בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

1. נימוקי הערעור:

הערעורים שבפניי הינם שלושה ערעורים מאוחדים. המערערת היא שותפות הרשומה באיחוד עוסקים לצורכי מע"מ.

למערערת הוצאו שומות בגין מספר תקופות.

השומה נשוא ע"ש 1074/01, מתייחסת לתקופה שבין ינואר 98' ליוני 2000.

השומה נשוא ע"ש 1111/02, מתייחסת לתקופה שבין יולי 2000 לינואר 2001 והשומה נשוא ע"ש  1130/05, מתייחסת לתקופות שבין פבר' 2001 לדצמ' 2001 וינואר 2003 עד דצמ' 2003.

השגות המערערת על שומות אלה נדחו על ידי המשיב.

במסגרת הדוחות התקופתיים, ביקשה המערערת לנכות מס תשומות בגין חשבוניות שהוצאו לה על ידי נותני שירותים שונים, בין היתר, חברת חוות השקמים בע"מ (להלן:"חוות השקמים") בגין שירותיו של מר גלעד שרון, חברת צ. השמשוני בע"מ בגין שירותי יעוץ אדריכלי (להלן: "האדריכל") וחברת קשר בראל בגין שירותי מחקר שיווקי.

המשיב סירב להכיר בניכוי מס התשומות, מהטעם שלא הוכח כי התשומות הוצאו לשימוש בענסקה החייבת במס- בהתאם להוראות סעיף 41 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975 (להלן: "החוק").

סכומי הקרן של התשומות  אשר לא הותרו לניכוי הם 50,264 ₪  בשומה הראשונה, 323,307 ₪ בשומה השנייה ו- 538,432 ₪ בשומה השלישית.

במסגרת כתב הערעור, ציינה המערערת כי בסוף שנת 98' החלה ליזום פרוייקט בתחום תרבות הפנאי, לשם פיתוח מודל חדיש של אתר תיירות בארצות עם אקלים ים תיכוני, המכיל חבילת נופש הכוללת מגוון רחב של אטרקציות, מבני מגורים ומתקנים אשר יספקו את מכלול צרכי תרבות הפנאי המתפתחת.

לצורך קידום הפרוייקט, טענה המערערת כי שכרה שירותים של מספר ספקים אשר יבצעו מחקר ופיתוח של המודל, תוך ניצול ומיצוי השוק העולמי בתחום תרבות הפנאי וכן שכרה שירותים של מספר ספקים אשר יסייעו להמשך פעילותה.

המערערת ציינה כי הספקים העיקריים היו חוות השקמים, אשר עיקר השירות  אשר ניתן על ידה התמקד בעריכת מחקר ופיתוח לצורך מיפוי הצרכנות התיירותית בעולם, והאדריכל אשר התמקד בתכנון עקרונות האדריכלות של מודלים אפשריים לצורך הפרוייקט. ספקים אלה הוציאו למערערת חשבוניות מס.

המערערת טענה כי התשומות משמשות לעסקה חייבת במס והיה על המשיב להתיר את קיזוזן.

התשומות נשוא הערעור מיוחסות, לדברי המערערת, לעסקה כהגדרתה בסעיף 1 לחוק.

אין חולק, לטענתה, כי התשלומים הם בגין רכישת שירותים לצורך פיתוח מודל חדיש, כאשר היעד והמטרה של המערערת לשווק ולמכור את המודל למשווקי תיירות בארץ ובחו"ל.

יש לאפשר את ניכוי מס התשומות גם אם התשומות נרכשו בשלב הקמת העסק וישמשו להקמתו.

המשיב טעה כאשר קישר בין אופייה העתידי של עסק המערערת לבין אי קיזוז מס התשומות.

גם אם לא הושגה בסופו של דבר הכנסה חייבת במע"מ, או שהוחלט לחסל את העסק לפני שהחל לפעול, יש לאפשר את הקיזוז אם ניתן להוכיח כי היעוד החזוי במועד היווצרות התשומה היה לעסקה החייבת במע"מ.

 

2. תשובת המשיב:

בכתב התשובה נאמר כי לצורך בחינת טענות המערערת בדבר רכישת השירותים לצורך בניית קונספציה תיירותית בחו"ל, התבקשה המערערת על ידי המשיב להמציא לה מספר נתונים: פירוט התוכניות העסקיות, פירוט הפעולות שננקטו על ידה לקידום מטרותיה ופירוט השירותים שקיבלה לצורך קידום עסקיה.

לשני הנושאים הראשונים, לא ניתנה כל תשובה.

המשיב טען כי שיווק עתידי בחו"ל של זכויות הקשורות לפרוייקטים אשר יוקמו בחו"ל, לא ייחשב כעסקה לצורך החוק ולא יהיה חייב במס ערך מוסף.

במידה ויוקם מערך השיווק בישראל לתושבי ישראל, שמשמעותו הינה יצירת עסקאות החייבות במע"מ, יהיה המשיב מוכן לבחון מחדש את ניכוי מס התשומות.

 

 

 

 

 

3. ההוראות הרלוונטיות בחוק: 

סעיף 38(א) לחוק מע"מ קובע "עוסק רשאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין".

סעיף 41 לחוק קובע סייג על פיו :"אין לנכות מס על תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס".

עסקה החייבת במס היא עסקה החייבת במס בשיעור מלא או בשיעור אפס.

הנטל להוכיח כי התשומות שימשו בעסקה החייבת במס לצורכי עסקו של העוסק, מוטל על העוסק.

בספרו מס ערך מוסף, מהדורה שלישית בעמ' 584, מסביר נמדר כי סעיף 41 מבטא את עקרון ההקבלה, לפיו הזכות לנכות מס תשומות ניתנת לעוסק רק אם קיימת בצידה חובה לשלם מס ערך מוסף.

ראה לעניין זה  גם ע"א 9142/02 מנהל מס ערך מוסף נ' החברה לפיתוח כפר ורדים בע"מ, סעיף 16 לפסה"ד.

סעיף 41 לחוק איננו מסתפק בכך כי התשומות הוצאו לצורכי עסקו או לשימוש בעסקו של העוסק, אלא הוא דורש כי הם ישמשו ספציפית בעסקה החייבת במס.

כדי שהעוסק יוכל לנכות מס תשומות, מוטל עליו הנטל להוכיח כי התשומות שימשו בפועל בעסקה ספציפית החייבת במס.

נמדר מבהיר כי הוראה זו יוצרת קושי בקשר לתשומות המשמשות את העסק בכללותו, ובקשר לתשומות שהן בבחינת השקעה לטווח ארוך, המשמשות בעסקה עתידית שלא ניתן היום לצפות אותה.

לדבריו, נראה כי הכלל שיש לאמץ צריך להיות גמיש והוא צריך לקחת בחשבון את הנסיבות של כל עסק ועסק.

בתי המשפט נקטו אכן בעמדה גמישה, כאשר המבחן הוא קיומה של הסתברות גבוהה שעסקה עומדת להתבצע בעתיד. עם זאת, הובהר כי לא די בהנחה ספקולטיבית בדבר אפשרות קיומה בעתיד של עסקה חייבת.

בע"ש 285/92 אלוני עופר בע"מ נ' מנהל מע"מ, קבע כב' השופט ד"ר ביין כי הדרישה בסעיף 41, אשר לפי ניסוחה ניתן להבין שיש להראות קשר בין ההוצאה לבין עסקה ספציפית החייבת במס, זוכה לפרשנות גמישה המביאה בחשבון כי קיימות תשומות המשמשות את העסק בכללותו.

עוד נקבע בסעיף ו' 3 לפסה"ד כי "ישנן תשומות שהינן בבחינת השקעה לטווח ארוך בעסקה עתידית וגם בהן ניתן להכיר ובלבד שקיים סיכוי סביר לביצוע העסקה ואין די בהנחה ספקולטיבית על אפשרות קיומה בעתיד".

 

בע"ש 139/00 בעיר אחזקות בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה, ניהלה המערערת בעצמה ובאמצעות קבוצת חברות בת, עסקי מסעדות ואירועים והיתה פעילה בעסקי נדל"ן, תיירות נופש ופנאי.

המערערת התקשרה בהסכם לרכישת יחידת נופש במרינה בהרצליה. המערערת טענה כי יש להתיר לה את ניכוי מס התשומות בגין רכישת היחידה, שכן רכישה זו משולבת עם עסקיה ועם תוכניות הפיתוח שלה ובכוונתה לעשות ביחידה שימוש לצרכים עסקיים כגון יצירת חבילות אירוח.

כב' השופט ד"ר ביין ציין את מגוון פעילותיה של המערערת, ואת עמדתה על פיה משתלבת יחידת הנופש עם עסקיה ועם תוכניות הפיתוח שלה, הכוללות הקמת בית מלון בטיילת בית גלים בצמוד למבנה הרכבל שבבעלותה.

בית המשפט חזר וקבע כי נטל השכנוע הוא על העוסק. יש לכן לקבוע האם המערערת הוכיחה, על פי מאזן ההסתברויות, שיחידת הנופש שנרכשה נועדה לשמש בעסקה החייבת במס. נקבע כי "אין ספק שהוכחת כוונות עתידיות אינה פשוטה, ובעניין זה אין די בספקולציות בלבד, אלא יש להראות שבמועד רכישת התשומות, שהוא המועד הקובע...כבר היתה תוכנית מגובשת לשימוש עסקי להבדיל מרעיונות היוליים ובלתי ממוקדים".

בנסיבות המקרה, היה עיקר עיסוקה של המערערת בענף המסעדנות ואילו תוכניות הפיתוח בכיוון המלונאי היו עדיין בשלב מוקדם.

נקבע כי לגבי אותו חלק מהשנה בו לא היתה חובה להעמיד את יחידת הנופש לרשות הציבור על פי התב"ע החלה, לא הוכח כי היתה קיימת תוכנית מגובשת במועד עשיית העסקה לשימוש עסקי, להבדיל משימוש למגורים או להשקעה.

בע"ש (חיפה) 316/00 כהן נ' מנהל מע"מ, חזר והבהיר כב' השופט ד"ר ביין כי כעקרון, קובע סעיף 41 לחוק שאין להכיר בתשומה אלא אם הנכס או השירות שבגינו מתבקש ניכוי מס תשומות מיועד לשימוש בעסק.

בית המשפט הבהיר כי כאשר מדובר בעסק חדש, הרי שברוב המקרים, כמו גם במקרה שבפניי, התשומות מקדימות את העסקאות.

"אך קיים בעניין זה קושי מובנה והוא, כיצד להבחין בין מקרה של הקמת עסק 'על הנייר' כשכל הכוונה בהקמתו היא לאפשר ניכוי מס תשומות".

שם דובר על רכישת רכב לגביו נטען כי הוא אמור לשמש עסק עתידי בענף הקוסמטיקה.

בית המשפט הצביע אמנם על כך כי במקרה כזה קיים חשש גדול במיוחד, שכן מדובר בנכס נייטרלי , שיש לו מגוון של שימושים פרטיים ועסקיים. לכן, רכב יכול לשמש בקלות לצרכים שאינם קשורים בעסק דווקא, ויש לנהוג מידת זהירות רבה, כאשר בודקים את יעוד רכישתו של ציוד רב שימוש.

עם זאת, ההלכה הכללית, על פיה צריכה להתקיים הסתברות גבוהה או סיכוי טוב שעסקה עומדת להתבצע וכי היא תהיה חייבת במע"מ, ולא די בהנחה ספקולטיבית על אפשרות קיומה של עסקה, נכונה בכל מקרה ולא רק במקרה של ניכוי תשומות בגין נכס "נייטרלי".

כב' השופט ביין קבע: "בית המשפט צריך להשתכנע כי אכן כוונותיו של המערער היו כנות וכי הן לא נשארו בגדר כוונות בלבד אלא לוו במעשים של ממש".

 

4. דיון והחלטה:

לאור כל האמור לעיל, עלי לבחון האם הוכיחה המערערת במקרה שבפניי קיומה של תוכנית עסקית מוגדרת וסבירה. 

 

מכל חומר הראיות אשר הוצג בפניי במהלך הדיון, עולה בבירור כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

בהקשר זה, מקובלים עלי דברי המשיב בסיכומים, על פיהם התייחסו פסקי הדין של בית המשפט העליון אליהם הפנתה המערערת, למקרים בהם כלל לא היתה מחלוקת כי קיימת עסקה ברורה ומוגדרת, והשאלה אשר בית המשפט התייחס אליה היא השאלה האם מדובר בעסקה חייבת במס, אם לאו.

כך בפס"ד כפר ורדים לעיל. נידונה השאלה האם המשיבה, אשר נוסדה על מנת להקים יישוב בשם כפר ורדים, רשאית לנכות מס תשומות בגין הקמת מבני ציבור באותו יישוב, אשר הועברו בסופו של דבר לידי המועצה המקומית כפר ורדים.

המחלוקת היתה בשאלה האם בניית אותם מבני ציבור, אשר הוקמו בפועל על ידי המשיבה, היא בבחינת עסקה החייבת במס והאם יש לראות בבנייה כבנייה אשר נעשתה במהלך עסקיה של המשיבה.

גם בע"א 125/83 דנות חברה להשקעות בע"מ, פד"י מא(1) 268, היתה העסקה אשר כנגדה ביקשו לנכות תשומות ברורה ומוגדרת.

המערערת רכשה מניות פי.בי. מקבוצת אייזנברג, כאשר מכירת המניות היתה פטורה ממע"מ. בגין הרכישה הועסקו בעלי מקצוע שונים שאת שכר טרחתם שילמה המערערת. את התשומות בגין התשלום ביקשה המערערת לנכות מחיובי מע"מ לגבי עסקאות אחרות שאינן קשורות לעסקת המניות.

המערערת באותו מקרה היתה חברה להשקעות וגם מכירת המניות על ידה בעתיד, תהיה פטורה ממס.

בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר ומכירת המניות שנרכשו על ידי המערערת בעתיד תהיה פטורה ממס, ולאור העובדה כי השירותים שקיבלה המערערת בגינם היא מבקשת לנכות את התשומות שימשו אך ורק לשם רכישת המניות, הרי שהתשומות הן בשימוש בעסקה הפטורה ממס ואין לאפשר את ניכויין.

בית המשפט העליון קיבל את עמדתו של בית המשפט המחוזי, והוסיף כי ברוב הגדול של המקרים ניתן לדעת בוודאות את ייעוד התשומות בעת רכישתן. אם ארע שינוי בייעוד התשומות צריך העוסק לדווח את דיווחיו.

לאור עובדות המקרה, ברור לחלוטין כי העסקה העתידית אשר ניתן יהיה לבצע במניות פי.בי שנרכשו על ידי דנות כחברת השקעות, הינה מכירתן.

כלומר, ניתן לדעת בוודאות את ייעוד התשומות בעת הרכישה.

לא כך במקרה שבפניי, בו על המערערת לעמוד בנטל הוכחת המשוכה הראשונה - עצם קיומה של עסקה עתידית כלשהי.

בערעורים תמך תצהירו של מר דוד אפל (להלן: "מר אפל"), מנהלה של המערערת.

במסגרת תצהירו חזר וציין מר אפל כי בסוף שנת 99' פיתחה המערערת קונספט חדיש בתחום תרבות הפנאי, המיועד ליישום אתרי תיירות גדולים בארצות בעלי אקלים נוח. לדבריו, כפי שטענה המערערת בערעורים, מציע מודל זה לצרכן של תרבות הפנאי חבילת נופש, הכוללת מגוון חדשני ומקיף של פעילויות באופן משמעותי יותר מהחבילות המוצעות כיום בעולם והכל במתחם אחד.

בשנת 2000 ייסד לדבריו את חברת צביון 2000 בע"מ, אשר עיקר פעילותה יועדה לאיתור וקידום מיזמים ברחבי העולם. חברה זו רכשה חברה הולנדית במטרה לבחון אפשרויות להשקעות באיזורים שונים בעולם.

החברה ההולנדית ביצעה בדיקות היתכנות באתרים שונים בעולם במסגרתה נרכשו קרקעות עליהן תתאפשר הקמת הפרוייקט.

מר אפל טען כי בימים אלה, בעת מתן התצהיר במרץ 2005, מתקיימים מגעים למתן זכות במודל לצד שלישי, אשר תניב הכנסות הן לחברה ההולנדית והן למערערת.

במסגרת פיתוח הפרוייקט שכרה המערערת שירותים של ספקים, בין היתר, לצורך ביצוע מחקר ופיתוח של המודל, תוך ניתוח ומיצוי השוק העולמי בתחום תרבות הפנאי.

התקבלו שירותים של חברת קשר בראל בתחום המחקר השיווקי, של חברת שקמים, אשר השירות שניתן על ידה התמקד בעריכת מחקר ופיתוח לצורך מיפוי הצרכנות התיירותית בעולם והתאמת המחקר לפרוייקט, ושל האדריכל אשר התמקד בתכנון עקרונות אדריכלות של מודלים אפשריים.

החברה ההולנדית איתרה קרקע פוטנציאלית להפעלת הפרויקט בספרד, ולצורך כך הקימה חברה ספרדית. בסופו של דבר, לא הושלם התהליך והחלה להיבחן אפשרות להקים את הפרוייקט באיטליה.

מר אפל טען כי מתחילת פיתוחו של המודל ועד כה, לא פוסקת המערערת להשביח את המודל ולהכניס בו שיפורים.

בתצהירו של האדריכל, נאמר כי בשנת 98', לאור היכרות מעבודה קודמת, פנה אליו מר אפל במטרה לשכור שירותי תכנון מודל תיירותי על פני שטח של אתר תיירותי בחו"ל.

כפי שהוסבר לו, הכוונה היתה לפתח מודל תיירותי והשירות היה במסגרת פיתוח המודל, בחינת התכנותו התכנונית וקביעת מאפייניו.

האדריכל נדרש לבחון התכנות מיקום של מבנים, אטרקציות ומתקנים, לקבוע נתונים על מימדיו האפשריים של הפרוייקט, סיווג הפעילויות שיוקמו בו ואפשרויות תחבורה.

לצורך פיתוח המודל, נבחרו מספר אתרים ביון, ביניהם אי יווני לשם אפשרות ליישום הפרוייקט ולשאלת כדאיות ההשקעה.

המודל תוכנן כך שהתאמתו לאתרים אחרים דורשת בדיקות נשנות ספציפיות והתאמות.

השירותים ניתנו על ידי חברה בבעלותו.

כבר מהתיאור לעיל, עולה כי הערפול רב על הנגלה.

מדובר בקונספט בלתי ברור במקום גיאוגרפי לא ידוע הנע בין יוון לאיטליה דרך ספרד. המידע שניתן באשר לאותו קונספט או מיזם או פרוייקט, הינו כלשונו של בית המשפט בעניין בעיר אחזקות, היולי לחלוטין.

גם החקירה הנגדית של עדי המערערת לא הצליחה לשפוך אור רב יותר על אותה עסקה עתידית נטענת.

מר אפל התבקש להתמקד בקונספט החדיש אותו ציין בסעיף 3 לתצהירו.

נאמר על ידו כי המערערת מתכוונת למכור בתחום הקונספט החדיש את כל השירותים הקשורים בתרבות הפנאי.

במסגרת הקונספט ניתן יהיה לשכור חדר במלון במחיר שבין 3$-4$ ליום וטיסה במחיר של 20$ ליום. משנשאל מר אפל בין מי למי נערכת התקשרות בעניין זה, התגלה לפתע יזם חדש "איגוד של חברות שוויצריות איטלקיות" אשר מסיימת בימים אלה רכישה של המיזם הראשון באיטליה.

לא הוצגה בפני בימ"ש כל התקשרות בין צביון לבין אותו איגוד של חברות שוויצריות איטלקיות.

כאשר נשאל מר אפל על ידי בימ"ש באופן ספציפי ממי נרכשות טיסות ב- 20 דולר לאדם, היתה תשובתו: "אנחנו מדברים על חבילות נופש. למשל, מסחר ובידור יממנו את המלונות ואת הטיסות, ליצור מערכת איזון שאדם יבוא וישקיע כסף בקניית בגדים. אנחנו נביא אותו למקום ששם תהיה לו טיסה בחינם ומלון בחינם. הכסף יבוא משני אופנים - אדם יצטרך לרכוש זכות להיות בדבר הזה... לבוא 20 שנה בחינם הוא יצטרך לרכוש זכות בסכום של 12,000 יורו ל- 20 שנה...".

מר אפל נשאל האם הוא יכול להראות לבימ"ש כי באמת תהיה עסקה בתחום הזה של תיירות. לכך ענה מר אפל, כי קשה לו לסחוב 15,000 דונם שהחברה הולכת להקים וכי החברה כבר רכשה חלק מהשטחים.

אולם, החברה הרוכשת איננה המערערת. צביון, המערערת, אמורה לנהל את הגוף הבונה.

גם מיקומם הגיאוגרפי של אותם 15,000 דונם איננו ברור.

מר אפל נשאל האם נכון שמתחילת הטיפול של המשיב בתיק המקום השתנה כמה פעמים, כאשר בהתחלה דובר על יון ואיטליה. לשאלה זו השיב מר אפל:"האי היווני זו המצאה שלכם. הפרוייקט הראשון שיוצא לפועל הוא יותר ממו"מ. אנו עובדים בפועל ואנו עומדים לקבל היתרים... ". (עמ' 3  לפרו').

תשובה זו באשר להיות האי היווני המצאה, איננה עולה בקנה אחד עם אמירתו של האדריכל בתצהירו, על פיה נבחרו מספר אתרים ביוון, ביניהם אי יווני.

לאחר שהופנה מר אפל לאמירה זו, טען כי זה היה רק לצורך בדיקת המודל.

במסגרת אותה תשובה הופיע אתר חדש:"אני יכול להגיד היום פעם ראשונה שהלכנו לאי היווני רק בגלל שהתכוונו ללכת לאי בדרום ארה"ב ומכיון שרצינו להקטין את ההוצאות ולא לנסוע כל פעם לארה"ב, אז הלכנו למודל דומה".

 

אין ספק כי מתיאור זה לא עולה כל תוכנית ברורה או סיכוי סביר לביצוע עסקה, ונראה כי לכל היותר מדובר בספקולציה או ברעיון אנטי לאי.

תוכנית מגובשת בוודאי שאין. גם אם היו אכן כוונות בלב המערערת, אין כל ראייה בדבר ביצוע ראשוני אשר יוביל אותן לכיוון תוכנית מגובשת לשימוש עסקי.

מסקנה זו נתמכת גם בעדותו של האדריכל.

האדריכל נשאל האם הסבירו לו מה המערערת מתכוונת למכור בסופו של דבר.

תשובתו היתה כי הסבירו לו וכי התבקש "לייצר ספר שימוש רעיוני כמו שיש במטוסים, כאשר הייתי צריך להכין ספר כזה שיבוא פרוייקט מסויים, שאני אוכל לבוא עם הנתונים שבחנתי במספר פרויקטים ולהציג ידע בינלאומי וישראלי כדי שאפשר לבחון פרוייקט ולהחליט אם להיכנס לפרוייקט או לא... הקריטריון היה מפגש של אדמה עם מים, אי או חצי אי, חוף ים וכדומה " (עמ' 5 לפרו').

בהמשך, נשאל האדריכל פעם נוספת האם נאמר לו מהו סוג השירות אותו התכוונה המערערת למכור. לכך ענה כי אותו ספר שימוש רעיוני לא נוצר ברמת הדפוס אלא ברמת הידע בלבד. הוסבר לו כי המערערת "מתכוונת לקחת את נושא שעות הפנאי ומחפשת בחמש היבשות אתרים כדי לבצע ולאתר אתרי ומרחבי נופש".

 

האדריכל נשאל באופן מפורש:

"ש. כאשר התבקשת להכין את הפרוייקט, עוד לא היה ברור מה צביון תמכור בסופו של דבר.

ת. לדעתי עדיין לא היה ברור.

ש. אמרת שהציגו לך לפני שהתחלת בעבודה דף?

ת. או דף או פגישה שאמרו לי שהחברה רוצה ללכת בחמש היבשות ולהקים מרחבי נופש. עוד לא ידעו מה, רק ידעו שנוצרת דרישה למוצר הזה וביקשו ממני לבדוק את הנושא בגדול".

עדות זו תומכת באופן חד משמעי במסקנה כי לכל היותר מדובר היה בבדיקה מוקדמת או בשלב של רעיון, שלא הגיע למעשה עד היום לידי ביצוע או תכנון מפורט.

 

גם בפני המשיב לא הציגה המערערת מסמכים או נתונים כלשהם אשר יעידו על תוכנית עסקית המתגבשת לקראת עסקה.

בתצהירו של מר יהודה רוט, מנהל תחום ביקורת חשבוניות במע"מ גבעתיים (להלן: "מר רוט"), עולה כי ביוני 2007 פנה המשיב אל ב"כ המערערת וביקש להמציא מסמכים, לצורך בחינת הטענות העובדתיות באשר למכירה עתידית של קונספציה תיירותית חדשה. בכלל זה התבקש פירוט תוכנית עסקית, פירוט הפעולות שננקטו החל משנת 99' לצורך קידום המטרות, ופירוט השירותים שהתקבלו.

פנייה זו צורפה כנספח ב' לתצהירו של מר רוט.

מר רוט העיד כי למרות דרישה זו לא הוצגו מסמכים או פרטים כנדרש.

לפני שהוצאה השומה לשנת 2000, התקיימה פגישה במשרדי המערערת בדצמ' 2001 ובינואר 2004 התקיימה פגישה נוספת.

מר רוט העיד כי מר אפל סירב לחשוף בפניו מסמכים, בטענה כי מדובר בסודות מסחריים וחזר על טענתו הכללית לפיה מדובר בקונספציה של תיירות זולה.

מר רוט העיד כי אילו היו מציגים בפניו תשלומים אותם קיבלה המערערת בפועל בגין הקונספט, היתה מהות התשלומים נבדקת. אם התשומות שלא הותרו היו קשורים לסכומים אלה היו מכירים במס התשומות.

אולם, תשלום בפועל לא הוצג בפני מר רוט ואף לא בפני בימ"ש. שאלות ב"כ המערערת בחקירה הנגדית היו למעשה בגדר שאלות תיאורטיות "נניח שבעוד שלושה חודשים אתה רואה שהולכים להתקבל תשלומים בגין הקונספט, אתה תבחן אותם ואם השירותים קשורים אתה תתיר אותם".

לא זו השאלה שבמחלוקת בשלב הנוכחי של הדיון.

מר רוט נחקר ארוכות באשר לדרך הכרת המשיב בתשומות בחברת מו"פ.

מתשובותיו של מר רוט עולה במפורש כי הוא אמנם איננו שם את עצמו כמדען ראשי או כמהנדס בעת בדיקת התשומות המתבקשות לניכוי ע"י חברת מו"פ. אולם, ברור כי הוא מבקש לבדוק תוכנית עסקית וכי הוא מחפש ראיות אשר יראו על ישימות של הפרוייקט (עמ' 8 לפרו').

ראיות מעין אלה לא רק שלא היו בפני מר רוט, במקרה הנוכחי, אלא שהן לא היו אף בפני בימ"ש.

מר רוט העיד בפניי, ועדותו אמינה עלי לחלוטין, כי בפגישה שהתקיימה בינואר 2004, הגיע מר אפל לפגישה, לאחר שהמערערת התבקשה להמציא את אותם מסמכים אשר פורטו בנספח ב'. לדבריו, מר אפל לא היה מוכן אפילו להשאיר מסמך אחד כדי שיעבירו אותו למחלקה הכלכלית בירושלים על מנת לבחון את הנושא.

מר רוט העיד עוד, כי הציע שתיערך פגישה בירושלים וכי שם יוצגו המסמכים.  אולם, אותה פגישה לא יצאה לפועל שכן כאשר שמע מר אפל מי הנפשות אשר אמורות לבחון את הנושא, הוא החליט שהוא לא מעוניין להציג את הנושא בירושלים.

מר רוט אמנם אישר כי היו מוכנים להראות לו מסמך של מספר עמודים אולם לא להשאיר אותו. מר רוט ביקש כי אותו מסמך יבחן על ידי אנשי מקצוע. אולם, מאחר ומר אפל לא היה מוכן להשאיר את המסמך, לא היה טעם להעביר את הנושא לבדיקה.

עדות זו נתמכת בתרשומת, נספח ד' לתצהירו של מר רוט, אשר נערכה על ידו לאחר הפגישה בינואר 2004. באותו מסמך נאמר כי מר אפל הגיע לפגישה, כאשר ההסכמה היתה לקבל את המסמכים ולהעביר אותם למחלקה הכלכלית, על מנת לקבל חוו"ד לגבי העסקה. עוד נאמר כי מר אפל לא מוכן להשאיר את המסמכים.

עדותו של מר רוט נתמכת גם בעדותו של מר אפל עצמו. מר אפל נשאל מדוע סירב למסור חומר למנהל מע"מ במסגרת הפגישות אשר התקימו איתו, בטענה שמדובר במידע סודי וכי הוא לא סומך על רשויות מע"מ. תשובתו היתה: "אני לא סומך על רשויות מע"מ. ידעתי שבאים כדי להזיק לנו. זה היה בתחילת הדרך, מידע יכול היה להזיק לנו. בתקופה האחרונה לפני כחודש ימים ישבתי עם נציגי מע"מ והראיתי להם את כל התוכניות, כולל המידע על הכנסה, גם מידע על החזר הוצאות וכולל המידע שאנו אמורים לקבל בימים אלה. הכנסה גדולה מאוד. הסכם בכתב עד לרגע זה, יש טיוטות, עוד אין הסכם כתוב, יש דבר שמתגבש והוא תלוי בהרבה דברים".

בפני בימ"ש לא הוצג כל מידע כאמור.

 

אין בפניי אלא את העדויות אשר ציינתי לעיל, מהן עולה מסקנה הפוכה לחלוטין מטענתה של המערערת בסיכומים, על פיה יש תוכנית מגובשת וכי התשומות נועדו בוודאי לשימוש עסקי ידוע ומוגדר.

המסקנה היחידה אליה ניתן להגיע, היא המסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח הסתברות גבוהה או סיכוי טוב לביצוע עסקה חייבת.

 

התוצאה מכל האמור לעיל, היא  כי דין הערעור להידחות.

 

המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪ + מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

 

ניתן היום כ"ג בחשון, תשס"ח (4 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.