בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה התובעת העוסקת ביבוא אבנים יקרות למחצה וביבוא תכשיטים, יבאה  בשני מועדים שונים בשנת 2003 אבנים יקרות למחצה שסווגו על פי רשומון המכס בפרט 71.16, וזאת בניגוד למשלוחים בעבר בהם סווגו הטובין בפרט 71.04. בכתב התביעה נטען כי האבנים המיובאות מיובאות כחומרי גלם ליצור תכשיטים ולא לשם מכירתן כתכשיט  וזאת על אף שמחורזות על חוט פלסטי פשוט לצורך "נוחות ההובלה". מתבקשת על כן הקביעה כי סווגן הנכון של האבנים הוא בפרט 71.04 לתעריף המכס וכי על הנתבעת להחזיר לתובעת את סכום המס ששולם ביתר בסך 57,300 ₪ וזאת על פי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם בחסר או ביתר) התשכ"ח-1968.

 

על פי כתב ההגנה לפי סעיף 154(ב) לפקודת המכס יש להגיש תובענה תוך 3 חודשים מיום התשלום וכאן התביעה הוגשה לאחר תקופה ארוכה יותר. על פי אותה הוראה גם אי אפשר להגיש תובענה אלא אם כן נכתבו ברשומון הטובין המילים: "שולם אגב מחאה" וכאן לגבי התשלום השני לא נכתב דבר, כך שיש לפחות לגביו לדחות את התביעה על הסף. עוד נאמר בכתב ההגנה כי על פי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים כפי שפורש בפסיקת בית המשפט העליון חייב התובע כתנאי להשבה להוכיח כי סכום המס לא גולגל על כתפי הקונים וכאן לא הוכח.  לגופו נטען בכתב ההגנה כי האבנים נשוא התובענה מחורזות, ממויינות על פי גודל, צבע וסגנון ומסודרות על חוט כמחרוזת. כיוון שכך יש לסווגן בפרט 71.16. מסקנה זו נובעת מטיבן ומהותן של האבנים, מלשון נוסח פרטי המכס, מהוראות הסווג שבצו תעריף המכס, מהוראות תעריף המכס והפטור (סווג טובין), תשל"ו-1975, ומפרשנות הפרטים על פי אמנת בריסל ודברי ההסבר לה. על פי כתב ההגנה כבר בשנת 1993 הוצאה הנחיית סווג מטעם המכס ולפיה אבנים המיובאות כדוגמת הנדונות יסווגו בפרט 71.16. עוד נאמר בכתב ההגנה כי פרשנות התובעת תביא לחוסר אחידות בפרשנות אמנת בריסל, ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה – הגנה על הייצור המקומי. על פי כתב ההגנה קרן המס נכון ליום התשלום עבור שני הרשומונים עומדת על סך 6,478 ₪.

 

2. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של אבנר עובד שעל פי האמור בתצהירו מכהן כמנהל בתובעת ושל אשר רזניק שעל פי האמור בתצהירו מכהן כסמנכ"ל בחברת מולטי מודלים שחר בע"מ והינו בעל רישיון סוכן מכס ועוסק בין היתר בסווג טובין על פי תעריף המכס ומס קניה על פי הוראות בריסל. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של בוריס קרופקו שעל פי האמור בתצהירו מכהן כממונה פרוייקטים (הערכה) במשרד מכס אשדוד. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

 

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו האבנים המיובאות על ידי התובעת הינן חומרי גלם לייצור תכשיטים שונים על ידה או על ידי הרוכשים ממנה אבנים אלה ולא תכשיטים מוגמרים. על פי הלכה כפי שנקבעה בע"א 2012/93 מדינת ישראל נ. מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ פ"ד נא(5) 160 השלבים השונים שיש לבצעם כאשר מבקשים לסווג טובין לצורך צו תעריף המכס הינם: אפיון טיבם ומהותם של הטובין; בחינת המשמעות המשפטית של פרטי הטובין לאור תכלית החקיקה וכללי הפרשנות המקובלים; "התאמה" בין סווג הטובין על פי השלב הראשון ובין סווג הטובין על פי השלב השני. כאשר קיימת יותר מאופציה סווגית אחת, ייעשה הסווג בין היתר, בהסתמך על הוראות הסווג שנכללו בסעיף 5 לצו תעריף המכס. גם לאחר הלכה זו עדיין נותרו המבחנים השונים שנקבעו עוד לפניה: מבחן המהות, הייעוד, השימוש ומבחן השכל הישר. הפעלת מבחני הסווג כלפי הטובין נשוא המחלוקת מוליכה למסקנה כי לפי מהותם ואופיים הם אבנים חצי יקרות המשמשות לחריזת תכשיטים, וזאת אפילו היו מחורזות ארעית לנוחיות הובלתן. לטענת ב"כ התובעת התביעה הוגשה על פי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים שהתובעת מקיימת את דרישותיו וזאת משום שאין היא מוכרת את הטובין שהיא מיבאת כי אם מוצר אחר המסווג בפרט אחר.

 

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו הסכום ששנוי במחלוקת בתביעה זו עומד כאמור על סך 6478 ₪ בלבד. לטענתו יש להורות על סילוק התביעה על הסף לאור הוראת סעיף 154 לפקודת המכס המתנה את זכות התביעה העומדת ליבואן בגין מס ששילם בארבעה תנאים מצטברים. התביעה הוגשה לאחר חלוף פרק הזמן הקבוע באותה הוראה הקובעת התיישנות מהותית ככל הנוגע לאותן זכויות שלא  הוגשה תביעה בגינן במסגרת פרק הזמן שנקבע. לטענתו אף אילו מדובר בהתיישנות דיונית אין בסמכותו של בית משפט זה להאריך את התקופה שנקבעה. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי אפילו קובעת הוראת סעיף 154 מועד שבסדרי דין בלבד שבסמכותו של בית המשפט להאריכו, לא הובאו טעמים מיוחדים ואף לא הועלתה הטענה כי יש להאריך את המועד. לטענתו הלכה פסוקה היא כי במקום בו הסכסוך היה ידוע לתובעת בעת התשלום אין תחולה להוראת ההתיישנות שבחוק מיסים עקיפים והמועד הקובע לצורך הגשת התובענה הוא המועד הקבוע בסעיף 154  לפקודת המכס, קרי – 3 חודשים מיום תשלום המס. מסקנה זו גם עולה מכך שהוראת סעיף 154 לפקודת המכס קובעת הסדר התיישנות ספציפי ומכך שבעת חקיקת חוק מיסים עקיפים בוטלו הוראת סעיפים 151 ו-155 לפקודה ואולם סעיף 154 נותר על כנו. בענייננו העידה התובעת עצמה כי בזמן השחרור כבר היתה מחלוקת בין רשות המכס לבין התובעת ככל הנוגע לסיווג ומכאן שחלפה התקופה בה היתה רשאית להגיש את התביעה. לטענת ב"כ הנתבעת בכל מקרה יש לסלק את התביעה על הסף ככל הנוגע לאחד הרשומונים מהטעם שאין מחלוקת כי לגביו לא נכתב כי התשלום מתבצע תחת מחאה. לטענת ב"כ הנתבעת יש לדחות את התביעה גם מהטעם שעל פי העיקרון הקבוע בסעיף 6 לחוק מיסים עקיפים ושתחולתו מצטברת לתחולת סעיף 154 לפקודת המכס, חייב התובע להוכיח כתנאי להשבה כי סכום המס לא גולגל על כתפי הקונים ואולם התובעת לא עמדה בנטל זה. לטענתו בענייננו מאחר והמוצר המרכיב את המחרוזות אינו עובר עיבוד כלשהוא יש לאמר כי מדובר במכירת אותם טובין וחל על כן התנאי הקבוע בהוראת סעיף 6 לחוק המיסים העקיפים. לטענת ב"כ הנתבעת גם לגופו יש לדחות את התביעה. לטענתו התבוננות במחרוזות לא מותירה מקום לספק כי מדובר במוצר ממויין, המהווה או יכול להוות מוצר מוגמר בפני עצמו. המחרוזות ממויינות, מסודרות על חוט שאינו נקרע בקלות ומהוות תכשיט בפני עצמן. גודלן, בפרט אם מוסיפים להן סוגר תומך במסקנה זו. מסקנה זו נתמכת גם בעדויות התביעה והנתבעת. גם משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין מובילה לאותה מסקנה. לשון הוראת 71.04 מוליכה למסקנה כי היא לא חלה כאשר מדובר בפריט המורכב מאבנים ממויינות שלא נלקחו בצורה ארעית וכך אף בחינת תכלית החוק שעניינה הגנת היצור המקומי. תימוכין לפרשנות הנתבעת ניתן לקבל ממקורות נורמטיביים אחרים: אמנת בריסל והנחיית סיווג מטעם המכס משנת 1993. לטענת ב"כ הנתבעת פרשנות פרטי המכס הרלוונטיים מוליכה למסקנה כי פריט 71.04 מתייחס לאבנים שאינן ממויינות באופן כלשהוא וככל שהן מחורזות זה רק ארעית לנוחות ההובלה בלבד , ואשר מהוות חומר גלם בלבד. לעומת זאת פריט 71.16 מתייחס לאבנים מחורזות ומסודרות בסדר כלשהוא. לבסוף טוען ב"כ הנתבעת כי במקרה דנן המסקנה היא כי המחרוזות מתאימות להגדרה הקבועה בסעיף 71.16 וכי אף הוראות הסווג שבסעיף 3 לצו תעריף המכס תומכות בעמדת הנתבעת. 

 

דיון

הדין החל

4. הוראת סעיף 154 לפקודת המכס קובעת כי:

"(א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.

 

(ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חדשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו.

 

(ג) אין להגיש תובענה להחזרת כל סכום לפי סעיף זה, אלא אם לפני התשלום נכתבו ברשומון הטובין המלים "שולם אגב מחאה" ונחתמו בידי בעל הטובין או בידי סוכנו".

 

סעיף 6 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968  קובע כי:

 

"יתר יוחזר למי ששילמו, אם הוא ביקש את ההחזר תוך התקופה הקובעת, ולגבי יתר כמשמעותו בפסקה (1) להגדרת "יתר", למעט לענין מס בולים - גם בתנאי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל אחת מאלה:

 

(1) שהוא לא מכר את הטובין;

 

(2) שהוא מכר את הטובין אולם היתר לא נכלל במחיר שהקונה שילם".

 

"התקופה הקובעת" לפי סעיף 1 לאותו חוק מוגדרת

"(1) לגבי טובין שיובאו - חמש שנים מן היום שבו נתהווה החסר או היתר;

 

(2) לגבי טובין אחרים - שלוש שנים מן היום שבו נתהווה החסר או היתר".

 

נמצא כי הוראת סעיף 154 לפקודת המכס קובעת כי התביעה להחזרת הסכום ששולם ביתר צריכה להיות מוגשת בתוך 3 חודשים מיום התשלום ואילו הוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים קובעת כי התביעה לגבי טובין מיובאים צריכה להיות מוגשת בתוך 3 שנים. ההבדל הרלוונטי בין ההוראות הוא האם נתגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס שצריך להשתלם עובר לתשלום, אם לאו. מה מבין הוראות אלו חלה בענייננו?

 

5. בע"א 85/81 (מחוזי –ת"א) קובע השופט שטרוזמן (בהסכמת השופטים בן דרור וינון) כי נוסחו של סעיף 154 לפקודת המכס הוא ברור ולפיו "הרשות הניתנת בסעיף 154 לבעל טובין היא הרשות לשלם ולתבוע (תוך 3 חודשים בתנאי שכתב על הרשימון "שולם תחת מחאה"), ולא רשות לבחור את סווג התביעה, לפי סעיף 154 או לפי כל דין אחר.....חוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) תשכ"ח-1968 היה מסייע למערער אילו לא השאיר המחוקק על כנו את סעיף 154 לפקודת המכס [נוסח חדש], בבטלו את הסעיפים 151 ו-155 לפקודה ובהשאירו את סעיף 154 בתקפו גילה המחוקק את דעתו הברורה בדבר מעמדו המיוחד של סעיף זה בחוק המחייב בעלי טובין הנופלים בתחולתו ומוציאם מכלל בעלי הטובין שיכולים להנות מחסדו של סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים, אם שילמו מכס ביתר בטעות, בקבלם את דרישת גובה המכס ללא עוררין בעת התשלום".

 

בר"ע 204/82 שהוגשה על פסק הדין נאמרו על ידי כב' הנשיא י. כהן הדברים הבאים:

"אינני מוצא עילה למתן רשות לערער. הנימוקים של הערכאות הקודמות מבוססים כראוי על הוראות ברורות של סעיף 154 לפקודת המכס. הנסיון של בא-כח המבקש להראות שאין להחיל את הוראות אותו סעיף, נוכח הוראות סעיף 155 של פקודת המכס, שבוטל עוד לפני התשלום שעליו מדובר, ונוכח הוראת סעיף 6 של חוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968, אינן יכולות להצליח. טענתו של ב"כ המבקש לא רק שהיא מנוגדת ללשון החד-משמעית של סעיף 154, אלא קבלתה פירושה למעשה ביטול מוחלט של הוראות סעיף זה. אולם הסעיף נשאר בתוקפו גם אחרי חקיקת חוק מיסים עקיפים, שבו בסעיף 9(1) בוטלו סעיפים 151 ו-155 לפקודת המכס בלבד".

 

לאחרונה ברע"א 10316/06 מיום 4.11.07 נדונה שאלת היחס בין ההוראות כאשר המערערת טענה כי יש לפרש את הוראת סעיף 154(ב) לפקודת המכס באופן שלא תחול על מי ששיחרר טובין תוך תשלום אגב מחאה, ולחילופין באופן שיחילנה באופן מצומצם על מי שלא נקט במהלך תקופת שלושת החודשים כל צעד המעיד על כוונתו לתבוע השבה, לרבות פנייה לרשויות מכס. בהחלטתו  מציין כב' השופט רובינשטיין כי פסק דינו של כב' שטרוזמן בפרשת וינברג התבסס על נוסחו הברור של הסעיף ודבר לא השתנה בעניין זה. עוד נאמרו בהחלטה הדברים הבאים: "זאת ועוד, קבלת טענתה של המבקשת בדבר פרשנותה הראויה של הוראת סעיף 154 מרוקנת, למעשה, את הסעיף מתוכנו. הוראות החוק בעניין פשוטות וברורות, אף אם תוצאתן המשתמעת אינה משביעת-רצון, בגדרי האמור מעלה, ומכבידה על הגישה לערכאות...אך בסופו של יום דומה שאם נדרש תיקון לסעיף, נשוב ונאמר כי הוא עניין למחוקק לענות בו. בהקשר זה לא למותר לציין, כי חרף ביטולם של סעיפים הסמוכים לו בחקיקת חוק מיסים עקיפים, נותר סעיף 154 על כנו". כב' השופט רובינשטיין מצטט את דברי כב' הנשיא כהן בפרשת וינברג ומוסיף "והדברים – שגם נאמר שכמותם שם על-ידי בית המשפט המחוזי – מדברים בעדם. אף הדרך הפרוצדוראלית הקבועה בס"ק (ב) ברורה למדי, ואין בידי להידרש לטענה בדבר מתן פרשנות מרחיבה למלה "תובענה" שבהוראת הסעיף. תובענה היא הליך שיפוטי, וראו הגדרתה בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי שעניינה 'תביעות, בקשות ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית המשפט...'; לא כך היה בענייננו". 

 

ההלכה היא איפוא, גם אם ההסדר החקיקתי הרלוונטי אינו משביע רצון, כי במקרה בו שילם בעל טובין את חובו כאשר קיימת מחלוקת ידועה ככל הנוגע לשעור המכס שצריך להשתלם, חלה הוראת סעיף 154 לפקודת המכס ולא הוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים ככל הנוגע לתקופה שבמסגרתה צריכה להיות מוגשת התביעה.

 

ישום לעובדות המקרה

6. בענייננו ביקשה התובעת לשחרר אבנים יקרות למחצה ביום 10.2.03 (ר' סעיף 6 לתצהיר מטעם הנתבעת ועדותו של אשר רזניק מטעם התובעת בעמ' 1, שורות 8-12) ושילמה את חובה על פי סווג 71.16 במקום סווג 71.04 תחת מחאה (ר' נספח ג' 3 לתצהיר הנתבעת). ביום 16.12.03 ביקשה התובעת לשחרר משלוח נוסף שסווג בחלקו בפרט 71.16 ושילמה את חובה בסווג זה בלא שציינה שהתשלום תחת מחאה (ר' סעיף 8 לתצהיר הנתבעת). מנספחים א-ד לכתב התביעה (ר' סעיפים 7-10 לתצהירו של אשר רזניק) עולה כי כבר קודם לשחרור האבנים ביום 10.2.03 היתה קיימת בין התובעת לנתבעת מחלוקת ככל הנוגע לסווג האבנים נשוא התביעה (ר' גם סעיף 2 לסיכומי התובעת). לנוכח ההלכה ולפיה חלה הוראת סעיף 154 לפקודת המכס על תביעות השבה במקרה בו שילם בעל טובין את חובו כאשר קיימת מחלוקת ככל הנוגע לשעור המכס שצריך להשתלם, חלה בענייננו הוראת סעיף 154 לפקודת המכס ולא הוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים.

 

7. הוראת סעיף 154 לפקודת המכס קובעת כי התובענה צריכה להיות מוגשת בתוך 3 חודשים ממועד התשלום. קרי, ככל הנוגע לתשלום מיום 10.2.03, עד ליום 10.5.03. התביעה הוגשה ביום 31.5.04. גם ככל הנוגע לתשלום מיום 16.12.03 חלף המועד עת הוגשה התביעה ואולם תשלום זה כאמור גם לא שולם תחת מחאה כך שממילא לא מתקיימים תנאיה של הוראת סעיף 154 לפקודת המכס. אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו ולפיה חלה בענייננו הוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים מאחר והתשלום לא שולם אגב מחאה.  רציונאל ההלכות שפורטו לעיל ולפיהן גוברת הוראת סעיף 154 לפקודת המכס על הוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים מקום בו שולם סכום המכס על אף קיומה של מחלוקת ידועה בין הצדדים, חל בה במידה ואולי אף על דרך קל וחומר מקום בו לא צויין כי התשלום בוצע תחת מחאה. הצבתו של תנאי זה נועדה להחמיר בדרישות עם המשלם תוך ידיעה על קיומה של מחלוקת ולא לספק "דרך מילוט" או פטור.  אשר לטענה הנוספת שהעלה ב"כ התובעת בסיכומיו ולפיה חלה הוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים מאחר וחלפו למעלה מ-90 יום מיום שחרור הטובין. טענה זו כמוה כטענה שנדונה ונדחתה בהלכות שפורטו לעיל ולפיה הוראת סעיף 154 לפקודת המכס אינה קובעת דין מיוחד בהשוואה להוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים ככל הנוגע לתשלומים שבוצעו במקרה של מחלוקת ידועה בין הצדדים .

 

סוף דבר

8. ב"כ הנתבעת העלה בסיכומיו טענות שונות ככל הנוגע למשמעות התקופה הקבועה בהוראת סעיף 154 לפקודת המכס והאם היא ניתנת להארכה. אין לי צורך להידרש לדיון בשאלות אלו מאחר וב"כ התובעת לא העלה כל טענה ולפיה יש מקום בנסיבות העניין להאריך את התקופה הקבועה בהוראת סעיף 154 לפקודת המכס. טענתו היחידה היתה כי חלה בעניננו הוראת סעיף 6 לחוק המיסים העקיפים. משנדחתה טענתו זו של ב"כ התובעת, אין מנוס מדחיית התביעה.

 

9. בשולי הדברים אוסיף כי ב"כ התובעת ציין בסיכומיו כי השאלה העיקרית בתיק היא שאלת הסווג של האבנים המיובאות "והשאלות האם מגיע לה החזר וכמה, הן שאלות מהותיות אך לא העיקריות בתיק", על כן מתבקש בית המשפט להכריע בכל מקרה בשאלת הסווג. (סעיף 3 לסיכומים). ב"כ הנתבעת התנגד לכך בסיכומיו בציינו כי ההלכה היא כי בית המשפט אינו דן בנושאים תיאורטיים גרידא וכי הוא נדרש להכריע במחלוקות קונקרטיות בעלות השלכה מעשית למקרה שבפניו. בפרט הדברים אמורים כאשר תביעת התובעת הוגדרה כתביעה כספית ולא כתביעה לסעד הצהרתי. הדין בעניין זה עם ב"כ הנתבעת. משקבעתי כי לא היתה התובעת זכאית להגיש תביעתה על פי סעיף 154 לפקודת המכס, אין מקום להוסיף ולדון בשאלה אילו הוגשה התביעה במועד, מה היה עולה בגורלה.

 

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובעת תשלום לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5000₪ בתוספת מע"מ.

 

 ניתן היום י"ד בטבת, תשס"ח (23 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.