בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

השופט ר. שפירא:

 

בפנינו ערעורם של הנאשמים, אברהם אלקלעי סוכני מכס בע"מ - תאגיד סוכן מכס (המערערת) ואברהם אלקלעי בן משה, סוכן מכס שהינו בעליה של המערערת  (המערער) וכן ערעור של המדינה על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה, כב' ס.נ. השופטת ר. חוזה (להלן: "בימ"ש קמא"), שניתן בת.פ. 260/95, בו הורשעו המערערים בעבירות על פקודת המכס [נוסח חדש], חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב - 1952 וחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975. בנוסף, הורשעו המערערים גם בעבירות על סעיפים 415 סיפא + 245(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. על המערערת נגזר תשלום קנס בסך של 350,000 ₪ ועל המערער נגזר עונש של 2.5 שנות מאסר, מתוכן 15 חודשים בפועל וכן קנס כספי בסך 400,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתם. יצוין כי הערעור של הנאשמים הוגש הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. הערעור של המדינה הוא כנגד קולת העונש.

 

בימ"ש קמא קבע בהכרעת דינו כי הנאשמים 2 (הזימה) ו-4 (המערער) חברו יחדיו לביצוע מעשי עבירה, שמטרתם הייתה להונות את שלטונות המס. הנאשמים פעלו בצוותא ורכשו סחורות ללא תשלום מיסים וזאת בטענות שווא כי ייוצאו לחו"ל, אך לא התכוונו כלל לעשות כן ובפועל שווקו סחורות אלה בישראל, בגדה המערבית ובעזה, ללא תשלום המיסים. נקבע כי התקיים האמור באישומים הראשון, השני והשלישי לכתב האישום וכי הנאשמים רכשו את הסחורות – משקאות חריפים, סיגריות ומצתים תוצרת חוץ – בחברת "לים", שהינה מחסן רישוי פרטי המאחסן טובין טעוני מס שטרם שולמו עליהם המיסים והביאו לכך ששלושה שיטעונים מיועדים של סיגריות, משקאות חריפים ומציתים, שנקנו בחברת "לים" ושנועדו להיות מיוצאים ללבנון לא מצאו דרכם ללבנון ונמכרו בארץ, לעזה ולגדה המערבית, בלא תשלום המיסים החל עליהם. כן נקבע כי התקיים האמור באישום הרביעי לכתב האישום לפיו הנאשמים רכשו סיגריות מסוג "טיים" בחברת "דובק", בטענה כי הינן מיועדות ליצוא לרוסיה ומחמת כך לא חייבות בתשלומי מס קניה ומע"מ, אך בפועל שווקו הסיגריות בגדה המערבית ובעזה. המעשים נעשו מסיומה של שנת 1993 ועד תחילת שנת 1994 וכן בסיומה של שנת 1994.

 

למען הסדר יצוין כי באותו כתב אישום של בימ"ש קמא הועמדו לדין, ביחד עם המערערים שבפני, גם שני נאשמים נוספים, חברה נוספת שעסקה במסחר, בעסקי יבוא ויצוא ובשיווק ומנהלה של אותה חברה, מר נאדים הזימה (להלן: "הזימה"). בבית משפט קמא הורשע המערער ביחד עם הזימה הנ"ל בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, כמפורט לעיל. בית משפט קמא קבע כי שני הנאשמים וחברות שבשליטתם חברו יחדיו כדי להונות את שלטונות המכס וביצעו את העבירות במשותף. פסק דינו המפורט של בית משפט קמא מפרט שורה של ראיות שהובילו למסקנתו. עיקרי ממצאיו מבוססים על אמון מלא שניתן לעדי התביעה, בהם העד עקיבא טורס, מנהל המכס, ומנגד חוסר אמון מוחלט בגרסת המערער.

 

כאשר הוגש ערעור זה של המערערים שבפנינו וכן ערעורה של המדינה על קולת עונשו של המערער, הוא נקבע מלכתחילה לדיון ביחד עם הערעור של הנאשם הנוסף באותה פרשה, הזימה. בשלב המוקדם של הדיון המאוחד בערעורים הגיש בא כוחו של המערער, עו"ד אייל, בקשה לביהמ"ש לאפשר הגשתה של ראיה חדשה בשלב הערעור שהוגש מטעם המערער. הראיה אותה ביקש המערער להציג הינה קלטת בה נשמעות שיחות שנערכו, על פי הנטען, בין הנאשם הנוסף בפרשה, הזימה, ובין אדם בשם דני חדד. מהנאמר בשיחות הנ"ל ניתן ללמוד, לטענת המערער, על קשר בין הנאשם הזימה ומנהל המכס והמע"מ, מר עקיבא טורס. על פי הנטען ניתן ללמוד מהשיחות הנ"ל כי הנאשם הנוסף, הזימה, קשר להונות גם את המערער אלקלעי ושיחד, לשם כך, את מנהל המכס, עקיבא טורס.

 

ביום 20.1.05 ניתנה על ידינו החלטה לפיה נעתרנו לבקשה והורינו לבימ"ש קמא לגבות את הראיה הנוספת ולהשלים את פסק הדין לאחר גבייתה והתיק חזר לבימ"ש קמא. בשלב הראשון ניתנו על ידינו החלטות, לבקשת הצדדים, לעכב את המשך הדיון בערעורו של המערער וזאת עד להשלמת הדיון בבימ"ש קמא בעניינו. משהתארך הדיון בבימ"ש קמא, ביקש בא כוחו של הזימה להפריד את הדיון בערעורים באופן שבו ישמע ערעורו בנפרד. כל זאת מהטעם שהזימה מרצה את עונש מאסרו, אשר ביצועו לא עוכב, ועד שיסתיים הדיון בעניינו של אלקלעי צפוי כי ישלים את רוב תקופת ריצוי עונשו. בהתאם, נעתרנו לבקשתו, הורינו על הפרדת הדיון, שמענו את טענותיו של הזימה בנפרד ובהמשך ניתן על ידינו פסק הדין בערעורו של הזימה.

 

כעת, לאחר שהסתיים הליך גביית הראיות הנוספות בבימ"ש קמא וביום 20.6.06 ניתנה החלטת בימ"ש קמא בהתייחס לראיות הנוספות, חזר התיק לבימ"ש זה, הוגשו סיכומים מטעם המערערים ומטעם המשיבה ועלינו להכריע בערעור.

 

בימ"ש קמא קבע בהחלטתו מיום 20.6.06 כי אין בראיות החדשות כדי לשנות מהחלטתו להרשיע את המערערים בעבירות בהן הורשעו. נקבע כי בקלטת שהוגשה לבימ"ש קמא במסגרת הגשת הראיות הנוספות נשמעים קולותיהם של הנאשם 2, נדים הזימה ושל מר דני חדד, עד ההגנה מס' 26, כי השיחה שהוקלטה בקלטת התקיימה עוד בשנים 93, 94 או 95 וכבר בשנת 1997 מסר הנאשם 2 את הקלטת למערער ולעו"ד איתן לפידות, כדי שזה יוכל להסתייע בקלטת כדי לתבוע את מישל סאקר (עד התביעה מס' 2), בגין חובו לנאשם מס' 2. בימ"ש קמא ציין כי אין בקלטת כל אזכור של המערער או התייחסות אליו.

 

בימ"ש קמא קבע כי אין מקום לשנות מקביעותיו לעניין מהימנותו ונכונות גרסתו של עקיבא טורס, כפי שנקבעו בהכרעת הדין, לאור הראיות הנוספות. כן נקבע כי אין בראיות הנוספות שהוצגו כל ראיה כדי לסתור את דברי עקיבא טורס כי לא קיבל כספים כלשהם או דמי שוחד כדי להתיר את מעבר המשאית ביום 5.11.93. נקבע כי לא הוכח שמר טורס פעל כדי לאפשר את ביצוע מעשה המרמה, כפי שניתן היה לצפות ממנו כי יפעל אם אכן היה מקבל כספי שוחד לעניין זה. נקבע כי לא הוכח שהמערער נדרש לעזוב את מעבר הגבול, אלא הוא שביקש לעזוב ובקשתו נענתה בחיוב, זאת למרות שחלה עליו חובת הליווי לגבי אותו משלוח עד שהמשאית תעבור את הגבול, תפרוק את הסחורה ותחזור לתחומי ישראל כשהינה ריקה.

 

נקבע כי אין בראיות החדשות שהובאו בפני בימ"ש קמא כדי לשנות מקביעותיו בהכרעת הדין כי המערער ידע בזמן אמת כי השיטעונים מתחילתם ועד סופם לא בוצעו, אך הדבר לא מנע ממנו להמשיך ולפעול ביחד עם הנאשם 2 להגשמת מטרותיהם. בנוסף, נקבע כי לא הוכחה אמיתות תוכנה של הקלטת וכי יש בה פרטים המעלים חשד כאילו כל השיחה המוקלטת בה הינה שיחה מבוימת שמנהלים הנאשם 2 ודניאל חדד בניסיון להעליל עלילות שווא על אנשי מכס מתוך תקווה כי די יהיה בהטחת דברי האשמה כלליים הנשמעים בה כדי לשפר את מעמדם של הנאשמים. כן נקבע כי גם אם היה בימ"ש קמא מקבל את טענות המערער לעניין קבלת השוחד על ידי עקיבא טורס, לא היה די בכך כדי לשנות מקביעתו של בימ"ש קמא בהכרעת הדין לגבי חלקו של המערער בפרשות נשוא כתב האישום וכדי להחליט כי יש לזכות את המערער. גם אם הנאשם 2 פעל מאחורי גבו של המערער להקלת פעולות ההברחה ולאפשר ביצוען על ידי מתן שוחד לאיש מכס, אין בכך כדי לאיין את פעילותו של המערער בכל הפרשה וכדי לשחררו מאחריותו למעשי המרמה שבוצעו על ידו, כפי שנקבע בהכרעת הדין.

 

המערערים טוענים כי ממכלול הראיות שהוצגו בפני בימ"ש קמא עולה כי המערערים ובעיקר המערער, נפלו קורבן למעשיו של נאשם מס' 2, אשר ניצל את הידידות ששררה בינו ובין המערער ואת הניסיון והשם הטוב שרכש המערער במשך השנים כעמיל מכס, על מנת לבצע את העבירות נשוא כתב האישום בלי ידיעת המערער. לטענת המערערים, נותר ספק סביר באשר לידיעה של המערער כי הטובין שנרכשו לא ייוצאו מחוץ לתחומי ישראל ולכן נותר ספק סביר באם התגבשה אצל המערער הכוונה הפלילית הנדרשת לצורך הרשעתו בעבירות.

 

לעניין הראיות הנוספות שהוצגו לביהמ"ש קמא המערערים טוענים כי בימ"ש קמא גיבש עמדתו לפני שמיעת הראיות הנוספות ולא גילה פתיחות בבדיקתו האם הראיה הנוספת משנה את מצב הדברים. לטענת המערערים, בימ"ש קמא טעה משנתן לנאשם הזימה והחברה שבניהולו בתיק מעמד של בעלי דין בדיון שעסק בשמיעת הראיה הנוספת. כן טוענים הם כי הראיה הנוספת שהוצגה מוכיחה את טענתם בערעור כי עקיבא טורס, עד התביעה, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום כמנהל תחנת המכס בראש הנקרה, קיבל שוחד ושיתף פעולה עם הנאשם 2 מאחורי גבו של המערער. לטענת המערערים, בימ"ש קמא שגה משקבע גם לאחר שמיעת הראיה הנוספת כי יש לתת אמון בעד עקיבא טורס וכי גם אם היה מוכח כי הוא קיבל שוחד הרי שאין לכך השפעה על הרשעתו של המערער. לחילופין, טוענים המערערים כי גם אם אין בראיות הנוספות להוכיח מתן השוחד, הרי שיש בראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא, אף ללא הראיות הנוספות, כדי להטיל ספק סביר באישומים כלפי המערערים ובמעורבותם בביצוע העבירות.

 

לעניין העונש טוענים המערערים כי העונש שהוטל עליהם על ידי בימ"ש קמא הינו חמור יתר על המידה, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, אשר הינו אדם נורמטיבי בן 67 שמצבו הבריאותי והכלכלי החמיר במהלך ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. כן נטען כי לאור ההקלה שהקל בימ"ש זה בעונש הכספי שנגזר על הזימה ולאור חלקו הקטן של המערער במעשים, יש להקל גם בעונשו של המערער כאן.

 

המשיבה טוענת כי כל הכרעת הדין וגם ההחלטה בעניין הראיה הנוספת מבוססים על ממצאי מהימנות וממצאים עובדתיים וכי המערערים מבקשים מביהמ"ש שלערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובמהימנות עדים כפי שנקבעו על ידי בימ"ש קמא ואל לו לביהמ"ש שלערעור להתערב בקביעות אלו אלא אם כן מתחוור בבירור כי הם לוקים בטעויות עקרוניות וגלויות לעין. עוד טוענת המשיבה כי אין בערעור כל טענה משפטית וההכרעה בתיק כולו, כולל ההחלטה בעניין הראיות הנוספות, מבוססים על מארג של עדויות ומסמכים, אשר בימ"ש קמא פירט לגביהם את נימוקיו בפירוט רב. לטענת המשיבה, ממצאי בימ"ש קמא מעוגנים היטב בחומר הראיות הרב ולא ניתן להגיע לממצאים שונים לנוכח הראיות שנשמעו.

 

לעניין ההחלטה באשר לראיה הנוספת טוענת המשיבה כי המערערים הגישו רק קלטת אחת למרות שהיו שתי קלטות שעסקו באותו עניין ולמרות שהתמלול שהוגש לבימ"ש מחוזי בבקשה להגשת ראיה נוספת כלל את הנאמר בשתי הקלטות. עוד טוענת המשיבה כי בעניין גבית הראיה הנוספת נעשה שינוי גרסה על ידי המערער, כפי שנקבע על ידי בימ"ש קמא, משום שבתחילה ניסה לטעון כי מי שהיו מעורבים בעניין השוחד היו עקיבא טורס וסלמן טריף ולאחר מכן ייחד את טענותיו לעניין השוחד לעקיבא טורס בלבד. בנוסף, טוענת המשיבה כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא אשר קבע כי המערער ידע על קיומה של הקלטת עוד בשנת 1997 וכי לא היה דבר בראיות החדשות שהובאו בפני בימ"ש קמא כדי לשנות מקביעותיו כי המערער ידע בזמן אמת כי השטעונים לא בוצעו והדבר לא מנע ממנו להמשיך ולפעול ביחד עם הנאשם 2 להגשמת מטרותיהם.

 

לעניין העונש טוענת המשיבה כי לא היה מקום לעשות הבחנה בין המערער ובין הזימה וזאת משום שהמערער היה מבצע בצוותא עם הזימה ולכן הם פעלו כגוף אחד לביצוע העבירה, מה גם שהמערער הורשע בעבירות נוספות של הדחה בחקירה ועבירות על חוק סוכני מכס. לטענת המשיבה, בימ"ש קמא קבע כי העבירות שבוצעו הן פרי תכנון וביצוע משותף של שני הנאשמים (המערער והזימה) ולכן אין להבחין ביניהם לעניין העונש. עוד טוענת המשיבה כי המערער פעל כנותן שירות לרשות ציבורית בהיותו סוכן מכס ועל כן העבירות שביצע חמורות מכוח הפרתו את אמונה של הרשות הציבורית בו. בנוסף, לטענת המשיבה, נסיבה מחמירה נוספת היא כי הנאשמים חברו יחד לבצע את העבירות כשהם משוחררים בערבות בגין מעשי מרמה נגד חברת "לים" ולא היה די בעובדה זו כדי להרתיעם. עוד טוענת המשיבה כי יש להחמיר בעונשם של עברייני מס.

 

לאחר ששקלנו את מכלול הטענות שהוצגו לפנינו הן בכתב והן בעל פה החלטנו לדחות את הערעור של המערער על הכרעת הדין וגזר הדין. כן החלטנו לדחות את ערעורה של המדינה לעניין העונש. נפרט להלן.

 

ראשית, נבהיר כי לא מצאנו בסיס לטענה כי בימ"ש גיבש את עמדתו עוד בשלב הראשון באופן שלא יכול היה להשתחרר מהכרעת דינו הקודמת ולשקול במנותק ממנה את הראיות החדשות אשר הורינו להביא בפניו. מעיון בפרוטוקול ניתן ללמוד כי התקיים דיון מעמיק, הן בשלב גביית העדויות והן בשלב הסיכומים. מסקנות בימ"ש קמא פורטו בהרחבה תוך התייחסות דקדקנית לראיה הנוספת. סבורים אנו כי בימ"ש קמא שקל ללא דעה קדומה את הראיות החדשות וגיבש את עמדתו על בסיסן. לא מצאנו ממש בטענה בעניין זה.

 

עיקר טענותיהם של המערערים הן טענות כנגד ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות עדים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא. בית המשפט קמא ניתח בפירוט את מכלול הראיות שהובאו בפניו, וקבע ממצאי מהימנות ועובדות על פיהן. הוא קבע כי המערער היה שותף לעבירות שבוצעו ולתכנון העבירות ביחד עם הנאשם 2 והיה מודע להברחת הסחורות שבוצעה. ממצאים אלה מתבססים על תשתית ראיות איתנה, ואיננו מוצאים מקום להתערב בהם, ובמסקנה הנובעת מהם, לפיה המערער היה שותף לביצוע העבירות ביחד עם הנאשם 2, הזימה.

 

"נושא מהימנות עדים וקביעת עובדות מופקד בידי הערכאה דיונית שבידה יכולת ההתרשמות הבלתי אמצעית מהראיות המובאות בפניה. רק קביעות שבעובדה ובמהימנות החורגות באופן בולט מן הסביר תצדקנה התערבות ערכאת ערעור (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 632, 645-643; ע"פ 525/78 סנובסקי נ' לבון, פד"י לד(4) 266, 270; ע"פ 5329/98 דג'אני נ' מדינת ישראל, פד"י נז(2) 273, 284; ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פד"י מח(5) 280)".

ראה:

ע"פ 10996/03 פנחס נרקיס נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 2272, עמ' 2280.

 

בנסיבות עניין זה, אין כל עילה להתערב בקביעות בית המשפט קמא, על פיהן נתקבלה גרסת התביעה בכל הנוגע לפעולות המערער וביצוע העבירות ביחד עם הנאשם 2, הזימה. קביעות בית המשפט קמא מתבקשות מחומר הראיות, מההקשר הכולל של הדברים, ומקריסתה של גרסת ההגנה.

 

טענת המערער לפיה לא היה שותף לביצוע ותכנון העבירות והנאשם 2 תכנן את הדברים מאחורי גבו בסיועו של עקיבא טורס, אשר קיבל שוחד בעבור פעולותיו, איננה נתמכת בכל ראיה פוזיטיבית. בימ"ש קמא מצא, אף לאחר הגשת הראיות הנוספות שהתבקשו על ידי המערער, כי אין כל ראיה לכך שעקיבא טורס קיבל שוחד ושיתף פעולה עם הנאשם 2 מאחורי גבו של המערער ואין להתערב במסקנה זו המעוגנת היטב במרקם הראיות והעדויות שהוצגו בפני בימ"ש קמא. על כן, סבורים אנו כי יש לדחות את ערעורם של המערערים לעניין הכרעת הדין ואין להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא אשר הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם ואין לשנות מקביעה זו גם לאחר הגשת הראיות הנוספות מטעמו של המערער.

 

המערער מעלה שורה של טענות לעניין העונש ולפיהן טוען הוא כי בימ"ש קמא החמיר עמו יתר על המידה. המערער טוען כי לא בכדי עשה בימ"ש קמא את האבחנה בינו ובין הנאשם 2 וראוי היה לגזור את דינם באופן שאינו זהה וזאת לאור חלקו הקטן של המערער בעבירות. אכן, לא בכדי איבחן ביהמ"ש קמא בין שני הנאשמים. המערער היה בעת ההיא אדם ללא כל עבר פלילי ובימ"ש קמא ציין אף את תרומתו החיובית לחברה במילוי תפקידים למען הציבור. בכל הנוגע להזימה ציין בימ"ש קמא כי הוא בעל הרשעות קודמות בעבירות של סחר בסמים, משיכת שיקים ללא כיסוי וקבלת דבר בתחבולה. עוד ציין בימ"ש קמא כי הוגשו בעניינו תסקירים ובהם צוין, בין היתר, שהזימה  "לא הבין את המשמעות הפלילית החמורה שיש בהתנהגותו..." (תסקיר מיום 8.12.03). שירות המבחן ציין כי הזימה הציג עצמו כמי שמנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי וזאת בניגוד להרשעותיו הקודמות, אשר בגינן אף ריצה עונש של מאסר. מכאן שהיה בסיס מוצק לערוך אבחנה בין שני הנאשמים, גם אם שניהם הורשעו באותה מסכת של עבירות ובאותו כתב אישום.

 

עקרון אחידות הענישה קובע ענישה אחידה לנאשמים שנתוניהם זהים או קרובים זה לזה. כאשר עומדים לדין שניים באותו כתב אישום ואחד הוא בעל עבר פלילי משמעותי, כי אז רשאי ביהמ"ש לעשות את האבחנה הנדרשת בין מי שחטא לראשונה בחייו ובין מי שעברו מעיד על היותו עבריין חוזר, אשר אינו מכבד את החוק.

 

טענה נוספת שהעלה ב"כ המערער היא חלוף הזמן. בטענה זו לא מצאנו ממש. כתב האישום הוגש לבימ"ש קמא כחצי שנה לאחר שנחשפו מעשיהם של הנאשמים ונפתחה חקירה. מדובר לכל הדעות בהליך מהיר של הגשת כתב אישום. אין חולק כי המשפט עצמו נמשך בבימ"ש קמא כ- 9 שנים ואולם כפי שעולה מעיון בתיק, הסיבה העיקרית להימשכות ההליכים הייתה אופן ניהול המשפט על ידי שני הנאשמים. הנאשמים הגישו מספר רב של בקשות דחייה, פעמיים ביקשו לפסול את ביהמ"ש ונקטו בעוד שורה של צעדים שמטרתם הייתה לדחות את הקץ. אמנם כל אחד מהם בפני עצמו אחראי רק לחלק מהדחיות ואולם לא ניתן לומר כי התביעה היא זו שגרמה לדחייה וברוב המקרים גם לא היו הדחיות מיוזמתו של ביהמ"ש. נוסיף עוד לעניין זה כי ביהמ"ש ציין בגזר הדין כי הביא בחשבון את התארכות ההליכים ובכך לא מיצה עם הנאשמים את הדין. סבורים אף אנו כי בכך נסתתמו כל הטענות האפשריות בדבר הימשכות ההליכים. נזכיר את ההלכה לפיה כאשר נמשכים הליכים עקב קו ההגנה וניהול הדיון שבוחר לעצמו נאשם, כי אז חסומה בפניו הדרך לטעון להתארכות הליכים כעילה המצדיקה הקלה בדין. ראה:

ע"פ 7826/98 בנימין דורפמן ו-2 אח' נ' מדינת ישראל, תק-על 99(2), 694.

 

טענתו הנוספת של ב"כ המערער היא בדבר חומרת הענישה החורגת לטעמו מהענישה המקובלת והראויה בעבירות מסוג זה. גם לעניין זה לא נוכל להסכים. מדובר בהעלמת מיסים בסכום שווה ערך לכמיליון דולר. מעבר להעלמת המס היה המערער שותף בביצוע עבירות מרמה כלפי חברת לים אשר כתוצאה ממעשי המרמה מצאה עצמה למעשה מרוקנת מנכסיה וכן עבירות מרמה כנגד חברת דובק. הנזק שנגרם הוא לא רק למדינה, אלא גם לחברות אלה ולאחרים אשר היו קשורים בהן.

 

כמו כן, המדובר במערער שביצע את העבירות במסגרת היותו נותן שירות לרשות כסוכן מכס. על כן, המערער חב חובת נאמנות הן לאזרח והן לרשות מכוח היותו מורשה מטעמה. כאשר המדובר באיש ציבור או בשליח רשות ציבורית, אשר פועל במסגרת תפקידו הציבורי ומבצע עבירות של קבלת דבר במרמה, יש להחמיר בעונשים. לא נרחיב כאן בדבר חשיבות תקינות המנהל הציבורי וטוהר המידות של אנשי הציבור, המייצגים את המדינה בפני האזרח ואשר תפקידם לשרת את הציבור. עבירת קבלת דבר במרמה על ידי עובד ציבור היא מן העבירות החמורות ביותר במישור הציבורי ואין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים וחמורים.

 

מידת האחריות המוטלת על עובדי הציבור הינה פעולה לטובת הציבור ובהתאם למדיניות עליה הם אמונים. קידום אינטרסים אישיים של המערער באמצעות שימוש בכוחו כנותן שירות לרשות ציבורית מהווה סטייה מן הישר ועובדת היותו שליח רשות ציבורית מחמירה את העבירות אותן ביצע. על כן, יש להחמיר בענישה. מעשיו של המערער פגעו הן בחברות שנפגעו ישירות ממעשיו והן באמון הציבור בשירות הציבורי של המכס.   ראה:

רע"פ 10231/03 ציון קורן נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 480, עמ' 483;

ע"פ 6033/03 שמעון בראון נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 3280, עמ'  3281.

 

מכאן שהיה מקום במקרה שבפנינו להחמיר בענישה. על זאת נוסיף את הצורך להחמיר בעונשם של עברייני מס, אשר תחת המסווה המכובד של הצווארון הלבן מבצעים למעשה שוד של הקופה הציבורית ואין לראותם בעניין זה שונים מכל שודד אחר.

 

בית המשפט העליון פסק לא פעם, כי בעבירות כלכליות, בהן על-פי-רוב מדובר בהרשעתו הראשונה של האדם, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של האדם שדינו נגזר. יתרה מכך, על חומרתן של עבירות המס, קבע בית המשפט העליון בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 211, 217 - 218, כי:

 

                      "בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט"... ידעו נא..., וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס...".

 

ראה גם ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3), 721, שם נאמר:

 

                      "עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית...".

 

ראה גם:

רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 4065, עמ' 4067;

רע"פ 4903/04, מזור נ' מ"י, תק-על 2004(2), 3320;

ע"פ 9788/03 מדינת ישראל נ' דוד גולן ואח', פ"ד נח(3), 245.

 

בשים לב למכלול ההלכות הנ"ל, המנחות את ביהמ"ש להחמיר בעונש ולשים את הדגש בהרתעה על פני התחשבות בנסיבותיו האישיות של עבריין המס, סבורים אנו כי אין גם מקום להקל בדינו של המערער מהטעם של התדרדרות במצבו הרפואי, מה גם שהחומר הרפואי שהוצג לעיוננו אינו מצדיק, בנסיבותיו של המקרה, הקלה בדינו.

 

בסיכומו של דבר, וככל שהדבר נוגע לרכיב המאסר שנגזר על המערער, סבורים אנו כי מדובר בענישה ראויה שאינה נוטה לחומרה, ענישה המאזנת בין חומרת העבירה והצורך להרתיע ולהחמיר בענישה ובין נתוניו האישיים של המערער, לרבות הימשכות ההליכים בתיק שכאמור הייתה בעיקרו של דבר עקב קו ההגנה שבחרו בו שני הנאשמים.

 

לא מצאנו לנכון להתערב גם ברכיב הקנס שנגזר על המערערים ואנו סבורים כי הקנס שנגזר על המערערים משקף את הענישה הראויה בעבירות החמורות שבוצעו על ידם. המערער טוען כי בפסק דיננו בעניין ערעורו של הזימה מצאנו לנכון להפחית מרכיב הקנס שהוטל עליו ולאור האבחנה שביצע בימ"ש קמא בין שני הנאשמים, בשל עבירותיו הקודמות של הזימה ונסיבותיו האישיות השונות, עלינו להפחית גם מרכיב הקנס שנגזר על המערער וזאת כדי לשמור על האבחנה בין הנאשמים, לאור נסיבותיהם האישיות השונות. אין אנו מקבלים טענה זו. בעניינו של הזימה מצאנו לנכון להתערב ברכיב הקנס שנגזר על הנאשם רק משום שבנסיבות העניין משמעות הטלת הקנס, כפי שהוטל, הייתה ריצוי מאסר ממושך יותר על ידי הנאשם. אין אנו סבורים כי בעניינו של המערער הנסיבות הן דומות. המערער הפקיד ערבות בנקאית על סך 120,000 ₪ וכן קיים סכום נוסף בקופת ביהמ"ש בסך   33,700$, שנתפס בביתו של המערער ואשר בימ"ש קמא הורה ביום 18.1.04 לזקוף אותו על חשבון הקנס שהוטל על המערער. על כן, סבורים אנו כי יש ביכולתו של המערער לשלם את הקנס שהוטל עליו מבלי שהקנס יהווה הטלת מאסר נוסף. יש לציין גם כי על הזימה נגזר עונש מאסר ממושך וכבד יותר ועל כן האבחנה בין נסיבותיהם האישיות של הנאשמים נשמרת לאור השוני בעונש המאסר שנגזר עליהם. על כן, אנו דוחים את ערעורו של המערער גם בנוגע לרכיב הקנס שהוטל עליו בגזר הדין. 

 

 

 

 

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, ערעורם של הנאשמים נדחה על כל חלקיו. כן נדחה ערעורה של המדינה על קולת העונש.

 

                                                                                    ________________

                                                                                    ר. שפירא, שופט

 

סגן הנשיא, השופט י. גריל [אב"ד]:

 

אני מסכים.

 

                                                                                    __________________

                                                                                    ס. נשיא, השופט י. גריל

                                                                                                [אב"ד]

 

סגן הנשיא, השופט מ. נאמן:

 

אני מסכים.

 

                                                                                    __________________

                                                                                    ס. נשיא, השופט מ. נאמן

 

 

בסיכומו של דבר הוחלט פה אחד על דחיית שני הערעורים על כל חלקיהם. בהתאם נשאר בעינו גזר דינו של בית משפט קמא.

 

על המערער, מר אברהם אלקלעי,  להתייצב לריצוי מאסרו, 15 חודשי מאסר בפועל, ביום א 25/2/07 שעה 09:00 בבית המשפט המחוזי בחיפה (מדור ערעורים).

 

עד למועד התייצבותו למאסר יישארו בעינם כל התנאים שנקבעו במסגרת ההחלטה על עיכוב ביצועו של פסק הדין בבית משפט קמא.

 

 

ניתן היום ו' בשבט, תשס"ז (25 בינואר 2007) במעמד המערער 2, ב"כ המערערים וב"כ המשיבה.