"נספגה הקרקע מתחת לפלטות המהוות חלק מביסוס המבנה, והחלה שקיעת יסודות, ובעקבות זאת הופיעו הסדקים".

הווה אומר - כתוצאה מחלחול המים, שקעו יסודות המבנה. כלפי חוץ התבטא הדבר בסדקים בקירות, בחרסינות, בשיש ובריצוף, וכן בשקיעת הריצוף. התברר שהנזקים בדירה 10 היו חמורים מאלה שנגרמו בדירה 9.

5. המערערת בשל מחויבותה לקונים, תיקנה על חשבונה את כל הנזקים. לפי הוראות המהנדס האחראי לעבודות הבניה בנתה גם חיזוקים ותמיכות ליסודות המבנה. בתובענה דנן תבעה המערערת שיפוי הוצאותיה בשל תיקון הנזקים בדירות מחברת הביטוח, המשיבה. דא עקא - שזו הכירה בחבותה רק ככל שמדובר בהוצאות הכרוכות בהחלפת הצנרת הפגועה. היא לא הסכימה לשפות את המערערת על כל ההוצאות הכרוכות בביצוע התיקונים האחרים - הוצאות משמעותיות הרבה יותר.

6. התנכרותה של החברה המבטחת לתביעת המערערת התבססה על הפוליסה, והפירוש שניתן לה על ידה. עמדתה, בקליפת אגוז, היתה ועודנה, שכל האירועים, למעט ביקוע הצנרת, חלו לאחר מועד פקיעת הפוליסה, ולפיכך אין חבות ביטוחית בגינם.

לעומתה, גרסה (וגורסת) המערערת, שאין זה משנה אם האירועים נכללים בתקופת החיסוי או לא, שכן הם תולדה של האירוע הראשוני (ביקוע הצנרת), שאליבא דכולי עלמא נכלל בתקופה הרלבנטית, והם תוצאה ישירה וטבעית שלו.

לחילופין, טענה המערערת, שהנזקים והפגמים שנבעו מהסדקים בצנרת (היינו חלחול המים למילוי וליסודות), שנתגלו לעין כל עם הזמן, גם הם התהוו בתוך תקופת החיסוי.

עוד טענה המערערת שדירה 9 לא נמסרה ולגביה כל האירועים (הן הראשוני והן האחרים) נכללים בתקופת החיסוי.

מאחר שהיא בנויה על אותם יסודות של דירה 10, הרי שרק בשלה כבר צריכה חברת הביטוח לשפות את המערערת על כל הוצאותיה.

בתום הצגת הגרסות העובדתיות, והטעון המשפטי המקיף באשר להיקף החבות על פי פוליסת הביטוח, החליט השופט המלומד בדרגה הראשונה כי יש לקבל את טענותיה המשפטיות של המערערת.

הוא לא קבל את סברת המשיבה שיש להבדיל ולאבחן בין חוזה ביטוח, שבו תקופת החיסוי קובעת, לבין דיני נזיקין לפיהם רלבנטיים גם מבחני הצפיות והישירות, וקבע (בעמוד 2 לפסק דינו לאמור):

"...הסיבה לנזק שנתגלה בדירות הינה התבקעות הצינורות, וזו אירעה בטרם מסירת הדירה למר מילר (הקונה של דירה 10 - ד.ל.). משום כך מדובר בנזק שאירע בטרם מסירה, ומשום כך זה הוא נזק שנגרם בתוך תקופת החיסוי...".

לגבי שיעור השיפוי, קבל השופט בדרגה הראשונה, דווקא את חוות הדעת של שמאי המשיבה, הנמוכה בהרבה מתחשיב הנזק שהביאה המערערת (על ידי מנהלה).

על פסק דינה של הדרגה הראשונה ערערו שני בעלי הדין, שדעתם לא היתה נוחה מקביעות שונות של הדרגה הראשונה. המערערת ערערה על השיפוי, לטענתה יש לקבל את תחשיבה שלה, שעל פיו שיעור סכום השיפוי גבוה במדה ניכרת ממה שנפסק. המשיבה (המערערת שכנגד) ערערה בנושא החבות. בכך נדון תחילה.

8. חוזרת וטוענת בפנינו המערערת, וביתר עוז, את שטענה בדרגה הראשונה ונתקבל על ידה, דהיינו שדי בכך שביקוע הצינורות היה בזמן הקובע. בנזיקין, טוענת המערערת (בעמ' 2 לסיכומיה), לענין קביעת הנזק והקפו חלים מבחני הסבירות והצפיות. כן מביאה המערערת אסמכתאות לכך שמבחנים אלה הוחלו גם בדיני חוזים. דעה זו אינה מקובלת עלינו. לדעתנו אין לאסמכתאות אלה כל קשר לעניננו. הן דנות בס' 10 לחוק התרופות, שעניינו נזקים בשל הפרת חוזה. כדי לקבוע את הפיצויים הראויים בשל ההפרה יש להעזר במבחני סיבתיות וצפיות (שגם נובעים מלשון הסעיף), שהרי אין הבדל בין פיצוי שכזה לבין פיצוי נזיקי (גם מטרתו של זה היא השבת המצב לקדמותו). אין לזה ולא כלום עם עניננו, שכן אנו עוסקים בחבות חברה על פי פוליסה. חובותיה והיקפם אינם בבחינת הפרה של התחייבות חוזית שגוררת תשלום פיצוי לצד לחוזה שסבל בגין ההפרה.

9. דיני ביטוח אינם זהים לדיני נזיקין וההבדל העיקרי הוא נושא האשם, שנעדר במקרי הביטוח. ההבדלים משליכים על כל המבחנים לקביעת שיעור נזק שבדיני ביטוח. כך למשל כלל הישירות (שנדרש בביטוח: הנזק חייב לנבוע ישירות מסיכון שנגדו מבוטחים) אינו דומה; בביטוח, השאלה אינה של אשם ואינה מדוע קרה הנזק אלא היא רק של אופי הנזק והאופן ("איך") בו התרחש.

(ראה על כך: AMERICAN JURISPRUDENCE SECOND EDITION 1982; VOLUME 43, בפסקה .(464

פוליסת הביטוח היא חוזה שבקרות המקרה המסב נזק מסיבות מסויימות המוכרות על ידי חוזה הביטוח ובתקופה מסויימת, ישולם סכום הביטוח. תקופת הביטוח היא חלק חשוב וקובע בתנאי החוזה.

בספרו של המלומד GENERAL PRINCIPLES OF INSURANCE LAW" , " H. IVAMY

(EDITION, LONDON, 1986 FIFTH) בעמוד 376, נקבע לאמור:

"THE EVENT INSURED AGAINST MUST TAKE PLACE DURING THE PERIOD OF INSURANCE".

כלומר - הארוע שמפניו מבוטחים צריך להתרחש במהלך תקופת הבטוח. ממשיך המחבר ומסביר את כוונתו: האירוע מתרחש כאשר הסיכון שמפניו מבוטחים פועל על נושא הביטוח לנזק או הפסד של המבוטח (ר' שם). כלומר, משהו מהליך הגרימה, מהפעולה, צריך להתרחש בתקופה הרלבנטית. נדגיש שהמחבר מציין בפירוש שכל זאת אמור - בהעדר תנאים מפורשים משנים בפוליסה עצמה, שהרי ענין לנו בחוזה ובו יכולים הצדדים להסכים להסדרים שונים, שלאו דווקא קשורים בפעולת הסיכון.

בע"א 379 בספרו קובע IVAMY לאמור:

"...THE POLICY MAY CONTAIN EXPRESS STIPULATIONS RELATING TO THE TIME OF LOSS OR OF ITS DISCOVERY...".

כלומר - הפוליסה יכולה להכיל תנאי בדבר הנזק או מועד גילויו. כך, יכולה הפוליסה לכסות את כל הנזקים שנתגלו במהלכה בלי קשר לתקופת הוצרותם וכדומה.

אמור מעתה, שתנאי מפורש גובר על כלל הרגיל והמקובל, שכן זה חוזה שבו יכולים הצדדים להסכים על דרגות שונות של ביטוח כרצונם.

הכל תלוי בצרכיהם ובדמי הפרמיה המשתלמים. אולם, יודגש, כי בהעדר תנאי מיוחד הכלל הרגיל הוא שאם הנזק כולו מיוחס לפעולת הסיכון אחרי פקיעת הפוליסה - המבטח אינו אחראי, ובלשונו של IVAMY:

"...WHERE THE LOSS IS WHOLLY ATTRIBUTABLE

TO THE OPERATION OF THE PERIL AFTER THE EXPIRATION OF THE POLICY, IT IS NOT RECOVERABLE".

אין ספק שלא די שנזק מסויים התרחש בזמן הפוליסה כדי לחייב את חברת הביטוח בשיפוי כל הנזקים העוקבים גם אם התרחשו אחרי פקיעתה וחלקם רחוקים.

על אף האמור עד כאן, יש מקום להדגיש שיש הבדל רב בין נזק שנגרם אחרי פקיעת הפוליסה לבין נזק שמתגלה אחרי פקיעתה, הגם שנגרם קודם לכן: אם הסיכון פעל את פעולתו בזמן הביטוח, הרי שהנזק נגרם בשעה שפעל הסיכון, "ואין זה חשוב שעובדת הנזק או הקפו נתגלו או שמלוא השפעתו של הסיכון נעשתה ידועה רק אחרי פקיעת הפוליסה...".

"AND IT IS IMMATERIAL THAT THE FACT OR EXTENT OF THE LOSS IS NOT DISCOVERED, OR THE FULL EFFECT OF THE PERIL MADE MANIFEST UNTIL AFTER THE EXPIRATION OF THE POLICY". (IVAMY ON P. 376-377)

10. בטרם ניישם את הכללים, על עובדות המקרה שבפנינו, נעמוד על הוראות הפוליסה, שהרי אם יש בה דברים ברורים לענין המועד - הם שיקבעו.

כאמור, הפוליסה היא חוזה, ובפסקי דין רבים קבע בית משפט זה שהיא תפורש לפי הכללים המקובלים עלינו בפרשנות חוזים, דרך כלל. כך בע"א 32/84 מגדל חברה לבטוח בע"מ נ' ישראל קרמר ובנו, פ"ד מא(606 ,603 (2 קבע הנשיא שמגר לאמור:

"את כוונת הצדדים יש ללמוד מתוכן ההסכם. תוכן זה יש לפרש לפי אומד דעתם של הצדדים כאמור בס' 25(א) לחוק החוזים...".

נושא פירוש פוליסת ביטוח נדון גם בע"א 631/83 "המגן חברה לביטוח בע"מ ואחרים נ' מדינת הילדים בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לט(570 ,561 (4.

באותו ענין נקבע כי את כתב הפוליסה יש לפרש על פי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של המלים בהן השתמשו מנסחי הכתב. בכל מקרה של ספק, יש לפרש את הפוליסה כנגד מנסחה. אך כלל זה אינו החלטי (ר' שם בעמ' 580) ויופעל רק כשיש ספק פרשני ולא כשאין ספק, אפילו אם המסמך אינו מנוסח כהלכה.

עוד נאמר שם:

"כשמתייחסים לכתב הפוליסה נושא הדיון בראיה כוללת ורחבה, ברור כי יש להתייחס למסמך כאל שלמות אחת ומתוך המכלול לדלות את מהותה של ההתקשרות ואת תכליתה..." (שם בעמ' 579).

הווי אומר - חלק מסויים של המסמך יכול להשליך ולהאיר חלק אחר, שעל פניו נראה פחות ברור.

כלל חשוב נוסף בעת פרשנות פוליסה קשור לחובותיו החוקיות של המבוטח עצמו. כלל זה קשור בטענות מתריסות של המערערת: כיצד יתכן שהפוליסה לא מכסה את חובותיה היא כלפי הקונים? (לפי החוק).

נושא זה נדון בע"א 287/64 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לבטוח לאומי ואח', יט(1) בעמ' 11 ו-12. קבע השופט כהן לאמור:

"חברת ביטוח אינה אחראית לנזק גם בשל סיכונים שחייבים להיות מכוסים לפי החוק, אם הפוליסה למעשה אינה מכסה אותם..." ועוד.

"ברם, הדעת נותנת והשכל הישר מחייב כי בבוא חברות האחריות לבטח... ישתדלו מנסחי הפוליסה להעלות אותה בקנה אחד עם החובות המוטלות... מטעם החוק; שאם לא ינהגו כן, נמצא שהם מכשילים את הרבים...

אם הוראה פלונית שבפוליסה ניתנת לפרושים שונים, נעמיד את הפוליסה תמיד בחזקתה שהיא באה לזכות את המבטח בקיום מצוות החוק ולא באה להכשילו בהפרתו".

כלומר, באין ספק, כשהדברים ברורים, הכיסוי הביטוחי ייעשה לפי הפוליסה, גם אם אינו מכסה את כל חובת המבוטח לפי החוק (דבר זה רלבנטי ביותר בביטוח לפי חוק תאונות דרכים).

יש לזכור שבחוקים שהחבות בגינם נובעת גם מקשר סיבתי וכו' יתכן שהפוליסה לא תכסה הכל כך גם בפוליסת "כל סיכונים" שהיא רחבה יותר מפוליסות אחרות.

בפסק דין ע"א 544/75; 548 איגל סטאר אינשורנס קומפני לימיטד נ' טננבוים את ווב חב' לבנין בע"מ ואח', פ"ד לב(353 ,347 (1, מנתח השופט אשר את מהותה של פוליסת "כל הסיכונים" (בעזרת ציטוטים מספרו של KEETON - INSURANCE LAW בעמ' 270 ,269) וקובע:

"אין עוד ספק שהחברה לא יכלה לצפות לפוליסה "בלתי מוגבלת" שאינה קיימת במקצוע של ביטוח".

11. אם נסכם את כללי הפרשנות שלעיל הרי שהכלל הוא שהפוליסה תפורש כחוזה רגיל והעיקר בפרוש הוא אומד דעת הצדדים, שעולה מתוך המסמך או מהקשרו ומהשלכת סעיפיו השונים זה על זה. כל זאת תוך כדי לקיחה בחשבון של החובות החוקיות המוטלות על המבוטח, וההנחה (בהעדר סתירה בכתב הפוליסה), שהפוליסה נועדה לכסותן, ותוך כדי הקלה עם המבוטח ומתן פרוש נגד המבטח - מנסח המסמך - בעת ספק. זאת תוך זכירה שכל פוליסה מוגבלת ומותנית, ושהכל הוא פונקציה של צרכים ושל דמי ביטוח: כך גם טענה המשיבה בעניננו. לטענתה יכלה המערערת לבטח עצמה מפני סיכונים שונים ולפי זה גם לשלם דמי ביטוח גבוהים יותר.

12. משהבהרנו הכללים המשפטיים לענין זה נפנה להוראות הפוליסה נשוא עניננו.

(1) בפרק א' "נזק לרכוש" נאמר: "אם במשך תקופת החיסוי ייגרמו באתר הבניה נזק או אובדן פיזיים או תאונתיים ובלתי צפויים מראש... כי אז תשפה החברה את המבוטח בגין כל תיקון או החלפה כזו...".

(2) בפרק "תקופת החיסוי" נאמר: "...חבות החברה תפקע מיידית לגבי אותם חלקים של החוזה נשוא הביטוח אשר יימסרו למזמין העבודה או שיתחיל שימוש בהם (הכל לפי המועד המוקדם) - ...

"בכל מקרה לא תמשך חבותה הביטוחית של החברה לגבי אירועים שיחולו אחרי המועד הנקוב...

אלא אם כן הסכימה לכך החברה מראש, במפורש ובכתב". (ההדגשות שלי - ד.ל.).

אין ספק בעינינו, שלענייננו תקופת החבות מסתיימת בעת מסירת הדירה ואין חבות לגבי אירועים שיחולו לאחר מכן. לשון הפוליסה ברורה בענין זה ודורשת תחילת הליך הגרימה של הנזק בתקופה הרלבנטית. אם כל הנזק נגרם אחרי התקופה הקובעת - אין חבות ביטוחית בגינו. אם נשווה הוראות אלו לסעיפים אחרים שבפוליסה, נראה שכשרצו הצדדים לחרוג מהוראות כלליות אלו - עשו זאת:

(א) למשל נקבעה כחריג תקופת תחזוקה: "... אם נקובה ברשימה תקופת תחזוקה, יוארך החיסוי לפי פרק ב' לתקופה זו ויוגבל לחבות הנובעת מביצוע עבודות התחזוקה...".

(ב) דוגמא נוספת קשורה להתרסה של המערערת שקבלה בבקורתה, לטעון שלפי הגיון זה של הגבלת החבות, הרי גם נזק לצד ג', שיוחמר לאחר פקיעת הפוליסה - לא יכוסה. לענין זה קובעת הפוליסה ברורות:

"החברה תשפה את המבוטח עד כדי שיעור הסכומים הנקובים ברשימה... עבור כל אותם סכומים שהמבוטח יהיה חייב בהם לפי החוק בגין פיצויים עבור..." (ההדגשות שלי - ד.ל.)

ומונה, בין היתר, מוות או תאונה לג' או נזק כתוצאה מתאונה לרכוש השייך לצד ג' וכו'.

כלומר, כשרצו הצדדים להרחיב את הכיסוי הביטוחי בתקופה ובממדים, עשו כן, ולמעט המקרים שעשו כן, חל הכלל הרגיל של פקיעת החיסוי במועד ואי הרחבתו על ארועים שיחולו לאחריו.

13. עם זאת אין לפרש את המילה "יחולו" כ "יתגלו". נזקים שחלים משמעם שהם נגרמים - בזמן הקובע, אך גם אם הקפם או קיומם מתגלה רק לאחר עבור התקופה, אלה גם אלה מכוסים. גם כאן לשון הפוליסה ברורה: "יחולו" - משמע הליך הגרימה שלהם (ולא עובדת התגלותם) התרחש בתקופת החיסוי. בהתנהגותה, הכירה למעשה גם המשיבה בפרשנות ברורה והגיונית זו, שהרי בחבותה לכסות את הנזק שנגרם לצנרת, הכירה למעשה למרות שגם נזק זה נתגלה אחרי התקופה הקובעת.

באשר למשמעות של הביטוי "חלות" הנזק, חלוקות המערערת והמשיבה:

המערערת סוברת שדי שהסיבה הראשונית, הנזק הראשוני נגרם בתקופה הקובעת - וכל הנזקים שקשורים אליו סיבתית נחשבים כחלים גם הם בתקופה זו. המשיבה, לעומתה, טוענת שיש להבחין בין נזק שנגרם בתקופת הביטוח לבין נזק שנגרם לאחריה, אפילו הוא קשור קשר סיבתי עם אירוע שקרה בתקופת הביטוח. כלומר, טוענת המשיבה - הנזק לפלטות, ליסודות המבנה - אירע לאחר פקיעת פוליסה ולכן אינו מכוסה, הגם שסיבתו, היינו הנזק לצנרת, אירעה בתוך תקופת החיסוי.

מחלוקת זו קשה היא. אין ספק שלא כל נזק שקשור סיבתית עם אירוע שקרה בזמן חלות הפוליסה צריך להיות מכוסה. זו מטלה כבדה מדי, בעיקר כשלשון הפוליסה לא רומזת לכוון זה. עם זאת, לעתים ההפרדה בין נזק לנזק ובין הקף הנזק האחד לבין נזקים עצמאיים חדשים - היא קשה אם לא בלתי אפשרית, ולכן כל מקרה ייבחן וייקבע על פי הנסיבות.

14. בעניננו דומה שאין צורך לדון בשאלה זו במלוא היקפה ולהכריע בה, שכן נכונה טענת המערערת שגם הנזק לפלטות וליסודות, החל להגרם עובדתית בתקופת חלות הפוליסה.

קיימות עדויות ברורות בפרוטוקול, שהביאו אף לקביעה עובדתית של השופט בדרגה הראשונה, שחיבור הדירות לרשת המים ותחילת זרימת המים ליסודות היו לפני מסירת הדירה, היינו עוד במהלכה של תקופת החיסוי. כלומר, הליך הגרימה של הנזק ליסודות, החל אף הוא בטרם מסירת הדירה.

העד המומחה מרדי העיד (בעמ' 5 לפרוטוקול): "ברגע שצינור המים התפוצץ וזרמו מים, אז החלה שקיעת הפלטות". וכן (בעמ' 9 לפרוטוקול): "השקיעה היא לא ביום אחד. היא הדרגתית...".

העד ארזי (מנהל בחברת הבניה) העיד (בעמ' 11 לפרוטוקול): "הנזקים בצינורות נגרמו לפני חיבור המים. אני מניח לכן שזרימת המים החלה מיד עם חיבור המים ...". וכן העיד לגבי זמן חיבור למים (בעמ' 13 לפרוטוקול) "...כשבוע שבועיים לפני המסירה" ובעמ' 14: "...שקיעת הפלטות, כך יש להניח, נגרמה כתוצאה מזרימת המים. הזרימה של המים החלה עם חיבור המים...".

בשל עדויות אלו, קבע השופט בדרגה הראשונה (בעמ' 2 לפסק דינו) שהזרמת המים לדירה נעשתה אף היא (מלבד הנזק לצנרת) בטרם מסירת הדירה.

לפיכך, אין ספק שהליך הגרימה של הנזק ליסודות, החל בעת חלות הפוליסה, למרות שחלקו ודאי המשיך והחריף גם לאחר פקיעתה.

לגבי מצב כזה קובע IVAMY (בעמ' 378):

"WERE THE LOSS IS ATTRIBUTABLE PARTLY TO THE OPERATION OF THE PERIL BEFORE THE EXCPIRATION OF THE POLICY AND PARTLY TO ITS CONTINUED OPERATION OF THE PERIL AFTERWARDS, THE INSURER WILL BE LIABLE IF THE OPERATION OF THE PERIL DURING THE PERIOD OF INSURANCE CAN BE REGARDED AS THE PROXIMATE CAUSE OF THE LOSS".

כלומר: כשהנזק מיוחס בחלקו לפעולת הסיכון לפני פקיעת הפוליסה, ובחלקו - לפעולתו הממשיכה - לאחר פקיעת הפוליסה - המבטח יהיה אחראי אם פעולת הסיכון בתוך תקופת הביטוח היא הסיבה הישירה לנזק.

מסקנה זו מוסקת גם בספרו של THE LAW OF INSURANCE" ,R. COLINVAUX", (FIFTH EDITION; LONDON 1984), לאחר סקירת ההלכה הקודמת שהיתה שונה. בעמ' 78 (פסקה 4-30) הוא מדגים: ספינה שנתפסה במהלך הפוליסה והורשעה רק אחר כך, היא בתוך הכיסוי, למרות שהנזק יכול להיות מוערך רק בעת ההרשעה.

כך גם במשפט האמריקאי (AMERICAN JURISPRUDENCE הנ"ל בפיסקה 242): אש שפרצה לפני פקיעת הפוליסה וממשיכה לכלות את הרכוש גם אחרי שפקעה הפוליסה תגרום לחיוב המבטח.

כאמור, במקרנו, פעולת הסיכון החלה עוד כשהיתה הפוליסה בתוקף והגם שהמשיכה אחר כך, הרי שפעולת הסיכון שבתוך התקופה הרלבנטית היתה הסיבה הישירה לנזק, ולפיכך קיימת חבות בגינה.

זהו הכלל הרגיל והוא חל בעניננו היות ואין הוראות מיוחדות בפוליסה לענין זה. תתכנה, כאמור, הוראות כאלו. (IVAMY (ON P. 379 מדגיש שישנן פוליסות שבהן תנאים לענין מועד גילוי הנזק: שמגבילות את הכיסוי לנזקים שהבחינו בהם בתקופה מוסכמת ומסויימת.

בספרם של ON INSURANCE LAW" (SEVENTH ,MACGILLIVRAY & PARKINGTON" (EDITION, LONDON 1981, בעמ' 907 מפורטת אפשרות של ביטוח בשל נזקים סמויים למכונות או לחומרים (LATENT DEFECTS) אפשרות המקובלת בפוליסות בניה. אך כל זה לא נעשה במקרנו.

לפיכך, אכן קיימת חבות ביטוחית בגין הנזקים ליסודות המבנה גם של דירה 10 (מובן שלגבי נזקי דירה 9 - יש לכסותם, שכן היא לא נמסרה וכל נזקיה נכללו בתקופת חלות הפוליסה); הערעור שכנגד נדחה.

.15לגבי גובה השיפוי: נראה שגם בנושא זה יש לדחות את הערעור, ולהותיר על כנה את החלטת הדרגה הראשונה.

חוות הדעת של השמאי מרכוס מתייחסת לדרישותיה של המערערת עצמה, וכך אומר: "להערכת המבוטחת סך כל העבודות שיש לבצע מסתכם בכ-800,000 שקלים.

סכום זה אינו בלתי סביר...".

בהמשך לכך, מחשב השמאי את הסכום בהתחשב בתת הביטוח ובהשתתפות עצמית. על פי חוות דעת זו, נקבע שיעור הנזק ונפסק החיוב.

נציין שחוות דעת זו צורפה לכתב התביעה, ומקורה במערערת. בכל הקשור לנושא גובה הנזק, אין בחוות דעתו של מרכוס שינוי חזית: הסכום היה שנוי במחלוקת וכל האמור בחוות הדעת (על כל היבטיה) היה בפני המערערת עוד בטרם הגישה תביעתה. כמו כן לא נחקר השמאי על חוות דעתו זו.

אמנם, לא ביצע השמאי הערכה מדוקדקת של הנזקים, והסתמך על דרישותיה של המערערת עצמה; ברם גם ראיותיה של המערערת לוקות מאד בחסר. מאחר שרוב התיקונים נעשו עוד בטרם הוגשה התביעה, יכלה המערערת בקלות להביא ראיות מלאות על הוצאות התיקונים והעבודות שהתבצעו (קבלות, חוזים וכו') - ראיות על הוצאות שהוצעו בפועל. במקום זאת - הביאה אומדן משל עצמה. אמדן זה שנתקבל על ידי השופט כבסיס להכרעה מקבל משנה תוקף לאור העובדות שחוות הדעת של מרכוס היתה בידיה ובידיעתה של המערערת כל העת, שנטל הוכחת הנזק מוטל עליה ושמטבע הדברים, ביחסי מבטח-מבוטח, הדברים הם בדרך כלל בתחום ידיעתו של המבוטח.

מכאן שאין לשלול את מסקנת הדרגה הראשונה באשר לנזק הראוי לשיפוי, ושיעורו.

אשר על כן דין שני הערעורים להידחות. בנסיבות המקרה לא יהא צו להוצאות.

הנשיא שמגר

אני מסכים

השופט ג. בך

אני מסכים

החלט כאמור בפסק דינו של השופט ד. לוין.

ניתן היום ו בשבט תשמ"ט (12.1.89).