בתי המשפט

 

 

 

 

 

פסק דין

 

 

רקע ועובדות:

 

בפני 2 תביעות כספיות להחזרת תשלום מכס בהתאם לסעיף 154 (ב) לפקודת המכס, אשר שולם בגין ייבוא טובין שביצעה התובעת.

"התביעה הראשונה", נשוא תיק 27394/05, ו"התביעה השנייה", נשוא תיק 37036/05 עניינן סווג הטובין אשר ייבאה התובעת. הטובין סווגו על ידי התובעת כאביזרי פרזול, כמקבעים, מתאמים ופריטים דומים ממתכת פשוטה המתאימים לרהיטים, בהתאם לפריט 83.02 לתעריף המכס. סווג זה לא התקבל על ידי הנתבעת, אשר שינתה אותו בדיעבד וסווגה את הטובין, כחלקי רהיטים בהתאם לפרט 94.03/9000 לתעריף המכס.

 

המחלוקת בעניינו הינה מהו הסיווג הנכון של אביזרים אלה, כחלקי ריהוט, כפי שקבעה הנתבעת, או כאביזרי פרזול המתאימים לריהוט, כטענת התובעת.

 

 

 

טענות התובעת:

 

התובעת הנה חברה בע"מ לייבוא ושיווק של ידיות ואביזרי פרזול ואינה מייבאת ומשווקת בישראל רהיטים או חלקיהם. מוצריה נמכרים לחנויות פרזול, או למפעלים שונים וחלקם מתאים לרהיטים וגם לשימושים אחרים.

 

בחודש נובמבר 2004, הודיעה לה הנתבעת, כי נוצר לכאורה גרעון בתשלום המכס, בגין טובין ששוחררו מהמכס ביום 27.7.04, בהתאם למספרי רשומונים המפורטים בכתבי התביעה.

הטובין נשוא הרשומונים, הם נשוא שתי התביעות וכוללים את הפריטים: מתקנים נשלפים, קולבים ומתלים וצירים בוכנתיים, ידיות עשויות מעץ ומקבעים ממתכת המשמים להגבהה. (להלן: "הטובין").

 

בהתאם להודעות הנתבעת, הסיבה להיווצרות הגירעון והחיוב הנוסף שנוצר בגין הטובין, הוא החלטתה לשנות את סוג הטובין רטרואקטיבית, לאחר כשנתיים. לגרסת התובעת, שינוי זה, בוצע בדיעבד כאלמנט עונשי, לאחר שהתובעת העלתה טענות כנגד רשומון אחר וסירבה לוותר על טענותיה בכתב בגינו. בתגובה לכך, עיכבה הנתבעת שלא כדין, את שחרורו של אותו רשומון וגרמה לתובעת נזק, בגין אחסנה והשהייה של המשלוח, אשר עלה על הגירעון הנטען לגבי אותו רשומון.

הטובין נשוא תביעה זו, סווגו על ידי התובעת בהתאם לפריט 83.02 לתעריף המכס, כפריטי מתכת המתאימים לרהיטים, אשר תעריף החיוב במכס בגין טובין המסווגים כאמור הוא 8%, בעוד שלפי טענת הנתבעת יש לסווגם בהתאם לפריט 94.03/9000 דהיינו כחלקי רהיטים, אשר תעריף החיוב במכס בהתאם לסווג זה הוא 12%.

 

בהתאם לסעיף 154(א) לפקודת המכס שולמה דרישת התשלום בסך 3,831₪, בגין הטובין נשוא התביעה הראשונה וסך של 41,165₪ בגין הטובין נשוא התביעה השנייה.

התובעת ערערה על החלטת הנתבעת לסווג את הטובין בהתאם לפריט 94.03/9000, אולם ערעורה נדחה.

 

התובעת עותרת לבית המשפט, לחייב את הנתבעת לסווג את הטובין לפי פריט 83.02 בהתאם לתעריף המכס להשיב לה את הסכומים ששילמה ביתר.

 

לגרסת התובעת, הטובין הנם מוצרי פרזול, השייכים לקבוצת הפריטים המוגדרים בסעיף 83.02 לתעריף המכס, הכולל בין היתר: "מקבעים, מתאמים ופריטים דומים, ממתכת פשוטה, המתאימים לרהיטים ודלתות", כאשר בסעיף המשנה 4100/6 מדובר ב"מקבעים, מתאמים ופריטים דומים אחרים המתאימים לבניינים" ובסעיף משנה 4200/4 מדובר ב"מקבעים, מתאמים ופריטים דומים אחרים המתאים לרהיטים".

 

על פי הגדרת תעריף המכס, ברור כי חלקי רהיטים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מאותו רהיט המיובא ונמכר כמערכת אחת. מה עוד שאין מדובר בחלקי רהיטים, שכן הטובין הנם אביזרי פרזול המתאימים לרהיטים שונים וניתן לעשות בהם גם שימוש שאינו קשור כלל לרהיטים.

התובעת מוסיפה, כי לא ניתן לראות את אביזרי הפרזול כחלק מרהיטים ערטילאיים, אשר לא ניתן לזהות אותם כלל ולא ייתכן שפריט מסוים הוא חלק מרהיט שאינו קיים כלל.

ודוק, הגדרת הפריטים בסעיף 83.02 היא ברורה, כאשר אותם פריטים מתאימים לרהיטים ומורכבים בהם, אולם מטבע הדברים, לא כל פריט המתאים לרהיט ומורכב בו, מהווה חלק מרהיט על פי תעריף המכס.

 

לטענת התובעת, על הנתבעת להיעזר גם בנתונים עובדתיים, אשר יהא בהם כדי לאפיין או לעזור באפיונו של סווג הטובין ולא להתייחס אל כל הטובין מסוג מסוים במידה אחת דווקנית. בכלל זה יש לבחון את התכונות הפיזיות של הטובין עצמם, מקור בואם של הטובין ותנאי השוק בהם נמכרים.

מהגדרת תעריף המכס ברור כי חלקי רהיטים צריכים להיות חלק בלתי נפרד מפריט האב שלהם  “Articles Parent”, כמערכת אחת.

 

לטענתה, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב מובהק ובוטה בשיקולים זרים ובלתי ענייניים כמפורט ולכן דינה של ההחלטה להתבטל.

 

טענות הנתבעת:

 

התובעת מייבאת לישראל חלקים שונים של רהיטים ממתכת, כגון מערכות של סלסילות מתכת המשמשות כמגירות אחסון במטבחים ו/או מדפים המשמים לאחסון ומהווים חלקי ריהוט. הנתבעת קבעה כי סיווגם הנכון של הטובין הנו בסעיף 94.03.9000 לצו תעריך המכס הפטורים ומס קניה על טובין. (להלן: "צו תעריף המכס"). הטובין, אינם חלקי רהיטים והנתבעת סבורה כי מדובר בחלקי רהיטים לפי סעיף, 94.03.9000 לצו תעריף המכס, ומכאן שסכום המכס הנו 12%.

 

לטענת הנתבעת, הטובין המפורטים ברשומון מס' 222018392, הם ידיות מעץ, אשר אף התובעת סווגה אותם במקרים קודמים כפי שהנתבעת דורשת (פרט 44.20.9000), ולכן, דרישתה להחזרת כספים ששולמו אינה במקומה והיא תמוהה ביותר. יתרה מזאת, המדובר בידידות מעץ ולא ניתן לסווג טובין מעץ כמוצרי פרזול ממתכת מאחר ופרט 83.02 לצו תעריף המכס, עוסק בפרזול מתכת.

 

הודעת הגירעון הוצאה לתובעת ביום 20.10.04 והתובעת שילמה את הגירעון ביום 25.11.04, על כן לא עמדה בתנאי סעיף154 (ב) לפקודת המכס הקובע כי, באם התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסוימים, רשאי בעל הטובין לשלם, אגב מחאה, את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום זה ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה. על בעל הטובין תוך שלושה חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה כנגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם, כולו או מקצתו. בעניינו, התביעה הוגשה לאחר כ- 4 חודשים, ביום 10.4.05.

לאור מהות הטובין ובהתאם להנחיות הסיווג של המכס, עולה באופן ברור וחד משמעי, כי סיווג טובין אלו צריך להיות כחלקי רהיטים לפי פרט 94.03.9000 לצו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין, התשס"ד- 2004, (להלן: "הצו"), גם מהוראות צו תעריך המכס, הטובין הנם חלקי רהיטים. כך למשל, רגלי הרהיט והמדפים, הנם חלק בלתי נפרד מרהיט.   לגרסת הנתבעת, שלטונות המכס במדינות נוספות בעולם, ראו לנכון לסווג טובין כאלו כחלקי רהיטים.

 

דיון

 

המחלוקת הינה סיווג הטובין. התובעת טוענת כי הטובין, אינם חלקי רהיטים, אלא מוצרי פרזול עשויים ממתכת פשוטה המתאימים לרהיטים ולכן, יש לסווגם בהתאם לפרט 83.02 לצו, העוסק במקבעים, מתאמים ופריטים דומים, ממתכת פשוטה המתאימים לרהיטים וגובה המס שאמור להיות משולם לפי פרט זה, הנו 8%. הנתבעת סבורה, כי מדובר בחלקי רהיטים, בהתאם לפרט 94.03.9000 לצו וכפריטים מעץ בהתאם לפרט 44.20.9000 וגובה המכס הנו 12%.

הנתבעת חייבה את התובעת בתשלום הפרשי המכס, בגין ייבוא שביצעה התובעת במשך שנתיים, רטרואקטיבית לגבי הטובין נשוא התביעה השנייה והתובעת שילמה תשלום זה תחת מחאה. מכאן תביעתה להחזר סכומי הפרשים אלה.

 

לטענת התובעת, היא אינה משווקת בישראל רהיטים או חלקי רהיטים, אלא ידיות ואביזרי פרזול הנמכרים לחנויות פרזול או למפעלים שונים. מוצרים אלה בחלקם מתאים לרהיטים ואף לשימושים אחרים. לגרסתה, יש לבחון את מהות הטובין ולא את שימושם, גם אם מדובר בשימוש ייחודי.

לגרסת הנתבעת, פריטים אלו מהווים חלקי רהיטים מאחר והם מותקנים בין השאר ברהיטים ומשכך, אין לראותם כמקבעים או מתאמים או פריטים שונים המתאימים לרהיטים. לכן הנתבעת שינתה רטרואקטיבית את סיווג הטובין, לאחר יותר משנתיים בהם המוצרים האמורים סווגו כמוצרי פרזול  פעם אחר פעם בהתאם לפרט 83.02.

 

הצו מהווה את הבסיס לסיווג הטובין במדינת ישראל והוא מושתת על אמנת בריסל, אשר פותחה על ידי ארגון המכס העולמי במטרה ליצור קוד אחיד בינלאומי, שהוא השיטה הרמונית וידוע כ"מונח בריסל".

"גביית מס קנייה, המוטל על מכירת סוגים מסוימים בלבד של טובין ושירותים המוגדרים כטעוני מס (סעיף 2(א) לחוק מס קנייה), מחייבת היזקקות למנגנון של סיווג. זאת, על^-מנת לברר אם מוצר פלוני משתייך לסוג המוצרים שבגינם קמה חבות במס קנייה, בכלל, ובשיעור מסוים, בפרט, אם לאו. בהקשר של דיני המס פעולת הסיווג היא בעלת משמעות רחבה, והיא מחייבת להתחשב במכלול הגורמים בעלי הנפקות בקביעת החבות במס. ראו ד' גליקסברג גבולות תכנון המס [5], בעמ' 8-6. מנגנון סיווג לצורכי מס הנקבע בתחיקה שמכוחה מוטל המס, יהיה מבוסס אפוא על תכליתה של תחיקה זו". (ע"א 6235/98 מדינת ישראל נ' כרמל מזרחי, פ"ד נז(1) 787).

 

"דרך הילוכה של הפרשנות בענייננו:

ההכרעה במחלוקות דוגמת זו שבפנינו כוללת כמה שלבי פרשנות. בשלב הראשון, יש להבהיר את טיבם ואת מהותם הפיזיים של הטובין המצויים בלב המחלוקת. המדובר בתיאור של מאפייני הטובין ובתוך כך עמידה על טיבם, על השימוש שנעשה בהם בפועל, על החומרים שמהם הם עשויים, על תכונותיהם וכיוצא באלה. תיאור זה נועד להוות נקודת מוצא להחלתן, בשלב השני, של הנורמות המשפטיות הקבועות בתוספת הראשונה לצו. אפיון הטובין ייעשה על סמך ראיות, לרבות חוות^-דעת מומחים המובאות בפני בית^-המשפט, התרשמות השופט מן הטובין בהסתמך על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית (וראה לעניין זה ר"ע 530/82 עטר חברה למסחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל [1]).

בשלב השני אפוא יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין. פרשנותם של פרטי המכס תיעשה לאור תכלית החקיקה ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, תוך ניסיון לתחום את קשת הטובין אשר פרט מכס זה או אחר חל עליהם.

בשלב השלישי, יפנה הפרשן למלאכת סיווג הטובין, אשר מהותם הובהרה בשלב הראשון, לפי פרט מכס זה או אחר אשר משמעותו המשפטית נחשפה בשלב השני. זוהי מלאכת ה"התאמה" בין הטובין לבין פרט המכס המתאים לו. הסיווג, יכול שיהיה מיידי ופשוט. לא אחת, לאחר שהובהרה מהותם של הטובין ונחשפה הפרשנות הנכונה של פרטי המכס, לא נותרת אלא אפשרות סיווג אחת בלבד. כזה היה המצב בר"ע 530/82 הנ"ל [1], שבו קבע בית^-המשפט כי המוצר שלפניו הינו עט – ולא מילוי לעט – על סמך הבנתו את מהותו ואת מאפייניו של אותו מוצר שהיה בפניו ועל סמך פרשנותו את פרטי המכס שבתוספת.

אולם, לא אחת קיימת יותר מאופציה סיווגית אחת. במצב זה ייעשה הסיווג, בין היתר, בהסתמך על הוראות סיווג הנכללות בסעיף 5 לצו. המדובר בהוראות סיווג אשר נועדו לסייע בסיווגם של הטובין לפי פרט ספציפי זה או אחר, בעיקר מקום שטובין מסוימים ניתנים לכאורה לסיווג תחת שניים או יותר מפרטי המכס שבתוספת (ראו, למשל, ע"א 284/85 דיאמנט נ' מדינת ישראל, אגף המכס והמע"מ [2]).

הוראות הסיווג קובעות דברים מספר: סדרי עדיפויות בסיווג טובין בין פרטי מכס שונים, כללי "שובר שוויון" מקום שטובין ניתנים לסיווג תחת שני פרטים או יותר, וכיוצא באלה. הוראות סיווג הטובין אינן מסייעות לפרשן להבין את טיבם של הטובין (השלב הראשון) או את משמעותם המשפטית המלאה של פרטי המכס עצמם (השלב השני). כל שבכוחן של הוראות אלו לעשות הינו לסייע לפרשן בסיווגם, לצורך מכס, של טובין פלוניים תחת פרט מכס זה או אחר, לאחר שהובהרו מהותם של אותם טובין ופרשנותם של אותם פרטי המכס (ראה ר"ע 483/85 מדינת ישראל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות בע"מ [3]).

לעתים, ואלו המקרים המגיעים בדרך^-כלל לפתחם של בתי^-המשפט, חלוקים הצדדים באשר לאופן הסיווג הנכון של הטובין שבפניהם. הדבר יכול לנבוע מכך שהצדדים חלוקים באשר לטיבם של הטובין שבפניהם (השלב הראשון), או באשר לפרשנות הנכונה של פרט מכס זה או אחר (השלב השני), או באשר לאופן שבו יש ליישם את הוראות הסיווג שבסעיף 5 לצו (השלב השלישי). ייתכן מצב שבו הצדדים חלוקים בנוגע לשניים או יותר מהשלבים הנ"ל. במצב זה, על בית^-המשפט מוטלת המשימה לפזר את הערפל השורר ממעל, ויהא סוג המחלוקת אשר יהא."  (ע"א2102/93 מדינת ישראל נגד מירון מפעלי תעשיות הגליל בע"מ פ"ד נג 10).

 

השלב הראשון – אפיון טיבם ומהותם של הטובין – תיאור הפריטים

 

לעניין מהות הטובין ולא השימוש נפסק על ידי השופט זילברטל "כי המבחן הדומיננטי לצורך סיווג מוצרים לפרט זה או אחר שבצו, הוא מבחן המהות התפקודית העיקרית (להבדיל ממבחן השימוש). לעניין זה ראו:נרע"א 483/85 מדינת ישראל נ' החברה הישראלית לייצור משקאות, פ"ד לט(3) 765,, 768; ע"א 284/85, דיאמנט נ' מדינת ישראל, דינים-עליון, כרך ה239; ע"א 6296/95, 6371/95, דידקטיקט בע"מ נ. מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד נג(2), 861(להלן - "דידקטיקט").

הלכה זו סוכמה על ידי עמיתי, כב' השופט גל, בע"א (מחוזי י-ם) 1041/00, אוטו-פרט בע"מ נ' מדינת ישראל, (לא פורסם):ב

"הווי-אומר: מבחן המהות הפיזית של המוצר אינו מוכרע לפי המראה או היעוד, אלא לפי הפונקציה שאותה הוא ממלא. זה הוא הקריטריון המכריע של מלאכת סיווג הטובין:נ לפי טיבו, תכונותיו ותפקודו של המוצר. השימוש והיעוד יכולים להוות כלי עזר פרשני בלבד" (עמ' 23לפסה"ד).

והנה, במובחן מכל אותם אביזרים, שהפונקציה שלהם, מהותם התפקודית, היא לשמש בכלי רכב, ואך ורק בו, עד שאם שולפים אותם מהרכב, הם מאבדים את מהותם התפקודית (כגון הגה, בלמים, חגורת בטיחות, מוט הילוכים), המפצל נותר בעל משמעות תפקודית במערכות שמע, גם אם הן אינן מצויות בכלי רכב.

אופן שימוש כזה, שלא בכלי רכב, אינו נפוץ, בשל העובדה, שהמפצל דנן זקוק למקור          זרם ישר של V12, כפי הקיים בכלי רכב. ואולם, זהו אך היבט המתייחס לאופן השימוש במפצל ולא למהות תפקודו. מבחינת מהותו, יכול המפצל לתפקד גם מחוץ לכלי רכב וטיב הפעולה שהוא מבצע (פיצול תדרים במערכות שמע) אינה פעולה המיוחדת לכלי רכב.

חיזוק למסקנה זו נמצא בפסה"ד שניתן בפרשת דידקטיקט. באותו עניין נדון סיווגה של ארונית, שנבנתה באופן שהשימוש שיועד לה היה שימוש בכלי רכב, שכן היא הותאמה במיוחד להנחה בין המושבים הקדמיים, על רצפת כלי הרכב, לשם אחסון חפצים שונים, כגון ספרים, מסמכים וציוד עזרה ראשונה. בית המשפט העליון הגיע למסקנה, כי:ב"הארוניות מהוות בענייננו רהיט ואין בהצבתן בכלי רכב או בשימוש בהן במסגרת כלי רכב כדי לפגוע במהות זו" (שם, עמ' 880). בית המשפט הוסיף וקבע כדלהלן:ו

"כדי שמהות הארוניות תהיה 'אביזר של רכב מנועי', צריך שייחודה כדבר ש'אינו' אביזר של רכב מנועי לא יתקיים או לפחות יהיה זניח. כך למשל, אין כל ערך מהותי לחגורת בטיחות מחוץ לכלי הרכב. מהות חגורות הבטיחות היא להוסיף רכיב של ביטחון לנוסעים ברכב. על כן, חגורת בטיחות היא 'אביזר לכלי רכב'. הארונית בענייננו משמשת בפועל להצבה בכלי רכב, אולם התמקדות בפרט זה משמעה בחירה במבחן השימוש או הייעוד, ולא מבחן המהות. כיוון שהארונית אינה מאבדת ממהותה ככלי לאחסון חפצים כאשר היא ממוקמת מחוץ לכלי הרכב, אין לקבוע כי מהות הארונית היא לשמש אביזר לרכב. משמע, הארונית ככלי קיבול נותרת רהיט, אם כי צורתה הותאמה להצבה בתוך כלי הרכב" (ההדגשה במקור, שם, עמ' 874).

עניינו של המפצל אינו שונה מאותה ארונית שתוארה לעיל. אכן, הוא משמש בפועל להתקנה בכלי רכב, אולם הוא אינו מאבד ממהותו כמפצל, כאשר הוא מותקן מחוץ לרכב, גם אם אפשרות התקנה זו אינה נפוצה. יצויין, כי הלכת דידקטיקט כלל לא הוזכרה בפסק דינו של בית המשפט קמא".

השופט רביד קבע כי: "המקרה שלנו הוא ללא ספק ממקרי הסיווג הבעייתיים יותר. קשה למתוח את הגבול ולקבוע מהי מהותו התפקודית של המפצל ומתי הוא מאבדה. מסכים אני עם חברי המלומד, כי פריט 8939/2אינו נוקט במבחן של שימוש ולכן יש להפעיל את מבחן "המהות התפקודית". כדי שיוכל לתפקד מחוץ לרכב, יש להחליף למפצל את הנתיכים, או לחבר את המפצל לשנאי של 12 וולט "והאוזניים" של המפצל, שנועדו להתאמה להתקנה בכלי רכב, מאבדות ממשמעותן. מהותו התפקודית של המפצל היא לפצל מערכת שמע- כפי שהיא קיימת בכלי רכב. בניגוד לארונית, יש לבצע התאמה של המפצל או הסביבה כדי שיוכל לבצע את תפקידו. במה שונה אם כן, המפצל מכסא לרכב? אם נחבר לכסא רגליים, או נציב אותו על בסיס יציב, אזי עדיין תיוותר לכסא הרכב מהותו התפקודית - ככסא. ואולם, במקרה אחרון זה, קשה לחלוק על הטענה, כי כסא לרכב הוא "מיוחד לרכב מנועי". (ע"א 1503/00 אוטו פרט בע"מ נגד אגף המכס והמע"מ (אתר נבו).

 

דהיינו, מבחן המהות הפיזית של המוצר אינו מוכרע לפי המראה או היעוד, אלא לפי הפונקציה שאותה הוא ממלא. זה הוא הקריטריון המכריע של מלאכת סיווג הטובין:נ לפי טיבו, תכונותיו ותפקודו של המוצר. השימוש והיעוד יכולים להוות כלי עזר פרשני בלבד.

כדי שהטובין יהיו חלק מרהיט, עליהם לשמש ברהיט  ואך ורק בו, עד שאם אינם בתוך רהיט, הם מאבדים את מהותם התפקודית ואינם בעלי משמעות תפקודית, גם אם הם אינם בתוך ארון. יש לבחון האם מבחינת מהותם, יכולים הטובין לתפקד גם מחוץ לארון והאם השימוש בהם,  אינו מיועד וייחודי רק לארונות.

בפרשת דידקטיקט בית המשפט הוסיף וקבע כי "כדי שמהות הארוניות תהיה 'אביזר של רכב מנועי', צריך שייחודה כדבר ש'אינו' אביזר של רכב מנועי לא יתקיים או לפחות יהיה זניח".

 

התובעת, מסתמכת בכתב התביעה, על חוות דעת המומחה, מר ניסים זמיר, להלן: "זמיר").  מחוות דעתו עולה כי פרק 83 לתעריף המכס עוסק בפריטים שונים ממתכת פשוטה. פרק 83.02 עוסק ב"מקבעים, מתאמים ופריטים דומים, ממתכת פשוטה, המתאימים לרהיטים לדלתות, מערכות לגרם- מדרגות, לחלונות, לתריסים, למרכבים, למוצרי אושכף, למזוודות, לתיבות, לקופסאות או לדומיהם: כוננים וקולבים לכובעים, זיזים ומקבעים דומים...". פרט 4200 עוסק "במקבעים מתאמים ופריטים דומים אחרים- אחרים המתאימים לרהיטים". פרט 4900 עוסק במקבעים מתאמים ופריטים דומים אחרים- אחרים". זמיר טוען כי פרק 94 לתעריף המכס עוסק ברהיטים. פרט 94.03 "עוסק ברהיטים אחרים וחלקיהם" ופרט משנה 9000 עוסק ב"חלקים".

 

לטענת זמיר, בפריט 83.02  מדובר באביזרים ממתכת פשוטה, אשר משתמשים בהם גם לרהיטים ואשר אינם מהווים חלק חיוני/ מהותי מהמבנה של הטובין בהם מורכבים. על מנת שמוצר לא ייכלל בפרק זה הוא חייב להיות חלק חיוני/ מהותי מהטובין עליו/בו מורכבת וגם חלק מהמבנה של אותו טובין.

 

לטענתו, העובדה שבקטלוג התובעת מוצגים המוצרים ככאלה שהוצמדו/ הורכבו לרהיטים, איך בכך להוביל למסקנה כי מדובר בחלקי רהיטים. מה שמוצג בקטלוג הוא שימוש של המוצרים, כנראה שימוש עיקרי , אך המוצרים נבחנים על פי מהותם ולא על פי שימושם.

זמיר אישר שעל היבואן לסווג את הטובין על פי הנחיות המכס, אשר מחייבת בעניין זה, כאשר את הטובין מסווגים לפי מהותם ולא לפי שימושם. לגרסתו, הטובין מיועדים לרהיטים אם כי הם פרזול.

לשאלות לגבי מוצרים ספציפיים, השיב זמיר כי פס לתליית עניבות, מיועד לחיבור בארון ולא ראה שעושים בו שימוש מחוץ לארון, לגבי הסלסילות השיב, כי מטרתן להחליף מדפים בתוך ארון וכך מדפים אחרים שנשאל לגביהם.

 

פריטי הטובין בשני התיקים

 

רשומון מספר 421741075 .

1.        דגם 174002, מתלה לקולבים, אשר ניתן לתלות אותו באמצעות מסילה או על ידי קיבוע והוא בעל יכולת שליפה והנעה על המסילה. לגרסת זמיר בחוות דעתו, המתלה יכול להתלות על קיר, בתוך ארון, בתוך נישה וניתן לתלות עליו כובעים עניבות וקולבים.

לגרסתו, המתלים אינם חלק חיוני/ מהותי ממבנה של רהיט מסוים, לרבות ארוך, משכך, אין המדובר ברהיט או בחלק של רהיט, אלא באביזר משלים עשוי מתכת פשוטה שיש לסווגו כפרט 83.02.

לעומת המפורט בחוות דעתו, השיב זמיר בחקירתו הנגדית, כי השימוש העיקרי של המתלה לקולבים, הנו ברהיטים אך עדיין מדובר בפריט פרזול. לגרסתו, את הפס המחבר את המתלה מצמידים בדופן הארון או בצידו העליון. (עמוד 13 שורה 19,23-24 לפרוטוקול).

בחוות הדעת שלו הוסיף זמיר, לעניין סיווג הקולב תחת פרט 83.02  כי: "אני סבור כי לא ניתן לומר כי סיווג זה אינו נכון, שכן ניתן לעשות שימוש במוצר גם שלא ברהיטים". (עמוד 9 לחוות הדעת). עם זאת, אישר בחקירתו הנגדית, כי היה מסווג את הטובין שסיווגה התובעת אחרת. (עמוד 14 שורה 15 לפרוטוקול).

בחקירתו אישר זמיר, כי לא ראה את הטובין פיסית, למעט פריטים קטנים וכי הסיווג נעשה על פי מהות הפריטים ולא המיסוי.

 

מר אנדריי רפפורט נציג הנתבעת ועד מומחה מטעמה, (להלן: "רפופורט"), הצהיר כי לא ניתן למקם פריט זה אלא בתור רהיט, טובין אלו אינם עצמאיים אלא הם חלק בלתי נפרד מרהיט. לגרסתו, גם היצרן הציג דגם זה בקטלוג כמורכב בתוך ארון וכמהווה יחידה פונקציונאלית בתוך ארון.

 

2.        דגמים 178005, 178025, 177042 , 178019, 178018 (נספח ו' לחוות הדעת של זמיר), הינם סלסילות, לגרסת זמיר הן עשויות ממתכת פשוטות, המשמשות כאביזר לאחסון חפצים. זמיר טען בחוות דעתו כי ניתן לתלות אותם באמצעות מסילה או באמצעות קיבוע, הסלסילות יכולות להיתלות על קיר, על חרסינה באמבטיה ובמטבח בתוך ארוך וכו'.

לעומת חוות דעתו, השיב זמיר בחקירתו הנגדית, כי מתקינים את הסלסילות ברהיטים, אם כי מדובר בפריט מודולרי, אשר יכול להיות בכל מיני ארונות. לגרסתו, התחליף למוצר זה הוא מדף. (עמוד 14 שורה 20-21 לפרוטוקול, עמוד 15 שורה 5-6 לפרוטוקול).

לגרסת מר רפופורט מדובר ביחידות סלנועים עם מסגרת, המהווה יחידת מדפים הממוקמים בתוך ארון מנטבח וכך הם מופיעים בקטלוג היצרן.

 

3.        דגם 173025, מיועד לבקבוקים וכוסיות יין. לגרסת זמיר הוא עשוי מתכת פשוטה וניתן לעשות בו שימוש כעמדה תלויה על הקיר, ללא ארון. מר זמיר העיד בחקירתו, כי ראה מתקנים כאלה, בבארים כאשר הם מחוברים לתקרה או למדף עילי, אך לא ניתן להשתמש בו ללא רהיט. גם בבארים זה מחולק לרהיט. (עמוד 15 שורה 12-14 לפרוטוקול).

רפופורט הצהיר, כי בקטלוג היצרן פריט זה מהווה יחידה פונקציונאלית מארון מטבח.

 

4.        דגמים 177052 ו- 177057 דגמים המשמשים מוצרי מידוף בגדלים שונים. לגרסת זמיר הם עשויים ממתכת פשוטה, אשר ניתן לתלות אותם באמצעות קיבוע. לטענת זמיר בחוות דעתו, חלק זה אינו חלק חיוני/ מהותי ממבנה של רהיט מסוים וניתן לעשות שימוש במוצר גם לא ברהיטים. בחקירתו הנגדית סתר זמיר את המפורט בחוות דעתו, והשיב כי השימוש הוא בד"כ בארונות ויכול להיות שהוא מחליף מדף. אי אפשר להשתמש בו בלי רהיט. (עמוד 15 שורה 19- 20 לפרוטוקול).

רפפופרט העיד כי אכן, ניתן לחבר חלק זה לתקרה, אך יש לבדוק מה המטרה של אותו מוצר. (עמוד 23 שורה 12-13 לפרוטוקול).  גם מוצר זה לגרסתו, מופיע בקטלוג היצרן כיחידת ריהוט פונקציונאלית.

 

5.        דגם 174016, קרוסלה לאחסון. זמיר השיב בחקירתו, כי הקרוסלה מיועדת לאחסון תוך חשיבה פונקציונאלית של ניצול מקום. המדובר באביזר שלגרסתו, עשוי מתכת פשוטה ולגרסתו, חלק זה אינו חלק חיוני/ מהותי ממבנה של רהיט. בחקירתו הנגדית ציין כי בדרך כלל, מתקינים מוצר זה בארונות והוא אינו מכיר שימוש במקום אחר מלבד ארונות. (עמוד 16 שורה 2 לפרוטוקול).

לגרסת רפופורט, מדובר ביחידה המורכבת ומקובעת בתוך ארון וכך היא מופיעה בקטלוג היצרן.

 

6.        דגם 171095 הינו מנגנון מתכת המשמש לפתיחת וסגירת דלת של רהיט .

לגרסת זמיר, המנגנון אינו מיובא ביחד עם רהיט או כחלק מדלת או רהיט.

לגרסת רפופורט, אם מדובר במנגנון המגיע ביחד עם הדלת, הינו חלק מרהיט ואם מדובר במנגנון המגיע לבד, הינו מוצר פירזול.

 

7.        טובין מסוג Magic Corner- מסילה. לגרסת זמיר היא עשויה ממתכת פשוטה אליה ניתן לחבר סלסילות ו/או מדפים. את המסילה יש לחבר באמצעות קיבוע לרצפה ו/או לרצפת ארון. דגם זה מיועד לאחסון פינתי. בחקירתו הנגדית השיב זמיר כי השימוש במוצר זה הוא רק לרהיט. (עמוד 16 שורה 14 לפרוטוקול).

 

8.        ידיות עשויות עץ, אשר לגרסת רפופורט הן משמשות לרהיטים ויש לסווגם על פי פרק 44 העוסק ב"עץ ופריטים מעץ"  ופרט 20 לפרק 44 עוסק בפריטי עץ אשר אינם כלולים בפרק 94 וטובין מעץ שהם "אחרים".

גם התובעת סיווגה את ידיות העץ בהתאם לפרק 44.

 

9.        רגליים, אשר לגרסת רפופורט משמשים לרהיטים, והנתבעת הגדירה אותם כמוצרי פרזול המשמשים להגבהת מוצרים שונים ולגרסתו, כך מופיע המוצר בקטלוג התובעת.

לגרסת רפופורט, כיוון שעל פי מינוח בריסל, פרט 83.02, אינו חל על טובין שמהווים חלק ממבנהו של מוצר והרגליים משמשות להגבהת רהיטים, כגון: ספות, ארונות וכו', הינם חלק פונקציונאלי של המוצר ויש לסווגם בהתאם לפרט 94.03.

לגרסת רפופורט, יבואנים נוספים, המייבאים רגליים כגון אלה, סיווגו אותן כחלקי רהיטים.

לגרסת התובעת מדובר ברגליים ממתכת שאינם חלק מרהיט, אלא מיועדים להגבהה, בעיקר של רהיטים, אך לא רק לרהיטים. זמיר השיב בחקירתו, כי אלה עשויים ממתכת המשמשים להגבהה ומיובאים בנפרד מרהיט ואינם חלק ממנו.

 

השלב השני – המשמעות המשפטית של פריטי המכס

 

לגרסת התובעת פרט 83.02 עוסק באביזרים ממתכת פשוטה, אשר משתמשים בהם גם לרהיטים ואשר אינם מהווים חלק חיוני ו/או מהותי ממבנה הטובין בהם הם מורכבים, בעוד שפרט 94.03 עוסק ברהיטים אחרים וחלקיהם והמדובר ברהיטים וחלקי רהיטים, אשר לא תוארו בפרקים קודמים לפרק 94, כאשר אין הגדרה ברורה ל"חלק של רהיט".

 

לגרסת הנתבעת, מינוח בריסל קובע כי פרט 83.02 עוסק במתאמים, מקבעים ממתכת מהסוג שמשמש ברהיטים, דלתות, חלונות והטובין האלה מסווגים בפרט זה, גם אם הם מיועדים למטרה ספציפית, שלגרסתה, אלה הם מוצרים קטנים המהווים תוספת, ותו לא, למוצר עצמו. לגרסת הנתבעת, מינוח בריסל מדגיש, כי פרט 83.02, אינו חל על טובין שהם חלק ממבנה המוצר והטובין הנכללים בפרט 83.02 הם טובין כגון: צירים, גלגלונים, מתאמים ומקבעים לרכב, לבניינים ולרהיטים כגון: מגן לרגלי רהיטים, מתאמים דקורטיביים ממתכת, מכוונים למדפים בספריות, רוזטות למנעולים, זויתונים לרהיטים, סוגרים, ידיות, מתאמים לתיקים, ידיות לתיקים, זויתונים לחיזוק, מתאמים לעבודות מפרזל, וכו'.

לגרסת הנתבעת, מינוח בריסל לא כולל בפרט 83.02, מדפים, סלנועים, וקרוסלות, המהוות יחידות מדפים, כיוון שכל אלה מהווים חלק מהותי ממבנה המוצר. לעומת זאת, פרט 94.03 דן ברהיטים וחלקיהם, כגון: מדפים, גב רהיט, רגלי רהיט, משענת ראש, הנחשבים כחלקי רהיטים.

לגרסתה, על פי מינוח בריסל, מדפים, סלנועים, קרוסלה וכו' אינם יכולים להיכלל בפרט 83.02, אלא בפרט 94.03 . לכן גם המכס הגרמני, האנגלי והאמריקאי, קבעו בשנת 2006, כי מדף מתכת המתחבר לרהיט ומדף מתכת המהווה חלק מיחידה מוצבת על הרצפה וחלקי מדף מתכת ומרכיביו אשר נועדו לבניית מערכת מדפים, יסווגו בפרט 94.03 . מה עוד שיבואנים ישראלים אחרים סיווגו טובין כגון נשוא התביעה בפרט 94.03.

 

פרק 83 לצו תעריף המכס עוסק ב"פריטים שונים ממתכת פשוטה" .

פרט 83.02 עוסק ב- "מקבעים, מתאמים ופריטים דומים, ממתכת פשוטה, המתאימים לרהיטים, לדלתות, מערכות לגרם-מדרגות, לחלונות, לתריסים, למרכבים, למוצרי אושכף, למזוודות, לתיבות, לקופסאות או לדומיהם:  כוננים וקולבים לכובעים, זיזים ומקבעים דומים, ממתכת פשוטה: גלגלונים עם כנות, ממתכת פשוטה סוגרי דלתות אוטומטיים ממתכת פשוטה".

חלוקת הפרט, סעיף משנה 4000 עוסק ב- "מקבעים, מתאמים ופריטים דומים אחרים".

פרט משנה 4200 עוסק ב- "אחרים המתאימים לרהיטים"

פרט משנה 4900 עוסק ב- "אחרים"

פרט משנה 5000 עוסק ב- " כוננים וקולבים לכובעים, זיזים ומקבעים דומים".

 

בדברי ההסבר למינוח בריסל, מפורט כי מדובר באביזרים ממתכת פשוטה, המתאימים ברוב המקרים לרהיטים ולא יכללו בפרט זה, מוצרים המהווים חלק עיקרי/ נחוץ/ מהותי/ עיקרי מהמבנה של הטובין בהם הם מורכבים, כגון: מסגרות לחלונות וסביבולים לכיסאות מסתובבים. דהיינו שלא ניתן לסווג בפרק 83.02 טובין שמהווים חלק ממבנהו של מוצר.

 

פרק 94 לצו תעריף המכס עוסק ב"רהיטים וכו'

פרט 94.01 עוסק ב- "מושבים (חוץ מאלה שבפרט 94.02), אם ניתנים להפיכה למיטות או לא, ולחלקיהם"

פרט 94.03 עוסק ב-"רהיטים אחרים וחלקיהם"

חלוקת המשנה בסעיף 9000 מסווגים "חלקים" לרהיטים.

 

טוענת התובעת, שמכיוון שאין פירוט בפרק 94 לשאלה מהו אביזר של רהיט ומהו חלק של רהיט, יש להיעזר בפרק 83.02 שבו נקבע כי אביזר של רהיט לא יהיה מוצר שהוא חיוני למבנה של הרהיט.

יתרה מכך, לגרסת  התובעת אם הטובין יכולים להיכלל בשני הפרקים, יש להעדיף את פרק 83.02 העוסק במוצרים לשימוש כללי והוא גם הפרט הנותן תיאור מפורט יותר, והעונה לדרישות סעיף 3(3)(א) לתעריף.

 

לעומתה, טוענת הנתבעת, כי סעיף 3(3)(ג) קובע כי "אם לא ניתן לסווג טובין לפי הוראות 3(א) או 3(ב) יסווגו הטובין בפרט האחרון, לפי סדר המספור של הפרטים שניתן להביאם בחשבון, באותה מידה".

לשיטת הנתבעת, עולה מסעיף זה, כי כאשר יש מחלוקת בין שני פרטי מכס, ולא ניתן להכריע איזה פרט מתאים יותר, אזי יש ללכת לפי המספור האחרון. מכיוון שפרט 94.03 מאוחר במספור מפרט 83.02, יש להעדיפו.

 

כלל1(ד) לכללי פרק 94 חלק 20 קובע שחלק זה אינו חל על חלקים לשימוש כללי ממתכת פשוטה כפי שהוגדרו בכלל 2 לחלק 15, אך כלל 1(י) לחלק 15 מחריג פריטים שבפרק 94 כגון רהיטים, ולכן רהיטים וחלקיהם, אינם כלולים בחלק 15.

 

לגרסת הנתבעת, פרק 94 דן בחלקי רהיטים, כגון מדפים ורגלי רהיטים כפי שנקבע בפס"ד דידקטיקט, בו נקבע כי פרק 94 מציין תחום נרחב של טובין החל מהחומר ממנו יוצרו הרהיטים ועד לייעוד שלשמו הם נוצרו. כן נקבע כי הפרק מיועד לכלול גם רהיטים שמהותם לשמש כעזר לעיסוק מקצועי או להשתלב כחלק ממוצר מסוים.

 

את פרשנות פריטי המכס יש לעשות לאור תכלית החקיקה ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, כאשר תעריף המכס מהווה בסיס לסיווג הטובין.

תעריף המכס מושתת על אמנת בריסל אשר יצרה קוד אחיד ויש להתייחס גם לכללי ההסבר שלו.

"צו המוצרים סווגו על^-פי שיטה בין^-לאומית מתואמת שנערכה על^-ידי המועצה לשיתוף פעולה בענייני מכס שמקום מושבה בבריסל (Harmonized Commodity Description and Coding System) והמעוגנת באמנה שאליה הצטרפה ישראל (ראו אמנה בינלאומית בדבר שיטה מתואמת לתיאור מצרכים וקידודם (להלן – אמנת בריסל)). הצו אפוא הוא השתקפות השיטה הבין^-לאומית המגדירה את הפרטים השונים ומקטלגת אותם בקבוצות, אף כי אין אמנת בריסל מחייבת כהוראת חוק.

סוגי המוצרים השונים המיוצרים ונמכרים בשוקי העולם רבים מספור. מלבד קבוצות המוצרים המפורטות בצו ובאמנת בריסל, ניתן להצביע על מגוון רב של מוצרים הנבדלים זה מזה בתכליתם, בייעודם, במגוון החומרים שמהם הם עשויים ובשלל הצורות, הגדלים והצבעים המבחינים בין מוצר אחד למשנהו.

האפשרויות להחיל במסגרת מסמך כתוב את כל המוצרים הקיימים או שיהיו קיימים בעתיד, מוגבלת. כדי לתת מענה לבעיה זו מתווה אמנת בריסל כללים שיש בהם כדי לסייע בידי הרשויות ובידי חייבי המס הפוטנציאליים לסווג פרטים במסגרת חלק זה או אחר של האמנה. הכללים מהווים חלק מהשיטה ההרמונית לקטלוג המוצרים. כיוון שהכללים מופיעים באמנת בריסל וכיוון שהצו הישראלי נסמך על שיטה זו, ניתן להשתמש בכללים המפורטים שם לפרשנות ולסיווג מוצרים בהתאם לקטגוריות הצו הישראלי, גם אם כאמור אין הם מחייבים כהוראה חוקית". (להלן: דידקטיקט).

 

נציג הנתבעת מר רפפורט, הצהיר בסעיף 36 לחוות דעתו כי לגבי פרט 83.02 מצוין מפורשות במינוח בריסל כי פרט זה עוסק במתאמים, מקבעים ממתכת מהסוג שמשמש ברהיטים, דלתות, חלונות וכי טובין אלו מסווגים בפרט זה אפילו אם הם מיועדים למטרה ספציפית. בחקירתו הנגדית השיב כי בכללים נאמר בפירוש שיש קטגוריה של מוצרים לשימוש כללי, וכי החליטו בעולם שכל אותם מוצרים משותפים למוצרים רבים ולכן, כל אותם פריטים ירוכזו, בפרטים מסוימים ולא משנה מה מטרתם. (עמוד 22 שורה 6-9 לפרוטוקול). עוד הוסיף מר רפפופרט כי אמנת בריסל לא כוללת בתוכה את כל המוצרים שקיימים בעולם וכי הדוגמאות שניתנו במינוח בריסל הן לצורך המחשה ומדברות בעד עצמן, אין הגבלה של גודל.

 

על בית המשפט  להכריע מהי הפרשנות הנכונה לעניין סיווג הטובין. לצורך הכרעתו זו, בודק בית המשפט את מהות המוצר, מהות תפקוד המיטלטלין ושימושו. האם הפריט הנו חיוני/ מהותי במבנה של רהיט מסוים או שמא הוא אביזר משלים.

 

השלב השלישי- התאמת הטובין אל פרט המכס הרלוונטי

 

השאלה בשלב זה הינה, האם הטובין מהווים חלק בלתי נפרד מהרהיטים אליהם הם מיועדים או שהם יכולים לתפקד באופן עצמאי גם כאשר אינם מחוברים לרהיטים.

 

נקבע כי ההתאמה בין הטובין לבין פרט המכס המתאים ביותר, ראוי שתיעשה על פי הייעוד הפונקציונאלי של הטובין ויש להידרש למבחן הייעוד והשימוש העיקרי של הטובין. (ע"א 655/99 יורוקום תקשורת נגד חב' מרקט איט דרים בע"מ פ"ד נה (5) 577)

 

נחה דעתי מגרסת הנתבעת, למרב הפריטים נשוא תביעה זו, לא יכול להיות שימוש עצמאי ושלא כחלק חיוני/ מהותי במבנה של רהיט מסוים. לכן, המוצרים סווגו בהתאם, גם בקטלוג התובעת והיצרן. המוצרים הינם חלקים מריהוט. מדובר בטובין, המהווים חלק פונקציונאלי בלתי נפרד מהרהיט אליו הם מיועדים. הם אינם יכולים לתפקד באופן עצמאי, אלא כאשר הם מחוברים לרהיטים ואף השימוש בטובין אלה, הינו לרהיטים. יש לסווג טובין אלה לפי פרט 94.03 העוסק "ברהיטים אחרים וחלקיהם, בחלוקת המשנה בסעיף 9000 שבה מסווגים "חלקים" לרהיטים.

ייעודם הפונקציונאלי של הטובין הינו כחלקי רהיטים, ושימושם העיקרי , הינו כאשר הם מהווים, חלק מרהיטים.

כדי שהטובין יהיו חלק מרהיט, עליהם לשמש ברהיט ואך ורק בו, עד שאם אינם בתוך רהיט, הם מאבדים את מהותם התפקודית ואינם בעלי משמעות תפקודית, גם אם הם אינם בתוך ארון. מבחינת מהותם, הטובין אינם פונקציונאליים ואינם מתפקדים גם מחוץ לארון והשימוש בהם מיועד וייחודי רק לארונות. לטעמי, אין בהם כלל שימוש כשהם לא בתוך ארון, ואפילו לא שימוש זניח. נקבע בפרשת דידקטיקט  "כדי שמהות הארוניות תהיה 'אביזר של רכב מנועי', צריך שייחודה כדבר ש'אינו' אביזר של רכב מנועי לא יתקיים או לפחות יהיה זניח".

 

המומחים מטעם שני הצדדים, העידו כי השימוש העיקרי והבלעדי בפריטים נשוא התביעה, הוא כחלקים של רהיטים. לשאלה, האם ניתן להשתמש במוצרים אלו שלא כחלק מרהיט, השיבו כי אפשר אך לא סביר.

כאן המקום לציין כי המומחה מטעם התובעת, השיב לשאלות לגבי מוצרים ספציפיים,  כי פס לתליית עניבות, מיועד לחיבור בארון ולא ראה שעושים בו שימוש מחוץ לארון, לגבי הסלסילות השיב, כי מטרתן להחליף מדפים בתוך ארון וכך מדפים אחרים שנשאל לגביהם.

בענייננו, אין כל שימוש לרוב הטובין, מבלי שהם בתוך ארון ומשכך הינם חלק מרהיט.

אין חולק כי זמיר לא בחן פיזית את מירב הטובין, אלא את חלקם בלבד, שהם החלקים הקטנים כדבריו. (עמוד 7 שורה 10 עד עמוד 8 שורה2 לפרוטוקול).

גם לגרסת זמיר, רוב רובם של הטובין, מטרתם להחליף חלק מרהיט – ארונות, כגון מתלים ומדפים שבלעדיהם, אין כל שימוש לארון ולא ניתן להשתמש בהם, מבלי שהם מורכבים בתוך ארון.

 

אתייחס בקצרה לטובין השונים נשוא התביעות שבפני:

דגם 174002 - מתקן לקולבים שהינו חלק מארון, גם לשיטת מר זמיר, אשר העיד כי לא ראה שעושים בו שימוש אחר. מדובר בחלק מהותי ובלתי נפרד מרהיט, אשר אינו יכול לעמוד בפני עצמו, כאביזר משלים. המתקן שמיש רק בתוך ארון וכחלק ממנו,  ועל כן סיווג הנתבעת לעניינו נכון.

דגמים 178005, 178025, 177042 , 178019, 178018 - מדובר בסלסילות המותקנות בארון כתחליף למדפים. ברמה העקרונית, אם נקבל את גרסת התובעת ונקבע שהסלסילות שמישות שלא בתוך ארון וכך גם לגבי המתלה לקולב, ניתן לקבוע כי אין צורך כלל בארון ואת גרסת התובעת אפשר לפרש כך, שניתן להניח את הסלסילות והמדפים רצפה ללא ארון.

 

אני מקבלת את גרסת הנתבעת גם לעניין זה ומסווגת את הפריט כחלק מהותי ובלתי נפרד מרהיט, אשר אינו עומד בפני עצמו.

כאן המקום לציין כי בחקירתו הנגדית השיב מר זמיר, כי הסלסילות מותקנות בתוך הרהיטים, אם כי לגרסתו מדובר במתקן מודולרי, שניתן להתקינו בכל מיני ארונות. ובמקום מוצר זה אפשר לשים מדף. (עמוד 14 שורה 20-21 לפרוטוקול, עמוד 15 שורה 5-6 לפרוטוקול).

 

דגמים 177052 ו- 177057 - מוצרי מידוף בגדלים שונים העשויים ממתכת פשוטה, אשר ניתן לתלות אותם באמצעות קיבוע. לטענת מר זמיר חלק זה אינו חלק חיוני/ מהותי ממבנה של רהיט מסוים וניתן לעשות שימוש במוצר גם לא ברהיטים. בחקירתו הנגדית סתר מר זמיר את דבריו באומרו, כי השימוש הוא בד"כ בארונות ויכול להיות שהוא מחליף מדף. אי אפשר להשתמש בו בלי רהיט. (עמוד 15 שורה 19- 20 לפרוטוקול). גם מוצר זה אינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה חלק מרהיט.

 

דגם 174016, קרוסלה לאחסון – גם לגרסת מומחה התובעת בחקירתו הנגדית, בדרך כלל, מתקינים מוצר זה בארונות והוא אינו מכיר שימוש במקום אחר מלבד ארונות. (עמוד 16 שורה 2 לפרוטוקול).  משכך גם מוצר זה אינו עומד בפני עצמו ומהווה חלק מרהיט.

 

דגם 171095 - מנגנון מתכת המשמש לפתיחת וסגירת דלת של רהיט. לאור עמדת הנתבעת, לפיה, אם המוצר מגיע בנפרד, יש לקבל את עמדת התובעת, לא אתן דעתי לסיווג מוצר זה.

 

טובין מסוג Magic Corner, - מסילה ממתכת פשוטה אליה ניתן לחבר סלסילות ו/או מדפים, המיועד לאחסון פינתי. בחקירתו הנגדית השיב מר זמיר כי השימוש במוצר זה הוא רק לרהיט. (עמוד 16 שורה 14 לפרוטוקול).

 

לעניין ידיות העץ מסכימים שני הצדדים כי יש לסווגם על פי פרט 44.20.9000 וכך הם סווגו בפועל אף על ידי התובעת.

 

רגליים המשמשים להגבהת רהיטים, גם לשיטת זמיר, מדובר בטובין המשמשים בעיקר לרהיטים. כך גם מופיעים טובין אלה בקטלוג התובעת, כרגליים לרהיטים. יש לסווג טבין אלה על פי פרט 94.03

 

דגם 173025, - מתקן המיועד לבקבוקים וכוסיות יין העשוי מתכת פשוטה, ולגרסת מר זמיר, ניתן לעשות בו שימוש כעמדה תלויה על הקיר, ללא ארון. מר זמיר העיד בחקירתו, כי ראה מתקנים כאלה, בבארים כאשר הם מחוברים לתקרה או למדף עילי, אך לא ניתן להשתמש בו ללא רהיט. גם בבארים זה מחולק לרהיט. (עמוד 15 שורה 12-14 לפרוטוקול).

פריט זה הינו היחיד, אשר יכול לעמוד בפני עצמו ולשמש לתלייה על קיר לצורך הנחת כוסות ובקבוקי יין.

בנוסף, כאמור, לאור עמדת הנתבעת, אקבל את סיווג התובעת לדגם 171095.

 

סוף דבר

בענייננו, אין כל שימוש לרוב הטובין ולפי הפירוט לעיל,  מבלי שהם בתוך ארון ומשכך הינם חלק מרהיט.

איני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה, כי צורת הייבוא, כאשר מדובר בייבוא החלק ללא הארון היא הקובעת.

 

על כן ולאור המפורט בפסק דיני אני דוחה את התביעה, למעט לעניין פרט דגם 173025- מתקן המיועד לבקבוקים וכוסיות יין העשוי מתכת פשוטה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט בסך 5,000 ₪.

 

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ד' באב, תשס"ז (19 ביולי 2007), בהיעדר הצדדים.