לשוניות - דבר שהוא תדיר למדי לאור חוסר הדיוק שבלשון - ניתן לרוב לבחור במשמעות (משפטית) אחת ויחידה באמצעות הכלל הפרשני בדבר תכלית הפוליסה ואין תחולה לכלל הפרשני-המשני בדבר פירוש לטובת המבוטח. אכן, "כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך" (השופט ד. לוין בע"א 631/83 הנ"ל בעמ' 572). רב משמעות הניסוח - המאפשר החלתו של הכלל הפרשני המשני - היא רב משמעות הנשארת לאחר שהפרשן בחר באותה משמעות לשונית המגשימה את תכליתה של הפוליסה. בצדק צויין כי "כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך הפרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך" (השופט ד. לוין בע"א 631/83 הנ"ל, בעמ' 573).

11. בערעור שלפנינו מתקיימות הנסיבות המצדיקות הפעלתו של כלל הפרשנות המשני, לפיו כאשר קיימת חוסר ודאות באשר לתכלית הפוליסה - כפי שהיא עולה ממקורותיה השונים - יש לקבוע אותה תכלית - וממילא לקבוע אותו מובן לשוני - המיטיב עם המבוטח. לאור חוסר הוודאות והערפול באשר לתכלית, יש לקבוע - על-פי הכלל האמור - כי התכלית היתה ליתן כיסוי ביטוחי לכל תאונה אישית הנגרמת על-ידי התנהגות תקיפה ובוטה (בין שיש בה שימוש בכוח פיזי ובין אם אין בה שימוש בכוח פיזי), ושאינה בגדר אירוע טבעי (כגון מחלה). תכלית זו היא המיטיבה עם המבוטח (ופועלת בניגוד למבטח - הנסח), ועל כן יש לבחור בה בנסיבות העניין שלפנינו.

השופט ש. לוין

1. כבר בשנת 1915, בפרשת ,IN RE UNITED LONDON AND SCOTTISH INSURANCE CO., LTD [1915] 2CH 167 מתח בית המשפט לערעורים באנגליה בקורת נגד פוליסה המבטחת כנגד ,BODILY INJURY BY VIOLENT" ACCIDENTAL, EXTERNAL AND VISIBLE MEANS, בעשותו שימוש בדברי לורד ESHER בפרשה אחרת:

"I HOLD THAT THIS IS A POLICY NOT TO BE PRAISED, AND PEOPLE OUGHT TO BE WARNED AGAINST INSURING UNDER POLICIES OF THAT FORM". (COLES V. ACCIDENT INSURANCE C0. .(1889) 5TLR 736

עם זאת הוא לא מצא דרך לחרוג ממה שנראה לו כנוסח המילולי של הפוליסה ותביעת המבוטח שם, שנפטר כתוצאה מדליפה של גז, נדחתה.

אכן, בתקופתנו עבר הדגש מהתיזה הדוגלת בהצמדות עיוורת לטקסט הלשוני של מסמך לדרך שבה נתפסת משמעותו של הטקסט בלשונן המקובלת של הבריות. בסוגיה המיוחדת שלפנינו נעשתה פריצת דרך בפסק המיעוט של השופט קרדוזו, בפרשת (CO. (1934 LANDRESS V. PHOENIX LIFE INS. 90 ALR 1382. באותו ענין נגרם מותו של המבוטח כתוצאה ממכת שמש בעת משחק גולף והשופט קרדוזו קבע, בניגוד לדעת הרוב, שיש לקבל את התביעה על יסוד הפוליסה באמרו (בעמ' 1385):

"מכת שמש, למרות שיכולה היא להיחשב מחלה לפי הסיווג של הרופאים, היא לא פחות מכך תאונה בלשון הבריות... פתאומיות אירועה וטבעה הקטסטרופלי... הבליט תכונה זו... היא אלימה מאותה סיבה וחיצונית משום שמהלך התוצאות הונע על ידי קרני השמש שהיכו על הגוף, המהוות סיבה חיצונית".

עמדת המיעוט של השופט קרדוזו הפכה לרוב בשורה של אמסכתאות: לקיחת מנת יתר של גלולות שינה: EQUITABLE LIFE ASS. SOC. OF THE BECKHAM V. THE ;UNITED STATES V. HEMENOVER (1937) 67 P. 2D 80 TRAVELERS INSURANCE CO. (1967) 225 A. 2D 532, בו נאמר (בעמ' 536) כי "פוליסות ביטוח, שעליהן סומך הציבור כדי לתת בטחון במקרה פטירה, מחלה או תאונה צריכות להיות כתובות בצורה ברורה, באנגלית מובנת, חפשית מאבחנות דקות שרק מעטים מסוגלים להבינן עד שתשומת הלב מופנית אליהן על ידי עורכי דין ושופטים"; וראה גם: POLLARD V. .METROPOLITAN CO. 598 F. 2D 1284

2. לדידי אין תועלת בפירוק נוסחת האחריות בפוליסה הנדונה לגורמיה ובנסיון לתת פרשנות נפרדת למרכיביה, היפה אולי לצורך הקשרים האחרים בהם עשויה להתעורר שאלת פרשנותם. והנה, אפשר למצוא בפסיקה האמריקאית, חרף האסמכתאות המכחישות זו את זו, קו הלכתי המפרש את הנוסחה האמורה רק כבאה לשלול תאונה מקרית או תאונה שקרתה במהלך הדברים הרגיל: V. PACIFIC MUT. LIFE INS. CO. (1903) 72 HORSFALL PAC. 1028, 1029. באותה רוח קבע גם בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק בפרשת: .MEYER V. NEW YORK LIFE INS. CO (1936) 291 N.Y.S 912, 917 כי:

"... המלים "חיצוניים" ו"אלימות" אינן כה מוגבלות בתוצאתן המשפטית עד שהמבטח יוכל (בגדרן) להתחמק מאחריות על ידי פרשנות דווקנית שלהן. אין זה נחוץ תמיד שמלים אלה תפורשנה כמתייחסות למכה או נפילה; אלא שניתנת להן משמעות רחבה יותר כיסודות (לקיומה) של סיבתיות כאשר נגרם נזק גופני".

ובענין PAUL V. TRAVELERS INS. CO. (1889) 20 N.E. 347 החליט בית המשפט לערעורים של מדינת ניו יורק שהרעלת גז באה בגדר הנוסחה האמורה, באמרו (בעמ' 349), כי הרעלה על ידי גז היא "סיבה חיצונית" וגם "אלימה" "במובן זה שהיא פעלה על המנוח כך שגרמה למותו.

(העובדה) שהמוות הוא תוצאה של תאונה או שהוא בלתי טבעי (מלמדת) על (קיומו) של גורם חיצוני ואלים כסיבה (לאירוע)". באותה רוח פסק בית המשפט לערעורים בקנטקי בפרשת: .AMERICAN ACC. CO. OF LOUISVILLE V REIGART (1893) 23 S.E. 191, שמשמעות הדיבור "אלימות" בנוסחה האמורה היא "בלתי טבעית" והיא באה למנוע הגשת תביעות המבוססות על תאונה שנגרמה כתוצאה מסיבות טבעיות; והשווה גם: LIBERTY NATIONAL LIFE INSURANCE CO. V. MORRIS (1974) S.E. 2D 637. ברוח זו יש להזכיר את המקרה המאלף שנדון בפרשת: WESTERN COMMERCIAL TRAVELERS' ASS'N ,V. SMITH (1898) 85 F. 401 שבו ראו נזק שאירע כתוצאה מפצע שנגרם מהליכה בנעליים חדשות כבא בגדר תנייה הדומה לתנייה נשוא הערעור. פסק דין אחר המצוטט לעתים קרובות בפסיקה ניתן בפרשת .INS. CO (1944) 1881 S.W HANNA V. RIO GRANDE NAT. LIFE 2D 903, שבה נפטר אדם שלקח בטעות תרופה שגרמה למותו. בקבלו את התביעה קבע בית המשפט לערעורים בדאלאס, טקסס, באמצו הלכות קודמות (בעמ' 911), כי:

"... THE TERM "VIOLENT", AS APPLIED TO CAUSES OF ACCIDENTAL INJURY, MEANS MERELY THAT THE CAUSE IS EFFICENT IN PRODUCING A HARMFUL RESULT. IT IS NOT NECESSARY THAT IT SHALL BE VIOLENT IN THE SENSE OF BREAKING TISSUES OR OTHERWISE PHYSICALLY AND VISIBLY AFFECTING THE BODY". 3.

על יסוד האסמכתאות האמורות אין ספק בלבי שאם עמד המבוטח על פי תהום ונפל אליה כתוצאה מקריאת פלוני שבקש להבהילו, תבוא התביעה שתוגש על ידי יורשיו בגדר תניית הפוליסה נשוא הערעור. רמז לגישה האמורה אפשר למצוא גם בפסק דינו של השופט בייסקי בע"א 497/83 פד"י מא(729 (1 (בעמ' 737) בנתנו את הדוגמה הבאה:

"בלי לקבוע מסמרות, ולצורך הדגמה בלבד, ניתן להניח, כי הופעה פתאומית של רכב מהכיוון הנגדי לנתיבו של נהג, שהוא גם סובל בלבו, עשויה, בנסיבות מסויימות, להיחשב כמקיימת את התנאי האמור, אף אם בסופו של דבר לא נגרמה התנגשות ממש, אך מחמת הפחד, המתח או ההתרגשות הבלתי צפויים אירע התקף לב...".

מקרה כזה ממש אירע בפרשת KENNEDY V. UNITED STATES FIDELITY GUARANTY CO. (1934) 174 A 2D 531 & ונפסק ברוח הדברים הנ"ל. אכן בשורה נוספת של אסמכתאות נקבע שבמקרים של NERVOUS SHOCK, אף שלא התקיים מגע פיזי בין גורם הנזק לבין המבוטח, באים בגדר תניית הפוליסה הנזכרת:

PORTER 13; 1) MCGLINCHY V. FIDELITY & CASUALITY CO. (1888) 12 ATLANTIC

דעת המיעוט בפרשת: 2) PAN AMERICAN LIFE INSURANCE CO. V. ANDREWS

(1960) 340 SW 2D 787;

109 P. 2D 322(1941) 3) PIERCE V. PACIFIC MUT. LIFE INS. CO. OF CALIFORNIA

.

4. מסקנתי היא שהמקרה הנדון, שבו, כפי שנטען בכתב התביעה, ניזק המערער בהתקפת לב שאירעה לו כתוצאה מריב מילולי עם מעבידו שבמהלכו קלל מנהל השירות את המערער וגרם לו לרוגז ולהתרגשות, בא בגדרה של הפוליסה נשוא הערעור. לפי גישתי יש לפרש את נוסחת הפוליסה כמקשה אחת, הנושאת מטענים "פסיקתיים" אותם כבר הזכרתי. בין בעקבות מטענים אלה ובין בעקבות קריאת הפוליסה בעיני הקורא הממוצע אין לפרש את הדיבור "אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" אלא כבאים לשלול קיומה של תאונה שאירעה במהלך הדברים הרגיל או תאונה מקרית או תאונה שכל כולה אירעה מחמת גורמים שבמצב הקונסטיטוציונלי של המבוטח. לפי גישה זו יכול ועניינו של המבוטח יבוא בגדרה של הפוליסה אף אם לא נתקיים מגע פיסי בין הגורם שהביא לקרות התאונה לבין המבוטח. עמדה זו אינה עמדת יחיד. בספרו של אייואמי:

(1980) PERSONAL ACCIDENT, LIFE AND OTHER INSURANCE, 2ND ED.נאמר בעמ' 29 ,28 לענין הדיבור VIOLENT, ACCIDENTAL, EXTERNAL"

"AND VISIBLE MEANS כי:

"... מלים אלו, ככל הנראה, אינן מוסיפות דבר לרעיון המובע בדיבור "תאונה" משום שהן רק נותנות ביטוי למאפייניה של תאונה. בעת ובעונה אחת הן משרתות מטרה מועילה (והיא) להבהיר את האבחנה בין גורמים תאונתיים וטבעיים וכך הן מסייעות להגדיר ביתר דיוק את תוקף הביטוח".

מחרה מחזיק אחריו גם קולינבו בספרו: LAW OF INSURANCE 1990) 6TH ED. 1990)בעמ' 304, המצביע על כך שניתנה לנוסחה האמורה משמעות מרחיבה, שלמעשה שוות ערך היא ל"תאונה".

מטעמים אלה מצטרף אני לפסק דינו של חברי הנכבד השופט ברק.

השופט ת. אור

1. צר לי, אך אני חולק על המסקנה אליה הגיע חברי השופט ברק. לו דעתי נשמעה, דין הערעור היה להדחות.

2. המערער בוטח על פי פוליסה שרכש מהמשיבה, למקרה שיפגע "על ידי תאונה גופנית בלתי צפויה מראש שתיגרם אך ורק במישרין על ידי "אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" ויגרם לו בשל כך אבדן כושר עבודה. על פי העובדות הנטענות בכתב התביעה שהוגש על ידי המערער, בישיבה שקיים עם מנהל השירות של חברתו "אירע ריב מילולי קשה", בין המערער למנהל. "השיחה התנהלה בטונים גבוהים", והמנהל אף קילל את המערער. המערער חש במהלך הישיבה כאבים ודקירות בחזהו. עקב הריב המילולי וההתרגשות שבעקבותיו, המערער לקה באוטם שריר הלב ונותרה לו מכך נכות צמיתה. המחלוקת בין הצדדים היא, אם ניתן לומר שהאוטם והנכות שנגרמו למערער עקב אותו ריב מילולי אמנם נגרמו על ידי "אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין", כמובנם בפוליסה. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי השיבו על שאלה זו בשלילה, תשובה שמשמעותה דחיית תביעתו של המערער.

3. חוזה ביטוח, ככל חוזה, יש לפרש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ובמידה שאינו משתמע ממנו - מתוך הנסיבות (סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973) (להלן: חוק החוזים). במקרה שלפנינו אין ראיות החיצוניות לפוליסה עצמה העשויות ללמד על כוונת הצדדים לחוזה הביטוח. לפיכך, ניתן לדלות את כוונתם אך מנוסח התניה החוזית בדבר חבות המבטח כמצוטט לעיל (להלן: תניית הכסות).

הבחינה הלשונית

4.    אכן, מקובלת עלי גישתו של חברי השופט ברק, לפיה יש לבחון תחילה אם מבחינת הלשון "אמצעי אלימות" הנזכרים בתניה כוללים גם את האמצעי של "אלימות מילולית", כגון האמצעי בו נקט המנהל, דהיינו, קללות וריב מילולי בטונים גבוהים (אך ללא שימוש בכוח כלשהו או איום בשימוש כזה). שאלה זו אינה קלה, אולם אני נוטה להשיב עליה בשלילה. איני חולק, כמובן, על כך שהביטוי "אלימות מילולית" הוא ביטוי מוכר, אך הצמדת הדיבור "אלימות" לשם התואר "מילולית" לא באה אלא על דרך ההשאלה, הדימוי והמטפורה. זאת, במטרה לשוות למשהו שאינו אלימות כלל, קרי מלל, מאפיינים מקובלים של אלימות, כגון, תוקפנות, בוטות ואולי אף גנאי מוסרי. אך מובן זה של המילה "אלימות" אינו משתמע ממילה זו, "אלימות", כשהיא עומדת לבדה, אלא רק כאשר מצטרף אליה תואר השם "מילולית".

כאשר אדם סביר רוצה לתאר חילופי דברים קשים בעל פה (צעקות, גידופים, קינטור) או בכתב (מכתב ובו לשון הרע, שקרים או עלבונות) בין אנשים, שלא הגיעו כדי מגע פיזי או שימוש בכוח כלשהו, הוא לא ישתמש בביטוי "אלימות", אלא רק בצירוף "אלימות מילולית". הצירוף "אלימות מילולית" הפך מטבע לשון. לכן, רק כאשר מטבע לשון זה מופיע בשלמותו, ניתן להסיק כי גם חילופי דברים שאינם מגיעים כדי מגע פיזי או שימוש בכוח כלשהו נכללים בו. לעומת זאת, כאשר הדיבור "אלימות" מופיע לבדו, אין הוא בא לתאר גם התנהגות ורבלית גרידא, תהיה בוטה כאשר תהיה. המילה "אלימות" לא הופיעה במקרה הנדון בפוליסת הביטוח בתוך צירוף דוגמת "אלימות מילולית", אלא בגפה.

השימוש במונח על דרך המטפורה או בהשאלה, עשוי, מן הסתם, להרחיב מאוד את גבולות ספקטרום המשמעויות שהוא מייצג. כך, למשל, ניתן להשתמש בדיבור "אלימות" בהשאלה ולדבר על "אלימות נפשית" כל אימת שמופעל על אדם לחץ נפשי חזק, על "אלימות חינוכית" כל אימת שמורים מגזימים בהטפת מוסר לתלמידיהם, על "אלימות ויזואלית" או "אלימות אינטלקטואלית", על "אלימות פוליטית" או על "אלימות רוחנית". בשימוש זה במטפורות אין כל פגם וכאשר המטפורה מופיעה בשלמותה, ברור כי הכוונה של הדובר או המנסח היא לדבר אחר מאשר אלימות.

יש גם לזכור, כי הכוונה בביטוי כמו "אלימות מילולית" אינה בהכרח להקיף ספקטרום התנהגות רחב יותר מזה המקופל בביטוי אלימות כשהוא עומד לבדו. כך, בעוד המונח "אלימות מילולית" כולל התנהגות מילולית שאינה נכללת במונח אלימות (ובכך הוא מרחיב את היקף משמעויות המונח "אלימות"), הרי הוא אינו מתפרש על התנהגות שיש בה מגע פיזי (ובכך הוא מצמצם היקף משמעויות המונח אלימות). כך, אם הפוליסה היתה נוקטת בדיבור "אלימות מילולית" ולא "אלימות", ברור מאליו שלא היה ניתן להחיל אותה במקרה בו התקף הלב אירע כתוצאה מאלימות, קרי, התנהגות הכרוכה בשימוש בכוח כלשהו.

העיקר הוא, שכל השימושים האמורים אינם משנים את משמעות הדיבור המקורי "אלימות", אלא יוצרים מטבעות לשון או דימויים חדשים שמשמעותם שונה, אחרת, ממשמעות הדיבורים המקוריים שמתוכם הם צמחו.

הדיבור "אלימות רוחנית", לדוגמה, אינו תת-קטיגוריה לשונית של אלימות, כלומר, סוג של אלימות, אלא מונח בעל משמעות שונה הן מ"אלימות" והן מ"רוחניות".

כאמור, הדיבור "אלימות מילולית" בו מנופף התובע כתמיכה לכך ש"אלימות" - גם דברים קשים שאינם כרוכים בהתנהגות פיזית כלשהי במשמע, הוא מטבע לשון, דימוי, מטפורה. אחד הסימנים לכך הוא, העובדה שאנשים משתמשים במונח "אלימות" (כשהוא לבדו) רק בהקשרים הפיזיים של הפעלת כוח, וזאת בהנגדה לדברי ביקורת או התרסה מילולית חריפה, או אף מעליבה ופוגענית, אך שאינה כרוכה במגע פיזי כלשהו.

כפי ששופט בית משפט השלום, השופט ברלינר, אכן כותב בפסק דינו, המילים "אלימות" ו"מילולית" הן תרתי דסתרי. ואמנם, צירוף ביטויים שיש בו סתירה פנימית, אוקסימורון, הוא אמצעי לשוני-ספרותי ידוע, לדוגמה: "שתיקה רועמת". האם נאמר שרעימה היא שתיקה, או כי שתיקה כוללת גם רעם רק משום שמוכר ביטוי כזה? הרי כל משמעותו, חיותו ועצמתו של הביטוי נובעות מכך שרעימה ושתיקה הם ניגודים.

על סמך כל אלה, אני נוטה לחשוב, שכל אימת שהמילה "אלימות" מופיעה לבדה אין לייחס לה מובן של התנהגות תקיפה ובוטה בעלמא, אלא התנהגות שיש עימה שימוש בכוח פיזי דווקא, כמובנה המילוני והמקובל של "אלימות". מכל מקום, יש לזכור, גם אם ניתן לכלול, מבחינה לשונית, אלימות מילולית במסגרת אלימות, שהמובן הרגיל של מילה זו, ולכך מסכים גם חברי השופט ברק, משמיע בהכרח שימוש בכוח פיזי כלשהו. לקביעה זו תהיה חשיבות כשאבוא להכריע להלן בשאלה למה התכוונו הצדדים בהתייחסם ל"אמצעי אלימות" בפוליסה.

ביטויים בעלי משמעות מיוחדת

5.    על פי סעיף 25(ג) לחוק החוזים, "ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים". לעיתים, צדדים לחוזה משתמשים בביטויים ובתניות בנוסח המקובל באותו סוג של חוזים, כשלאלה כבר נקבע בפסיקה מובן מיוחד לצורך חוזים מאותו סוג (LEGAL TERM OF ART), אפילו הוא שונה ממובנם הרגיל. כפי שכותב ד' ששון בספרו "על דיני ביטוח":

"אם מונח או מילה המופיעים במסמך שניסח המבטח, קיבלו פירוש מסויים בפסיקה, הסותר את הפירוש לו טוען המבטח, קיימת הנחה שהמבטח ער לפירוש המסמך, ולא יאפשרו לו לאמץ פירוש נוח לו יותר גם כאשר אין שאלה של דו משמעות" (שם, בעמוד 20).

לכך ניתן להוסיף, כי יש להעדיף את המשמעות המיוחדת שניתנה לאותו מונח בחוזי ביטוח מאותו סוג גם אם היא עולה בקנה אחד עם הפירוש לו טוען המבטח. במקרה כזה, חזקה על הצדדים שהתכוונו לאותה משמעות מיוחדת של ביטויים ותניות ולא למשמעותם הרגילה בלשון בני אדם.

האם ניתן לומר שלתניית הכסות שבמרכז ענייננו יוחדה פרשנות מיוחדת, על פיה "אמצעי אלימות" פירושם גם אמצעים שאינם כוללים שימוש בכוח פיזי כלשהו? חברי, השופט ברק, דן בשאלה זו בפיסקה 7 של פסק דינו. מהדוגמאות שהוא מביא שם מתוך פסקי דין שונים, עולה, שגם אם היתה בפסיקה הרחבה של משמעות הביטוי "אמצעי אלימות" כאשר הוא מופיע בפוליסות ביטוח, היא התבטאה אך בכך שביטוי זה עשוי לכלול גם כוח פיזי שלא הופעל על המבוטח באמצעות אדם אחר דווקא. אולם, לפי אותן דוגמאות עדיין נדרש שימוש בכוח פיזי כלשהו, ולו מינימלי, או פעולה של כוח פיזי כזה על המבוטח, כדי שניתן יהיה לקבוע שהפגיעה נגרמה למבוטח על ידי אמצעי אלימות. אכן, עיון בפסיקה אנגלית ואמריקנית, בה נבחנו פוליסות בעלות נוסח דומה לזה שבענייננו, מעלה, כי כדי שתאונה תיגרם "במישרין על ידי אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין", מן ההכרח שיופעל כוח פיזי כלשהו על המבוטח-הנפגע.

יוצא, שלתנאי הכרחי זה לתחולת הפוליסה - שהתאונה הגופנית נגרמה על ידי אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין - לא נתייחד מובן טכני מיוחד בפוליסות ביטוח, על פיו אין צורך שאמצעי האלימות יהיו כרוכים במידה כלשהי של כוח פיזי. לעניין זה אחזור ביתר הרחבה בהמשך, כשאתייחס לפסק דינו של חברי השופט ש' לוין.

כוונת הצדדים

6.    עיקר העיקרים בפרשנות חוזה, הוא הניסיון לברר את כוונתם האמיתית של הצדדים. התחקות אחר כוונת הצדדים לחוזה נעשית לפי הגילוי החיצוני של דעתם. לשון אחר, על כוונתם של הצדדים לחוזה יש ללמוד על פי מבחן אובייקטיבי (ג' שלו "דיני חוזים", עמוד 309-307, והאסמכתאות שם; דניאל פרידמן ונילי כהן "חוזים", כרך א בעמוד 31, והאסמכתאות שם). אנו מבקשים לפרש את האמור בחוזה על פי מבחנו של האדם הסביר: כיצד מבין אדם סביר את תניית הכסות בחוזה הביטוח שבענייננו.

באשר לתניה שבענייננו, קובע חברי השופט ברק כי:

"מלשונה הטבעית והרגילה של הפוליסה - הנזקקת לדיבור 'אמצעי אלימות' - ניתן להסיק כי רק תאונה הנגרמת על ידי שימוש בכוח פיזי מכוסה על ידי הפוליסה. אף כי 'אלימות מילולית' היא בגדר 'אלימות', מקובל עלי כי זוהי משמעות משנית של הדיבור 'אלימות' ולא משמעותו הראשונית. לשון הפוליסה תומכת, איפוא, בתכלית מצומצמת המוציאה את המקרה שלפנינו ממסגרת הכיסוי הביטוחי".

בהנחה ש"אמצעי אלימות" כוללים, מבחינה לשונית, אמצעי "אלימות מילולית", הנחה שבנכונותה הטלתי ספק כמבואר לעיל, אני מסכים, כמובן, לדברים אלה. בהמשך דבריו מבהיר חברי, שבחינת הפוליסה, לאור הדרך בה היו צדדים הוגנים המגינים על האינטרסים הרלבנטיים מעצבים אותה, מביאה למסקנה שלא ניתן לקבוע מה היתה כוונת הצדדים. בנוסף, לא ניתן ללמוד על תכליתה של הפוליסה הנדונה בענייננו ממקורות החיצוניים לה. לפיכך, חברי נזקק לכלל פרשני משני בדבר הפירוש הנוח יותר לצד שלא ניסח את החוזה, במקרה שלנו המבוטח.

כדבריו של חברי:

"כלל זה קובע כי במקום שהחיפוש אחר תכלית חוזה הביטוח - כפי שניתן ללמוד עליה מכוונתם של הצדדים מלשון הפוליסה וממקורות חיצוניים - לא מביאה לתוצאה חד משמעית, יש לבחור באותה תכלית המטיבה עם המבוטח" (אשר לא הוא ניסח את הפוליסה, ת"א).

7. גם כאן נפרדת דרכי מזו של חברי. דעתי היא, שבמצב דברים בו לא ניתן ללמוד על תכליתה של הפוליסה ממקורות חיצוניים או מתוך ניסיון להתחקות אחרי תכלית שצדדים סבירים והוגנים היו שואפים להשיג, יש להניח שהתכלית היא אותה תכלית המשתקפת מן המובן הרגיל והמקובל של הלשון בה השתמשו הצדדים. עד שנזקקים לכלל בדבר פרשנות נגד המנסח (המבטח), עלינו לברר מתוך לשון הפוליסה עצמה את אומד דעת הצדדים. לשון הפוליסה אינה רק כרטיס כניסה לבירור האופציות הפרשניות. יש בה לעיתים, כשלעצמה, כדי ללמד על תוכן כוונתם של הצדדים, וממילא - על תכליתה של הפוליסה. ואם למונח המופיע בפוליסה מובן אחד שהוא המובן הרגיל והמקובל, ומובן אחר, אפשרי מבחינה לשונית-פורמלית אך רחוק ודחוק, יש לפרשה על פי המובן הראשון. זאת, כמובן, בהעדר ראיות אחרות המצביעות על כך שדווקא המובן המיוחד והבלתי שכיח הוא זה שאליו התכוונו הצדדים. קביעתי זו דורשת הרחבה.

8. חזקה היא, כי משמעותה הרגילה של הלשון בה בחרו הצדדים בחוזה באה לשקף את המוסכם ביניהם, וכי הגשמת המוסכם בין הצדדים היא גם תכליתו של החוזה.

אכן, לעיתים הקשר הדברים ונסיבות אחרות ילמדו שפרשנות לפי המשמעות הרגילה של הלשון לא קולעת לכוונת הצדדים ולתכלית החוזה.

וכבר נקבע לא אחת, ש"בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה" (ג' שלו "דיני חוזים", עמוד 311). אך כשאין לו לבית המשפט אפשרות לברר כוונה זו אלא מתוך המילים שהצדדים בחרו להשתמש בהן בחוזה לגילוי כוונתם, יש להניח שהשתמשו באותן מילים במובנן הרגיל, הפשוט והמקובל. כלל פרשנות זה נקוט הן בפרשנות דבר חקיקה והן בפרשנות חוזים (לדוגמה: ע"א 757/68 פרנסיס נ. רוזנברג, פ"ד כג(187 ,182 (2, מול האות ד; ע"א 732/72 דינרי נ. חתמי לוידס לונדון, פ"ד כח(592-591 ,589 (1; ע"א 179/73 בחן חברה לביטוח בע"מ נ. ליבוביץ, פ"ד כח(710 ,701 (1; כולי נ. פרודנשל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לד(703 ,757 (4; ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נ.

מדינת הילדים בע"מ, פ"ד לט(572 ,570-569 ,561 (4 (בארבעה פסקי הדין האחרונים נידונה פרשנות פוליסת ביטוח ונזכר הכלל האמור).

וראו גם בספרו של א' ברק "פרשנות במשפט", כרך שני בפרק השלישי, הדן במשמעות לשונית רגילה ומיוחדת. שם הוא אומר:

"הנני סבור, כי קיימת חזקה כי תכלית החקיקה תוגשם אם תינתן ללשון דבר החקיקה משמעות טבעית פשוטה ורגילה חזקה זו חשובה היא. זו חזקה (הנחה) חזקה" (שם, בעמוד 118).

כך כותב המלומד M.A. CLARKE בספרו "THE LAW OF INSURANCE" (1989) (WITH 1991 SUPPLIMENT) לעניין פרשנות פוליסות ביטוח:

"THE PRESUMPTION IS THAT WORDS ARE TO BE.(בעמוד GIVEN THEIR ORDINARY MEANING" (156

ובהתייחסו לחזקה זו הוא אומר:

"THE PRESUMPTION IS EXPRESSED IN VARIOUS WAYS BY THE COURTS: WORDS SHOULD BE GIVEN THEIR NATURAL, PLAIN, POPULAR, COMMON SENSE, PRIMARY MEANING, ALSO THE MEANING BE PLACED ON THE WORDS BY AN 'ORDINARY MAN OF NORMAL INTELLIGENCE AND AVERAGE KNOWLEDGE OF THE WORLD', A VERY MODEST DESCRIPTION OF THE JUDICIARY, WHO MUST READ POLICIES IN THE WAY OF THE ORDINARY MAN. THE VIEW OF THE ORDINARY MAN SOMETIMES ENABLES THE COURTS TO GIVE UP THE PURSUIT OF PRECISE DEFINITION AND TO CONSTRUE WORDS AS A.(שם, בעמוד MATTER OF IMPRESSION" (266 וראו גם: OF INSURANCE E.R. HARDY IVAMY GENERAL PRINCIPLES LAW 5ED. (LONDON, 1986), P. 339; MACGILLIVRAY AND PARKINGSON ON INSURANCE LAW, 8ED. (LONDON, 1988) P. 441-442; COLINGVAUX'S LAW OF INSURANCE, 6ED. (LONDON, 1990) P. 37.

אכן, כלל פרשנות זה אינו עומד לבדו. לעיתים, כוונת הצדדים אינה למובן הרגיל של הלשון בה הם השתמשו וניתן ללמוד על כך בדרכים שונות, חלקן חיצוניות לטקסט החוזי. אם ניתן להגיע אל התכלית אליה התכוונו הצדדים לחוזה בדרך כזו, די בעיגון כלשהו שיש לכוונת הצדדים ולתכלית הפוליסה בלשונה של הפוליסה, אפילו פרשנות לפי המובן הרגיל והמקובל של לשון זו אינה תומכת, לכאורה, בכוונה או בתכלית האמורים. ככל שכוונת הצדדים ותכלית החוזה, כפי שאלה עולות מנתונים אחרים, ברורות ונהירות יותר, כן קטן הצורך בעיגון לשוני ברור ובולט שלהן בלשון החוזה. הטעם לכך הוא, שאומד דעתם של הצדדים הוא העיקר, ומשזה נתברר, די בכך שיהיה לכוונתם עיגון כלשהו בלשון החוזה. ואולם, כאשר מבקשים לפרש תניה בחוזה ואין ראיות או שיקולים שיצביעו על כוונת הצדדים או על התכלית שהחוזה בא להגשים בתניה זו, לבד מלשונה של התניה, מן הראוי ללמוד על משמעותה ממובנם הרגיל והמקובל של המילים בהן השתמשו הצדדים לחוזה.

בענייננו, הצדדים התנו בתניית הכסות שתנאי לחבות המבטח יהיה שהתאונה ממנה נפגע המבוטח אירעה עקב שימוש ב"אמצעי אלימות". כפי שראינו, מובנו הרגיל של המונח אלימות מקפל בתוכו שימוש בכוח פיזי כלשהו. גם בפסיקה נקבע, בהקשר אחר, שזהו מובנה הרגיל של "אלימות":

"מובנו של מעשה אלימות... הוא מעשה שיש עימו שימוש בכוח פיזי במידה כלשהי. משמעותה הפשוטה והרגילה של 'אלימות' בלשון בני אדם טומנת בחובה שימוש במידה כלשהי של כוח פיזי, וכך אמנם פרשו בתי המשפט את מובנה של עילה זו" (ע"פ 524/82 ודרד נ. מדינת ישראל, פ"ד לג(553 (2, 559 מול האות ו).

בעניין אחד נדונה פרשנות המילים "כניסה ממשית בכוח ובאלימות" בפוליסת ביטוח. נקבע שם, על ידי השופט אשר, כי:

"הן המילה העברית 'אלימות' והן המילה האנגלית 'VOILENCE' מתייחסות ל'כוח' ואין שוני ביניהן מבחינה זו" (ע"א 179/73 הנזכר לעיל, בעמוד .(704

אף השופט ברנזון, שהיה במיעוט באותו עניין, הסכים וקבע כי:

"הנה כי כן, מבחינה פיזית 'כוח' ו'אלימות' הם היינו הך או כמעט היינו הך..." (שם, בעמוד 711).

פירוש רגיל ומקובל זה של המילה "אלימות" יש לתת גם ל"אמצעי אלימות" שבענייננו, כשאין כל יסוד או הצדקה לסתירת ההנחה שהצדדים התכוונו ליתן לדיבור זה בפוליסה את מובנו הרגיל.

פרשנות נגד המנסח

9.    הכלל בדבר פרשנות נגד המנסח (CONTRA PROFERENTEM) הוא כלל פרשנות משני, אשר בא לסייע בפרשנות חוזה, שעה שבכללי פרשנות מקובלים אין להביא לחקר הכוונה של הצדדים בחוזה או בתניה בו. היו שחלקו על תחולתו של הכלל לאחר חקיקתו של חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, ביחס לחוזים בדרך כלל, ובמיוחד כאלה שאינם חוזים אחידים (ג' שלו "דיני חוזים", בעמוד 324). הטעם לכך הוא, שכלל זה אינו בא לסייע לפרשן להגיע אל חקר אומד דעת הצדדים. כדבריה של המחברת המלומדת ג' שלו, בהתייחסה לכלל, "מכיוון שהוא יותר מכל כלל אחר - מתרחק מכוונתם הקונקרטית של הצדדים ומאומד דעתם המשוער".

דעה זו לא נתקבלה (ד' פרידמן ונ' כהן, "חוזים" חלק א, עמוד 135, והאסמכתאות בהערה 97 שבעמוד זה), ובית משפט זה חזר ועשה שימוש בכלל במספר רב של פסקי דין. אך חשוב לזכור, שעסקינן בכלל של סוף הדרך: הוא נכנס לפעולה רק לאחר שבית המשפט ניסה להפעיל כללי פרשנות אחרים על מנת ללמוד על כוונת הצדדים, אך הדבר לא עלה בידו.

במקרה כזה, כפי שמציין חברי השופט ברק, "קיימים כללי פרשנות מיוחדים - בעלי אופי משני - המשחררים את השופט מהנטל של שימוש בשיקול דעתו ומכוונים אל 'התכלית הסופית'", ואחד מכללים אלה הינו הכלל בדבר פרשנות נגד המנסח. כלל זה אינו אלא מפלט אחרון בשלב הפרשני שלאחר מיצוי השימוש בכללי פרשנות אחרים, במסגרתם נלקחים בחשבון שיקולים רבים. כך נקבע גם בפסיקה האמריקנית.

כך, למשל, נאמר ב-WILBURN V. INTERSTATE ELEC., 748 P.2D :582 (UTAH APP. 1988)

"DOCTRINE OF CONSTRUING AMBIGUITIES IN A CONTRACT AGAINST THE DRAFTER FUNCTIONS AS A KIND OF TIE-BREAKER, USED AS A LAST RESORT".

(ההדגשה שלי, ת"א) וכן:

"CONTRA PROFEREMTEM IS USED ONLY AS A MATTER OF LAST RESORT, AFTER ALL AIDS TO CONSTRUCTION HAVE BEEN EMPLOYED BUT HAVE FAILED TO RESOLVE THE AMBIGUITIES" (SCHERING CORP. V. HOME INS CO., 712 F.2D 4 (2D CIR, 1983).

10. במפלט אחרון זה יש מקום לעשות שימוש רק כאשר לשון הפוליסה אינה ברורה, כשמובנה דו משמעי והזקקות למובן הרגיל והמקובל של האמור בה לא יועיל. כפי שמזהיר CLARK בספרו הנ"ל, בהתייחסו לכלל הנדון, אזהרה היפה גם לענייננו:

"INDEED,THERE IS A DANGER THAT THE CANON WILL BE USED TO CREATE THE AMBIGUITY THAT THEN JUSTIFIES THE (FURTHER) USE OF THE CANON: THE CART (OR THE CANON) GETS BEFORE THE HORSE IN THE PURDUIT OF THE INSURER. ORTHODOXY, HOWEVER, INSIST THAT THE CONTRA PROFERENTEM RULE MUST NOT BE ALLOWED TO DEFEAT THE CLEAR MEANING OF THE WORDS USED".(שם, בעמוד 277) וכפי שנזכר ב-MACGILLIVRAY & PARKINGSON INSURANCE LAW 8TH :ED, P.455

"AMBIGUITY MUST BE REAL. THE RULE IS NOT, HOWEVER, TO BE USED TO CREATE AMBIGUITY WHERE NONE EXISTS. 'ONE MUST NOT USE THE RULE TO CREATE AMBIGUITY - ONE MUST FIND AMBIGUITY FIRST'. THE BASIC PRESUMPTION IS THAT WORDS SHOULD RECEIVE THEIR ORDINARY AND NATURAL MEANING, AND THIS IS DISPLACED ONLY WHEN THERE IS A REAL AMBIGUITY EITHER APPEARING ON THE FACE OF THE POLICY OR, POSSIBLY, REVEALED BY EXTRINSIC EVIDENCE OF SURROUNDING CIRCUMSTANCE".

לא די בכך שללשון החוזה יש משמעות שולית נוספת, השונה מן המובן הרגיל והמקובל שלה, כדי שיופעל הכלל. אכן, בע"א 631/83 הנ"ל, מבהיר השופט ד' לוין כי כלל הפרשנות נגד המנסח יחול רק:

"כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר..." (שם, בעמוד 572 למטה) (ההדגשה שלי, ת"א).

וכדבריה של המשנה לנשיא מ' בן פורת, בע"א 554/83 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ. עזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל (פ"ד מא(282 (1):

"די בכך שכפות המאזניים מאוזנות, במובן זה שקיימים שני פירושים סבירים באותה מידה, כדי להכריע לטובת הפירוש דלעיל על יסוד של הפירוש נגד המנסח" (שם, בעמוד 321) (ההדגשה שלי, ת"א).

וכן ע"א 449/89 פלוק נ. רייט (פ"ד מו(102 ,92 (2); וע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. כהן (פ"ד מו(379 ,372 (2).

11. לא זה המצב בענייננו, כפי שביקשתי להראות לעיל. המשמעות הרגילה והמקובלת של "אלימות" משמיעה שימוש בסוג כלשהו של כוח פיזי במידה כלשהי. חזקה על הצדדים, באין ראיות על נסיבות הסותרות זאת, כי למשמעות זו התכוונו, וכי היא אמנם מגשימה את התכלית שהצדדים, יוצרי הנורמה החוזית, ביקשו להשיג. גבולות אחריותה של המשיבה תחומים למקרה של תאונה גופנית שאירעה למערער, ככל שזו נגרמה על ידי "אמצעי אלימות חיצוניים גלויים לעין". ביטוי זה יש לפרש ככולל אמצעים שהיו כרוכים בשימוש בכוח פיזי מסוג כלשהו במידה כלשהי.

זוהי הפרשנות של תניית הכסות שנקבעה בפוליסה על פי מובנו הרגיל והמקובל של הצירוף "אמצעי אלימות".

לעומת זאת, הפירוש על פיו הכוונה גם למקרים בהם נגרמה התאונה על ידי "אלימות מילולית" או "אלימות נפשית", "אלימות ויזואלית" או ביטויים אחרים הרווחים בספרות או באמצעי התיקשורת, אפילו בהנחה, אשר אינה מקובלת עלי, כי הם עשויים להיתפס, במובן הלשוני הפורמלי הרחב ביותר, במונח "אלימות" הנזכר בפוליסה - אינו המובן הרגיל של אלימות ואין לקבלו כמובן אליו התכוונו הצדדים. אם נומר אחרת, גם מכתב הכולל דברי עלבון למערער, שיש עימם "אלימות מילולית" בכתב; גם סרט זוועה הכולל תמונות אלימות מחרידות המהווה "אלימות ויזואלית"; גם "ברוגז" של בן זוג או התעלמות וזלזול במבוטח, שיש עימם "אלימות רוחנית", וכל כיוצא באלה, אשר יביאו את המערער לידי רוגז, עגמת נפש והתרגשות, ולהתקף לב בעקבותיהם - באים במסגרת "אמצעי אלימות" לפי הפוליסה. תהא בכך, לדעתי, הרחבה בלתי סבירה של האחריות שנטלה על עצמה חברת הביטוח על פי נוסח ותניית הכסות הביטוחית שבפוליסה.

אפילו ניתן היה להכניס "אלימות מילולית", מבחינה לשונית, למסגרת "אלימות", אין, לדעתי, להסתפק בכך לצורך הפעלת כלל הפרשנות נגד המנסח והכרעה לטובת המבוטח. במקרה שלנו מדובר באפשרות רחוקה, שאיני מניח, ואף איני סבור כי ראוי להניח, שהצדדים התכוונו אליה.

יש ליתן לדיבור "אמצעי אלימות" בנסיבות המקרה את מובנו הרגיל, הפשוט והמקובל, ואין להזקק לכלל בדבר פירוש נגד המנסח.

הערות לפסק דינו של חברי, השופט ש' לוין

12. לאחר כתיבת פסק דין זה, היתה לי הזדמנות לעיין בפסק דינו של חברי השופט ש' לוין. לדעת חברי, השופט ש' לוין, יש לפרש את "אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" שבפוליסה אך כבאים לשלול תחולתה של הפוליסה על תאונה שארעה במהלך הדברים הרגיל, תאונה "טבעית" או תאונה שכל כולה ארעה מחמת גורמים שבמצב הקונסטיטוציונלי של המבוטח. לפיכך יתכן כי עניינו של המבוטח יבוא בגדרה של הפוליסה אף אם לא היה מגע פיזי בין הגורם לקרות התאונה לבין המבוטח, ובלבד שתאונה היתה בלתי טבעית, כלומר לא ארעה כחלק ממהלך הדברים הרגיל.

למסקנה זו, אשר אינה מקובלת עלי, אני מוצא מקום להתייחס ולהרחיב בדברים אשר נזכרו בפיסקה 5 לעיל, תוך התייחסות לעמדתו של חברי, השופט ש' לוין, ולדברים שהוא מביא כדי לבסס אותה.

13. אף כי ניתן למצוא בפסיקה האנגלית והאמריקנית אמירות בכיוון עמדתו של חברי, לפי הקו הכללי והמנחה של הפסיקה יש, לדעתי, צורך בקיום כוח פיזי כלשהו המופעל כלפי המבוטח על מנת שניתן יהיה לקבוע ש"אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" גרמו לנזקו, שרק אז יבוא המקרה בגדרה של הפוליסה. המקרים אותם מזכיר חברי השופט ש' לוין אינם מצביעים, לדעתי, על המסקנה שחברי מבקש להסיק מהם. והעיקר - הפרשנות בה דוגל חברי סוטה מנוסח הפוליסה, אשר על פיה יש להכריע בזכויות העומדות למבוטח כלפי המבטח.

14. מדברי מלומדים ומהפסיקה עולה, שלמילים "אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" יש לתת מובן על פיו נדרש שימוש בכוח פיזי כלשהו, וכי הדיעה על פיה הן כוללות כל תאונה שלא ארעה במהלך העניינים הרגיל, אף ללא צורך בשימוש כלשהו בכוח פיזי, הינה דעה חריגה.

כך, קובע המלומד קלרק בספרו:

"VIOLENCE CONNOTES ANY PHYSICAL ACCIDENT UNLESS IT OCCURS 'WITHOUT ANY VIOLENCE AT ALL'". M.A. CLARKE, THE LAW OF INSURANCE (1989) (WITH 1991 SUPPLEMENT), 347.כדי להבין משמעות הדיבור "WITHOUT ANY VIOLENCE AT ALL" יש לפנות לפסק הדין המנחה שקבע הלכה זו:

HAMLYN V. CROWN ACCIDENT INS. CO. LTD, [1893] 1 Q.B. 750כל שנקבע בהלכה שבפסק דין זה, הוא כי המונח "אלימות" לא משמיע בהכרח אלימות במובן המקובל והנפוץ ביותר של המילה, כמו נשיכת כלב, אלא הוא כולל גם אמצעים כמו טביעה, שאיפת גז או פעולה לא נכונה מצד המבוטח.

COLINGVAUX'S LAW OF INSURANCE 6ED (1990), 305-306בדומה, כותבים המלומדים מקגיליברי ופרקינגסון:

"IN OTHER CASES IT WILL NOT BE SO OBVIOUS AND HAS BEEN HELD THAT THE PHRASE VIOLENT MEANS IS THE ANTITHESIS OF WITHOUT ANY VIOLENCE AT ALL. THUS INJURY FROM ANY EXTRA EXERTION SUCH AS STOOPING TO PICK UP A MARBLE MAY BE INJURY BY VIOLENT MEANS AND THE PHRASE SEEMS TO INCLUDE ALMOST ANY EXTERNAL CAUSE OF INJURY SUCH AS DROWNING.(ההדגשות הוספו) "OR THE INHALATION OF GAS MACGILLIVARY AND PARDINGSON ON INSURANCE

LAW, 8 ED (1988), 804.אכן, כמות או מידת האלימות אינם רלבנטיים: E.R. HARDY IVAMY, PERSONAL ACCIDENT, LIFE AND OTHER INSURANCE,

2ED (1980), 29.וכך מסוכמת ההלכה באנציקלופדיה של קואטש על דיני ביטוח:

"THE WORD 'VIOLENCE', AS USED IN THE PHRASE 'EXTERNAL, VIOLENT, AND ACCIDENTAL MEANS', MEANS 'ANY DEGREE OF FORCE WHATEVER'. THE TERM MERELY SIGNIFIES THAT A PHYSICAL FORCE, HOWEVER SLIGHT, IS EFFICIENT IN PRODUCING A HARMFUL RESULT. THE DEGREE OF.(ההדגשה הוספה) "VIOLENCE IS IMMATERIAL G.J. COUCH, CYCLOPEDIA OF INSURANCE LAW,

VOL. 10 S. 41:42, 69.

15. ברוח זו נקבע בפסק דין משנת 1938 של בית המשפט העליון של פנסילבניה, אשר דן בשאלה אם מוות נגרם כתוצאה מ-

:"VIOLENT AND ACCIDENTAL MEANS"

"THE TERM 'VIOLENT' SIGNIFIES MERELY THAT A PHYSICAL FORCE, HOWEVER SLIGHT, IS EFFICIENT IN PRODUCING A HARMFUL RESULT". ARNSTEIN V. METROPOLITAN LIFE INS. CO., 196ההדגשה שלי, ת"א) AR 491, 493

.(וראו האסמכתאות הרבות שם הלכה זו מצאה ביטויה גם בפסק הדין המנחה משנת 1960 של בית המשפט העליון בטכסס:

PAN AMERICAN LIFE INS. CO. V. ANDREWS, 93 ALR 2D 561באותו מקרה, המבוטח צפה ממרחק בטוח בשריפה במשרדו. הוא היה מדוכא מכך, ובעיקר מהעובדה שמסמכים שלו עלולים להיות מושמדים בשריפה. הוא סבל בימים שלאחר השריפה מכאבי ראש. המבוטח נכנס מספר פעמים לבניין השרוף כדי להוציא ניירות השייכים לו וכן שולחן כתיבה. כשבועיים לפני שנפטר, נבדק על ידי רופא לאחר שמצבו הידרדר והוא אושפז. שלושה ימים לפני שנפטר עבר ניתוח ראש. הוא נפטר 34 יום לאחר השריפה. חוות דעת רפואיות קבעו שסבל מ"טראומה נפשית" שנגרמה על ידי הצפיה בשריפה וגררה אחריה נזק לרקמות תאים לא רק במוח ובסופו של דבר טרומבוזה (קריש דם) שגרמה למותו. סימנים ל"טראומה הנפשית" עצמה אינם ברי גילוי, וממילא לא נתגלו בנתיחה שלאחר המוות.

המבוטח היה בעל פוליסת ביטוח דומה לזו הנדונה בענייננו. בית המשפט הכיר בכך שנזק גופני הנגרם מפחד או הלם נפשי אחר על ידי פעולה אסורה של אדם אחר מזכה את הנפגע בפיצויים בנזיקין. אולם הוסיף:

"WE DO NOT AGREE, HOWEVER, THAT THIS RULE APPLICABLE IN TORT LAW IS TO BE FOLLOWED IN DETERMINING THE RIGHTS OF PARTIES UNDER CONTRACTUAL PROVISIONS... SURELY, UNDER A REASONABLE INTERPRETATION OF THE CONTRACT IT COULD NOT BE SAID IN THOSE EVENTS THAT THE INSURED HAD SUFFERED BODILY INJURIES AS A RESULT OF EXTERNAL, VIOLENT AND.(שם, בעמוד ACCIDENTAL MEANS" (564

בית המשפט הזכיר שם את הכלל בדבר פירוש חוזי ביטוח לטובת המבוטח (ונגד המנסח - חברת הביטוח), אך הוסיף:

"BUT THIS DOES NOT AFFECT THE FURTHER GENERAL RULE THAT CONTRACTS OF INSURANCE ARE TO BE CONSTRUED AS OTHER CONTRACTS, AND THAT ALL PARTS OF THE CONTRACT ARE TO BE TAKEN TOGETHER, AND SUCH MEANING SHALL BE GIVEN TO THEM AS WILL CARRY OUT AND EFFECTUATE TO THE FULLEST EXTENT THE INTENTION OF THE FARTIES".

(שם, בעמודים 566-565) ולגבי הדיבור "אמצעים חיצוניים ואלימים" הנוגע לענייננו הוא קובע כי דיבור זה:

"CONNOTES SOME PHYSICAL FORCE OR IMPACT APPLIED TO THE BODY OF THE INSURED EVEN.(ההדגשה הוספה) "THOUGH IT BE SLIGHT בית המשפט חזר על ההלכה המסוכמת ב,45 CJS INSURANCE S 754 :P. 784

"THE TERM 'VIOLENT' IN SUCH PROVISION, SIGNIFIES MERELY THAT A PHYSICAL FORCE, HOWEVER SLIGHT, IS EFFICIENT IN PRODUCING.(ההדגשה הוספה) (שם, בעמוד THE INJURY" (565

בית המשפט בעניין PAN AMERICAN סוקר את הפסיקה שנקטה גישה מרחיבה בפרשנות תניית הכסות הנדונה כאן, ומסכם את ממצאיו:

"IN EVERY CASE WE HAVE FOUND EXCEPT PIERCE, SUPRA, THERE HAS BEEN EXERTED ON THE INSURED SOME PHYSICAL FORCE SUCH AS INHALATION OF GAS, DROWING, INFECTION FROM NEEDLE, SUNSTROKE, EXPOSURE OF RAYS OR HEAT LAMP, PERIOSTITIS, SLEEPING ON THE HAND, STING OF AN INSECT, FALLING AND SLIPPING(שם, בעמודים CASES, AND THE LIKE" (566-565

.(ההדגשה הוספה) כלומר, הגם שלא משנה מידת הכוח הפיזי, הרי שכוח פיזי כלשהו נדרש בהחלט.

בהתאם, נקבע שם שמותו של המבוטח אינו עונה להגדרת תניית הכסות בפוליסת הביטוח.

מעניין, שבית המשפט השווה את המקרה שנדון בפניו למקרה של התקף לב שלא נגרם עקב מגע פיזי, והעיר, כי בשני המקרים אין לדבר על מוות שנגרם על ידי אמצעים אלימים וחיצוניים:

"WE CAN SEE NO DISTINCTION BETWEEN THE CASE AT BAR AND A FATAL ATTACK OF HEART PAILURE SUFFERED BY AN INSURED INDUCED BY THE EXCITEMENT OF WATCHING A FOOTBALL GAME OR A TELEVISION PROGRAM OR IN FACT WORRY BROUGHT ABOUT BY FINANCIAL OR DOMESTIC PROBLEMS IF THAT MENTAL DISTURBANCE IS SAID TO HAVE CAUSED A THROMBOSIS WHICH IN TURN CAUSED.(שם, בעמוד THE DEATH" (567 כך עולה גם מפסק הדין: LIFE SCHONBERG V. NEW YORK.INSURANCE COMPANY, 104 S.R. 2D 171, 173 שם נזכר הצורך בקיומו של "SLIGHT ANY FORCE WHATSOEVER, HOWEVER" כדי שהנזק שם יחשב כנזק שנגרם עקב אמצעי אלימות חיצוניים. וראו גם HAMLYN V. CROWN .ACCIDENT INS. CO. LTD, [1893] 1 Q.B. 750

16. עיון בפסקי הדין עליהם מסתמך חברי השופט ש' לוין אינו מלמד כי אף אם לא היה ללא שימוש בכוח פיזי כלשהו כלפי המבוטח יתקיים התנאי שהמבוטח נפגע עקב אמצעי אלימות יתקיים.

א. בפרשת .IN RE UNITED CONDON AND SCOTTISH INSURANCE CO LTD. [1915] 2 CH 167 - המבוטח נפטר כתוצאה משאיפת גז, ומכל מקום הפוליסה לא הוחלה בשל תניית פטור.

ב. בפרשת LANDRESS V. PHOENIX LIFE INS. CO., [1934] 90 ALK B 82, אשר על פסק דין המיעוט של השופט קרדוזו מסתמך חברי, היה מקרה של מוות כתוצאה ממכת שמש, ומכל מקום דעת הרוב היתה שגם במקרה זה הפוליסה לא חלה.

ג. בפרשת ,POLLARD V. METROPOLITAN LIFE INSURANCE COMPANY 598 F.2D 1284 היה מדובר במוות כתוצאה מאלכוהול וסמים שנטל המבוטח. מעבר לכך, אימוץ דעת המיעוט של השופט קרדוזו בפרשת LANDRESS נעשה רק על ידי שופט המיעוט, בעוד דעת הרוב דחתה את ערעורו של המבוטח.

ד. בפסק הדין בעניין .HORSEFALL V. PACIFIC MUT. LIFE INS 1903) 72 P.R. 1028) - נדון מקרה בו מבוטח הרים סורג השוקל 400-350 פאונד, וכתוצאה ממאמץ פיזי נפגע ליבו, כך שגם כאן היה אלמנט פיזי ברור.

ה. בפסק הדין MEYER V. NEW YORK LIFE INS. CO., 291 N.Y.S 912, נידון עניינו של מבוטח אשר נפטר כתוצאה ממנת יתר של תרופה.

באותו מקרה נקבע, אמנם, כי המילים "אלימות" ו"חיצוניים" אינן צריכות להתפרש באופן צר, וכי אין זה נחוץ שיפורשו כמתייחסות למכה או לנפילה. ואמנם, אין לחלוק על דברים אלה. תיתכן בהחלט הפעלה של כוח או מגע פיזי שאינה כרוכה בצורות הקלסיות של הפעלת כוח, כמו מכה או נפילה. אולם מכאן אין להסיק כי לא נדרש אלמנט פיזי כלשהו. דוגמה לאמצעי שיש בו מגע פיזי ולפיכך הוא אלים, למרות שאינו "מכה או נפילה", היא, כמובן, לקיחת רעל או מנת יתר של תרופות או סמים.

ו. בפרשת .PAUL V. TRAVELERS' INS. CO., (1889) 20 N.E 347 - נדון מקרה של מבוטח שנפטר כתוצאה משאיפת גז תאורה.

ז. בעניין ,AMERICAN ACC. CO. OF COUISVILLE V. REIGART 1893) 23 S.E. 191) היה מקרה של מבוטח שנחנק למוות מחתיכת אומצת בקר שנכנסה לקנה הנשימה שלו.

בית המשפט, בהתירו תשלום פיצויים לפי הפוליסה, נימק החלטתו בכך שלמרות שהכוח פעל באופן פנימי, היתה זו תאונה בדיוק כמו במקרה שהמבוטח נטל רעל מתוך מחשבה שהוא נוטל חומר לא מזיק. לא היתה כל טענה שלא הופעל כל כוח פיזי באותו מקרה.

ח. מקרה נוסף שמזכיר חברי הוא LIBERTY NATIONAL LIFE INSURANCE CO. V. MORRIS, 208 S.E.R 2D, 637

באותו מקרה, המבוטח עסק ביצור בלתי חוקי של ליקר. הוא נפטר מאנוקסיה שנגרמה על ידי חומר זר, כנראה שרידים של קפה, שנשאפו לתוך ריאותיו וגרמו לחנק. לא הועלתה ולא יכלה להיות מועלית הטענה שהמוות לא היה כרוך במגע פיזי כלשהו, הגם שהיה זה מגע עם חלקים פנימיים בגופו של המבוטח.

ט. במקרה שנידון ב- WESTERN COMMERTIAL TRAVELER'S ASS'N V. SMITH, 85 F.R. 401 המבוטח נפטר מהרעלת דם שנגרמה עקב שפשוף אצבע רגלו בנעל חדשה. גם כאן האלמנט הפיזי אשר גרם למוות ברור.

מעבר לכך, בית המשפט מטעים כי:

"THERE IS NO CLAIM THAT THE FRICTION OF THE SHOE WHICH CAUSED THE ABRASION WAS NOT EXTERNAL AND VIOLENT. THE CONTENTION IS THAT IT WAS NOT ACCIDENTAL".(שם, בעמוד 405) י. פסק דין נוסף המוזכר על ידי חברי, הוא HANNA V. RIO GRANDE NAT. LIFE INS. CO., 181 S.W. 2D 908

באותו עניין נקבע, כי הדיבור "אלימות" מתייחס רק לכך שהסיבה היתה אפקטיבית בגרימת התוצאה המזיקה, ואין צורך שהיא תהיה אלימה במובן של שבירת איברים או השפעה גופנית אחרת שניתן להבחין בה.

אולם, יש להבין קביעה זו על רקע עובדות המקרה. באותו עניין, המבוטח לקה בהתקררות ונטל שתי תרופות. לאחר מכן הרופא הורה לו ליטול מנה נוספת מאחת התרופות שכבר נטל. המבוטח נטל מנת יתר של תרופה זו, מה שהרס את כדוריות הדם האדומות והלבנות שלו והביא למותו.

הרציו של פסק הדין בעניין HANNA, אם כן, הוא שאין צורך כי יהיה מגע פיזי חיצוני דווקא. אולם, אין כל בסיס לראות בפסק דין זה של בית המשפט לערעורים במדינת טכסס דוגמה לכך שלא נדרש מגע פיזי כלשהו.

אכן, בית המשפט בעניין HANNA מצטט בהסכמה את דברי המלומד ואנס בספרו:

"LIKEWISE, THE TERM 'VIOLENT' AS APPLIED TO CAUSE OF ACCIDENTAL INJURY, MEANS MERELY THAT THE CAUSE IS SUFFICIENT IN PRODUCING A HARMFUL RESULT. IT IS NOT NECESSARY THAT IT SHALL BE VIOLENT IN THE SENSE OF BREAKING TISSUES OR OTHERWISE PHYSICALLY AND VISIBLY AFFECTING THE BODY". VANCE ON INSURANCE, 2D ED, S 258, P. 880.

אולם, ראשית, הציטוט האמור לקוח מתוך דיון בפרופוזיציה, שבעוד הגורם המזיק במקרים של מוות מרעל, חנק וטביעה פעל באופן פנימי, התוצאה נחשבת בכל זאת לכזו שנגרמה על ידי אמצעים חיצוניים.

גורמים אלו, כמובן, לא מותירים כל חבלות או סימנים חיצוניים אחרים הנראים לעין, אבל מביאים להפעלת כוח פיזי על הגוף ועשויים להתגלות בנתיחה שלאחר המוות.

שנית, בית המשפט ב-HANNA מביא את עניין PAUL הנ"ל כאסמכתא להלכה המובאת על ידי ואנס. כזכור, באותו מקרה המוות נגרם על ידי שאיפת גז תאורה. פרופסור ואנס בבירור אינו רומז כאן שהפוליסה צריכה לחול במקרה של תגובה נפשית טהורה, ללא הפעלת כל כוח פיזי.

כך ניתן ללמוד גם מהמשך דבריו של ואנס, לפיהם גם במקרה של ריסון סוס משתולל שגרר קריעה של כלי דם ליד הלב (כמו בפרשת MCGLINCHY שתידון בסעיף יב' להלן), במקרה של ניסיון להרים משא כבד או בכל סוג של פעולת יתר או של מאמץ יתר (OVEREXERTION), האמצעי הוא חיצוני ואלים למרות שהתוצאה פנימית לחלוטין.

יא. לאחר שהוא מצטט את אמרת אגב של השופט בייסקי בע"א 497/83 (פ"ד מא(1) 737), מביא השופט לוין מקרה בו ארעו עובדות הדומות לאלה הנזכרות באמרת האגב האמורה. זהו עניין .KENNEDY V .UNITED STATES FIDELITY & GUARANTY CO., 174 A.R 531

באותו עניין, המבוטח נהג מכונית כבאים בעקבות קריאה לעזרה, במהירות גבוהה, ביום ערפילי. משאית חלפה על פניו במרחק קטן ביותר, כך שהיתה סכנת התנגשות גדולה. הנהג "שבר" את ההגה במהירות והסיט את המכונית שמאלה באלימות כזו, שאחד מן הכבאים כמעט נזרק למשאית השניה. לא היה כל מגע בין שני כלי הרכב. לאחר ששבו ממקום השריפה, המבוטח ביקש סיגריה, התמוטט ואחר כך נקבע מותו. רבע שעה חלפה בין ה"כמעט התנגשות" לבין התמוטטותו, עקב דום לב או התקף לב.

לעניין זה יש להעיר, כי עובדות המקרה בהחלט מצביעות על כוח פיזי שפעל על הנהג המבוטח:

"THE IMPELLING FORCE OF THE TRUCK'S MOMENTUM WAS VIOLENT AND WAS EXTERNAL TO.(שם, בעמוד KENNEDY'S BODY" (533

הכוח הפיזי אינו אלא הכוח הצנטרפוגלי שנגרם עקב השבירה החדה של ההגה שמאלה במהירות גבוהה.

ניתן להשאיר בצריך עיון את השאלה אם איום בשימוש בכוח, בין אם איום מילולי ובין אם איום העולה מן הנסיבות, כגון כאשר המבוטח נמצא בסכנה של פגיעה ישירה ומידית מכוח פיזי, עשוי להיחשב "אמצעי אלימות" כמשמעו בפוליסה הנידונה. בענייננו לא מתעורר הצורך להכריע בשאלה זו, שכן לפי כתב התביעה לא הופעל על המערער איום, מפורש או משתמע, בשימוש בכוח כלשהו.

יב. חברי, השופט ש' לוין מביא עניין אחד כאסמכתא לכך ש"הלם נפש" בא בגדר תניית הפוליסה הנדונה: & MCGLINCHY V. FIDELITY .CASUALTY CO., A.R. (1888) 13

באותו מקרה, המבוטח ושני ילדיו הקטנים נסעו בכירכרה לאורך הרחוב, וסוסם נבהל מאובייקט כלשהו. הסוס החל לדהור ולקפץ מבלי להפוך את הכירכרה ומבלי לבוא במגע עם אובייקט כלשהו, ולאחר מרחק מה המבוטח הצליח להשתלט עליו. אולם, המבוטח היה בסכנה עצומה וסבל ממתח ופחד שנגרמו על ידי המאמץ הפיזי בהשתלטות על הסוס. המבוטח מת כשעה לאחר האירוע. נקבע, כי עמדת הדין היא גם עמדת ההגיון הפשוט (COMMON SENSE), ולפי עמדה זו, ראשית, מדובר בתאונה, שכן זהו אירוע לא רגיל ולא צפוי; ושנית, מדובר בתאונה שנגרמה מאמצעי אלימות חיצוניים:

"ARGUMENT CANNOT BE NECESSARY TO SATISFY ANY ONE THAT THE INJURY HAPPEND BY VIOLENT MEANS. A WELL MAN SUDDENLY MEETS A PERILOUS EMERGENCY, WHICH TAKES ALL HIS PHYSICAL AND MENTAL STRENGTH, AND HIS DEATH IS CAUSED(ההדגשות הוספו) "THEREBY IN AN HOUR

.(שם, בעמוד 14) באותו מקרה, המוות נגרם על ידי קריעה של כלי דם הקשור ללב, כתוצאה מהפעלת כוח פיזי ברור:

"OUR BELIEF IS, ON THE FACTS LEGITIMATELY BEFORE US, THAT DEATH WAS PRODUCED BY A RUPTURED BLOOD VESSEL ABOUT THE HEART, AND THAT SUCH RUPTURE WAS CAUSED BY THE EXTRAORDINARY PHYSICAL AND MENTAL EXERTION WHICH THE DECEASED PUT FORTH TO SAVE HIS CHILDREN AND HIMSELF FROM INJURY. THE PHYSICAL STRAIN AND MENTAL SHOCK WAS MORE THAN HE COULD BEAR. IN THIS CALCULATION OF FACTS, WE HAVE COME EASILY TO CONCLUSION THAT, AS BETWEEN THESE PARTIES PHYSICAL AND EXTERNAL CAUSES EFFECTED THE DEATH. THE MISCONDUCT OF THE HORSE AND INSEPARABLY CONNECTED THEREWITH, THE CONDUCT OF THE MAN ON THE OCCASION, IN HIS EFFORT TO AVOID THE THREATENED CATASTROPHE, BROUGH DEATH".(שם, בעמוד 14, ההדגשות הוספו) יג. שני פסקי דין נוספים אליהם מתייחס חברי הם: .BECKHAM V THE TRAVELERS INSURANCE COMPANY, 225 A.2D 532 וכן .PIERCE V .PACIFIC MUT. LIFE INS. CO. OF CALIFORNIA, 109 P.R. 2D 322

חברי מסתמך על קטע מפסק הדין הראשון, בו מושמעת ביקורת על כך שהפוליסה לא נוסחה בצורה ברורה, כפי שראוי שיעשה. לביקורת זו אני כמובן מסכים. אך ראוי להזכיר, שהפוליסה שנידונה שם אינה כוללת סעיף הדומה לזה שבענייננו (בפוליסה שם המילה "אלימות" אינה נזכרת).

גם בפסק הדין השני לא נידונה פוליסה בה נמצאת תניה דומה לזו שבענייננו, הדורשת שהתאונה תגרם על ידי אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין.

17. אנו רואים, שבכל המקרים שנידונו בפסקי הדין האמורים, אשר על דברים שנאמרו בהם הסתמך חברי השופט ש' לוין, נגרמה התאונה למבוטח על ידי כוח פיזי חיצוני כלשהו. על מנת שתתקיים אלימות כלפי המבוטח, מן ההכרח שיפעל כוח פיזי כלשהו כלפיו. הכוח הפיזי יכול להיות מסוג כזה או אחר, כוח פיזי רב או מועט, הוא יכול להיות מופעל על ידי אדם אחר או אף ללא התערבות אדם אחר, על חלקים חיצוניים או פנימיים בגופו של המבוטח, ובלבד שיופעל כוח פיזי כלשהו.

אכן, לעיתים הכוח המופעל הוא מזערי והמרחק בינו לבין אי הפעלת כוח כלשהו אינו רב. אך מיצוות המוסכם בין הצדדים בפוליסה שיופעל כוח כזה על מנת שיחול הכיסוי הביטוחי, וזאת יש לכבד.

מכל האמור לעיל, ברור גם שהדיבור "אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" לא קנה לו בפסיקה מובן טכני מקובל על פיו אין צורך שיופעל כוח פיזי כלשהו על מנת שיתקיים היסוד של אלימות שבתניה.

דעתי היא, על כן, שיש לתת לדיבור "אלימות" את מובנו הרגיל והמקובל, כמבואר לעיל.

18. על סמך כל האמור לעיל, הייתי דוחה את הערעור.

התוצאה היא כי ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט אור, אנו מקבלים הערעור, ומבטלים את פסק-הדין של בית-משפט השלום והמחוזי. התיק יוחזר לבית-משפט השלום לדיון בו לגופו. המשיבה תישא בהוצאות המערער בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, ה' באלול תשנ"ג (22.8.93).