בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

1.         בפני בקשת רשות ערעור אשר הוגשה על ידי מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ (להלן: "המדינה") כנגד למיט יבוא ויצוא בע"מ (להלן: "למיט"), ועניינה החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט י. יפרח) מיום 29.6.07 (להלן: "ההחלטה") בגידרה נדחתה בקשתה של המדינה למחיקת ו/או דחיית התובענה שהוגשה כנגדה על ידי למיט, על הסף.

 

העובדות הצריכות לעניין

 

2.         בסמוך לחודש ספטמבר 2003 ייבאה למיט לישראל שתי מכולות אשר הכילו 850 קרטוני סיגריות ממותג MM המיוצרות בבולגריה.

            הטובין נרשמו ברשימון אחסנה, נפרקו ואוחסנו במחסן ערובה בפתח תקוה. בתאריך 26.10.93 פנה מר אלגואטי – מנהלה ובעליה של למיט – אל מנהל בית המכס ת"א-יפו והודיעו כי הוא מבקש לייצא את הטובין לארה"ב משום שאינו מצליח למוכרם בישראל. מנהל בית המכס הסכים למבוקש, אולם היתנה זאת בהפקדת ערבות בנקאית על סך 224,000 ₪, וזאת לצורך הבטחת הגעתם של הטובין מהמחסן בפתח תקווה, לנמל הייצוא באשדוד. למיט המציאה את הערבות הבנקאית הנדרשת, ובתאריך 28.10.93 הוסעו הטובין מהמחסן בפתח תקווה לנמל אשדוד.

 

3.         בתאריך 2.11.93, במסגרת בדיקה שגרתית שנערכה בנמל אשדוד, התברר כי המכולות אשר אמורות היו להכיל את הטובין, היו ריקות. עוד נמצא כי הסגרים בהם נחתמו המכולות במחסן הערובה בפתח תקווה, נותרו שלמים, ומספרהם תואמים למספרים שנרשמו במסמכי היצוא. אירוע זה נחקר על ידי מחלקת חקירות מכס ומע"מ תל אביב, במסגרת החקירה נעצרו מספר חשודים בביצוע העבירות, הוגשו כנגדם כתבי אישום, והם הורשעו. מפסק הדין בהליך הפלילי עולה כי הטובין נמכרו ונצרכו בישראל. עוד יובהר, כי בחקירה ובפסק הדין לא נמצא קשר בין למיט לבין ביצוע העבירות האמורות.

 

4.         בתאריך 22.3.01 חילטה המדינה את סכום הערבות בסך 224,000 ש"ח. בהמשך הגישה למיט המרצת פתיחה כנגד המדינה וכנגד בנק מרכנתיל דיסקונט בגדרה עתרה לסעד הצהרתי שיכריז על בטלות הערבות וכי אינה ניתנת לחילוט, אלא שתביעה זו נדחתה. למיט הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב ובתאריך 26.11.01 קבע בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטים גרוס, קובו ורובינשטיין) כי מדובר בערבות בנקאית אוטונומית המהווה התחייבות לשיפוי, שהינה אוטונומית ואינה תלוייה בחיוב העיקרי, ומשלא עמדה למיט בהתחייבותה לייצא את הטובין מישראל לארה"ב, קמה זכותה של המדינה לחלט את הערבות הבנקאית.

למיט הגישה ערעור על פסק הדין, וערעורה נדחה ביום 3.9.06.

 

5.         ביום 7.2.07 הגישה למיט תובענה כספית כנגד המדינה להשבת כספי הערבות הבנקאית שחולטה, וזאת בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. המדינה הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף, אלא שבקשה זו נדחתה בהחלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (כב השופט י. יפרח) – היא ההחלטה נשוא הבקשה אשר בפני.

 

6.         החלטתי לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור לגופו.

 

החלטת בית משפט קמא

 

7.         בית המשפט קמא קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי בהמרצת הפתיחה לא יצרה מעשה בית דין המונע הגשת תביעה כספית בין אותם צדדים. בית המשפט קבע כי במקרה דנן לא קיים השתק עילה, שכן הסעד המבוקש בתובענה דנן שונה מהסעד שהתבקש במסגרת המרצת הפתיחה, וכן קבע כי לא קם השתק פלוגתא שכן ההליך הקודם נועד "לבחון אם עניין לנו בערבות בנקאית אוטונומית ואם נתקיים אחד מהחריגים לעקרון עצמאותה של הערבות הבנקאית".

 

8.         דומני כי יש לקבל את עמדת המבקשת, ואבאר:

            מקריאת פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי (ע"א 3457/01) עולה בבירור כי לא רק מעמדה של הערבות נדון שם, אלא גם נסיבות מסירתה, והייחסים המעין חוזיים אשר נכרתו בין הצדדים עם מסירת הערבות, קרי: המדינה פעלה על פי זכותה בהתאם לסעיף 31 לפקודת המכס, ודרשה מלמיט את הערבות הבנקאית, וזו נענתה לדרישה ומסרה את הערבות בידי המדינה. בפסק הדין נקבע כי הערבות שניתנה נועדה להבטיח את הוצאתה של הסחורה מישראל,ואין חולק כי הסחורה לא הוצאה, גם אם שלא באשמתה של למיט. לעניות דעתי הוגשה התובענה הנוספת בעילת עשיית עושר שלא במשפט, כניסיון אחרון להשיב את סכום הערבות שחולטה, וזאת למרות ששתי ערכאות (הן בית משפט השלום בתל אביב - פסק דינו של כב' השופט קובי ורדי, והן בית משפט המחוזי בתל אביב) אמרו את דברם, וקבעו כי בצדק חולטה הערבות. במה דברים אמורים? בניסון פסול לשנות את מסקנות בית המשפט המחוזי שניתנו במסגרת הערעור על המרצת הפתיחה שהוגשה בבית משפט השלום, וזאת שלא בדרך של ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אלא בדרך של הגשת תביעה חדשה, הפעם בעילה של עשיית עושר שלא במשפט.

 

9.         בראש ובראשונה, ובטרם דיון לגופה של הבקשה, אבהיר כי הנני מודעת היטב לגישת בתי המשפט בשאלת מחיקתן או דחייתן של תובענות על הסף, והקביעה לפיה:

 

            "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין".

 

            (ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו, פ"ד מ(2) 668, בעמ' 672-671; כמו כן ראה ע"א 1747/04 אנואר אלפי ואח' נ' יעקב לב, תק-על 2005(4) 3330; רע"א 359/06 עו"ד מועין נ' עו"ד פרג'  (טרם פורסם)).

 

גישה זו מבטאת את האיזון הראוי בין זכותו של תובע להביא את ריבו בפני בית המשפט, לבין זכות הנתבע לסופיות הדיון (א. גורן "סגויות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית – תשס"ג, 139).

 

10.        בעניין אשר בפני, מיצתה למיט את כל ההליכים שעמדו לרשותה בניסיונותיה להשיב לרשותה את כספי הערבות הבנקאית שחולטה. במאמר מוסגר אציין כי הנני מבינה את תחושותיה של למיט על שנדרשה לשאת בתשלום כספי הערבות, מקום שגניבת הסחורה מנעה ממנה את מימוש כוונתה להוציא את הטובין אל מחוץ לגבולות ישראל, גניבה שלמיט אינה מעורבת בה. אלא מאי? למיט מיצתה את הניסיונות לבטל את "רוע הגזירה", והיום לא נותר לה אלא לבלוע את "הגלולה המרה", ולהשלים עם חילוט הערבות הבנקאית, ועם אובדן כספה, מקום בו הוכרע כי חילוט הערבות נעשה כדין. במה דברים אמורים? הנני סבורה כ לא היה כל מקום להגיש את התובענה נשוא הבקשה אשר בפני, ומשהוגשה – דינה להדחות, ויפים לכך דברי בית המשפט בע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לח(1) 613, 623-622:

 

            "תובע, שביקש צו הצהרתי, אם כי בזמן הבקשה יכול היה לתבוע גם את הסעד המהותי אך נמנע מלתובעו, ויחד עם זאת נמנע מלבקש את בית המשפט להרשות לו לפצל את תביעתו, אינו רשאי להגיש תביעה נפרדת נוספת בגין הסעד המהותי, כל עוד לא השיג את ההסכמה הנדרשת (ע"א 91/63; ע"א 115, 89/64 הנ"ל).

            כלל זה אינו חל במקרים דוגמת המקרים הבאים:

            א.  התובע אינו זכאי לתבוע את הסעד המהותי, או שבקשת ההצהרה אינה צריכה ביסוס של עילת תביעה, שמאחוריה בקשה לסעד מהותי...

            ב.    בית המשפט, אליו פנה המבקש, לא היה מוסמך, וכן לא היה בית משפט אחר, המוסמך ליתן את הסעד המהותי, ולפיכך היה התובע צריך להסתפק בהצהרה בלבד על זכויותיו...

            ג.      פיצול ההליכים נבע מעובדות חדשות, שנגלו או שהתעורו לאחר הבקשה לסעד הצהרתי...

            אולם, כאשר ברור מעובדות המקרה, כי קיים סיכוי שההליך בו מתבקש סעד הצהרתי יהווה שלב אחד בלבד בהתדיינות נוספת, יחול הכלל האמור בתקנות 45 ו-46 לתקנות סדר הדין האזרחי. במקרה כגון זה, על המבקש לסטות מהקבוע בתקנות אלה, ולהצביע לפני בית המשפט על קיומו של אינטרס לגיטימי, המצדיק פיצול התביעה למספר תובענות שונות"

           

ולענייננו – ברור כי עם הגשת המרצת הפתיחה בבית משפט השלום בתל אביב, ואילו היתה המבקשת זוכה, לא היתה נותרת למיט לשבת על זרי הדפנה של זכייתה, והיא היתה מגישה תביעה כספית בעקבות ההצהרה לה ייחלה.

לא זו אף זו, למיט לא הביאה טעם כלשהו אשר יצדיק את פיצול התובענות, בדרך בה פוצלו על ידה.  

 

משכך, ומשנמנעה מהגשת תביעה כספית בצוותא חדא עם עתירתה לסעד הצהרתי, אין להרשות לה להגיש תביעה נוספת באותו עניין, מה עוד שעילות התביעה לובנו והוכרעו, ובפני מעשה בית דין, אשר אף אושר בערעור בבית המשפט המחוזי.

 

לא זו אף זו, אף אילו היו מתקבלות כל טענותיה העובדתיות של למיט, כפי שהועלו בכתב התביעה נשוא הבקשה, גם אז לא היתה בידה עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, ולעניין זה יפים דברי המחבר פרופ' ד. פרידמן בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט" (מהדורה שניה, תשנ"ח-1998):

 

            "אם א' זכה בפסק דין המחייב את ב' בתשלום כסף, הרי העשרותו של א' היא בדין, אף אם פסק הדין בטעות יסודו (ובלבד שניתן בסמכות...)"

            (שם, עמ' 82).

 

וכן:

 

            "אין זכות להשבה של מה שהתקבל מכוח זכות שבדין. מי שזכה בתשלום על יסוד חיקוק, או חוזה או פסק דין בר תוקף, איננו עושה עושר ולא במשפט, ואיננו חייב בהשבה. בכל המקרים הללו קיימת סיבה (עילה) לתשלום. עילה זו היא המצדיקה החזקת טובת הנאה בידי המקבל, ומכוחה נשללת תביעת ההשבה".

            (שם, עמ' 621).

 

בענייננו, חולטה הערבות הבנקאית בהתאם לזכות שבדין, ואושרה בפסק דין הן בבית משפט השלום והן בערכאת הערעור. מדובר בסכום שחולט כדין, ומשכך, לא ניתן לתבוע השבתו בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

 

11.        סוף דבר, הערעור מתקבל בזאת, החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב מבוטלת, והתובענה נשוא הבקשה נדחית בזאת על הסף.

            שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ – בתוספת מע"מ כחוק ישולם ע"י המשיבה לטובת המבקשת. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

המזכירות תשלח עותק פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

ניתן היום 23.10.2007 בלשכתי.