תנאי יסודי להווצרות חיוב מכוח בטוח זה הוא קיומו של ארוע אשר יצר את אחד הסכונים האמורים וכי הארוע האמור אינו בשליטת המבוטח.

לבטוח האמור, קבעו בעלי הדין תקרת נזק מוסכמת ששעורה 531,000 דולר($). תקרה מוסכמת זו התגבשה משני מרכיבים: האחד, הוצאה קבועה ויציבה בסך 147,000 דולר, המהווים את התשלום שהמשיבה התחייבה בו ליזמים. השני, סכום משוער של ההוצאות הנוספות שהמשיבה תצטרך לשאת בהן כדי לקיים את המופע.

3. בפגרת הפסח של שנת 1980, התקיים המופע נשוא הבטוח, במלואו וכמתוכנן.

הוא לא בוטל, וגם ההצגות וההופעות נערכו על פי התוכנית ולא הופסקה אף אחת מהן. כתום שבעת ימי המופע הסתכם מספר המבקרים בו ב-110,394 איש.

שלא כבשנים שקדמו למופע זה, המופע בשנת 1980 הסתיים מבחינה עסקית במפח נפש. לא זו בלבד שלא הניב רווחים, אלא שלמשיבה נגרמו בסופו של דבר הפסדים כבדים. משכך קרה לה למשיבה, נאחזה היא בפוליסת הבטוח הנ"ל, ודרשה מאת המערערות לפצותה על הפסדיה ונזקיה על פי ההתחייבות שנטלו על עצמן בפוליסת הבטוח הנ"ל. תחילה, תבעה המשיבה לשפותה בסכום של 330,000 דולר אך לא נענתה. כיון שכך הגישה את התובענה נשוא ערעור זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתביעתה דרשה מאת המערערות שפוי מלא של כל ההוצאות והנזקים שנגרמו לה ושלא נתכסו על ידי ההכנסות והכל במסגרת תקרת הבטוח הנ"ל. הסתבר שהסכום שדרשה מלכתחילה לא היה הסכום ההולם, אלא סכום של כ-180,000 דולר.

4. המשיבה בססה את תביעתה על אותו חלק של הסכם הבטוח, הבא להגן עליה מפני הסיכון שבמיעוט מספר המקרים. לטענתה, נפל מספר המבקרים במופע מהצפוי ומהחזוי בשל ארועים אשר גרמו למעוט המבקרים - אירועים שלא היו בשליטתה.

לגרסת המשיבה, היה מזג האויר בכל ימי המופע הפכפך וקשה. בחלק מהימים העיק על הציבור שרב כבד ובחלק מהימים נתהפכו היוצרות, ירד גשם ונשבו רוחות סוערות. אמצעי התקשורת כדרכם, פרסמו מדי יום את התחזיות באשר למזג האויר הצפוי ותחזיות אלה לא היו מעודדות. אם לא די בארוע מזיק זה, הנה קרה באותם ימים פגוע חבלני טרגי במשגב עם שבמרומי הגליל, בגבול לבנון.דבר הפגוע והאסון שפקד את תושבי היישוב ההוא, זכו לכסוי נרחב באמצעי התקשורת. לסברת המשיבה גם ארוע זה תרם לכך שמבקרים צפויים הדירו רגליהם מן המופע. שני הארועים האמורים הם שהסבו, לטענת המשיבה, את ההפסדים הכספיים הניכרים שנתלוו להפקת המופע הנדון.

התביעה מושתתת כאמור על תנאי פוליסת הבטוח, כפי שפרשה אותם המשיבה. די, לפי פרשנותה, בעצם העובדה שקרה ארוע אשר השפיע על מעוט מספר המבקרים במופע ושארוע זה לא היה בשליטת המשיבה, כדי שהמערערות תחוייבנה לשאת בשיפוי מלא של הפסדיה עד לתקרת הבטוח הנ"ל. משמע, שעל פי גרסתה יש לגרוע מתקרת הבטוח את ההכנסות שהופקו והסכום שיתקבל הוא הוא שעור ההפסד שנגרם למשיבה ואשר המערערות צריכות לשפותה בו. על פי השקפה זו אין המשיבה נדרשת להוכיח מהו שעור ההפסד הממשי שנגרם לה בפועל בשל אותו ארוע.

5. המערערות, בכתב הגנתן כפרו בחבותן לשפות את המשיבה על פי הפוליסה, וזאת על שום שבעניננו לא התרחש כל ארוע שאינו בשליטת המשיבה, אשר גרם, אם בכלל, למעוט במספר המבקרים במופע. לטענתן, בכלל לא נפל מספר המבקרים, במופע דנן כולו, באופן יחסי, ממספר המבקרים במופעים זהים שהתקיימו בשנים האחרות. אכן במהלך המשפט הובאו ראיות המלמדות כי בשנת 1978 נמשך המופע עשרה ימים ומספר המבקרים בעשרת הימים הסתכם בכ-150,000 איש. בשנת 1979 גם כן נמשך המופע עשרה ימים ובקרו בו בכל עשרת הימים 123,942 איש, ובשבעת ימי הפסח שבתקופה זו 116,330 איש בלבד. מכאן שאם אפילו היתה ירידה מסויימת במספר המבקרים בשנת 1980 בהשוואה לשנתיים שקדמו, הרי שירידה זו היתה מצומצמת מאוד וחסרת משמעות.

לגרסתן של המערערות לא כל מעוט של מבקרים משמעו התממשות הסכון המפעיל את חבותן על פי הפוליסה אלא רק מעוט ניכר במספר המבקרים, שאפשר לעמוד על מהותו ועל טיבו בהשוואת נתונים, יצדיק דרישת שפוי בשל סכון זה ובלבד שיתקיימו גם התנאים המוקדמים האחרים, שידובר בהם בהמשך. המערערות הוסיפו והשוו את מספר המבקרים בשנת 1980 גם עם מספרם של המבקרים במופע זהה שנמשך אף הוא 7 ימים והתקיים בשנת 1981. באותה שנה מספר המבקרים עמד על 94,127 איש. בשנת 1982 היה שנוי חיובי ומספר המבקרים הביע לכדי 160,000. על סמך נתונים אלה טוענות כאמור המערערות, שלא מתקיים במקרה דנן התנאי הבסיסי והוא הפסד שנגרם כתוצאה מסכון מוגן והוא מעוט במספר המבקרים.

מוסיפות המערערות וטוענות שאפילו נאמר כי אכן מתקיים התנאי הבסיסי האמור, והתממש הסכון של מעוט במספר מבקרים, הרי לא הוכח שהסכון הזה הוא תולדה של ארוע שאינו בשליטת המשיבה. לטענתן תנאי מזג האויר לא היו כאלה שניתן להגדירם כארוע שיצר סכון לרווחיות המופע. יתרה מזו, אין די בכך שמצביעים על ארוע היוצר סכון, אלא כדי לזכות לשפוי מכוחו של הבטוח, יש צורך להוכיח קשר סיבתי בין אותו ארוע והמעוט במספר המבקרים.

גם אם יוכח קשר סיבתי כזה, אין המבוטח זכאי לשפוי גלובלי במלוא ההפרש בין תקרת הבטוח וההכנסות מהמופע, אלא המבוטח זכאי אך ורק לשפוי על אותו הפסד או נזק שיוכח כי הוא נובע בפועל ובאופן ישיר ממעוט מספר המבקרים. כך למשל, אם ההפסד הכולל שנגרם למבוטח הוא בשעור של 180,000 דולר, ומתקיימים כל התנאים המטילים על המבטח את חובת השפוי, גם אז על המבוטח להוכיח מה מתוך ההפסד הכולל הנ"ל הוא ההפסד או הנזק שנגרם לו, למבוטח, בשל המעוט במספר המבקרים אשר נבע מאותו ארוע. הפוליסה לא נועדה ולא התכוונה לשפות את המבוטח בשל הפסדים שאינם תוצאה מארוע כאמור, או תולדה מהפחתה במספר המבקרים בשל אותו ארוע.

6. בשלב מוקדם של הדיונים בתובענה שהוגשה על ידי המשיבה, נמחקה המערערת 2 ("פלתורס" בע"מ) מהתביעה שכן, במהלך דיון בבקשתה של זו למחוק את התביעה, ככל שהיא מתייחסת אליה, נתקבלה טענתה שאין לראות בה מבטחת החבה על פי פוליסת הבטוח, אלא רק סוכנת שטפלה בקשירת קשר הבטוח בין המשיבה לבין המערערת 1, "המגן" בע"מ.

משנמחקה כנתבעת מהתובענה שהוגשה על ידי המשיבה, הגישה המערערת 2 תביעה עצמאית משלה כנגד המשיבה לתשלום פרמיות הבטוח ששלמה עבור המשיבה, בגין הבטוח הנ"ל, למערערת 1, חברת המגן בע"מ, ושהמשיבה לא החזירה לה, כנדרש וכמתחייב.

כיוון שמדובר היה באותו בטוח עצמו והשלכותיו, אוחד הדיון בשתי התובענות ופסק הדין אשר נתן על ידי בית המשפט בדרגה הראשונה התייחס לשתיהן.

7. בסיומו של הדיון המאוחד בשתי התובענות, קבל השופט המלומד בדרגה הראשונה (הנשיא ב. כהן) את תביעת המשיבה ואת תביעת פלתורס בע"מ כנגד המשיבה, ופסק כדלהלן:

"אני מחייב את הנתבעות הדדית (באומרו הנתבעות, כוונתו אל נכון לשתי המערערות - המגן בע"מ שהיתה ונשארה נתבעת, ופלתורס בע"מ, שהיתה נתבעת אך נמחקה מתובענת המשיבה - ד. ל.) לשלם לתובעת (הכוונה למשיבה חברת "מדינת הילדים בע"מ" - ד.ל.), קרן של דולרי ארה"ב של אמריקה בסכום שהיה מתקבל מהמרת 776,000 שקלים לפי השער היציג של הדולר ביום 16.5.80, פחות 13,762.54 דולרים. הקרן תשא ריבית 9% לשנה מיום 16.5.80 ועד אשר יעשה התשלום בפועל. אם התשלום ייעשה בשקלים, הרי לפי השער היציג של הדולר ביום התשלום. הנתבעות הדדית ישלמו לתובעת הוצאות כוללות השוות ל10% מן הקרן, וגם ההוצאות הללו ישאו ריבית 9% מיום 16.5.80 ועד אשר ייעשה התשלום בפועל".

8. במוקד הדיון בענין דנן, ניצבת שאלה נכבדה של פרשנות. הבסיס להכרעתה של הדרגה הראשונה הוא במשמעות שייחס הנשיא המלומד למספר הוראות ותניות שבפוליסת הבטוח - אלה הדרושות לעניננו.

מסתבר, כי פוליסת הבטוח הנדונה המוכתרת כ- "CONTINGENCY INSURANCE" לא זכתה לנסוח מגובש ובהיר. בהחלט מתעוררות בעת קריאת תנאי הפוליסה בכללן, ואותם תנאים והגדרות הדרושים לעניננו, לא מעט קושיות ותמיהות אותן צריך היה ליישב, בפרשנות נאותה נתן אמנם ליישר קשיים אלה. הדרגה הראשונה, הגיעה לכלל מסקנתה מתוך שפרשה את הפוליסה בכללותה ושל אותם חלקים שבתנאי הפוליסה הקובעים לעניננו בדרך מסויימת, לא עקבית, שנראתה בעיני הנשיא המלומד בדרגה הראשונה. פרשנותו היתה מרחיקת לכת אף מעבר למה שהוצע על ידי המשיבה עצמה בכתב התביעה. אולם המשמעות שנתנה לתנאי הפוליסה על ידי הדרגה הראשונה, על דרך הפרשנות שהיתה מקובלת עליה, אינה המשמעות היחידה שנתן להסיקה מכלל הכתוב. אכן, המערערות מצביעות על משמעות שונה בתכלית, וגם המשיבה, מעלה פרשנות משלה לכתוב. מכאן, שההכרעה בעניננו תלוייה בפרשנות הנכונה והראויה של אותם קטעים בפוליסת הבטוח שעל פיהן תפול ההכרעה.

9. ארבעה קטעים מתוך כתב הפוליסה הנדונה חשובים ודרושים לעניננו ונביאם להלן ככתבם וכלשונם.

א. קטע 1 הוא זה אשר אכתירו כקטע הקובע את תכליתה של ההתקשרות ומהותה. בקטע זה נקבעת המשמעות של הביטוי CONTINGENCY INSURANCE לאמור:

"NOW THIS POLICY WITNESSETH THAT IF AT ANY TIME DURING THEPERIOD SPECIFIED IN THE SCHEDULE, THE PRODUCTION SHALL BE FROM CARRYING OUT THEIR PREVENTED RESPECTIVE PERFORMANCES OR DUTIES IN THE PRODUCTION AS SPECIFIED IN THE SAID SCH- DULE, THEN THE COMPANY...WILL INDEMNIFY AS THEY THE INSURED AGAINST SUCH LOS S OF THE MAY SUSTAIN BY REASON OF THE SAID INTERRUPTION PRODUCTION.

(המלים המודגשות במובאה באותיות מפוזרות הן במקור. המלים המודגשות בקו שנמתח מתחת לכתוב הם הדגשים שלי - ד.ל.).

ב. קטע II מתוך הפוליסה, אשר אני מכתירו כהוראה הקובעת את הסכונים המבוטחים, קובע (בעמ' 3 תחת הכותרת "SCHEDULE") לאמור:

"LOSS OF PROVEN EXPENSES (TO INCLUDE $147,000 PAYABLE TO THE PROMOTERS -

OR AGREED AMOUNT) DUE TO CANCELLATION, INTERRUPTION OR CURTAILMENT IN ATTENDANCE OF THE PRODUCTION OF MEDINAT HAYELADIM OF THE FROM ANY CAUSE BEYOND THE CONTROL INSURED..."

(ההדגשים במובאה הם משלי - ד.ל.). ג. קטע III (שגם הוא מצוי בעמוד 3 תחת הכותרת "SCHEDULE"), קובע את הבסיס לחשוב הנזק וכך נאמר בו:

"SUM INSURED: $531,000 OF COMPENSATION UNDER THIS THE BASIS POLICY IN THE EVENT OF LOSS BY REASON OF SHALL BE THE DIFFERENCE INTERRUPTION BETWEEN THE GROSS INCOME OF THE INSURED ARISING OUT OF ALL THE PERFORMANCES NOT AND THE SUM CANCELLED OR INTERRUPTED INSURED UNDER THIS POLICY".

(ההדגשים במובאה הם משלי - ד.ל.). ד. קטע IV (המופיע בעמ' 4 לפוליסה, גם כן תחת הכותרת "SCHEDULE"), מגדיר את מהות הנזק ודרך חשובו. וכך נאמר בו:

"L OSS BY REASON OF INTERR U P TION SHALL MEAN ANY EXPENDITURE ARISING OUT OF AND NECESSARILY INCURRED BY THE INSURED IN ORDER TO CONTINUE THE PERFORMANCES OF THE SAID PRODUCTION AS FAR AS PRACTICABLE IN THE MANNER ORIGINALLY ESTIMATED AND SCHEDULED OR THE LOSS OF EXPENSES AND THE CANCELLATION OF PROFIT CAUSED BY PERFORMANCES DURING THE PERIOD OF INSURANCE FROM ANY CAUSE NOT HEREINAFTER EXCLUDED".

(ההדגשים באותיות מפוזרות הן במקור, ההדגשים האחרים הם משלי - ד.ל.).

10. מהם הכללים הצריכים להנחותנו בבואנו לפרש נכונה את המובאות דלעיל מתוך פוליסת הבטוח ואת הפוליסה בכללה על מנת שתינתן להם המשמעות הנכונה?

ב"כ המשיבה מפנה את תשומת הלב, לשני כללי פרשנות אשר השתרשו בדיני בטוח והמוכרים כמקובלים על הכל. באלה רואה הוא את העיקר ועל פיהם מבקש הוא להסיק את המשמעות ואת הכוונה שבבסיס הסכם הבטוח. הכלל האחד הוא שאת כתב הפוליסה יש לפרש על פי המשמעות המלולית, הפשוטה והסבירה של המלים בהם השתמשו מנסחי הכתב. הכלל השני הוא, שבכל מקרה של אי בהירות או ספק באשר למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לפרש את כתב הפוליסה, כנגד מנסחה. זאת לדעת, כי בדר"כ מנסח כתב הפוליסה הוא המבטח, אמור איפוא, כי יש לפרש את כתב הפוליסה במשמעות הנוחה יותר למבוטח.

אכן, כללים אלה ידועים, מוכרים ומקובלים הם, אך הם לא החלטיים וגם לא הקובעים, כפי שבא כוח המשיבים מנסה להציגם. שני כללים אלה הם חלק מתוך מערכת נרחבת של כללי פרשנות אשר מנחים את הפרשן כל אימת שהוא נדרש להתחקות אחר המשמעות הנכונה של כתב (טקסט) כלשהו המצריך פרשנות. אין זה משנה ביסודו של דבר, אם מדובר בפרשנות של דבר חקיקה או בפרשנות של חוזה או בפרשנות של כל מסמך אחר לרבות פוליסות בטוח. הכללים הבסיסיים בדיני הפרשנות שהתגבשו והפכו להיות חלק מההלכה הפסוקה המקובלת עלינו, מצאו את בטויים, בין היתר, בפסק דינו המקיף של השופט א. ברק בבג"צ 47/83 "תור אויר ישראל" בע"מ נגד יו"ר המועצה לפקוח על הגבלים עסקיים ואחרים פ"ד לט(1) עמוד 169, בעמוד 174-175. ראוי כי נביא להלן מתוך פסק הדין את הדברים הבאים, החשובים לעניננו:

"4. אכן, הביטוי "נוגעות" הוא כללי, ואין לו תוכן חד משמעי. הוא בעל "רקמה פתוחה". כמוהו רבים הם הביטויים בלשוננו, המורכבת ממלים המהוות סימנים או סמלים, הנעדרים משמעות פנימית עצמית. כאשר לשון זו נקלטת במחשבתנו, אין היא מעלה דימוי אחד ויחיד, המשותף לכל המשתמשים בלשון. מעצם מהותה זו של הלשון שתיאורים אלה מעלים,בדרך כלל, מספר דימויים. אין דימוי שהוא תמיד, ובכל הנסיבות, הדומיננטי אשר בלעדיו אין. כתוצאה מכך מתקבלים מספר מובנים ללשון החוק; היטיב להביע זאת הנשיא אגרנט באמרו:

"לא השפה המדוברת ולא הלשון הכתובה הינן אמצעי קומוניקציה שהוא כליל השלמות. המובן שאליו התכוון בעל הדברים שעה שהשמיעם או כתבם אינו תמיד, או אינו בהכרח, המובן שייחס להם הנמען בעת ששמעם או קראם. ההסבר לתופעה זו הוא שמלים, בהיותן סמלים בלבד, אינן אלא בחינת כלי ריק ללא מובן. וכדי לרדת לסוף מובנן, שומה על הנמען לפרשן" (ש. אגרנט, "תרומתה של הרשות השופטת למפעל החקיקה" עיוני משפט י (תשמ"ד-מ"ה) 237,233).

משמעותן של מלות החוק לא באה להן מאליה, אלא הן זקוקות לפירוש. כל אחד מאתנו עוסק כל העת בפירוש. כל טקסט מצריך פרשנות, וכל חוק מצריך פרשנות. "גם ההוראה הפשוטה והברורה ביותר מתייצבת לפנינו בפשטותה, רק לאחר שהעברנו אותה, במודע או שלא במודע, בכור ההיתוך של תפיסתנו הפרשנית, (ע"פ 1)928/80), בעמ' 769) להבין משמעותו לפרש.

5. אך כיצד יפורש הביטוי "נוגעות" בסעיף 10א לחוק? כפי שראינו, יש לו לביטוי זה משמעויות לשוניות שונות. אין הן בלתי מוגבלות, אך הן מרובות. "הנגיעה" יכולה להיות קלה או חמורה, קרובה או רחוקה, רפויה או ניכרת. באיזו אפשרות מכל אלה נבחר? כולן לגיטימיות מבחינת הלשון, אך הפרשן אינו בלשן (בג"צ 2)188/63), בעמוד 350). עליו לבחור באותה אופציה לשונית, המגשימה את תכלית החוק. הוראת חוק אינה חסרת כיוון או מטרה. הנורמה החקוקה היא נורמה תכליתית. "החוק הוא יצירה נורמטיבית, הבאה להגשים תכלית חברתית, והוא ביטוי למדיניות. על הפרשן לחשוף, מבין קשת האפשרויות הלשוניות, אותה משמעות אשר תגשים את מטרת החוק" (ד"נ 3)40/80), בעמוד 715)."חוק הוא מכשיר לשם ביצועה של מטרה תחיקתית, ולכן הוא צריך פרשנות לפי המטרה הגלומה בו" (ע"א 4)481/73), בעמוד 516 - השופט זוסמן). "ראוי לו לשופט, בבואו לפרש את החוק, לשאול את עצמו: חוק זה איזו תכלית נורמטיבית, חברתית, הוא מבקש להשיג" (השופט ד. לוין בע"פ 5)71/83), בעמוד 770). על מטרת החוק ותכליתו ניתן ללמוד ממקורות שונים. החשוב והעיקרי שבהם הוא לשון ההוראה הספציפית הדורשת פירוש. אך הוראה זו אינה קיימת בבדידותה. נקבע לה מקום בחוק, ומיקום זה הוא אמצעי לפירושה. מבנהו הכללי של החוק מסייע גם הוא לפירושו, כמו גם מיקומו במערך החקיקה הכללי. כל אלה הם מקורות חשובים ועיקריים, אך לא יחידים. כל שאלה פרשנית נפתחת בחוק אך אינה מסתיימת בו. המוח האנושי חייב לקלוט כל מידע שהוא רלוואנטי וליתן לו משקל על פי אמינותו. ידועים דברים של נשיא בית המשפט העליון האמריקני, מרשל (.C.J MARSHALL), בפרשת UNITED STATES V. FISHER ET AL. (1805) (11) AT 386 אשר אמר:

"WHERE THE MIND LABOURS TO DISCOVER THE DESIGN OF THE LEGISLATURE, IT SEIZES EVERY THING FROM WHICH AID CAN BE DERIVED"

על כן ניתן ללמוד על מטרת החוק ועל תכליתו מההיסטוריה החקיקתית שלו, כגון דינים וחשבונות של ועדות ציבוריות, הצעת החוק, דברי השר בקריאה ראשונה ודברי יושב ראש הועדה בקריאה השניה (בג"צ 6)131/65) בעמוד 337).

כללים אלה, כפסיקה ענפה אחרת המאפיינת חוזי בטוח, הם שינחונו בבואנו לפרש את כתב הפוליסה הנדון, תוך התייחסות לגישת בא כוח המשיבה, ולפרשנות שאמצה לעצמה הדרגה הרשונה.

ציינתי לעיל, כי הכלל הראשון שמתייחס אליו בא כוח המשיבה הוא כלל נכון, אך לא החלטי ואין להבינו כפשוטו. אין חולק על כך שדרך הפרשנות האמורה של הכתב לפי המשמעות המלולית, הפשוטה והסבירה של המלים היא נקודת מוצא נוחה וטובה להבנת משמעותו שהרי, טבעי הוא ואך מובן, שהצדדים להתקשרות נשוא הכתב בקשו ליתן בטוי לכוונותיהם האמיתיות ולמתחם ההסכמות שביניהם במלים שבחרו בתהליך הנסוח (ראה IVAMY, GENERAL PRINCIPLES OF INSURANCE LAW (4TH ED. LONDON 1979) 362-374; וכן MACGILLIVRAY & PARKINGTON, ON INSURANCE LAW (7TH ED. LONDON 1981),435)

אולם, כפי שהדגשתי לעיל, מערכת הכללים היא רחבה הרבה יותר ויש להתייחס אל הנסוח הכולל ואל המילים שנבחרו למתן הבטוי לכוונת המתקשרים בראיה כוללת ומעמיקה, החודרת אל מטרת דבר החקיקה או כתב ההסכם, ולתכלית שבקשו להשיג. לכן נמצא לא מעט חריגים לכלל הראשוני והפשטני שהתייחס אליו בא כוח המשיבה ויתברר כי במקרה המתאים מותר וגם ראוי לתת לכתב פרוש ליברלי, אפילו הוא עומד לכאורה בנגוד למילים המפורשות כפי שנכתבו בכתב הפוליסה. זאת על מנת להגיע לאותה משמעות הגיונית ואמיתית שאליה נתכוונו המתקשרים בכתב הפוליסה, כך, כמובן,כאשר קריאה כוללת של הכתוב מביאה אותנו לכלל המסקנה שהמילים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הכתוב.

(IVAMY, 380: "THE WORDS OF THE POLICY MUST,IF POSSIBLE, BE CONSTRUED LIBERALLY SO AS TO GIVE EFFECT TO THE INTENTION OF THE PARTIES. A LITERAL CONSTRUCTION LEADING TO A RESULT WHICH IS ABSURD OR OTHERWISE MANIFESTLY CONTRARY TO THE REAL INTENTION OF THE PARTIES IS NOT TO BE ADOPTED AND THE WORDS USED MUST BE CONSTRUED WITH QUALIFICATIONS".

בדומה, גם ההתייחסות לכלל השני, שהתייחס אליו בא כוח המשיבה, לאמור, כי מסמך בכתב (ובמיוחד פוליסת בטוח) יש לפרש כנגד מנסחו ולטובת הצד האחר - ובעניננו המבוטח. אכן, כלל זה ידוע ומושרש בדיני הבטוח בארץ ובשיטות משפט אחרות והוא יפה כאמור לא רק בהקשר לחוזי בטוח (ראה לענין זה IVAMY ,386-391; וכן ע"א 682/82 בן אריה נגד סהר חברה לבטוח בע"מ פד"י לז(602-603 589 (3; ע"א 711/77 כולי ואחרים נגד "פרודנשל" חברה לבטוח בע"מ ואחרים פ"ד לד(763-765 ,757 (4; ע"א 811/77 גמליאל ואחרים נגד קרו וחותמי לוידס אחרים פ"ד לד(829 ,826 (4).

אולם גם כלל זה, כמו כללי פרשנות אחרים, אין לאמצו באופן עוור ובמנותק מכלל הדברים ומהמטרה והתכלית שברקע הכתב האמור. כלל זה, יפה בדרך כלל כאשר נצבות בפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף את אותה משמעות שהיא נוחה יותר לצד שלא נסח את המסמך, אולם כאשר המסמך אינו ברור ומשמעות אחת שמסיקים אותה על דרך פרשנות היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפרוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך. ראוי להפנות לענין זה לכללים שגובשו ותומצתו בספרי יסוד כדלהלן: MACGILLIVRAY 437: "IF THE WORDING OF A CLAUSE IS AMBIGUOUS AND ONE READING PRODUCES A FAIRER RESULT THAN"THE ALTERNATIVE, THE REASONABLE INTERPRETATION SHOULD BE ADOPTED(וכן ע"א 732/72 דינרי נגד חותמי לוידס לונדון ואחרים כח (384 ;589 (1,

HONOUR HICKMOTT'S, PRINCIPLES AND PRACTICES OF INTERRUPTION INSURANCE (4TH ED. LONDON, 1970), 57.ו-IVAMY עמ' 384.

וכן:

R. COLINVAUX, THE LAW OF INSURANCE (5TH ED. LONDON, 1984)38 "EVEN WHERE A CLAUSE BY ITSELF,IS AMBIGUOUS IF, BY LOOKING AT THE WHOLE POLICY,ITS MEANING BECOMES CLEAR, THERE IS NO ROOM FOR THE APPLICATION OF THE DOCTRINE. SO ALSO WHERE IF ONE MEANING IS GIVEN TO A CLAUSE, THE REST OF THE POLICY BECOMES CLEAR, THE POLICY SHOULD BE

CONSTRUED ACCORDINGLY.

11. הנשיא המלומד בדרגה הראשונה, בבואו לפרש את כתב הפוליסה דנן, במיוחד את הקטעים שהבאנו לעיל, מצא עצמו ניצב בפני בעיות פרשנות קשות הנובעות מנסוח לקוי של כתב הפוליסה. הוא כולו בקורת על מנסחי המסמך, שלא השכילו, להבנתו, לבטא כראוי את כוונת המתקשרים והוא עמד על כך בפסק דינו.

הקושי הראשון שראה נגד עיניו היה בהגדרת מטרת הפוליסה בקטע I דלעיל. באותו קטע, הוגדרה מטרת הפוליסה באופן כללי המגינה על המבוטח בפני THE INTERRUPTION" L OS S..BY REASON OF.המשמעות המלולית של המלה "INTERRUPTION" היא "הפסקה" או אפשר גם "הפרעה" למופע. אמור לכאורה, כי קטע זה של כתב הפוליסה המגדיר את תכלית ההתקשרות ומהותה מתייחס רק לסכון אחד מתוך שלשת הסכונים שבבסיס ההתקשרות - דהיינו לסכון שבהפסקת הצגה או ארוע אחר במסגרת המופע המבוטח. מאידך גיסא, כשקוראים את קטע II, הקובע את אותם סכונים המבוטחים על פי כתב הפוליסה, ההתייחסות היא לכל שלשת הסכונים השונים ביסודם זה מזה, דהיינו - בטול המופע, הפרעה או הפסקה של הצגה או ארוע במסגרת המופע המתמשך או מעוט מספר המבקרים. האם הבטוי "INTERRUPTION" בקטע II זהה לבטוי "INTERRUPTION" בקטע I? האם קטע I המגדיר כאמור את תכלית הבטוח מוציא מגדרה את שני הסכונים האחרים, או שמא יש שוני במשמעות אותה מילה "INTERRUPTION", בקטע I ובקטע II? אם בקושיות אלה לא סגי, בא השופט ושאל את עצמו ומה באשר לקטע III, שגם מדובר על 'LOSS BY REASON OF INTERRUPTION", כאשר ההתיחסות היא לקביעת הבסיס לחשוב הנזק. בהמשכו של קטע זה מוזכרים רק שני הסכונים הראשונים דהיינו - "PERFORMANCES NOT CANCELLED OR INTERRUPTED". אין הוא מזכיר כלל את הסכון השלישי. היש בכך כוונה מסויימת? ומה בקשר לקטע IV שעניינו הגדרת מהות הנזק ודרך חשובו שמשתמשים בו בבטוי "INTERRUPTION" ומתייחסים לבטול מופע או הפסקה בו, ואין מתייחסים לסכון שעניינו מעוט מספר המבקרים.

את הקושיות האמורות תרץ ופתר הנשיא המלומד, בדרך שהיא מקובלת על בעלי הדין והיא מתיישבת עם הפוליסה בכללותה והתכלית שביסודה. הבטוי "INTERRUPTION" כפי שהוא מופיע בקטעים האמורים של הפוליסה, יש לו שתי משמעויות שונות: המשמעות האחת היא כללית והיא חלה על כל שלשת הסכונים ומובנה ארוע שהפריע למופע, ופגע בו. יכול שארוע כזה ימצא את בטויו בבטול המופע כולו, או בהפסקת חלק זה או אחר של ההצגות ויכול שימצא את ביטויו במעוט מספר המבקרים. המשמעות האחרת היא מצומצמת וספציפית יותר, והיא באה לבטא את אחד מתוך שלשת הסכונים, דהיינו הפסקת הצגה או ארוע, זה או אחר, מתוך כלל המופעים.

קושי נוסף שהנשיא המלומד בדרגה הראשונה ניצב בפניו בפרוש כתב הפוליסה הוא בכך שהסכון השלישי דהיינו מעוט מספר המבקרים(CURTAILMENT" "IN ATTENDANCE) מוזכר אך ורק בקטע II שצוטט לעיל וזכרו אינו בא לא בקטע III שדן בבסיס החשוב, ולא בקטע IV שמגדיר את מהות הנזק ודרך חשובו, בהבדל משני הסכונים האחרים שכאמור מוזכרים שם. גם קושי זה, תרץ ופתר הנשיא המלומד בדרך המקובלת על בעלי הדין. ההסבר שנתן הוא כי אליבא דאמת, דין אחד לשלשת הסכונים ואם הסכון השלישי (מעוט מספר המבקרים) הושמט בקטעים III ו-IV הרי זו השמטה לא מכוונת, בעת נסוח כתב הפוליסה, שיש לה גם הסבר, שנקרא לו "היסטורי", ברקע ההתקשרות האמורה.

כפי שצויין לעיל, היתה המשיבה מבוטחת בשנת 1979 אצל חברת בטוח אחרת, חברת "אילון". הבטוח ההוא על פי כתב הפוליסה שנערך, בא לבטח את המשיבה כנגד שני סכונים בלבד, הם "CANCELLATION" ו- "INTERRUPTION". הסכון הנוסף, שהוא במרכז הדיון בפנינו של מעוט מספר מבקרים ("CURTAILMENT") הוא חדוש שנתחדש בבטוח אצל המערערת 1 ("המגן" בע"מ) וזאת לבקשת המשיבה בעת שנוצר הקשר בין בעלי הדין הציגה המשיבה בפני המערערת את כתב הפוליסה עם חברת איילון (נ/1) ובקשה כי כתב הפוליסה שייערך על ידי המערערת 1 יהיה על פי אותו נוסח אך ישולב בו גם הסכון השלישי. מרוח הדברים ברור כי אף אחד מבעלי הדין שהיה קשור בקביעת תנאי הפוליסה, לא בקש ליצור הבחנה, מבחינת התנאים והתוצאות, בין שלשת הסכונים.

מכאן,שגם פרוש זה של הדרגה הראשונה לכתב הפוליסה סביר מקובל ונכון הוא.

12. עד כאן המקובל והמוסכם באשר לפרשנות כתב הפוליסה על ידי הדרגה הראשונה. המחלוקת אשר ביסוד הערעור דנן נובעת מדרך ההתייחסות הנוספת של הנשיא המלומד בדרגה הראשונה לכתב הפוליסה ולמשמעות העולה ממנה.

הנשיא המלומד, בבואו לפתור את המחלוקת שבין בעלי הדין, על פי הפרשנות הנדרשת מכתב הפוליסה והמסקנות המתבקשות מפרשנות זו, נהג בחוסר עקביות ולא המשיך בראיה הכללית והרחבה שהנחתה אותו בהתייחסות לכלל הפוליסה כמוסבר לעיל. בענין זה, משום מה, התרכז בכללים שנקבעו בקטע III והתעלם לחלוטין מקטע IV. הוא גם לא קשר בין האמור בקטע III לבין האמור בקטע II. הנשיא המלומד, ראה את העיקר בקטע III הקובע את בסיס החשוב ואת תקרת הנזק. הוא הגיע לכלל מסקנה כי על פי הפרוש הנכון בעיניו, של קטע זה, השפוי שהמבוטח זכאי לו בשל התממשות הסכון שבמעוט מספר המבקרים הוא סלוק ההוצאות הבלתי מכוסות המשתקפות בפער שבין תקרת הבטוח לבין ההכנסות שנתקבלו בקשר למופע הנדון. אין הוא נזקק כלל ועיקר לבחינת ההפסד הממשי שנגרם כתוצאה של מעוט מספר המבקרים דווקא, כשם שאין הוא נזקק כלל לשאלה בכמה נפל מספר המבקרים מהמצופה. די מבחינת פרשנותו שההכנסה לא הדביקה את ההוצאה ולא כסתה אותה כדי שתתגבש ותקום העילה הנובעת מהסכון השלישי (=מעוט המבקרים). לדידו, כל התחשיב בנוי על כך שמספר המבקרים יהיה כזה שההכנסות שתתקבלנה מהם תכסנה את ההוצאות - משמע שלא יגרם הפסד. משלא כוסו ההוצאות, משמע שמספר המבקרים, מניבי ההכנסות, הוא מועט והתממש, איפוא, הסכון האמור, המקים עילת שיפוי מכח הפוליסה.

פרשנות זו מתעלמת ממהות הנזק ודרך חשובו, כפי שהם נקבעו בכללים שבקטע IV שכן לפי כללים אלה נדרשה בדיקת שעור הנזק הנובע מאותו סכון ספציפי שהתממש. השפוי על פי האמור בקטע זה יכסה רק את הנזק או ההפסד הזה, כפי שיוכח.

זאת ועוד. הפרשנות שנתנה על ידי הדרגה הראשונה מתעלמת מהדרישה הבסיסית שבקטע II, הקובע את הסכונים המבוטחים ומהותם, לאמור - נזק או הפסד הנובע מאחד הסכונים האמורים, בשל ארוע כלשהו שאינו בשליטתה של המשיבה. כלומר על הפרשן לבחון ולבדוק אם הסכון התממש בשל אירוע כנ"ל, רק בהתקיים תנאי זה תקום החבות. בחינה כזו של העובדות לא נעשתה על ידי הנשיא המלומד שכן לפי תפיסתו ודרך פרשנותו אין כל טעם וכל צורך להתייחס ספציפית לשאלה אם מתקיים ארוע כזה אשר בעטיו נתמעט מספר המבקרים ואם לאו.

לדידו, אין חשיבות בכך כלל ועיקר.

רק כדי לצאת ידי חובה התייחס הנשיא המלומד בקצרה ללא התייחסות מפורטת לראיות, לשאלה אם מזג האויר היה קשה במידה שאפשר לראות בו ארוע מזיק שאינו בשליטת המשיבה, ואם יש לראות באותו פגוע חבלני שהתרחש בגליל והסתיים בטרגדיה, ארוע מזיק כאמור.

לענין מזג האויר הביע הנשיא המלומד דעתו שאכן קשה היה והשפעתו על המופע היתה מזיקה. לענין הפגוע החבלני קבע שאין לראות בו ארוע שהזיק למופע. טענה זו נראתה לו לא רצינית.

13. המערערות חולקות על פרשנותו של הנשיא המלומד בדרגה הראשונה, ועל המסקנות שנבעו מפרשנות זו. בערעורן מעלות הן מספר השגות ואלה הן:

א. פרשנותו של הנשיא המלומד היתה כאמור מרחיקת לכת ממה שהמשיבה עצמה סברה וטענה. לא בכתבי הטענות ולא במהלך הדיון עלתה ההשקפה והושמעה הטענה כי יש לפרש את כתב הפוליסה במובן זה שאין נדרשים לארוע חצוני כלשהו אשר מימש את הסכון ואין מצמצמים את החבות רק לאותו נזק ממשי שנגרם בעטיו של סכון מזיק כזה. המשיבה עצמה ראתה לנכון להדגיש בכתב התביעה את הארוע אשר בעטיו, על פי דעתה, נגרם מעוט המבקרים. הכוונה למזג האויר ולפגוע בגליל. משום שראתה את הקשר הסיבתי הנדרש והמתחייב בין הארוע שאינו בשליטתה לבין הנזק לא חסכה זמן ומאמץ להביא ראיות ולהציגן בפני בית המשפט כדי להוכיח קשר סיבתי כזה. רק בשלב הסכומים, שהוגשו בכתב, כאשר המערערות סיימו את מלאכתן בהגשת סכומיהן תחילה, ראתה המשיבה להעלות כאפשרות גם את השקפתה הפרשנית, אותה אמץ בסופו של דבר השופט המלומד. משהבחין ב"כ המערערות בחדוש זה שנתחדש בכתב הסכומים, עתר בבקשה על דרך המרצה ליתן לו את ההזדמנות להגיב על טענה חדשה זו. בקשה זו נדחתה משום מה, ותגובת המערערות לא נשמעה בכך רואה ב"כ המערערות קפוח דיוני. לכן סבור הוא כי די בכך כדי להצדיק קבלת הערעור והחזרת הדיון לדרגה הראשונה.

ב. הפרוש כפי שנתן על ידי הנשיא המלומד מנוגד ללשון הפוליסה, מהותה ותכליתה שהן - לזכות את המבוטח בשיפוי רק בגין אותם הפסדים ונזקים שהם תולדה מהארוע המזיק ולא מעבר לכך.

ג. לא הוכח כלל ועיקר כי מעוט מספר המבקרים, אם אמנם היה מעוט כזה, נגרם בשל מזג אויר גרוע והפכפך. משלא הוכח הדבר, משמע שלא התקיים ארוע שאינו בשליטת המבוטח ולא התממש הסכון המובטח ואין על המערערות כל חבות שהיא לשיפוי המשיבה. אפילו נאמר כי הוכח שבשנה הנדונה חלה ירידה משמעותית במספר המבקרים במופע, הרי ירידה זו לא נגרמה עקב תנאי מזג האויר הגרועים אלא היא תוצאה מתכנון כלכלי כושל של המופע.

ד. הדרגה הראשונה שגתה בכך שקשרה את המערערת 2 עם המערערת 1 לכל דבר וענין, וכך חייבה את שתיהן הדדית לשפות את המשיבה בסכום שנקבע ואילו סכום החיוב האמור הוא תוצאה מסכום ההפסד שקבע הנשיא המלומד בנכוי הפרמיות ששלמה המערערת 2 לחברת המגן עבור המשיבה. גישה זו כך נטען מוטעית ביסודה. הרי המערערת 2 נמחקה מהתביעה ולא היתה במהלך הדיון בבחינת נתבעת החייבת למשיבה דבר. נהפוך הוא המערערת 2 היא שהיתה התובעת והמשיבה נתבעה כמי שחייבת להחזיר לה את הסכום ששולם למערערת 1 על חשבון פרמיית הבטוח. לכן, יש לבטל את חיובה של המערערת 2 כלפי המשיבה, ומאידך גיסא יש לחייב את המשיבה לשלם למערערת 2 את סכומי הפרמיה האמורים.

14. המשיבה, מתייצבת, בעיקרי הדברים, מאחורי פסיקתה של הדרגה הראשונה, אולם גם היא לא נחה דעתה באופן מלא מפסק הדין. על כן ראתה מקום להגיש ערעור שכנגד בסוגייה אחת, שיש לה משמעות כספית. הפסיקתא קבעה כמצוטט לעיל כי סכום החיוב ייקבע בדולרים של ארה"ב. התשלום ייעשה בשקלים לפי השער היציג ביום התשלום. את סכום החיוב בדולרים קבע הנשיא המלומד על ידי המרת סכום ההפסד המוכח בשקלים לדולרים לפי השער היציג ביום 16.5.80. לטענת המשיבה, החשוב צריך היה להעשות על פי השער היציג ביום 7.4.80 - הוא היום שבו הסתיים המופע. לטענת המשיבה, התאריך 16.5.80 הוא כלל לא רלוונטי לענין החשוב. בכלל אין לדעת מפסק הדין מועד זה מהו בא לשקף.

לגוף הענין, בנושא הפרשנות של כתב הפוליסה, מאמצת, כאמור, המשיבה את מסקנות הדרגה הראשונה, אולם ליתר בטחון אין היא מסתפקת בפרשנות זו. היא חוזרת לפרוש שהנחה אותה בכתב הטענות ובכל מהלך הדיון כי אכן יש להוכיח הלכה למעשה שמתקיים קשר סיבתי בין ארוע שאינו בשליטתה של המשיבה לבין מעוט מספר המבקרים. משהוכח קשר כזה,ולטענתה הקשר הוכח והארוע הוא תנ אימזג האויר הקשים, הרי שזכאית היא, לדעתה, כהשקפת הנשיא המלומד, לשפוי על מלוא ההפרש שבין תקרת הבטוח לבין שעור הכנסותיה.

15. אינני רואה טעם להתערב בפסיקתה של הדרגה הראשונה בשל הקפוח הדיוני שב"כ המערערות טוען לו. לכאורה, יש ממש בקובלנתו שלא נתנה לו ההזדמנות להביא בפני הנשיא המלומד את השקפתו ואת תגובתו לטענה החדשה שהועלתה בשלב הסכומים. אפשר, שאילו תגובתו היתה נשמעת, היתה הדרגה הראשונה מגיעה למסקנות שונות.

הקפוח לא נוצר בהנחת התשתית העובדתית המחייבת הבאת ראיות או התייחסות למערכת העובדות שהוצגה בפני בית המשפט. המחלוקת שנוצרה עם השמעת הטענה החדשה - מחלוקת משפטית היא וכל כולה בסוגיית הפרשנות הראוייה לתניות ולכללים שנקבעו בכתב הפוליסה. ההכרעה במחלוקת זו אינה מצריכה קביעת ממצאים עובדתיים או הערכת העובדות שהוכחו. זוהי סוגייה משפטית מובהקת שנתן להעלותה בכל שלב של הדיון, אפילו בשלב מאוחר, ובלבד שישמעו בעניין זה כל בעלי הדין. (ראה לענין זה ספרו של ד"ר זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה רביעית התשמ"ד- עמוד 254).

בשלב זה של הדיון בפנינו נתאפשר להן, למערערות, באופן מלא ומקיף, להציג עמדתן וגרסתן בענין דנן, כך שאותו קפוח אינו קיים עוד. אכן, בהמשך הדיון אתייחס לטעון זה של המערערות ולהשקפות המשיבה בנדון ויינתן לעמדות אלה המשקל הראוי.

16. פרשנותו של הנשיא המלומד בדרגה הראשונה לוקה בכך שהיא צרת היקף ואינה נותנת את הדעת למטרה שהציבו בפניהם המתקשרים בחוזה הבטוח והתכלית שבקשו להשיג.

עוסקים אנו בעניננו בחוזה של שפוי שאחד ממאפיניו הוא כסוי הפסדים ונזקים שאין להגדירם מראש ומשום כך גם אי אפשר לקובעם בסכום ידוע ומוסכם. בכך שונה חוזה בטוח זה מחוזי בטוח מיוחדים וחריגים כגון חוזה בטוח חיים ולעתים בטוח מפני מחלה ונכות, שאז עם התרחשות הארוע המפעיל את החבות (מקרה מוות מחלה או נכות - הכל לפי הענין) ישולם סכום הבטוח ללא כל צורך בהוכחת הנזק (ראה א. ידין חוק חוזה הבטוח התשמ"א-1981, במסגרת הסדרה פרוש לחוקי החוזים בעריכת טדסקי עמ' 133 ,132 וכן IVAMY עמ' 8).

בבטוחים מיוחדים וחריגים אלה לא מתעוררת,בדרך כלל, בעיה של הקשר הסיבתי, שהרי ארוע המוות או הנכות הם עובדה אוביקטיבית אשר ניתן להוכיחה על נקלה. הם הם גם הארוע היוצר את החבות וגם הנזק אשר נגרם למבוטח (דהיינו הפגיעה בחייו), ואת שעורו של נזק זה קובעים מראש. שונה המצב בבטוח נכסים. בבטוח מסוג זה ניתן לאמוד את הנזק כשם שנתן להעריך את שוויו של האובייקט המבוטח. בבטוח כזה, ישנה חשיבות רבה לקשר הסיבתי שבין הנזק לבין הארוע שגרם לנזק. שהרי הנזק עלול להגרם מסיבות שונות ומשונות, ובשל ארועים אלה ואחרים שבחלקם נכללים בתחום הסכון המבוטח ובחלקם לא. המטרה הבסיסית בבטוח של נכסים, היא להביא לכלל החזרת המצב לקדמותו הווה אומר: להעמיד את המבוטח במצב שהיה נתון בו אלמלא קרה אותו ארוע שהסב את הנזק. אמור איפוא, שבבטוחים אלה התגמול והשפוי צריכים להצטמצם בגדר ההפסד הממשי שנגרם למבוטח בפועל. זהו היסוד הרעיוני של חוזה שפוי ובכך תכליתו.

הפוליסה הנדונה, המוכרת כ- "BUSINESS INTERRUPTION INSURANCE" או "INSURANCE CONSEQUENTIAL LOSS" גם היא נמנית על חוזי השפוי. מטרתה של פוליסה כזו היא להגן על המבוטח מפני אבדן הכנסות או כסוי הוצאות של העסק המבוטח הנובעים מארועים אלה ואחרים שאליהם מתייחסת הפוליסה ושמפני הסכונים הכרוכים בהם, בקשו להגן על המבוטח ולהעמידו במצב בו היה נמצא אלולא התרחשות הארועים נושאי הסכון המבוטח.

ראה לענין זה:

(CYCLOPEDIA OF INSURANCE LAW (2ND ED. N.Y. 1982 G.J.COUCH "THIS COVERAGE IS DESIGNED TO DO FOR THE INSURED BUSINESS WHAT THE BUSINESS WOULD HAVE DONE HAD NO INTERRUPTION OCCURED". 49: "THE CONTRACT IS ONE OF INDEMNITY AND THE OBJECT IS TO HONOUR RESTORE THE ASSURED TO THE SAME FINANCIAL POSITION AS REGARDS TRADING OR OPERATING RESULTS AS HE WOULD HAVE BEEN HAD NO INTERRUPTION OF OPERATIONS OCCURED THROUGH THE EVENT INSURED AGAINST. THE POLICY CAN DO NO MORE FOR THE ASSURED THAN WHAT THE ENTERPRISE."COULD HAVE DONE FOR ITSELF HAD THE EVENT NOT HAPPENED וכן שם, בעמ' 212-214. וראה גם GREAT NORTHERN OIL CO. V. ST. PAUL FIRE & MARINE INSURANCE (1975) 227 NW 2D 789, 792-793; NATIONAL UNION INS. CO. OF PITTSBURGH V. ANDERSON PRICHARD OIL CORP. (1944) FIRE .(141 FRD 443,445

אמור איפוא, כי בטוח שפוי כזה מעניק פצוי אך ורק בשעור מידת הנזק שנגרמה למבוטח בפועל כתוצאה מהארוע המסויים נשוא הבטוח. קביעת הנזק שארעה בפועל יש והיא תעשה על פי כללים והנחיות שבגוף פוליסת הבטוח. אולם, באין כללים שכאלה, מקובל להוכיח נזק זה למשל על ידי השוואה בין נתונים הקשורים בעסק המבוטח עובר לארוע לבין נתוניו של העסק בעקבות הארוע הנדון. למשל - נהוג להשוות רווחים שהפיק העסק המבוטח בעבר עם הרווחים שהפיק העסק לאחר התרחשות הארוע.(ראה NORTH 566 49-50;RECHERE CO. V. COUCH HONOU MERCANTILE INSURANCE CO. (1915) 3IC.B. 277, 285, BERKELEY INND INC. V. CENTENNIAL INSURANCE CO. 422 A21078, 1080).

17. כשמתייחסים לכתב הפוליסה נשוא הדיון בראיה כוללת ורחבה, ברור כי יש להתייחס למסמך כאל שלמות אחת, ומתוך המכלול לדלות את מהותה של ההתקשרות ותכליתה.

כל ארבע הקטעים שצוטטו לעיל הם שלמות אחת ויש לראותם כמשתלבים ומשתזרים זה בזה, ומשלימים אחד את השני. אין להתפס לקטע זה או אחר, ולהאחז בו תוך התעלמות מהמשמעויות של הקטעים האחרים, ועוד נעמוד על כך להלן.

תוכנו של כתב הפוליסה, כשמתייחסים אליו באופן האמור לעיל, מלמדנו באופן ברור כי המדובר בעניננו בחוזה שפוי הבא לבטח את המשיבה מפני שלשה סכונים אפשריים, וכי דין אחד צריך לחול לגבי כל אחד מהם.

למעשה, כך ראה וכך קרא השופט המלומד את כתב הפוליסה כאשר נדרש לפרש את הבטוי "INTERRUPTION" בשני מובניו השונים, אך משום מה שעה שבא לקבוע קיומה של חבות השפוי בשל מעוט מבקרים ומידתה נהג בדרך אחרת, נאחז באמור בקטע III תוך התעלמות מהכללים שנקבעו בקטע IV, וגם מתוך התעלמות מהמהות העולה מקטע II בכך עם כל הכבוד, שגה, ומשום כך גם הגיע לכלל מסקנות שאינן עומדות בפני הבקרת.

18. ההגיון הפנימי של כתב הפוליסה דנן מחייב לראות את נושא הסכון שבמעוט מבקרים כאילו הוא מופיע בכל אחד מהקטעים האמורים בצוותא חדא עם הסכונים האחרים. אמור איפוא, שכתב הפוליסה התכוון לומר כי הסכון של מעוט מבקרים מתקיים ומתממש כאשר מתרחש ארוע שאיננו בשליטתו של המבוטח, שבעטיו הדיר הצבור רגליו מהמופע; כפי שעולה מקטעים I ו-II. במקרה כזה, יהיה המבוטח זכאי לשפוי בתחום התקרה אשר נקבעה בקטע III ובשל אותו נזק בלבד שנובע מאותו ארוע ואותו סכון, כפי שעולה מהסיפא לקטע IV. פרוש זה של כתב הפוליסה מתיישב עם מהותו של כתב זה כחוזה שפוי וכאמור כזה הוא כתב הפוליסה דנן, אם מתייחסים לכל מרכיביו.

19. אפשר שיטען הטוען כי אל לו לבית המשפט לסטות מהנוסח הפשוט והמלא של כתב הפוליסה. אם כתב זה אינו מנוסח כהלכה ויוצר אי בהירות באשר למשמעות יש לפרשו כנגד מנסחו - לאמר במקרה זה המערערת 1.

המענה לטענה זו הוא, כאמור, כי הכלל האמור אינו החלטי ונחזור ונבהיר הדברים לעניננו. אכן, כאשר מוצעים לבית המשפט שני פרושים למסמך שבכתב - בעניננו לכתב פוליסת בטוח - ושניהם סבירים והגיוניים הם אולם מובילים למסקנות שונות, כי אז יש לאמץ את הפרוש הנוח פחות למנסח הכתב והרצוי יותר לצד האחר. אם נצא מתוך הנחה כי במקרה זה מנסחת כתב הפוליסה היא המערערת 1, כי אז אם היו נצבים בפנינו שני פרושים סבירים והגיוניים כנ"ל, היה עלינו לאמץ את הפרוש הנוח יותר למבוטח (המשיבה).

טוען ב"כ המערערות כי מנסח המסמך בעניננו הוא דווקא המבוטח (המשיבה), שהרי היא מסרה לידי המערערות את כתב הפוליסה של חברת "איילון" והיא זו שבקשה להכליל בכתב הפוליסה עם המערערת 1 את כל אותם תנאים והוראות שבכתב הפוליסה הקודם עם חברת איילון. לכאורה, אם זה היה הכל, הדין היה עם המערערות שכן הפוליסה אינה של המערערות, לא נוסחה על ידן, אלא הוצעה ככתבה וכלשונה דווקא על ידי המבוטח. אך לא זה המקרה בעניננו. במקרה דנן, בקשה המשיבה לראות בפוליסה של חברת איילון את הדגם הרצוי למבוטח, אך יחד עם זאת, בקשה לשלב בה בדרך המתאימה את הסכון השלישי שהוא החשוב לעניננו (מעוט מספר המבקרים). שלוב זה במסכת הכללית של כתב הפוליסה נעשה על ידי המערערת 1 ודווקא שלוב זה לא היה מוצלח ועורר את המחלוקת. מכאן שגבוש הנוסח הסופי של המסמך העומד לדיון בפנינו, הוא נסוח שהמערערת 1 אחראית לו. לכן, אם אמנם היה מקום לפרש את כתב הפוליסה כנגד מנסחו, ראוי היה לעשות כן ולדחות את הפרשנות המוצעת על ידי המערערות.

אולם, לא זה המצב בעניננו.הפרוש אשר הוצע על ידי המשיבה ואשר עמד ביסוד פסק דינה של הדרגה הראשונה, הוא פרוש לא סביר, לא הגיוני והוא נוגד את העקרונות המקובלים של חוזי שפוי כפי שהוסברו לעיל, ואת התכלית שכתב פוליסה זה בקש להשיג. מאידך גיסא, הפרוש אשר מוצע על ידי ב"כ המערערות מתיישב עם כלל ההוראות שבכתב הפוליסה, תואם את מטרתו ואת רוחו, ומבטא את הכללים המחייבים בחוזי שפוי.

לפיכך, שומה עלינו להעדיף את אותה פרשנות התואמת את הענין, הגם פרוש זה מאמץ את גישתו של מנסח המסמך.

20. אינני רואה צורך להרבות בדברים, מעבר לנאמר לעיל, כדי להבהיר מדוע הפרשנות לכתב הפוליסה שהוסברה לעיל, והמקבלת את גישת המערערות, צריכה להנחותנו. אני אעדיף להרחיב קצת יותר בדברים כדי להראות מדוע הפרשנות אשר נתנה על ידי הדרגה הראשונה אינה עומדת בפני הבקרת, ואלה הטעמים לכך:

א. כבר אמרנו לעיל, שאין זו דרך פרשנות נאותה לפרש מסמך על פי קטע מצומצם ומוגבל מכלל הדברים שנכללו בו ולהתעלם מקטעים אחרים אשר באופן טבעי משתלבים בקטע זה ומשלימים אותו.

ב. אם איננו קושרים את הסכון של מעוט מספר מבקרים בקשר סיבתי עם ארוע חצוני אשר לא היה בשליטת המבוטח, נגיע לתוצאה שאין הפרשנות הנאותה סובלתה.

על פי פרשנות כזו עצם העובדה שהיה מעוט במספר המבקרים תהווה גם את הגורם שיצר את הסכון המזיק וגם התוצאה של אותו סכון. במילים אחרות, משמעות השקפה זו היא כי כתב הפוליסה התכוון כביכול לאמור כי כתוצאה מהירידה במספר המבקרים נוצר הסכון המזיק של מעוט במספר המבקרים, והרי אין זה הגיוני.

מעוט מספר המבקרים, עלול להגרם מכל מיני סיבות, חלקן סיבות שלמבוטח שליטה עליהן, וחלקן סיבות שלמבוטח אין שליטה עליהן. למשל, אם התהווה מצב אשר בגללו נמנעו אנשים מלצאת את ביתם ולבקר באירועים חברתיים וצבוריים, כגון אסון שפוקד את האזור (בין אם זה אסון שהוא ממפגעי הטבע ובין אם זה אסון שהוא תוצאות מעשה אדם) כי אז למבוטח לא היתה שליטה על אותו אסון וממילא גם לא את הארוע שגרם למעוט המבקרים.

מאידך גיסא, אם אנשים הדירו רגליהם מהמופע בשל רמתו הירודה או השם הרע שיצא לאותו מופע, בשל רבוי מופעים דומים בעת ובעונה אחת, או בשל נהול כושל ומסע פרסום עלוב כי אז למבוטח היתה שליטה על ההתרחשות. הרי בידו היה הדבר להעמיד את המופע שהוא אחראי לו על הרמה הנאותה,שתמשוך מבקרים למופע ושאלה יעדיפו מופע זה על פני האחרים. בידו לשפר את המוניטין של המופע ולהוציא את שמו לשבח. אם בשל נהול כושל של המופע, ואי הקפדה על רמתו נכשל המבוטח וסבל הפסד, הרי אין לו להלין אלא על עצמו. הוא לא יוכל לטעון כי המבטח חייב לשפותו גם על הפסד כזה, שהרי לא לכך התכוונה פוליסת הבטוח.

מכאן, שכל פרשנות המתעלמת מהצורך בקיום התרחשות ארוע חיצוני אשר מימש את הסכון המזיק המבוטח, ארוע שלמבוטח לא היתה שליטה עליו ולא היה יכול למנעו, מביאה לכלל תוצאה לא סבירה ולא הגיונית.

ג. לפי פרשנותה של הדרגה הראשונה, די שמספר המבקרים יהיה כזה שלא הניב הכנסה המכסה את ההוצאות כולן, כדי שתקום החבות לשפות את המבוטח. הווה אומר, שגם במקרים בהם חלה למעשה עליה במספר המבקרים בהשוואה לשנים קודמות, אך חרף זאת לא הניב המופע רווחים, וההכנסות לא כיסו את ההוצאות, תוגדר התוצאה כסכון שהתממש משום "מעוט של מבקרים". תוצאה זו אינה סבירה ולא הגיונית. זאת ועוד. אם נקבל השקפה זו לפיה כאשר ההכנסות מהמבקרים אשר באו למופע לא כיסו את ההוצאות חלה חובת שפוי כדי מלוא ההפסד במסגרת התקרה של 531,000 דולר, הרי מייתרים אנו את שני הסכונים האחרים של "ביטול" המופע או "הפסקה" של חלק ממנו. כי הרי תמיד, די יהיה באי כסוי ההוצאות כדי שנאמר שהיה מעוט במספר המבקרים ויתממש הסכון המוגדר כמעוט מספר מבקרים - וממילא יזכה המבוטח בשיפוי המיוחל.

ד. לפי גישתו הפרשנית של הנשיא המלומד בדרגה הראשונה, פרשנות המתעלמת מקטע IV דלעיל, משהתממש הסכון של מעוט מספר מבקרים, די אפילו בהתמעטות שולית במספר מבקרים, כדי לחייב את המבטח בשפוי המבוטח במלוא ההפסד שהתהווה והמתבטא בהפרש בין התקרה שנקבעה לבין ההכנסות שהופקו. הרי ייתכן גם ייתכן שההפסד שנתן לייחסו למעוט מספר מבקרים, בהשוואה לשנים קודמות, הוא בסכומים מזעריים ואילו רב רובו של ההפסד נובע מסיבות שבשליטת המבוטח, כגון נהול כושל, רמה ירודה שהוציא את שם המופע לשמצה, וכל כיוצא בזה. בכל זאת, על פי גישה זו, יחוייב המבטח לשפות את המבוטח על מלוא הנזק.

מסקנה זו, אינה הגיונית, אינה סבירה, אינה מתיישבת עם הכללים שבכתב הפוליסה אם קוראים אותם כשלמות אחת, ואינה תואמת את העקרונות המנחים בחוזי שפוי כמוסבר לעיל.

אכן, הדרגה הראשונה נתנה דעתה לתמיהה הזו, אולם היא סברה כי אין דרך אשר על פיה נתן לאבחן בין נזק שנגרם מחמת מעוט מבקרים, לבין נזק שנגרם בשל גורמים אחרים, אך לא היא. כמוסבר לעיל קיימת דרך להוכיח נזק שכזה, והיא בהשוואת מספר המבקרים בשנה הנדונה עם מספר המבקרים בשנים קודמות ואולי אף מאוחרות יותר, תוך עשיית ההתאמות המתחייבות מהנסיבות שהתקיימו בכל אחת מהשנים. אכן, השוואה כזו איננה נותנת פתרון בדוק ומדוייק מבחינה מתמטית, אך יכולה היא בהחלט להביא למסקנות ולתוצאות סבירות, התואמות בקירוב את המציאות. מכל מקום, דרך זו עדיפה על הדרך שבחרה בה הדרגה הראשונה.

ה. גם כאשר מתייחסים לנסוחים המילוליים אשר מופיעים בכתב הפוליסה מגיעים לכלל המסקנה שחייב להתקיים קשר סיבתי בין ארוע חצוני למספר המבקרים, כדי שתקום עילת שיפוי מכוח חוזה הבטוח.

כך למשל, בקטע I דלעיל, נקבע שהבטוח על פי מהותו יפצה על נזק שנגרם " OF BY REASON" של ההפרעה, בקטע II מדובר על חובת שפוי בשל הפסד הוצאות "DUE TO" לאחד משלשת הסכונים אשר הם תולדה מארוע שאיננו בשליטת המבוטח. בקטע IV המגדיר את השפוי ודרך חשובו מדובר בין היתר על שפוי שייעשה בגין הוצאות שהוצאו באופן ישיר כדי להמשיך במופע על אף הפרעות שנגרמו ועל שפוי בשל הפסד רווחים והוצאות ,CAUSED BY" הסכון המבוטח שהתממש.

כל הביטויים האמורים מצביעים על כך שחייב להתקיים קשר סיבתי בין ההפסד שנגרם לבין ארוע שהתרחש. הדרך שהלך בה הנשיא המלומד בדרגה הראשונה, שוללת למעשה את הצורך בקשר סיבתי כזה. לדרכו, אם ההוצאות הממשיות לא כוסו ותהיה הסיבה לכך אשר תהיה, המסקנה תהיה כי מספר המבקרים במופע לא עמד בתחזית (שעל פיה נקבעו אומדן ההוצאות ותקרת השפוי), ובשל "מעוט" מבקרים זה קמה חובת השפוי.

די בכל אלה, כדי ללמד שהפרשנות שנתנה על ידי הדרגה הראשונה, והמסקנה הנובעת מכך, לא יוכלו לעמוד, ודין ערעורה של המערערת 1 להתקבל.

21. אמנם כן, הנשיא המלומד בדרגה הראשונה התייחס בקצירת האומר גם לשאלת הארוע החצוני שאינו בשליטת המבוטח, וחווה דעתו ואפילו קבע עמדה כי מזג האויר בשמונת ימי המופע היה "בעייתי או מאיים להיות בעייתי", כלשונו. אך קביעת עמדה זו, לכשלעצמה,אינה פותרת דבר, שהרי בכך לא סגי. עצם קיום מזג אויר לא יציב, כשלעצמו, אינו מוביל עדיין למסקנה המתחייבת שבשל גורם זה נתמעט מספר המבקרים. יתרה מזו, אפילו נתמעט מספר המבקרים בשל גורם זה, עדיין יש להוכיח מה מידת ההשפעה של ארוע זה (מזג האויר הלא יציב) על שעור ההפסד שנגרם. יש לבחון וגם לקבוע בכמה התמעטה ההכנסה או עד כמה נגרמו הפסדים בשל גורם זה, כשהוא עומד בפני עצמו. זאת אין אנו מוצאים בפסק הדין. אפשר גם אפשר שהתייחסות מלאה לעובדות המוכחות בנושא זה היתה מאפשרת קביעות עובדתיות כנדרש. כל עוד לא נקבעו העובדות לענין זה, לא נתן לומר אם ועד כמה חבה המערערת 1 בשפוי המשיבה. להבהרת דברים אלה ולהשלמת המשימה המוטלת על הדרגה הראשונה, יש להחזיר את הדיון להשלמה, במובן הבא: השופט שידון בענין מחדש, יתייחס לחומר הראיות כפי שהוצג בפני בית המשפט על ידי בעלי הדין ויקבע על פיו את העובדות והממצאים הנדרשים כאמור לעיל. מאחר והנשיא המלומד שדן בענין פרש בינתיים לגמלאות, יוכל השולפט שידון בענין אם יראה צורך בכך לשם קביעת מהימנותו לקרוא לעדות מחדש עד זה או אחר שהשמיע דברים הרלוונטיים לנושאים דלעיל.

22. משיוחזר הדיון להשלמה ובית המשפט יידרש לפסוק בענין סופית, יצטרך השופט המלומד שידון בענין להדרש לנושא שעלה בפנינו בערעור שכנגד מצד המשיבה. לפי כתב הפוליסה, סכומי הבטוח, הפצוי ותשלומי הפרמיה הם בדולרים של ארה"ב. לכן, יש לחשב את שעור השפוי על בסיס דולרי. כך אמנם עשה הנשיא המלומד בדרגה הראשונה. הוא המיר את סכום ההפסד שיש לשפות בו לדעתו את המבוטח משקלים לסכום דולרי, על פי השער היציג ביום 16.5.80, שהוא מועד הנופל כחמישה שבועות לאחר המופע. המופע הסתיים כאמור ביום 7.4.80 וההפסדים שנגרמו למשיבה התגבשו כבר באותו מועד. טענה, איפוא,המשיבה בפנינו, שאת החשוב הדולרי של סכום השפוי יש לעשות על פי השער היציג של הדולר ביום 7.4.80.

נראה לי כי המשיבה צודקת בטענתה זו. עקרו של ההסדר שנקבע בפוליסת הבטוח הוא לשמור על ערך הכסף וסכום השפוי ביום הקובע לענין. בנושא שבו אנו עוסקים חשוב לקבוע את שעור ההפסד בערכו הדולרי ביום שהפסד זה התגבש. מבחינה זו, נוצר פער ניכר לרעת המבוטח כאשר מחשבים את השווי הדולרי של סכום השפוי לא ביום 7.4.80 אלא ביום 16.5.80, שהרי פיחות המטבע יצר פערים משמעותיים בשערי המטבע, בין שני תאריכים אלה.

הנשיא המלומד בדרגה הראשונה לא נתן כל טעם או הסבר מדוע בחר לקבוע את שער ההמרה ליום 16.5.80 לא מצאתי לתאריך זה כל ייחוד, בעוד שהתאריך 7.4.80 הוא תאריך משמעותי, שהרי באותו יום הושלם המופע והתגבש ההפסד.

לפיכך, יש לקבל את הערעור שכנגד, וכאשר תבוא הדרגה הראשונה לקבוע את פסיקתה בתום הדיון המשלים, אם ייקבע כי על המערערת 1 לשפות את המשיבה בסכום כלשהו, המרת סכום השפוי משקלים לדולרים תעשה על פי השער היציג שהתקיים ביום 7.4.80.

23. המערערת 2 טוענת כי אין לראותה בשום פנים ואופן כמבטחת וכל שעשתה הוא שהוציאה את אשור הבטוח הזמני עבור המשיבה ושלמה את הפרמיה הנדרשת למבטחת. לענין זה פעלה כסוכנת של המערערת 1 ותו לא. לפיכך אין לראותה כחייבת בתשלום כלשהו למשיבה. עמדתה זו נתקבלה כבר בשלב מוקדם של הדיון בדרגה הראשונה, כשהמערערת 2 נמחקה מהתביעה. אין להבין מדוע הדרגה הראשונה כרכה את המערערת עם המערערת 1 בפסיקתה, וחייבה גם אותה לשפות את המשיבה. המערערת 2 צודקת איפוא בטענתה כי יש לבטל את החיוב כנגדה, וערעורה זה ראוי שיתקבל. זאת ועוד, המערערת 2 ("פלתורס") תבעה מצידה את המשיבה להחזיר לה את הסכום ששלמה עבורה כפרמיות למערערת 1 בגין הבטוח הנדון. אין חולקים שהסכום מסתכם ב-13,732.54 דולרים. הוא אכן שולם על ידי פלתורס בע"מ השופט המלומד, משום מה, כרך כאמור את שתי המערערות וניכה את הסכום האמור מסכום השפוי שקבע והרי בכך טעה. המערערת 2 שנמחקה כנתבעת בתביעה העיקרית אינה חייבת דבר למשיבה, ואילו המשיבה שנתבעה על ידי המערערת 2 בתביעה נפרדת, חייבת לשלם למערערת 2 את סכום הפרמיה הנ"ל, שהרי אין חולקים כי סכום זה לא שולם על ידי המשיבה. אשר על כן, גם חלק זה של הערעור שהוגש מטעם המערערת 2 דינו להתקבל.

24. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלהלן:

א. ערעורה של המערערת 1 - "המגן" חברה לבטוח בע"מ מתקבל החיוב שבפסק הדין מתבטל והדיון יוחזר לדרגה הראשונה על מנת שידון מחדש באופן שצויין בסעיף 21 דלעיל בענינים שצויינו שם, המחייבים קביעת עובדות וממצאים.

ב. הערעור שכנגד של המשיבה מתקבל גם הוא, ובבוא הדרגה הראשונה לפסוק בענין בתום הדיון המשלים, תחשב את סכום השפוי, אם תיקבע חובת שפוי, בערכים דולריים על פי השער היציג של הדולר לעומת השקל ביום 7.4.80.

ג. ערעורה של המערערת 2 (פלתורס בע"מ) מתקבל ופסק הדין שנתן כנגדה מתבטל, המשיבה תשלם למערערת 2 (פלתורס בע"מ) את הסך 13,732.54 דולרים בשקלים על פי השער היציג ביום התשלום בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסכום של 3,000,000 שקלים, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית החל מהיום.

ד. ככל שמדובר במערערת 1 ובמשיבה, תישא המשיבה בהוצאותיה של המערערת 1 ושכר טרחת עורך דינה בערכאה זו בסך 1,500,000 שקלים. סכום זה צמוד ונושא ריבית החל מהיום.

השופט ג. בך

אני מסכים

השופט א. גולדברג

אני מסכים

החלט כאמור בפסק דינו של השופט ד. לוין

ניתן היום כה בכסלו תשמ"ו (8.12.85).