בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

ביום 15.12.02 נחתם הסכם בין המבקשת לבין הטוענת 2 (להלן: "חברת דגן"), לרכישת הפעילות העסקית של חברת דגן בתמורה לתשלום סך של 1,800,000 ₪ בצירוף מע"מ (בשיעורו אז -א.נ.ח.) (להלן: "תמורת הרכישה")  כנקוב בסעיף 6 להסכם שצורף לבקשה (להלן – "הסכם הרכישה").

בהתאם להסכם הרכישה, מסרה המבקשת 45 המחאות מעותדות, שהסכום הנקוב בכל המחאה הוא -.47,200 ₪ (40,000 ₪ בצירוף מע"מ), וזמן פרעונן חודשי ורצוף החל מיום 1.10.03.

 

הטוענת מס' 1 (להלן: "גלובאל") והטוענים 3-5 (להלן: "הבנקים") הטילו עיקולים זמניים על תמורת הרכישה אצל המבקשת, שנמצאה עומדת מול חיובים נוגדים – מחד-גיסא, תשלום התמורה בהתאם לחיוביה החוזיים בהסכם הרכישה וחיוביה השטריים לשלם המחאות בהגיע מועד פרעונן; מאידך-גיסא, נדרשה להעביר לטוענים למיניהם את תמורת ההמחאות שטרם נפדו בגלל צווי העיקול שהגיעו אליה לאחר שמסרה את ההמחאות בגין תמורת הרכישה לחברת דגן.

בשל החיובים הנוגדים בפניהם ניצבה פנתה לבית המשפט בהליך של טען ביניים.

במהלך גלגוליה של התובענה שלפני, שכללו גם דיונים בבית המשפט המחוזי, נתגלו עובדות חדשות ובהתאם נתווספו טוענים, ואחרים חזרו בהם מתביעתם לתמורת הרכישה.

לציין כי עד לדיון בבית המשפט המחוזי, לא מצאתי פירוט של מי מהצדדים, מי מחזיק בהמחאות, אל מי סוחרו ההמחאות והאם יש טוענים שטרם צורפו לתובענה וכיו"ב.

מצאתי כי לשאלות אלה ששאלתי באולם בית המשפט בהליך שהתקיים בטרם נדון בבית המשפט המחוזי, לא היה מענה, ורק בחלוף הזמן עד לתום ההליך בבית המשפט המחוזי נודעו פרטים נוספים, ומשכך ההליך שלפני כולל טוענים נוספים (טוענים מס' 8 ו-9, 10 ו- 11).

 

גלגול ההמחאות

על פי הסכם הרכישה (סעיף 3.5.4), הופקדו, במעמד חתימת הסכם הרכישה, 4 המחאות בנאמנות עו"ד אגרסט, ו-41 המחאות הועברו אל הטוענת 2 באמצעות הטוענת 6.

בתחילת חודש מאי 2003 הועברו/נלקחו 32 שיקים והועברו לצדדים שלישיים:

4 המחאות לטוען 10 - יחזקאל דגן;

3 המחאות לטוען 11 - משה פרץ;

9 המחאות הוחזקו בנאמנות אצל הטוענת 8 - שחז נאמנות וניהול (1995) בע"מ (להלן: "שחז");

16 המחאות הוחזקו אצל הטוענת 9 (בטרם היתה טוענת) – שותפות משרד ז'יטניצקי ושות' רואי חשבון (להלן: "שותפות זי'טניצקי");

בהתאם להודעת פרטים מטעם טוענים 8, 9 הורתה חברת דגן [בהוראה בע"פ] להעביר 16 מההמחאות לטוען 9 כתשלום שכר טרחה.

9 ההמחאות הנותרות (מתוך 41 ההמחאות שלעיל) שהיו בידי הטוענת 6 הועברו על פי הוראתי לידיו הנאמנות של עו"ד איתן שמואלי ב"כ הטוענת 1, בהסכמת הצדדים (פרוטוקול 12.7.04).

 

ביום 28.6.06, בעת הדיון שנערך בבית המשפט, הוריתי להעביר, באופן זמני ועד הכרעה בהליך, את ההמחאות שהוחזקו אצל הטוענים 8, 9, 10 ו- 11 לעו"ד איתן שמואלי שיחזיק בנאמנות גם את ההמחאות הללו.

על פי הודעת הפרטים של הטוענים 8, 9 (נספח ג' להודעה) ועל פי הודעת עו"ד שמואלי (מיום 6.11.06) הועברו אליו רק 5 המחאות מתוך ההמחאות שהוחזקו ע"י הטוענים 8, 9, וחלק מההמחאות (לא צוין כמה ואלו, הופקד).

על פי הודעה מיום 28.12.06 והועברו אל הנאמן ההמחאות שהיו אצל הטוענים 2 ו- 10 (על פניו לפי העתקי ההמחאות שצורפו להודעה מטעם הנאמן נראה כי הכוונה לטוענים 10 ו-11).

הודעות הסתלקות

הטוענת 6 - חברת י. בית און, הגישה הודעת הסתלקות מטענותיה כלפי המבקשת, וביקשה למחוק אותה מההליך.

הטוענת 1 - חברת גלובאל, הגישה אף היא הודעת הסתלקות (ראה הודעה מיום 4.7.06).

הטוענת 2 - חברת דגן- עולה מהודעות הפרטים שהוגשו מטעמה, ומהסיכומים שהגישה כי:

"יוזכר שוב, כי החברה אינה דורשת לעצמה כספים מתוך ההמחאות נשוא טען הביניים, כפי שגם יעקב נגר העיד בפני בית המשפט ואישר זאת בפני בית המשפט הנכבד..." (ראה בסעיף 65.ד. לסיכומיה). 

משכך, והגם שכותרת ההודעה של הטוענת 2 היתה 'הודעת פרטים', הרי תוכן ההודעה מעיד כי היא מהווה למעשה הודעת הסתלקות (תקנה 231 לתקנות סדר הדין אזרחי, התשמ"ד – 1984). 

הטוענת 8 - שחז– מהודעת הפרטים שהגישה עם הטוענת 9, עולה כי אין היא תובעת לעצמה כספים מתוך ההמחאות שבידה או מתמורתן (על פי הודעת הפרטים חלקן הועבר אל עו"ד שמואלי, וחלקן נפרע ע"י הטוענת 8 – "לימים נפרעו בחלקן..." – סעיף 9 להודעת הפרטים, ולא ברור לטובת מי...), לדבריה העבירה כדין ובהתאם להוראות חברת דגן חלק מההמחאות שהחזיקה בידיה לטוענים 9, 10 ו- 11.

מכאן ש'הודעת הפרטים' שניתנה מטעם שחז (במסגרת ההודעה המשותפת לטוענים 8, 9) מהווה למעשה הודעת הסתלקות של הטוענת 8 (שחז).

 

הודעות פרטים

הטוען 3- בנק לאומי לישראל בע"מ- הגיש תביעה נגד חברת דגן (ונגד שני ערבים אחרים) בבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א 1809/03). ביום 25.8.03 ניתן במסגרת התביעה צו עיקול על כספים ו/או זכויות המגיעים ו/או שיגיעו לחברת דגן, בין היתר מהמבקשת.

להודעת הפרטים בהליך זה צורף תצהיר של מר יגאל שטיין. ב"כ הצדדים לא ראו לחקור את המצהיר ממילא תצהירו לא נסתר.

הטוען 4- בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ- הגיש תביעה נגד חברת דגן (ונגד שני ערבים אחרים) בבית המשפט השלום בת"א (ת.א 35911/03). ביום 1.6.03 ניתן במסגרת התביעה צו עיקול על כספים ו/או זכויות המגיעים ו/או שיגיעו לחברת דגן, בין היתר מהמבקשת.

להודעת הפרטים צורף תצהיר של מר מאיר סמרה, המצהיר מטעם הטוען 4.

הטוען 5- בנק המזרחי המאוחד בע"מ- הגיש תביעה נגד חברת דגן (ונגד שני ערבים אחרים) בבית המשפט השלום בת"א (ת.א 36567/03). ביום  10.9.03 ניתן במסגרת התביעה צו עיקול על כספים ו/או זכויות המגיעים ו/או שיגיעו לחברת דגן, בין היתר מהמבקשת.

הטוענת 7- מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ- הגישה הודעת הפרטים בה טענה כי הכספים שהתקבלו בהסכם הרכישה, כוללים גם תשלומי מע"מ, והיא זכאית לקבל את הסכום שיועד לתשלומי המע"מ. מאחר שהתמורה כללה את תשלומי המע"מ בערך של 18% מסכום כל המחאה (כשיעורו במועד מתן ההמחאות) היא זכאית לקבל את שיעור המע"מ. 

הטוענת 7 טענה במסגרת הודעת הפרטים כי בהתאם לעסקה נשוא טען הביניים שבגינו שולמו ההמחאות, סך החוב למע"מ הוא בסך של 200,305₪. הטוענת 'השאירה לעצמה' טענה משפטית לפיה היא זכאית לסכום כסף נוסף אם עסקת דגן נשוא ההמחאות כלל לא דווחה, במקרה זה לטענתה מגיע שיעור המע"מ לכ- 324,000 ₪.

הטוענת 9 – עד סיום הליך הערעור בבית המשפט המחוזי, התברר כי רֹב ההמחאות הוחזקו ו/או מוחזקות בידי הטוענות 8 ו-9, ועל כן צורפו להליך כטוענות.

לטענת הטוענת 9, שותפות ז'יטניצקי, היא זכאית לשכר טרחה שלא שולם לה, בגין שירותי חשבונאות שונים שנתנה לחברת דגן. ביום 8.5.03 מסר יחזקאל דגן (הטוען 10), לידיה הנאמנות של שחז, 32 המחאות מעותדות על מנת שתפעל על פי הוראות שתימסרנה לשחז על ידי חברת דגן. לא נחתם הסכם נאמנות וההוראות נמסרו בעל פה. לטענתה, בהתאם להוראות חברת דגן באמצעות הטוען 10, העבירה שחז 16 המחאות לשותפות ז'יטניצקי עבור שירותי חשבונאות שסיפקה לחברת דגן; בהתאם להוראות חברת דגן באמצעות הטוען 10, כך לטענת הטוענות 8, 9, הועברו ב- 10.7.03, 3 המחאות למר פרץ (טוען 11) ו-4 המחאות למר דגן (לטוען 10) מתוך יתרת ההמחאות שהוחזקו אצל שחז.

לאחר העברת ההמחאות (16 לשותפות ז'יטניצקי, 3 למר פרץ ו– 4 למר דגן), נותרו 9 המחאות אצל שחז. חלק מהן נפרעו (לא ברור מהודעת הפרטים מספר ההמחאות שנפרעו, מתי נפרעו ובתמורה למה) וחלק הועברו לעו"ד שמואלי, הנאמן.

לטענת שותפות ז'יטניצקי זכויותיה גוברות מאחר שהיא אוחזת כשורה תמורת ערך, ומאחר שההמחאות נמסרו לידיה טרם מועד העיקולים. היא קיבלה את ההמחאות בתום לב בעד ערך (קרי שכר הטרחה) וכלל לא ידעה על עיקולים שהוטלו.

הטוען 10 – מר יחזקאל דגן – לטענתו, לנוכח קשיים כלכליים נקלעה חברת דגן לתזרים מזומנים שלילי שיכול היה להביא לאי עמידה בהתחיבויותיה לשלם לעובדים פיצויי פיטורין וכדי למנוע ביטול העסקה, הלווה לחברת דגן סך של 157,500 ₪, ובתמורה להלוואה נמסרו לו 4 המחאות מתוך ההמחאות שהיו בידיה הנאמנות של שחז, המחאות שסכומן כלל גם חלק מתשלומי ריבית.

לטענתו הוא קבל את ההמחאות בתמורה (ההלוואה) בתום לב, ובעת שקבל את ההמחאות לא היו תביעות הבנקים, ועל כן יש לו זכות להשאיר את ההמחאות אצלו, ולחלופין, לקבל חלק יחסי מכלל הנשייה.

הטוען 11- מר משה פרץ – לטענתו שלוש ההמחאות שהוסבו אליו מהוות תשלום חלקי עבור פיצויי הפיטורין ושכר העבודה שטרם שולם לו.

מר פרץ צרף להודעת הפרטים מטעמו שלוש חשבוניות על סך מצטבר של 190,247 ₪. לטענתו הוא תם לב מאחר שבעת שההמחאות הועברו לידיו לא ידע על העיקולים שהוטלו על ידי הבנקים.

 

דיון

רכיב המע"מ בהמחאות

אשר לרכיב המע"מ, נקבע בבית המשפט המחוזי מפי כבוד השופטת שבח כי:

"כן יש לקבוע, כי זכותה של המערערת/מדינת ישראל בכל הנוגע לסכומי המע"מ הכלולים בכל שיק ושיק, עדיפה על-פני זכויות יתר הטוענים. כאמור, משכה רשתות 45 שיקים על סך 47,200 ₪ כל אחד, כאשר רכיב המע"מ בגין כל שיק מסתכם ב- 7,200 ₪. רכיב המע"מ הגלום בכל שיק ושיק, לא היה אמור להשתלם לכיסה של דגן גם לולא העיקול, ואף איננו נכלל במסת הנכסים העומדים לרשות הנושים, בגבור העיקול על ההתחייבות השטרית. סכום המע"מ איננו חלק מהתמורה, ובקבלתו, שימשה דגן כ"צינור" בלבד לצורך העברתו לרשויות המס".

לאור האמור בהחלטת כבוד השופטת שבח (שניתנה בהסכמת כבוד הנשיא השופט גורן) סכום המע"מ אינו נכלל במסת הנכסים העומדים לרשות הנושים ולטוענת 7, מע"מ, קדימות בנשייה על פני נושים אחרים, ככל שמדובר ברכיב המע"מ שנגזר מעסקה זו.

ואולם, הטוענת 7 טענה לשתי חלופות לענין מרכיב המע"מ וקדימות הנשייה, בהתאם לדבריו של מר מייזליק, ממונה אזורי במע"מ רמלה בסעיף 6 לתצהירו מיום 25.1.04:

"מהאמור לעיל ובשל העובדה כי טרם קוימה ביקורת מע"מ בספרי הטוענת 2 (חברת דגן – א.נ.ח.) עולה כי קיימות 2 חלופות אפשריות. האחת, כי סך העסקאות לתקופה המדווחת בגובה 1,978,252, כולל בתוכו את עסקת דגן בגובה 1,800,000 ובכך מסתכם חובה של הטוענת 2 למע"מ בסך של 200,305 ₪. השניה, כי עסקת דגן לא דווחה כלל למע"מ וכל שדווח הנן עסקאות אחרות לתקופה".

על פי הטוענת 7, הדרך לבירור היא באמצעות עריכת ביקורת מע"מ בספרי חברת דגן. עד היום  כ-3.5 שנים לאחר תצהירו של מר מייזליק, לא בוצעה ביקורת מע"מ בספרי הטוענת 2 (ראה עדות העד מטעם הטוענת 7, מר משה מוראי, בעמ' 54 לפרוטוקול מיום 3.1.07). אמנם הטוענת 7 מנסה ללמוד מעדות מר נגר מיום 28.4.04 (עמ' 18) כי ספק אם העסקה דווחה למע"מ, אך מעדותו של רו"ח ז'יטניצקי (מי שטיפל בדיווח לשלטונות מע"מ מטעם חברת דגן), עולה כי העסקה דווחה לשלטונות מע"מ (ראה בעמ' 91 ש' 7-13).

על כן משלא הובאה כל ראיה אחרת ומאחר שחלפו כ- 4.5 שנים ממועד העסקה, ולמיצער כ- 3.5 שנים מאז התעוררה שאלת הדיווח למע"מ, ראיתי שלא לקבל את החלופה "הגבוהה" המוצעת ע"י מע"מ. [למעלה מן הצורך אומר כי מהודעת הטוענת 7 מיום 14.1.07, עולה כי עסקאות נוספות בחברת דגן לא דווחו לאחר 15.1.03, הוא מועד הדיווח האחרון למע"מ, ונראה כי זה המועד בו דווחה העסקה לרשויות המס, והדבר מתיישב עם דברי רו"ח ז'יטניצקי כי העסקה דווחה למע"מ].

לאור החלטת כבוד השופטת שבח ומהראיות שהיו לפני ועל פי מאזן ההסתברות, אני מקבלת שהעסקה דווחה לרשויות מע"מ בסוף שנת 2002, ויתרת החוב למע"מ בגין עסקה זו הינה בסך של 200,305 ₪ (לאחר קיזוז מס תשומות וסכומים שנגבו על ידי עיקולים כפי שצוינו על ידי נציג הטוענת 7 ונכון ליום 12.1.04).

סכום זה יש להעביר לטוענת 7 בטרם תחולק יתרת תמורת הסכם הרכישה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.1.04 ועד התשלום בפועל.

 

אשר ליתרת חוב חברת דגן לרשויות המע"מ (עד לסך של 519,374 כמפורט בסיכומי הטוענת 7 סעיפים 14, 21-22 המתבססים על הודעה שהוגשה ביום 14.1.07) אציין כי מפליא בעיני כיצד חוב של כ- 200,000 ₪ (או לכל היותר 324,000 ₪) לו טענה הטוענת 7 (בסיכומיה בהליך זה בטרם חזר לדיון לפני) ונתמכו בתצהיר שהוגש על ידי מנהל מטעמה במצורף להודעת הפרטים, הפך לחוב של למעלה ממליון ש"ח. אתמהה!!!

הטוענת 7 ניסתה 'לעבות' את ההכנסות בתיק חברת דגן, לפיכך היא נאחזה בטענה שחברת דגן וחברות אחרות (מטאור לייט) מנהלות ענייניהן בתיק איחוד עסקים בכל הנוגע לרשויות המס- מע"מ, ויש לייחד מתוך הסכומים נשוא טען הביניים גם את חובות מטאור לייט לרשויות המס, במסגרת זו של טען הביניים.

איננו נמצאים במסגרת הליכים של הוכחות חוב כלליות, אלא במסגרת של טען ביניים בקשר לסכום כסף ספציפי, מעיסקה ספציפית, ואם קיים חוב בתיק איחוד עוסקים, תפעל הטוענת 7 בהליכים המתחייבים. אין בחוב הנטען כשלעצמו, להקנות למע"מ זכות בהמחאות נשוא תיק זה. לא רק זאת, אלא שהטענה נולדה רק בתחילת 2007, ונראה כי הטוענת הבינה שיתכן ורק מעיסקה זו תוכל לגבות כסף מחברת דגן. על פי הודעה שהגישה הטוענת 7 ביום 6.5.04, אליה צורפה רשימת העיקולים שהוטלו בגין חובות חברת דגן, עולה כי העיקולים הוטלו אצל נתיבות שמאות יזום בע"מ, חברת מלון עומריה ירושלים בע"מ, ירוטקס טקסטיל בע"מ,... אך לא אצל המבקשת!!!

המבקשת אינה צפויה לכל תביעות נוגדות בין רשויות מע"מ לשאר הטוענים בכספים שמעבר לסכום המע"מ בגין כל אחת מההמחאות. לא הוגשה תביעה על הסכומים האמורים ולא הוטל אצל המבקשת כל עיקול על כספים המגיעים לרשויות מע"מ.

משכך, ומשענייננו בטען ביניים שהוגש על ידי המבקשת, ולא בתביעות חוב של הטוענת 7 כנגד חברת דגן, אין מקום לחלק את יתרת החוב הנטענת של חברת דגן (חוב שגובהו מוכחש על ידה, והוא לא נדרש במועד ולא התגבש כתביעה בעניננו) עם שאר הטוענים שנטלו פסק דין כנגד חברת דגן ושהטילו עיקולי צד ג' אצל המבקשת.

 

הטוענת 8 והטוענת 9

לטענת שותפות ז'יטניצקי היא אוחזת כשורה בהמחאות שניתנו לה תמורת ערך (שכר הטרחה) ובמועד מסירת ההמחאות לטוענות 8 ו- 9 נתקיים גם יסוד תום הלב.

האחיזה כשורה היא סטאטוס נרכש לאור נתוני העסקה ויסודותיה. שני התנאים העיקריים להיווצרותה של הגנת האחיזה כשורה הם, תום לב ונתינת ערך תמורת ההמחאות. 

"בסוגית תום הלב נהוג להבחין בין קנה מידה אובייקטיבי לבין מבחן סובייקטיבי. תום לב סובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על הפגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, איננה נגועה, לפי שיטה זו, בחוסר תום לב. עצימת עיניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש, נחשבים עם זאת, לחוסר תום לב. הדרישה לתום לב אובייקטיבי, עומדת על ביצוע לא רשלני של הרכישה. מהיבט זה, אדם שפעל ברמת התנהגות נמוכה מזו של האדם הסביר, ייחשב לנעדר תום לב, אם האדם הסביר היא למד מנסיבות דומות על קיומם של פגם או זכות סותרת. הפער בין שני המבחנים, בא לידי ביטוי כאשר רוכש נכס או מקבל משכון לא בדקו בלשכת המרשם הנוגעת בדבר, את דבר קיומן של זכויות סותרות...." (ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 268).

 

ראיתי להביא את דברי המלומד ש. לרנר כדי להדגיש כי גם לפי הגישה המצמצמת (המבחן הסובייקטיבי בלבד, הגם שבפסיקה ניכרים שילובי המבחנים, ראה גם בספרו של ש' לרנר בעמ' 268- 271), מצאתי כי לא אוכל ליחס תום לב לטוענות 8 ו-9.

"משרד ז'טניצקי ידע ב- 2002 שאנחנו בקשיים, מאחר שהיו בידיו המאזנים, מה הוא הסיק מכך אני לא יודע אבל הוא ראה את המאזנים ומהמאזנים אני מניח שהוא ידע, הוא ידע גם על החובות לבנקים כי זה חלק מהמאזנים" (עמ' 66 לפרוטוקול 3.1.07 ש' 22-24 חקירת יעקב נגר).

 

"ז'יטניצקי כשקיבל לידיו את השיקים בנאמנות הוא ידע על עסקת המכר וידע על מצבה הכספי של החברה" (עמ' 68 ש' 5-6).

 

 

להוסיף על הדברים אביא מספרו הנ"ל של המלומד לרנר,

"לאחרונה החמירה הפסיקה עם הנסב. בנושא רמת המידע השוללת את תום ליבו. במקרה אחד, חברה קבלנית הסבה שטרות אחדים לבנק שהעניק לה מימון. הבנק ידע שהשטרות נעשו לפקודת החברה על ידי רוכש דירה. מצב הנזילות של החברה, בעת סיחור השטרות לבנק, לא היה שפיר, והחברה חרגה בסכומים משמעותיים ממסגרת האשראי שהקצה לה הבנק. בנסיבות אלה פסק בית המשפט כי הבנק לא ייחשב כתם לב לצורך אחיזה כשורה, משום שמצבה של החברה הקבלנית הצביע על קשיים שיהיו לה במילוי חובותיה כלפי מושך השטר" (בספרו הנ"ל של ש. לרנר עמ' 274 והאזכור- ע"א 1925/95 רפאל נ' בנק הבניה בע"מ דינים עליון).

 

"3. ידיעה על זכות של צד שלישי בשטר. דרך משל, נסב היודע כי על השטר הוטל עיקול לטובת פלוני הנושה בנפרע או שהשטר שועבד לנושה של הנפרע, לא יהא אוחז כשורה..." (ע' 275 לספר של לרנר והאזכורים שם).

 

בהתאם לעובדות שעלו מחקירת העדים הרלבנטיים (נגר, דגן ורו"ח ז'יטניצקי בעצמו) ולאור הדרישות שלעיל וגם לאור התרשמותי, אני קובעת כי לא התקיים יסוד תום לב בטוענות 8 ו- 9, יסוד הנדרש להוכחת אחיזה כשורה.

לא רק זאת, אלא שאני סבורה כי גם היסוד המתייחס ל'תמורת ערך' בענין ההמחאות לא הוכח.

בדיני השטרות יש אבחנה בין תמורה לבין 'ערך'. דרישת 'הערך' לקיום התנאי באחיזה כשורה שונה מה'תמורה' המתחייבת למעמד "אוחז בעד ערך".

"הווי אומר, התחייבות שטרם בוצעה לא תיחשב לערך לצורך האחיזה כשורה. כמו כן, נכס בעל שווי זניח, לא ייחשב לתמורה הולמת לשטר שנקוב בו סכום משמעותי" (ראה בספרו הנ"ל של ש' לרנר, עמ' 265).

בעניננו לא הוכח, בלשון המעטה, כי שותפות ז'יטניצקי נתנה לחברת דגן שירותים שערכם כסכום ההמחאות שנלקחו על ידה.

מה שהוכח, ולא היתה הכחשה, כי ההמחאות ניתנו לטוענת 8 בנאמנות.

אמנם רו"ח ז'יטניצקי טען כי מר דגן נתן לו הוראה להעביר 16 המחאות אל השותפות, כתמורה לשירותים שניתנו לחברת דגן בעבר, אלא שלא רק ששותפות ז'יטניצקי לא הוכיחה שהשירותים המקצועיים שנתנה לחברת דגן הם בסכום ההמחאות שהועברו אליה, כביכול על פי הוראת מר דגן, אלא גם שמר דגן הכחיש במפורש את האמור:

"ש. שמענו מז'טניצקי גרסה בנוגע לכך שהיתה הנחיה שלך, הוראה שלך, לשלם שכ"ט של 750,000 ₪ מתוך השיקים שנמסרו לרו"ח ז'טניצקי. האם הגרסה הזאת נכונה?

ת. לצערי הרב עלי לומר לא, ואני רוצה להרחיב. השיקים נמסרו בנאמנות. אין שום ספק שלז'טניצקי מגיע שכ"ט ויש ויכוח מתמשך ומעולם לא היתה הסכמה לגבי גובה שכה"ט שנראה לנו מוגזם לכל דבר ולכן אין הסכמה.

ש. כל הגרסה שהוא סיפר שישבת איתו בישיבה ואמרת לו קח 16 שיקים, זו גרסה אינה נכונה?

ת. אני אמרתי את שלי.

ש. כמה חב' י. דגן חייבת לז'טניצקי וכמה יחזקאל דגן חייב.

ת. אין שיטת יחזקאל דגן ולא שיטת ז'טניצקי. על נושא זה ישנה הסכמה שלא הגיעה לידי הכרעה.  אין לי שום ערעור ושום ספק שלז'טניצקי מגיע שכ"ט.

מאז שנכנסתי לעסק הזה במקום אחי ז"ל שנפטר, הסכומים היו בין 35,000 ל- 40,000 ₪ לשנה. למיטב הבנתי, גם אם היתה עבודה נוספת בשנים האלה היתה ירידה דרסטית בעבודה השוטפת, אני לא אומר שזה אחד מקזז את השני אך וודאי שלא מגיע לסכומים פנטסטיים כאלה.

כשאני אומר ירידה דרסטית הכוונה לירידה בעבודה לאחר מכירת הפעילות משנת 2003 ואילך. ב- 2003 עבדו על 2002" (עמ' 101 ש' 23 – עמ' 102 ש' 6).

 

תשלומי שכר הטרחה השנתיים לשותפות ז'טניצקי היו מאז ומשכבר בסביבות 40,000₪ כל שנה.

רו"ח ז'טניצקי שהעיד אמר, 

"ש. יש לך איזושהי אסמכתא חיצונית שתלמד על המועד שבו הופקדו הכספים בחשבון נאמנות?

ת. יש אסמכתא של שוברי ההפקדה בבנק. אין לי את זה כאן.

ש. לא מצאת לנכון להביא את זה לכאן היום?

ת. לא.

ש. יש לך אסמכתא חיצונית למועד שבו קיבלת פיזית את השיקים?

ת. כן, תרשומת במשרד. תרשומת על עצם המועד של קבלת השיקים יש לי במשרד.

לשאלתך לא מצאתי לנכון להביא אותה לכאן. אני לא יודע מה נכון להביא ומה לא, אני מקבל יעוץ ולפי זה אני עובד.

ש. מה זה מקבל יעוץ?

ת. אתה עובד עם עו"ד, הוא אומר לך תביא נייר כזה או אחר ואני מביא.

ש. אותן 16 המחאות שאתה טוען שמר יחזקאל דגן נתן לך, הורה שהם יהיו שכה"ט שלכם, הם כיסו חוב לשנת…

ת. אני חייב לבדוק, אני מעיין ואני עונה שזה כיסה חוב עד שנת 2004, כולל חלק של שנת 2004. זה בהתאם למכתב מ- 21.6.04. אני מציג בפניך את המסמך (עו"ד סלע מעיין).

ש. יש סיבה שהמכתב הזה לא צורך להודעת הפרטים שלך?

ת. כמו שעניתי קודם, אני מקבל יעוץ.

ש. לא התייעצו איתך לפני שהכינו את הודעת הפרטים?

ת. אני מתייעץ עם עו"ד ולא הפוך.

אני מניח שעוה"ד ראו את כל המסמכים. כל עו"ד ושיטותיו, מחליט מה הוא רוצה.

ש. אתה יכול להעריך את היקף החוב שנוצר מיולי 2003 ועד סוף 2004 לשותפות רו"ח?

ת. בעל פה, ממש לא. יש לי דוחות שנתיים.

ש. כשאתה אומר שאותם 16 שיקים שמסר לך יחזקאל דגן כיסו את החוב עד 2004, ממתי החוב?

ת. מ- 2001. זה היה אמור לכסות כ- 755,000 ש"ח.

...

ש. יש מכתב שלך מ- 29.5.03 שצורף כנספח י' לתצהירו של נגר, במכתב הזה אתם כותבים שהחוב הוא 122,300 ש"ח.

ת. נכון.

ש. תסביר איך לשטתך חוב שהיה ביוני 2003, 122,300 ש"ח, תוך שנה אחת מיוני 2003 עד יוני 2004 הגיעה למעל 700,000 ש"ח.

ת. במהלך השנים אנו מבקשים את שכרנו מלקוחות בסכום גלובלי ללא התייחסות לשום דבר, אין פירוט של שעות, ועל בסיס העבר אנו מבקשים מלקוחות. כשחולפת תקופה אנו מרכזים את שעות העבודה לפי דוח מסודר שיש לנו במשרד, כל אנשי המשרד ללא יוצא מהכלל, כל העובדים רושמים את שעות עבודתם, רושמים את זה בדוח ואנו מרכזים, אחת לכמה שנים אנחנו מעבירים באופן פרטני. בחברה הזאת אנחנו לא עשינו את זה כאן כי ראינו את מצב החברה ולא ראינו להוציא דוח. מצב החברה הכוונה שלא איפשר להוציא תשלומים לרו"ח.

ש. כשקיבלת שיקים בנאמנות פתאום נמצא מקור?

ת. זה לא פתאום שנמצא מקור, אנחנו ידענו שמשם תצמח הישועה, ואם לא משם, אז בעלי המניות עצמם ישלמו את שכרנו כפי שהבטיחו.

ש. את כל הסיפור על אופן ההתחשבנות בין המשרד שלך לבין החברה על כך שאתם לא מוציאים דוחות כל שנה, כן מוציאים דוחות, למה אתה לא כותב את זה?

ת. אותו הסבר שנתתי כבר קודם.

ש. אותם 755,000 ש"ח שאתה טוען שמגיע לך כשכ"ט, זה חלק מזה זה גם עבור עבודה למטאור?

ת. כן, שקשורה לעסקה, מטאור, אביבה, קובי נגר, כל אלה קשורים לעסקה." (עמ' 81 ש' 16 - עמ' 83 ש' 16).

ובהמשך:

"ש. בנושא של שכה"ט, החב' לא מתכחשת שמגיע לך סכום ומ- 2001 יתכן שלא שולמו לך הסכומים.

ת. נכון.

ש. הבעיה שלנו היא באשר לסכום. תסכים איתי בשנת 2001 שכה"ט שביקשת במכתבך מיום 29.5.03 היה 40,000 ₪ + מע"מ, נכון?

ת. אם זה מה שכתוב. זה היה ב- 2001 וזה על חשבון.

גם ב- 2002 ביקשתי 40,000 ₪ + מע"מ.

ב- 2003 ביקשתי מחצית מהסכום כי זה מחצית שנה.

בשנת 2000 אני לא יכול לומר כי אין לי כאן את הנתונים. אי אפשר להשוות את שנת 2000 ל- 2002 וכו' בגלל היקף הפעילות שגדל.

ש. היה הסכם בכתב או בעל פה, הסכם אחר?

ת. לא היה הסכם בכתב. הסכם בעל פה וודאי היה. בכל הזדמנות שהיינו יושבים, אני לא הייתי מדבר בנושא של שכ"ט כי אני ראיתי במי מדובר, בכל הפעמים יחזקאל דגן אמר לי שהוא ישלם. אני לא באתי בדרישה כי ראיתי את המצב. אותו דבר גם קובי נגר, אך אין לי הסכם כתוב.

ש. ההסכם על סך 40,000 ₪ היה בעל פה. שאלתי אותך אם היה הסכם אחר בשונה מההסכם הזה?

ת. ההסכם של ה- 40,000 ₪ לא היה עם מר יחזקאל דגן אלא אם אחיו אריה דגן ז"ל. היקף הפעילות של החברה קפץ וגדל באופן מאוד משמעותי אחרי כניסתו של יחזקאל דגן לחברה. מטבע הדברים ככל שאנחנו משקיעים יותר זמן, אנו אמורים לקבל תמורה. הסכם לא היה.

שכה"ט גם הוא גדל בהתאם לשעות העבודה של כל שנה.

ש. יש לך מסמך שיכול לאשר את זה?

ת. לא הבאתי." (עמ' 86 ש' 15 - עמ' 87 ש' 13).

 

ראיתי להביא ציטוט נרחב מדבריו של רו"ח ז'יטניצקי, כדי להבהיר באורח חד משמעי את התרשמותי מעדותו ומדבריו. אומר כבר כי לא ברור, בלשון המעטה, כיצד חוב נטען של עשרות אלפי שקלים הופך לחוב נטען של מאות אלפי שקלים, תוך פחות מחודש. כבר הבהרתי בע"פ כי תמוה בעיני ששותפות רואי החשבון מרכזת את שעות העבודה פעם במספר שנים (!!!), ושבעתיים מעוררת תהייה, העובדה כי רק במועד שבו היו המחאות בידי השותפות, ונוצרה אפשרות לגבות את ההמחאות עלתה לפתע שאלת השלמת שכ"ט בדיעבד למשך שנים!!!

מכתב דרישת שכ"ט מיום 29.5.03 נערך על ידי רו"ח ז'יטניצקי בעצמו(!), ובו פרט את חובות חברת דגן לשנים 2001 (48,800 ₪), 2002 (49,000 ₪) ומחצית שנת 2003 (24,500 ₪), משכך לא אוכל לקבל את דבריו לפיהם בחודש יוני–יולי 2003 כחודש לאחר המכתב האמור, ניתנו לו המחאות עבור שכר טרחה בערך של למעלה מ- 750,000 ₪, טענה שאינה סבירה לטעמי,  בלשון המעטה.

ועוד הגדיל רו"ח ז'יטניצקי בחקירתו ובלשון סתמית הסביר כי לא הביא מסמכים לתמוך בטענותיו, הכל בהתאם לייעוץ משפטי שקיבל!?!

אם כך, מבקש רו"ח ז'יטניצקי כי אתן אמון בדבריו, אותם מצאתי לא סבירים שסתרו את דרישת שכר הטרחה שהוא בעצמו דרש, בכתב, חודש לפני כן, ואראה לקבל הסכמות שנעשו בעל פה, בלי לראות כל מסמך בכתב עליו אוכל לסמוך ובלי לראות תיעוד שיכול היה להביא, אך לא הביא, בשל ייעוץ משפטי שקיבל...

בהתאם להלכה, צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי אין הוא מביא את הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו (השופט י. קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391). הימנעות מהבאת מסמכים או עדים היכולים לתמוך בגרסת בעל דין יכולה לשמש נגדו במישור דיני הראיות

"...ככלל אי העדתו של עד רלוונטי, אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן....ובמצב הדברים הקיים אי העדתו של... אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב" (ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין דינים עליון).

לטעמי, שותפות ז'יטניצקי נכשלה בהבאת הראיות הרלוונטיות אם רצונה היה להוכיח את טענותיה, אי הבאת מסמכים העומדים לרשותה, מוסיפה למשקל הראיות של הצד שכנגד (ע"א 620/74 מור נ. פלונית פ"ד ל(1) 218, וע"א 465/88 הבנק למימון נ. מתיתיהו פ"ד מה (4) 651). צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי אין הוא מביא הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו, או לחלופין, כי כלל אין בידיו ראיות.

לא זו בלבד שרו"ח ז'יטניצקי טען כי אין בידיו מסמכים המוכיחים את מועד קבלת ההמחאות, אלא דווקא מהמכתב שלו מיום 24.5.06 (נספח יב' להודעת הפרטים של הטוענת 2 חברת דגן, הודעת הפרטים שהוגשה ביום 10.12.06 -ראו דבריו כי מדובר במכתב שערך, עמ' 90 לפרוטוקול ש' 4-6), ניתן להסיק כי ההמחאות הדחויות נפדו, לכל המוקדם ביום 31.8.03, קרי לאחר העיקולים, משכך אין לשותפות רו"ח ז'יטניצקי ולשחז כל זכות בהמחאות כלפי המעקלים:

"לעומת זאת דין הערעור להידחות לגבי השיק 'ג' שהוסב על ידי פוקס לבנק דיסקונט לאחר מועד העיקול. לעניין זה היה על אופקים לציית לצו העיקול" [ראה ברע"א 3036/02 אפקים השקעות בע"מ נ' פרסמן  שצוטט בפסק דינו של כבוד השופט ברוך שמואל בהליך שנוהל בבית המחוזי (ע"א 3840/04); ובע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי נ' ולך פ"ד מג(2) 864].

אומר כי לא רק שדבריו לא שכנעו אותי, אלא ככל שהמשיך רו"ח ז'יטניצקי להשיב תשובות מתחכמות, כך גבר חוסר האמון שנתתי בדבריו המתחמקים ומעוררי התמיהות; לא רק שלא התרשמתי באופן חיובי מדבריו, אלא להיפך, מצאתי לדחות אותם.  

 

לאור האמור, מצאתי כי לא התקיימו התנאים ל'אחיזה כשורה' של שותפות ז'יטניצקי בהמחאות שנמסרו לה ולחברת הנאמנות שחז מטעמה.

מועד ההסבה של ההמחאות ומועד קבלתם הם מועדים עקרוניים וחשובים, ועליהם מבססים  הטוענים 8, 9 את זכותם לכסף. לטענתם קיבלו את ההמחאות בחודש מאי 2003 עובר למועד הטלת העיקולים, שהחל ביוני 2003. אולם להוכחת המועד הנטען לא מצא רו"ח ז'יטניצקי להביא ולו מסמך אחד לאמת גרסתו בקשר למועדים, הגם שלטענתו קיימים מסמכים אובייקטיביים כאלו.

"ש. יש לך איזושהי אסמכתא חיצונית שתלמד על המועד שבו הופקדו הכספים בחשבון נאמנות?

ת. יש אסמכתא של שוברי ההפקדה בבנק. אין לי את זה כאן.

ש. לא מצאת לנכון להביא את זה לכאן היום?

ת. לא.

ש. יש לך אסמכתא חיצונית למועד שבו קיבלת פיזית את השיקים?

ת. כן, תרשומת במשרד. תרשומת על עצם המועד של קבלת השיקים יש לי במשרד.

לשאלתך לא מצאתי לנכון להביא אותה לכאן. אני לא יודע מה נכון להביא ומה לא, אני מקבל יעוץ ולפי זה אני עובד.

ש. מה זה מקבל יעוץ?

ת. אתה עובד עם עו"ד, הוא אומר לך תביא נייר כזה או אחר ואני מביא" (עמ' 81 ש' 16)

 

החזקה הראייתית כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיות הפועלות לטובתו מחזקת את הגרסה הנגדית ואף פועלת נגד מי שנמנע מלהביא אותה, פועלת גם כאן, וביתר שאת.

על פי עדות רו"ח ז'יטניצקי הופקדו ההמחאות בידיו, בתחילה בנאמנות ולא כתשלום שכר הטרחה לו טוענת שותפות ז'יטניצקי, גם בתחילת חודש יולי 2003 עדיין היו ההמחאות בידיו בנאמנות.

"מפנה לסעיף 8 להודעת הפרטים. התאריך הזה נכון? (הכוונה ל- 10.7.03- א.נ.ח.)

ת. אני מעריך שכן. כתוב תאריך או בסמוך לו. סמוך לו, הכוונה לימים.

ש. מי שמסר את ההמחאות ליחזקאל דגן ומשה פרץ זה משרד רו"ח ז'טניצקי?

ת. מתוך ההמחאות שקיבלתי, העברתי 7 המחאות ליחזקאל דגן והוא העביר 3 מתוכם לפרץ.

ש. יחזקאל דגן, שיש לו 41% מהמניות הורה לך לתת לו 7 המחאות וכך עשית?

ת. כן.

ש. אם הוא היה אומר לך תן לי את כל ההמחאות בחזרה, היית נותן לו?

ת. כן. הוא נתן לי אותם והוא יכול לקחת אותם כי זה היה למעשה בנאמנות. (הפסקה קלה) עד שלב מסויים" (ראה עמ' 78 ש' 1-10).

 

מכאן שגם על פי עדות רו"ח ז'יטניצקי, לפחות עד 10.7.03 לא הוסבו ההמחאות לשותפות ז'יטניצקי, ומכאן שלפי הראיות הוטלו העיקולים עובר להמחאת הזכויות לה טענה שותפות ז'יטניצקי, המחאת זכויות שהוכחשה על ידי שאר הטוענים לרבות ע"י חברת דגן ומר דגן.

גם מטעם זה אני דוחה את הודעות הפרטים של הטוענים 8, 9.

במאמר מוסגר ולמעלה מן הנדרש אומר, כי רו"ח ז'יטניצקי העיד שאינו זוכר מתי נתקבלה הוראת מר דגן להעביר את ההמחאות לשותפות כתשלום שכר טרחה; לעומתו יש להדגיש כי מר דגן מכחיש שנתן הוראה שכזו; סביר בעיני כי אם היתה ניתנת הוראה כזו, היו מציגים לי אישור כלשהו בכתב להוראה להעביר מאות אלפי שקלים כשכ"ט (!!!), או לכל הפחות היה מוצג לי מסמך אובייקטיבי...אלא שכבר ראיתי מהטעמים שלעיל שלא לקבל את דבריו של רו"ח ז'יטניצקי, ומוטב שלא אוסיף לתאר את התרשמותי השלילית מדבריו.

לאור כל האמור, יש לדחות את הודעות הפרטים מטעם הטוענות 8-9, וליתן צו גודר כנגדן.

 

הטוען 10- מר דגן

אני דוחה את טענות הטוען 10 לזכותו בהמחאות.

בהתאם לעדותו:

"אתה לא הגשת תביעה נגד דגן תאורה לקבל את הכסף שמגיע לך?

ת. לא.

לא הטלתי גם עיקול על הכספים שלשיטתי מגיעים לי.

כשלקחתי את השיקים מז'יטניצקי כבר ידעתי על הקשיים והתביעות של החברה.

ש. לא קיבלת הסכמה של הבנקים לקחת את ארבעת השיקים, נכון?

ת. הבנקים בכלל לא היו צד לעניין.

ש. של נושה אחר כן קיבלת את ההסכמה?

ת. לא ביקשתי הסכמה כי היה לי הסכם עם השותפים שאומר במפורש מה אני יכול לעשות בעניין זה". (עמ' 103 לפרוטוקול ש' 10-17)

גם אם על פי הסכם שנערך בין מר דגן לבין חברת דגן יש לחברה חוב למר דגן, וגם אם מר דגן פעל לטובת החברה, אין באלה  ללמד על זכויות שיש לו בהמחאות נשוא הדיון.

אין ספק כי מר דגן ידע על העיקולים שהטילו הבנקים, וידע על הקשיים של החברה ועל החובות שלה לגורמים שונים, (והוא הודה בכך) ועל כן ניתן לראות בלקיחת ההמחאות לרשותו ולזכותו העדפת נושים אסורה.

זאת ועוד, בחקירה הנגדית, ומעיון בצילומי ההמחאות שצורפו להודעת הפרטים מטעמו, הודה מר דגן כי התשלום לעובדים, אם נעשה, היה על ידי חברה בע"מ בשליטת מר דגן, חברת נאמנות י. דגן בע"מ, וההמחאות שניתנו (שתיים מתוך שלוש) היו שלה (ראה נספחים ו1-ו3 לתצהיר שצורף להודעת הפרטים מטעם הטוען 11 שהוגשה ביום 10.12.06).

"ש. נספח ו' 2, בפירוט מעל השיק רואים שיש הפרדה בין חלק לדגן תאורה ובין חלק למטאור.

ת. כך כתוב.

זה לא כתב שלי, זה של אשתי, אך היא כותבת כך.

ש. למה לא רשמת את ההלוואה כהלוואת בעלים?

ת. כי זו לא הלוואת בעלים. הלוואות בעלים נרשמו כהלוואות בעלים.

ש. אתה טוען שהכסף לא היה אמור להגיע אליך אלא לחב' י. דגן?

ת. נכון.

ש. בחשבון של י. דגן בע"מ יש חשבוניות בגין השיקים האלה?

ת. יש ניהול ספרים מסודר, כולל הכל.  לא הבאתי את הספרים.

ש. מפנה לס' 18 לתצהירך. עם מי הסכמת?

ת. עם השותפים שלי.

לא נערך הסכם כתוב.

ש. בחישוב הריבית, נספח ז',  יש סכום נוסף, מה זה הסכום הזה?

ת. אין לי תשובה. נדמה לי שזה טעות, לא היה שיק נוסף"  (עמ' 100 ש' 8-22).

לא נטען, ממילא לא הוכח, כי ההמחאות הוסבו לחברת הנאמנות י. דגן בע"מ, וגם לא הוכח שנעשתה הסבה כאמור עובר להטלת העיקולים על ידי הבנקים, והחשוב בעניננו כי חברת י. דגן בע"מ אינה הטוען שלפני אלא מר דגן בעצמו.

עוד לציין כי רו"ח ז'יטניצקי העיד בחקירתו שמר דגן הגיע אל משרדו בחודש יולי 2003 (מועד בו נערכה חלוקת ההמחאות), ואין חולק כי מועד זה מאוחר למועד הטלת העיקולים על ידי הבנקים.

לאור כל האמור, ניתן בזאת צו גודר נגד הטוען 10, קרי כנגד מר דגן.

הטוען 11 – מר פרץ

לטענת הטוען 11 יש לו קדימות בנשייה, מאחר שמדובר בתשלום עבור פיצויי הפיטורין ושכר עבודה (גם אם חלקי) שטרם שולמו לו.

תחילה יודגש כי חברת דגן, שהיא 'המעביד' לטענת טוען 11, אינה בפירוק.

אך ראיתי לדחות את הטענה לגופה. לא זו בלבד שהוכח לי, ומר פרץ בעצמו אישר את הדבר, כי לא היה עובד שכיר בחברת דגן, אלא הוכח כי הוא היה שכיר של חברת מ.פ שירותי שתילה, חברה שהועסקה על ידי חברת דגן. "אני עובד גם היום באמצעות החברה (מ.פ שתילה בע"מ – א.נ.ח.), נותן שירותי ניהול" (עמ' 111 ש' 17).

מר פרץ לא פרט את אופן קבלת שכרו מחברת מ.פ שירותי שתילה, וממילא אין הדבר מענייננו כשברור הוא כי מדובר בחוב ככל החובות שיש לחברת דגן כלפי ספקים שלה.

זאת ועוד:

"ש. כמי שהיה מנכ"ל החברה וניהל את הפעילות העסקית שלה, אתה בוודאי ידעת ב- 2002 על ההסתבכות הכלכלית של דגן תאורה?

ת. בוודאי.

ש. נכון שכאשר קיבלת את השיקים מיחזקאל דגן ידעת על ההסתבכות הכלכלית?

ת. ידעתי שיש חובות אבל ידעתי שמנגד מגיעים גם כספים, גם מהעסקה וגם מלקוחות והיתה התארגנות מהמשרד של זי'טניצקי להביא את הכסף. אני רוצה להזכיר שהשיקים שקיבלתי הם של רשתות תאורה ואני עבדתי אצלם ולכן הייתי רגוע. אני מניח שאצל דגן הייתי פוחד לקבל שיקים לשנתיים" (עמ' 112 ש' 20 – עמ' 113 ש' 2).

מאלה למדתי כי ההמחאות ניתנו למר פרץ, כנושה של חברת דגן, כמנהל בחברת מ.פ שתילה בע"מ, ואם כך הוא הרי מדובר בהעדפת נושים-ספקים.

עוד לציין כי החוב של חברת דגן אל מר פרץ לא היה קצוב ולא נקבע חד משמעית, כך לא ברור אם הועברו אליו חלק מהתשלומים שלהם הוא טוען, לא ברור האם מדובר בחוב של חברת דגן או בחוב של חברות אחרות להן נתן שירותים באותה מסגרת.

הטוען 11 גם לא הטיל עיקולים על חובות נטענים שלו אצל המבקשת, והעיד כי: "השיקים לא נפרעו כי לא הצגתי אותם. לא הגשתי תביעה ואני גם לא אעשה את זה". (עמ' 112 ש' 5-7).

מכאן שלא מצאתי שלמר משה פרץ זכות קדימה בנשייה (גם אם חברת דגן היתה חברה בפירוק), ולכל היותר מדובר בחוב נטען שאין לגביו כל קביעה שיפוטית, וככל הנראה גם לא יוכרע מאחר שלדברי מר פרץ לא יתבע את הסכומים שחייבת לו חברת דגן, אם חייבת לו.

מכאן שאני דוחה את הודעת הפרטים שהגיש הטוען 11 ואני רואה ליתן צו גודר כנגדו.

 

הבנקים

אשר להודעות הפרטים מטעם הבנקים, טוענים 3, 4 ו- 5, הם מסכימים, בינם לבין עצמם, כי תמורת ההמחאות תחולק ביניהם פרו-רטה.

יחד עם זאת, לטוענים 2, 10 ו –11 טענות כנגד בנק מרכנתיל. לטענתם לא עודכן סכום החוב.

 

מר סמרה, כיום מנהל סניף רמת גן של בנק מרכנתיל דיסקונט, ובעבר עבד בבנק דיסקונט בסניף יפו, הוא שנתן תצהיר בחודש יוני 2003 על גובה סכום החוב של חברת דגן לבנק מרכנתיל.

מר סמרה העיד כי :

  "ש.התצהיר שלך הוא מיום 12.6.03. אתה יודע אם מאותו יום נחתמו הסדרי פשרה, שולמו הסדרים כלשהם?

ת. כן.

מבחינת קרן שונו הסכומים" (ראה עמ' 94 ש' 12-15).

 

מר ניסים דיין, מנהל סניף יפו של בנק מרכנתיל דיסקונט מיוני 2003 העיד כי:

  "ש. מה קרה בתיק הזה בעניין החוב למרכנתיל?

ת. הוגשה תביעה משפטית, ב- 16.2.06 (צ.ל בשנת 2003- א.נ.ח.) ניתן פסק דין והסכומים נקובים בתצהיר.

לא ידוע לי אם נחתמו הסכמי פשרה.

ש. לא צירפת דף חשבון לתצהיר שלך.

ת. כתוב פסק דין.

ש. מדוע לא צירפת דף חשבון?

ת. זה מופיע בכתב התביעה, ופסק הדין מאשר אותו.

כתב התביעה שלי לא מופיע בתצהיר.

ש. אם אני אגיד לך שנחתם הסכם פשרה עם יחזקאל דגן, אתה יכול לאשר לי?

ת. לא ידוע לי.

ש. אם אני אומר לך שיחזקאל דגן שילם סך של 1,230,000 ₪, האם אתה יודע על כך?

עו"ד סלע:

התייחסנו לכך בהודעת הפרטים בס' 6 וכן בתצהיר של מר סמרה בס' 8. אני מצהיר לפרוטוקול שמר יחזקאל דגן עמד בהסדר ושילם את מלוא סכום ההסדר, אבל כתב התביעה שהוגש, הוא לאחר הקיזוז, כלומר הוא מעבר לסכום.

...

המשך החקירה:

ת. למיטב זכרוני הוא שילם 700,000 ₪. יותר מזה אני לא זוכר.

ש. האם אתה יודע שנחתם הסכם פשרה עם מר קובי נגר?

ת. כן, נחתם.

ש. כמה הוא היה צריך לשלם?

ת. אני לא זוכר פרטים אבל הוא פרס את ההסדר לתשלומים. אני לא זוכר את הסכום. הוא עשה הלוואה.

ש. האם הסכומים המופיעים בתצהיר שלך הם מעבר להסדר עם נגר?

ת. לא. הסכום הוא סכום פסק הדין.

ש. האם אתה יודע אם נחתם הסכם עם גב' אביבה דגן?

ת. כן, למיטב זכרוני היה הסכם. אני לא זוכר אם התשלום במזומן או בפריסה".

 

לאור כל האמור, אכן יש לעדכן את פרטי הקרן, ובהתאם את החוב של חברת דגן למרכנתיל דיסקונט.

לאחר עדכון החוב, יש לחלק בין הבנקים את תמורת ההמחאות (לאחר הפחתת חלקו של מע"מ כפי שקבעתי לעיל) פרו-רטה.

 

אשר על כן,

ניתן בזאת צו גודר כנגד הטוענים 1, 2, 6, 8, 9, 10 ו- 11.

אני קובעת כי עו"ד איתן שמואלי ישמש כנאמן לצורך חלוקת הכספים בין הטוענים.

הטוענים 8 ו- 9 יעבירו את תמורת ההמחאות שנפרעו בצירוף ריבית והצמדה מיום פרעון כל אחד מההמחאות ועד העברת הכספים לעו"ד איתן שמואלי, וכן יעבירו את ההמחאות שטרם נפרעו, אם יש כאלו.

הטוען 10, מר דגן, יעביר את תמורת ההמחאות שנפרעו, אם נפרעו, בצירוף ריבית והצמדה מיום פרעון כל אחד מההמחאות ועד העברת הכספים לעו"ד איתן שמואלי, וכן יעביר את ההמחאות שטרם נפרעו, אם יש כאלו.

המבקשת תעביר לעו"ד איתן שמואלי את תמורת ההמחאות שלא נפרעו ו/או שבוטלו על ידה בצירוף ריבית והצמדה מהמועד בו היו המחאות אלו צריכות להפדות ועד מועד העברת הכספים בפועל.

 

מסכום הכספים שיתקבלו יעביר הנאמן את סכום המע"מ שהיה קבוע בכל ההמחאות לטוענת 7.

שאר הסכומים יחולקו באופן יחסי בין הבנקים, לאחר שיתקבלו במשרדו של הנאמן סכומים מעודכנים (ראה קביעותי אשר לבנק מרכנתיל דיסקונט).

 

הטוענים 8, 9, 10 ו- 11 ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של  25,000 ₪ בצירוף מע"מ שיחולקו בין המבקשת והטוענים 3, 4, 5 ו- 7 בצורה שווה.

לאחר שתחולק תמורת ההמחאות, יעביר הנאמן דיווח לבית המשפט, אז אקבע את שכרו ואקבע מי ישא בשכרו.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום בלשכתי י' בתמוז, תשס"ז (26 ביוני 2007) שלא במעמד הצדדים.