בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו התובעת אינה חייבת בתשלום המכס מושא הודעת החיוב מיום 20.10.2002, בגין ייבוא דברי הלבשה מאיטליה בשנים 1997-2001.

 

            הקדמה – המסגרת הנורמטיבית

 

1.         ביום 20.11.1995 נחתם "הסכם אירופי – ים תיכוני לכינון התאגדות בין מדינת ישראל מצד אחד לבין הקהילות האירופיות והמדינות החברות בהן, מהצד האחר" (להלן: "הסכם הסחר") (פורסם בכתבי אמנה 1304 כרך 44). אחת ממטרות הסכם הסחר היא ליצור ולעודד תנועת סחר חופשית בין הצדדים החתומים עליו, ולצורך כך, ויתרה כל מדינה להסכם על שיעור מכס בייבוא טובין לשטחה ממדינות ההסכם (ראה דברי ההקדמה להסכם בעמ' 44).

 

לפי הסכם הסחר, על מנת שסחורה תהנה מפטור ממכס או משיעורי מכס מופחתים, עליה להיכנס להגדרה של "מוצר מקור" (כמפורט בפרוטוקול מס' 4, שער II סעיף 2 בעמוד 192 להסכם הסחר). משמעות הדבר כי הסחורה יוצרה, עובדה או הושגה בשלמותה באחת ממדינות ההסכם, בהתאם לכללים שהותוו בהסכם הסחר (להלן: "כללי המקור"). עוד נקבע בהסכם הסחר, כי כדי שמוצרי מקור ייהנו מפטור ממכס, על היבואן לצרף להם תעודת תנועה EUR.1 (סעיף 17(1) לפרוטוקול מס' 4, עמוד 216 להסכם הסחר) (להלן: "תעודת תנועה"). תעודת תנועה מונפקת על ידי שלטונות המכס של המדינה המייצאת לפי בקשת היצואן ועל סמך הצהרתו.

 

 

צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין תשס"ז-2007 והצווים שקדמו לו (להלן: "צו תעריף המכס") מפנה להסכם הסחר ומעגן הפחתת שיעורי המכס על טובין לפי הסכם הסחר. בצו נקבע, כי טובין שחל עליהם הסכם הסחר יהיו פטורים ממכס בתנאי שצורפה להם תעודת תנועה כאמור בסעיף 12 לאותו צו.

 

            העובדות הצריכות לעניין

 

2.         התובעת היא חברה ישראלית העוסקת, בין היתר, ביבוא בגדים מאיטליה ומסין לישראל ומכירתם בחנויות בישראל. בשנים 1997-2001 יבאה התובעת מאיטליה בגדים הן מתוצרת סין והן מתוצרת איטליה (להלן: "הסחורה"). לסחורה שהוצגה כתוצרת איטליה צורפו תעודות תנועה, שזיכו את התובעת בפטור ממכס (להלן: "התעודות") בהתאם להסכם הסחר.

 

3.         את יבוא הסחורה מאיטליה בשנים הרלוונטיות עשתה התובעת באמצעות שני ספקים איטלקים: תחילה באמצעות חברה בשם איטליה אקספורט (Italia Export), ולאחר מכן באמצעות חברה בשם מודה-טורס (Moda Tours) (להלן: "הספקים האיטלקים"). הנפשות הפועלות מאחורי התובעת הם בני הזוג ה"ה דבוש שאול וטליה (להלן: "טליה" ו"שאול").

 

לטליה ולשאול קשר הן לתובעת והן לספקים האיטלקים כדלקמן: טליה היא הבעלים של מחצית ממניות התובעת (ואחיה הינו הבעלים של המחצית הנוספת – עמ' 25 ש' 1 לפרוטוקול) והיא אחראית על שחרור הסחורה מהמכס בארץ, אחסונה, שיווקה ומכירתה. שאול שימש כקניין של התובעת בחו"ל ובנוסף, הוא הבעלים של 1% ממניות חברת איטליה אקספורט והבעלים של 50% ממניות חברת מודה-טורס וכן שימש כקניין של שתי החברות.

 

יתר המניות של הספקים האיטלקים התחלקו כדלקמן – 99% ממניות איטליה אקספורט בבעלות גב' פלורה נקרלה, אזרחית איטליה אשר עבדה גם כשכירה בחברת מודה-טורס. 50% ממניות חברת מודה-טורס הם בבעלות מר אלברטו פיטורי, אף הוא אזרח איטלקי.

 

4.         מטעם התובעת העידו שאול, טליה וגב' פלורה נקרלה. מהעדויות שנשמעו עולה, כי עד לשנת 2000 ייבאה התובעת סחורה מאיטליה, והחל משנת 2000 החלה גם לייבא סחורה ישירות מסין (עדות שאול פר' עמ' 19 ש' 27-29). הליך רכישת הסחורה בחו"ל היה מתבצע על ידי הספקים האיטלקים באמצעות שאול. הספקים האיטלקים נהגו לרכוש חלק מהסחורה באיטליה, חלקה בסין וחלקה ממתפרות סיניות באיטליה, כאשר חלק מן הסחורה נרכש ב'סטוקים' ולא מול יצרנים.

 

עם רכישתה, הועברה הסחורה המיועדת לייצוא לישראל לגב' נקרלה, לצורך תפירת תוויות בעברית, מאחר שסחורה המיובאת לישראל חייבת לשאת תווית בעברית. גב' נקרלה, ביחד עם עובדות נוספות, סיווגה את הסחורה על פי מקורה. בדרך כלל נלמד מקור הסחורה מהתווית שנתפרה על גבי הבגדים ובהתאם היתה נתפרת תווית מקבילה בעברית. עם זאת, לדברי שאול, חלק קטן מהסחורה (4%-5%) לא נשא תווית, ומקורה נלמד מהכיתוב על גבי הארגזים בהם אוחסנה. הגב' נקרלה העידה, כי לגבי הסחורה שהגיעה מסין, ולעיתים גם סחורה שנרכשה ממתפרות באיטליה לא תמיד היה כתוב על התווית כי יוצרה בסין. זיהוי מקור הסחורה במקרים כאלה היה נעשה לפי הריח, וסוג הקרטונים בהם אוחסנה "אי אפשר לטעות כשרואים סחורה תוצרת סין. קודם כל בגלל הריח, והגיע בקרטונים מקולקלים וגם לחים עם רטיבות, בשעה שסחורה שרכשה במתפרות באיטליה, התדמית היתה לגמרי שונה, גם של האריזה היתה שונה..." (עמ' 15 ש' 2-5). עם זאת, העידה כי "יכול להיות שפה ושם טעיתי. אבל טעות שנעשית בתום לב ולא בכוונה" (פר' עמ' 14 ש' 32). בעניין זה העיד גם שאול: "בדרך כלל כאשר אין תווית זה לא מוצר סיני. כעקרון כי החוק האיטלקי מחייב את הטיקט עם ההרכב" (עמ' 22 ש' 14-15); "במקרה של ספק היינו הולכים על סין, אם אני לא יודע" (עמ' 22 ש' 28). לדבריו, גב' נקרלה היא זו שטיפלה בתפירת התוויות ובסיווג הסחורה ללא תווית וב-99% מהמקרים הייתה זו החלטה שלה, שכן הוא לא היה במקום (פר' עמ' 22 ש' 21-24).

 

עוד סיפרו עדי התובעת כי בזמנו סברו, שכאשר סחורה נרכשת באיטליה מספק או יצרן איטלקי, אין מקום לתהות אחר ארץ המקור של הסחורה וניתן להניח כי מדובר בסחורה איטלקית. רק בעת החקירה של המכס האיטלקי, כשהתבקשו להוכיח את מקור הסחורות שנקנו ולא עלה בידם, נתברר להם שעליהם לברר את ארץ המקור של הסחורה, גם אם זו נרכשה באיטליה מספק או יצרן איטלקי והתקבלה בעדה חשבונית (עדות גב' נקרלה, פר' עמ' 11 ש' 1-3, 20-25, עדות שאול עמ' 23 ש' 10-14, 26-31).

 

5.         בשנת 2001 או בסמוך לכך, ניהלה הנתבעת חקירות בנושא ייבוא מוצרי הלבשה, לאור החשד כי מספר יבואנים מתחמקים מתשלום מיסי יבוא. במהלך חקירות אלו, התעורר חשד כי התובעת מתחמקת מתשלום מיסי יבוא כחוק, וכי זכתה לפטור ממכס עבור הסחורה שיובאה על ידה מאיטליה בשנים 1997-2001  על סמך הצהרות כוזבות. שלטונות המכס סברו, כי למעשה מדובר בסחורה שמקורה בסין, שיובאה דרך איטליה אך הוצהר לגביה כי יוצרה באיטליה. הנפקות היא, שבמקרה כזה אמור לחול מס בשיעור של 12% לעומת הפטור המלא שניתן לתובעת על סמך תעודות התנועה. 

 

            אחת הסיבות לחשד שנתעורר הייתה, שהתובעת השתמשה בספקים האיטלקים לצורך יבוא הסחורה במקום לייבא ישירות מהיצרן. מי שהנפיק את תעודת התנועה היו הספקים האיטלקים ולא יצרן הסחורה בסין או באיטליה, ספקים שהיו כאמור בבעלותו ו/או בניהולו של שאול. ברגיל, שימוש בגורם מתווך אמור לייקר את ההליך, מה שעורר את החשד שמא מסתתר מאחורי הדבר מניע כלכלי אחר.

 

6.         הנתבעת פתחה בחקירה נגד התובעת, במסגרתה נחקר שאול ובוצע חיפוש בבית. במקביל, פנתה הנתבעת לשלטונות המכס האיטלקי על מנת שיבדקו ויאמתו את כשרותן של תעודות התנועה שהונפקו לסחורה שיובאה על ידי התובעת. בעקבות פנייתה של הנתבעת, פתחו רשויות המכס באיטליה בחקירה, שבסופה הוחלט על נקיטת הליכים פליליים והגשת כתב אישום נגד מודה-טורס ובעלי מניותיה ונגד גב' פלורה נקרלה, בגין סילוף בכתבים ומסמכים (אישור מתורגם לעברית בדבר ההליכים הפליליים צורף להודעת התובעת מיום 11.2.2003 במסגרת הליכי צו המניעה הזמני בבש"א 14766/02).

           

7.         הנתבעת גרסה כי 119 תעודות תנועה נפסלו על ידי המכס האיטלקי וכי התובעת הצהירה הצהרות כוזבות ברשימוני הייבוא לגבי ארץ המקור של הסחורה. לכן, ביטלה הנתבעת את הפטור ממס שניתן לסחורה והוציאה לתובעת הודעת גירעון מכוח סעיף 2 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר) תשכ"ח-1968.

 

הודעת הגירעון התייחסה לשנים 1997-2001 ועמדה נכון ליום הוצאתה (20.10.2002) על סך 1,258,814 ₪ וכללה הפרשי ריבית וכן קנסות פיגורים.

 

 

 

8.         ביום 21.11.2002 הגישה התובעת את התביעה דכאן ובד בבד הגישה בקשה לצו מניעה זמני. במהלך הדיון בצו המניעה הגיעו הצדדים להסדר, שניתן לו תוקף של החלטה, לפיו כנגד עיכוב הליכי גביית המיסים תעמיד התובעת בטוחות ונקבע כי כתב התשובה של הנתבעת יהווה כתב הגנה. בהמשך הודיעה התובעת כי החליטה שלא להעמיד את הבטוחות כנגד צו המניעה הזמני וביום 1.5.2003 הוריתי אפוא על ביטול צו המניעה הזמני.

 

            נציין כי במקביל להליך המשפטי כאן, ממשיך להתנהל ההליך הפלילי באיטליה, הליך שטרם נסתיים.

 

            טענות הצדדים וגדר המחלוקת

 

9.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והמצהירים נחקרו על תצהיריהם, בשאלה העובדתית אם הסחורה שייבאה התובעת מקורה באיטליה. ברם, לאחר ששקע "ערפל הקרב" והצדדים הגישו סיכומיהם דומה כי הבירור העובדתי היה כמעט מיותר, מאחר שהמחלוקת הצטמצמה בעיקר לשאלה משפטית-ראייתית: האם עלה בידי הנתבעת להוכיח שתעודות התנועה אכן נפסלו על ידי רשויות המכס באיטליה. 

 

לטענת הנתבעת, רשויות המכס באיטליה פסלו את תעודות התנועה שהוצאו עבור הספקיות האיטלקיות, בעוד שלטענת התובעת התעודות לא נפסלו, ולמיצער, הנתבעת לא הציגה ראיה קבילה על פסילת התעודות.

 

לחילופין, טענה התובעת, כי הוכיחה פוזיטיבית שמקור הסחורה הוא באיטליה. 

 

            בנוסף ולחילופין, טענה התובעת כי סכום החיוב בהודעת הגירעון שגוי, שכן הנתבעת פסלה רשימונים שלוו בתעודות מקור תקינות, תעודות שלא נבדקו ולא נפסלו על ידי רשויות המכס האיטלקיות. הודעת החיוב כוללת סכומים הנסמכים על 29 תעודות תנועה שלא נפסלו, ומגיעים לסך של 309,848 ₪, שאותם יש להפחית מהחוב. אקדים ואציין כי לטענה זו לא ניתנה כל תשובה על ידי הנתבעת. 

 

 

            תעודות התנועה – מעין מסמך "קונסטיטוטיבי" המקים את הזכאות לפטור

 

10.       התובעת עצמה טענה, שלרשויות המכס של מדינת היבוא (ובענייננו - ישראל) סמכות מוגבלת ומצומצמת לעניין קביעת מקור הטובין. מדינת היבוא מעניקה פטור ממכס בהתבסס על תעודות התנועה. פועל יוצא מכך, שכאשר תעודות התנועה נפסלות על ידי רשויות המכס במדינה המייצאת, אין לערער ואין להרהר אחר הפסילה, ובמקרה כזה, רשאית הנתבעת לבטל את הפטור ממכס ולהוציא הודעת גירעון.

 

לשון אחר, תעודות התנועה הם מעין מסמך "קונסטיטוטיבי" המקים את זכותה של התובעת לקבלת פטור ממכס. משנפסלו התעודות, הדרך העומדת בפני התובעת היא  לשכנע את רשויות המכס באיטליה להחזיר את חותם "הכשרות" לתעודת אלו. כל עוד הדבר לא נעשה, הראיות שהביאה התובעת להוכחת מקור הסחורה אינן מעלות ואינן מורידות.

 

11.        הטעם לדבר הוא, שעל פי הוראות הסכם הסחר, רשויות המכס במדינה המייצאת הם המוסמכים לבחון ולהחליט אם הסחורה עומדת בכללי המקור. כללי המקור הם סבוכים ומורכבים ומפנים לתהליך הייצור ולייבוא חומרי הגלם של הסחורה. השאלה אם הסחורה עומדת באותם כללים אמורה, ככלל, להיבחן ולהיחקר בשטחה של המדינה המייצאת, שלה הכלים והמנגנון לאפשר חקירה מסוג זה, והיא שיכולה לדרוש מהיצרן או הספק הפועל משטחה, את הראיות הנדרשות להוכחת מקור הסחורה. הנחת המוצא היא, שלמדינה המייצאת יש דווקא אינטרס לעודד את היצרנים/יצואנים שבתחומה, ולא את גביית מיסי היבוא במדינה המייבאת. לכן, יש להניח שפסילה של תעודות תנועה בדיעבד, תיעשה על ידי רשויות המכס במדינה המייצאת בזהירות ולאחר שיקול דעת ובדיקה נאותה.

 

             מסקנה זו תואמת את הוראות צו תעריף המכס והוראות הסכם הסחר ומתיישבת עם מטרותיו. שער VI לפרוטוקול מספר 4 להסכם הסחר קובע הסדרים לשיתוף פעולה מינהלי. סעיף 32.3 לאותו שער (בעמ' 238) דן באימות הוכחת מקור ובו נקבע כדלקמן:

 

 

 

"3. האימות יתבצע ע"י רשויות המכס של המדינה המייצאת, למטרה זו, תהיה להן הזכות לבקש כל ראיה ולבצע כל ביקורת בחשבונות היצואן או כל בדיקה אחרת שתיראה להן מתאימה".

           

12.       לאור המסקנה אליה הגעתי להלן - ולפיה תעודות התנועה נפסלו על ידי רשויות המכס באיטליה - אותיר בצריך עיון את השאלה, אם יש למדינה המייבאת סמכות לחקור ולתהות על קנקנה של מקור הסחורה המיובאת ולפסול רשימוני יבוא, למרות שתעודות התנועה לא נפסלו על ידי רשויות המכס במדינה המייצאת והיבואן עומד בכל התנאים הפורמאליים של הסכם הסחר.

 

לשיטתה של התובעת, רשויות המכס הישראליות אינן רשאיות לחקור או להתחקות אחר מקור הסחורה ולשלול את הפטור ממכס על סמך אותה חקירה, כל עוד היבואן עמד בדרישות הפורמאליות של הסכם הסחר. זאת, בין היתר, מאחר שאין לרשויות המכס הישראליות מנגנון או יכולת של ממש לבדוק את מקור הסחורה.

 

לטעמי, גם למדינה המייבאת סמכות לפסול את תעודות התנועה בהתקיים התנאים לפי סעיף 32.6 לשער 4 הנ"ל (בעמ' 238) הקובע כלהלן:

 

"אם במקרים של ספק סביר אין תשובה בתוך עשרה חודשים, או אם התשובה אינה מכילה מידע מספיק לשם קביעת אמיתותו של המסמך שבו מדובר או מקורם האמיתי של המוצרים, רשויות המכס המבקשות (המדינה המייבאת – י.ע.), למעט במקרה של כוח עליון או בנסיבות חריגות, יסרבו לאשר זכאות ליחס מועדף...".

 

מכאן, שאם לא ניתנה תשובה של רשויות המכס במדינה המייצאת תוך עשרה חודשים, או שהתשובה אינה מספקת, רשאית רשות המכס במדינה המייבאת שלא לאשר זכאות לפטור או ליחס מועדף. עם זאת, לאור המסקנה אליה הגעתי, איני נדרש לקבוע מסמרות בסוגיה זו.

 

טרם אדרש לגופה של מחלוקת, אקדים מילים מספר על נטל ההוכחה.

 

נטל ההוכחה על התובעת

 

13.        על התובעת נטל השכנוע ונטל הראיה להראות כי הודעת הגירעון הוצאה שלא כדין ויש לבטלה. ראשית, מכוח הכלל הבסיסי שחל על כל תובע "המוציא מחברו עליו הראיה". שנית, בסעיף 239א' לפקודת המכס נקבע כי "בהליכים שסעיף 229 לא חל עליהם, הטוען ששילם את המכס המגיע או שהגיש רשימון כדין או שהותרו טובין כדין, עליו הראיה".

 

בנוסף, ענייננו בפעולה מינהלית הנהנית מחזקת התקינות, ונטל הראיה על המבקש להתנגד או לתקוף את פעולתה של הרשות - בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת פ"ד מח(5) 412 (1994); ע"א 109/87 חוות מקורה נ' עלי יונס חסן פ"ד מז(5) 1 בעמ' 12-13 (1993); בג"צ 4733/94 פרופ' יהודית נאות נ' מועצת עיריית חיפה פ"ד מט(5) 111 (1996). לעניין נטל השכנוע ונטל הראיה בדיני מיסים ראה רע"א 1436/90 ארד נ' מנהל מע"מ פ"ד מו(5) 101 (1992);  ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ פ"ד נג(3) 493 (1999); דן ביין "נטל השכנוע וחובת הראיה בדיני מיסים" משפט וממשל ג(1) תשנ"ה-1995 277.

 

ומכאן לשאלה העיקרית העומדת לפתחנו. 

 

            האם תעודות התנועה נפסלו על ידי רשויות המכס באיטליה?

 

14.        הנתבעת שללה בדיעבד את הפטור ממכס שניתן לתובעת, בהסתמך על מכתבים שקיבלה בפקס  מרשויות המכס באיטליה.

 

לטענת התובעת, במכתבים אפילו לא נאמר במפורש כי תעודות התנועה נפסלו, והאמור בהם מבוסס על תחושות ושמועות בעלמא, בבחינת עדות שמיעה שאינה קבילה ואינה יכולה לשמש ראיה לפסילת התעודות.

 

15.        מר יצחק גוטמן, עובד במחלקת החקירות מכס ומע"מ ומי שנטל חלק בחקירת התובעת, צירף לתצהירו את התכתובת בפקס עליה נסמכה הנתבעת בהחלטתה. המדובר בשני מכתבים של רשויות המכס באיטליה (להלן: "המכתבים") כלהלן:

 

(-) מכתב מיום 9.3.2001 המופנה אל מר אלי פולק משגרירות ישראל באיטליה (נספח ד1 לתצהיר). המכתב מפנה לפרוטוקול מס' 5 להסכם הסחר ולמכתבי שלטונות המכס הישראלי בהם נתבקש אימות תעודות התנועה של התובעת. במכתב נאמר כי התבצעה בדיקה בעניין תעודות התנועה שהוצאו לספקים האיטלקים ופורטו ממצאיה.

 

            לגבי חברת איטליה אקספורט נכתב "החברה לא הצליחה לספק לנו את המסמכים הנחוצים כדי לאמת את מקור המוצרים שיוצאו ואשר נהנו מזכויות ע"י הצגת תעודת EUR1, לכן, אנו חושבים שאת הסחורה הקשורה לתעודות EUR1, שנשלחו בזמנו על ידכם, אין להחשיבה ממקור קהילתי" (הדגשה שלי – י.ע.). כן פורטו ממצאים נוספים שעלו בחקירת הרשויות באיטליה.

 

            לגבי חברת מודה-טורס נכתב "גם לגבי חברה זו תקף מה שנאמר קודם לגבי החברה Italia Export srl, בנושא מקור הסחורה והמחיר הראלי של הסחורה המיוצאת".

 

            אני נכון לקבל טענת הנתבעת, ולו בדוחק, כי מכתב זה אינו חד-משמעי, ואין בו, כשלעצמו, כדי לבסס טענת הנתבעת שתעודות התנועה נפסלו בפועל.

 

(-) מכתב מיום 12.3.2002 המופנה למר דורון ארבלי, נציג המכס הישראלי שמקום מושבו בבלגיה, אף הוא בנוגע לסיוע הדדי מינהלי בהתאם לפרוטוקול מספר 5 להסכם הסחר. מכתב זה, שנשלח בעקבות בקשת הנתבעת לזרז חקירת אמיתות תעודות התנועה, מפרט את תוצאות הבדיקה:

 

בנוגע לחברת איטליה אקספורט נכתב "החברה לא הצליחה לספק את המסמכים בכדי להצדיק ולאשר את אמיתות מקור המוצרים שיוצאו וזכו להטבות באמצעות הוצאת התעודות EUR-1, בעקבות זאת דעתנו היא שהסחורה הקשורה ל-73 תעודות EUR-1, אשר שלחתם לבדיקה, אין להחשיבה ממקור קהילתי גם אם נחשיב את העובדה שרוב הסחורה היא ממקור סיני והיא נקנתה מספקים סינים שעובדים ברומא. בנוסף, לגבי שאר הרכישות שנעשו ע"י מוכרים איטלקיים, החברה לא ספקה הוכחה בנוגע למקור הקהילתי של הסחורה" (הדגשה שלי – י.ע.)

 

 

בנוגע לחברת מודה-טורס נכתב: "גם לגבי חברה זו ניתן לומר כמו לגבי החברה Italia Export s.r.l שהסחורה עם 46 תעודות EUR-1, אשר שלחתם, אינה ממקור קהילתי, מדובר על מוצרים סיניים שנקנו מספקים סיניים העובדים ברומא".

 

בסיום המכתב נכתב כי הקשרים שנתגלו בין שאול לבין הספקים האיטלקים והתובעת "מחזקים את ההשערות שהפעולות שנבדקו נעשו בהונאה מכוונת במטרה להמנע מתשלום מסי מכס ביבוא לישראל".

 

גם אם אין במכתב זה הצהרה פורמלית נוסח "הרינו פוסלים בזה את תעודות התנועה" עולה ממנו כי רשויות המכס באיטליה שללו את תוקפן של תעודות התנועה. במכתב נאמר  במפורש כי אין לראות את הסחורה הקשורה לתעודות התנועה שנבדקו, כסחורה שהגיעה ממקור קהילתי (איטליה), תוך פירוט מספרי תעודות התנועה שנבדקו. האמירות הנוספות המופיעות במכתבים מטרתן להסביר ולהבהיר את המסקנה, כי תעודות התנועה נפסלו ולהסביר את פשר ההליכים הפליליים שעומדים להינקט נגד הספקים האיטלקים ובעלי המניות שלהם. 

 

16.       סיכומו של דבר, שיש לדחות את טענת התובעת, כי אין במכתבי רשויות המכס באיטליה כדי להעיד על פסילתן של תעודות התנועה. נותר אפוא לברר את טענת הנתבעת, כי התובעת כשלה מלהוכיח בראיות קבילות שתעודות התנועה נפסלו.

 

לשיטת התובעת, על מנת להוכיח פסילת תעודות התנועה, היה על הנתבעת להציג תעודה ציבורית או תעודה נוכרית או תעודת חוץ, כנדרש בסעיפים 29-33 לפקודת הראיות.

 

            לטעמי, שאלת קבילות המכתבים של רשויות המכס באיטליה במסגרת ההליך דכאן, אינה השאלה האמיתית הצריכה לעניין. ההחלטה בדבר ביטול הפטור ממכס היא החלטה של הנתבעת ולא של בית משפט זה, שתפקידו לבחון את תקינות וסבירות החלטת הנתבעת כרשות מינהלית - האם ניתנה כדין, בסמכות ובהתאם לכללי המשפט המנהלי, וראה לעניין זה ת.א. (מחוזי חי') כרמל תעשיות חלפים בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ (פורסם בנבו, 6.7.2006).

 

           

מכל מקום, וכפי שנראה בהמשך, די לנתבעת להראות כי גיבשה החלטתה על פי התשתית העובדתית הנדרשת לצורך החלטה מינהלית, ולשם כך, אין עליה חובה להסתמך על ראיות קבילות.

 

17.       ועיקרו של דבר. בהסכם הסחר אין דרישה מיוחדת לגבי הדרך והצורה שבה יש להודיע למדינה המייבאת על פסילת תעודות התנועה.

           

            שער VI לפרוטוקול מספר 4 להסכם הסחר קובע הסדרים לשיתוף פעולה מינהלי. סעיף 32 לאותו שער (בעמ' 238)  דן באימות הוכחת מקור ובו נקבע כדלקמן:

 

"1. אימות בדיעבד של תעודות תנועה EUR.1 ושל הצהרות חשבונית יתבצע באקראי או בכל עת שלרשויות המכס של המדינה המייבאת יהיה ספק סביר ביחס לאמיתות המסכים האמורים, למעמד המקור של המוצרים הנוגעים בדבר או למילוי אחר הדרישות האחרות של פרוטוקול זה.

 

2. למטרות יישום הוראות ס"ק 1, רשויות המכס של המדינה המייבאת יחזירו את תעודת התנועה EUR.1 ואת החשבונית, אם הוגשה, או את הצהרת החשבונית, או עותק של מסמכים אלה, לרשויות המכס של המדינה המייצאת וייתנו, מקום שמתאים, את נימוקי המהות או התוכן לבירור....

 

3. האימות יתבצע ע"י רשויות המכס של המדינה המייצאת, למטרה זו, תהיה להן הזכות לבקש כל ראיה ולבצע כל ביקורת בחשבונות היצואן או כל בדיקה אחרת שתיראה להן מתאימה.

 

4....

 

5. רשויות המכס המבקשות את האימות יקבלו הודעה על תוצאות אימות זה בתוך עשרה חודשים לכל היותר. על התוצאות האלה לציין בבירור אם המסמכים הם אמיתיים ואם המוצרים הנוגעים בדבר יכולים להיחשב כמוצרי מקור וממלאים אחר הדרישות האחרות של פרוטוקול זה...

 

6. אם במקרים של ספק סביר אין תשובה בתוך עשרה חודשים, או אם התשובה אינה מכילה מידע מספיק לשם קביעת אמיתותו של המסמך שבו מדובר או מקורם האמיתי של המוצרים, רשויות המכס המבקשות, למעט במקרה של כוח עליון או בנסיבות חריגות, יסרבו לאשר זכאות ליחס מועדף...".

 

פרוטוקול מספר 5 להסכם הסחר עוסק בסיוע הדדי בין רשויות מנהליות בענייני מכס. בסעיף 8 לפרוטוקול (בעמ' 494) שכותרתו "הצורה שבה יש להעביר מידע" נקבע כלהלן:

 

"1. הרשות המתבקשת תעביר תוצאות של בירורים לרשות המבקשת בצורת מסמכים, עותקים מאושרים של מסמכים, דוחות ודומיהם.

2. את המסמכים לפי הוראות ס"ק 1 ניתן להחליף במידע ממוחשב אשר יומצא בכל צורה לאותה מטרה".

 

ובסעיף 11 לפרוטוקול (בעמ' 498) נקבע:

 

"3. הצדדים רשאים, ברישומי הראיות שלהם, בדוחות ובעדויות ובהליכים ובכתבי אישום בפני בית המשפט, להשתמש כראיה במידע שהושג ובמסמכים שעיינו בהם בהתאם להוראות פרוטוקול זה".

 

18.        פשוטו של מקרא, שרשאית הייתה הנתבעת לסמוך על המידע שנתקבל מרשויות המכס באיטליה, ואין נפקא מינה אם המידע נמסר באמצעות מחשב, בפקס או בכל דרך אחרת. אמנה יש לפרש לפי המשמעות הרגילה שיש ליתן למונחי האמנה בהקשרם ולאור נושאה ומטרתה, וניתן להזדקק לדרכי פרשנות נוספות, לרבות עבודות ההכנה לאמנה והנסיבות בהן נכרתה. כן יש לפרש באופן מצמצם ככל הניתן כל הוראה באמנה המטילה הגבלות על סמכויותיהן של המדינות  - ראה סעיפים 31-32 לאמנת וינה; בג"צ 785/87 עבד אל נאצר עבד אל עזיז נ' מפקד כוחות צה"ל פ"ד מב(2) 4, 21-22; יורם דינשטיין, אמנות בינלאומיות, הוצאת שוקן ואוניברסיטת תל אביב, 1974, עמ' 129-149.

 

 

 

19.        הנתבעת הסבירה מדוע התעורר אצלה החשד לגבי מקור הסחורה שייבאה התובעת. הנתבעת פתחה בחקירה והעבירה את ממצאיה לרשויות באיטליה בצירוף בקשה לאימות תעודות התנועה. הרשויות באיטליה פתחו בחקירה והעבירו לנתבעת את תוצאותיה במכתבים. פעולות אלו, תואמות את הוראות הסכם הסחר לעניין אופן אימות התעודות. כאמור, בהסכם הסחר אין הוראה לפיה נדרשת המדינה המייצאת להודיע בדרך מיוחדת על פסילת תעודת תנועה. מכאן, שאין כל פסול בהסתמכות הנתבעת על המכתבים וניתן לקבוע שהיא פעלה כדין ועל פי הכללים הקבועים בהסכם הסחר - וראה גם ת.א. (שלום חי') 20625/03 שי מכר סחר 1996 בע"מ נ' דינת ישראל-משרד האוצר מנהל המכס והמע"מ (פורסם בנבו, 1.8.2005) בסעיף 31 לפסק הדין.

 

נחזור ונדגיש כי ההחלטה בדבר פסילת תעודות התנועה היא החלטה שנתקבלה על ידי רשויות המכס באיטליה, בהתאם לכללי הסכם הסחר ועל סמך הדין האיטלקי. התובעת לא הוכיחה כי פסילת התעודות נעשתה שלא כדין או בניגוד לדין האיטלקי. נהפוך הוא, התובעת הכירה בכך, שעל פי הדין באיטליה, חובה על מי שרוכש סחורה לתהות אחר מקורה ולדאוג כי הדבר ירשם בחשבונית, מה שלא נעשה על ידי הספקים האיטלקים. השאלה אם הדבר נעשה בתום לב או בכוונת מרמה, רלוונטית ככל הנראה להליך הפלילי, אך לא לצורך פסילת תעודות התנועה.

 

בנסיבות אלו, פעולות הנתבעת מתחייבות מהודעת הרשויות באיטליה לגבי פסילת תעודות התנועה, הן תואמות את מטרת האמנה ואת העיקרון של כיבוד הדדי של אמנות והסכמים בינלאומיים.

 

סיכום ביניים

 

20.       הנתבעת הראתה כי על פי התכתובת עם רשויות המכס באיטליה, תעודות התנועה נפסלו. בהיעדר דרישה מיוחדת בהסכם הסחר לדרך בה צריכה להינתן ההודעה על פסילת התעודות, החלטתה של הנתבעת אינה צריכה להסתמך על תעודה קבילה בהליכי בית משפט.

 

 

 

בנקודה זו יכולים היינו לעצור את הילוכנו, באשר נוכח מעמדן של תעודות התנועה כמסמך המקים את הזכאות לפטור ממס, די בפסילת התעודות כדי לשמוט את הבסיס לתביעה. אך למעלה מן  הצורך, ומאחר שהצדדים טענו גם במישור העובדתי, אתייחס לנושא זה, ואקדים תחילה מילים מספר במישור העקרוני.

 

התשתית העובדתית הנדרשת להחלטה מינהלית

 

21.        על הנתבעת, כרשות מינהלית, לקבל החלטה סבירה המבוססת על תשתית עובדתית "הרשות המינהלית צריכה לאסוף את הנתונים הנדרשים לקבלת ההחלטה. לצורך זה עליה לפעול באופן סביר, לפי מהות הסמכות, מיהות הרשות ונסיבות המקרה" בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת פ"ד מח(5) 412, 430 (1994) (להלן: "בג"צ יורונט"). התערבות בית המשפט בהחלטה תיעשה רק במקרים של חוסר סבירות מהותי או קיצוני - בג"צ 441/97 צנוירט יוסף נ' ראש עירית ירושלים פ"ד לד(1) 424; בג"צ 389/90 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור פ"ד לה(1) 421, 446; בג"צ 82/02 צבי קפלן נ' מדינת ישראל פ"ד נח(5) 901 (2004). התהליך ליצירת תשתית של עובדות כדין צריך לעמוד בארבעה מבחנים: איסוף נתונים; הרלוונטיות לעניין; אמינות הנתונים; ראיות מהותיות; בג"צ יורונט; בג"צ 7542/05 פורטמן נ' מאיר שטרית, שר התחבורה, תק-על 2007(1) 1725 (2007); יעקב קדמי, על הראיות (חלק שלישי) מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ד-2003 בעמודים 1579-1582.

 

כידוע, הרשות המינהלית אינה כפופה לדיני הראיות ודי בכך שהנתונים עליהם היא מסתמכת עומדים ב"כלל הראיה המנהלית". על פי כלל זה, די בראיות שרשות מנהלית סבירה היתה נסמכת עליהן לצורך קבלת ההחלטה. הראיות יכולות להיות גם כאלו שאינן קבילות בהליך פלילי או אזרחי, לרבות עדות שמועה, ובלבד שכל אדם סביר היה רואה בראיה כבעלת ערך הוכחתי וסומך עליה במידה זו או אחרת - קדמי בעמ' 1580; בג"צ יורונט בעמ' 424 ; בג"צ 7664/06 ע.נ. אתמר נ' משרד החקלאות תק-על 2006(3) 4813      (2006); בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים פ"ד נב(4) 690 (1998). כמו כן, נבחנת  הזכות שעשויה להיפגע מההחלטה המנהלית ועוצמת הפגיעה בה. כגודל הזכות העלולה להפגע כך גודלה ועוצמתה של הראיה הנדרש – בג"צ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה פ"ד נח(3) 865, 889 (2004); בג"צ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין פ"ד נד(5) 784 (2000).

 

22.        על פניו, המכתבים שנשלחו על ידי רשויות המכס באיטליה הם בגדר עדות שמועה ואינם ממלאים אחר התנאים שנקבעו בסעיפים 29-33 לפקודת הראיות. אך המכתבים נשלחו לנציגי הנתבעת בפקס על ידי רשויות המכס באיטליה כשהם נושאים את סמל האיחוד האירופי וחתומים וערוכים על פי הסכם הסחר. המכתבים נשלחו במענה לפניית הנתבעת, הם נחזים כמי שנחתמו על ידי בעלי הסמכות ברשויות המכס באיטליה, והופנו לבעלי הסמכות אצל הנתבעת. לכן, יש במכתבים אלו להוות ראיה מינהלית שעליה יכולה הייתה הנתבעת לסמוך את החלטתה.

 

חיזוקים להחלטת הנתבעת, ניתן למצוא בהחלטת הרשויות באיטליה לנקוט בהליך פלילי כנגד הספקים, בהיעדר הגיון כלכלי בפעולות התובעת, וכן בקשר האישי של ה"ה דבוש עם התובעת ועם הספקים האיטלקים. על כל אלו, נעמוד להלן. 

 

מנגד, התובעת לא הביאה כל ראיה הסותרת את תוכן המכתבים או מגלה חוסר סבירות בהחלטת הנתבעת להסתמך עליהם, והסתפקה בטענה שאין מדובר בראיה קבילה בבית המשפט.

 

            ההליך הפלילי באיטליה

 

23.        לטענת התובעת, אין ליתן משקל להליך הפלילי באיטליה, כל עוד לא נסתיים ההליך.

 

איני סבור כך. פתיחת הליכים פליליים באיטליה נגד הספקים האיטלקים ונציגיהם, מהווה על פניה חיזוק למסקנת הנתבעת כי תעודות התנועה הושגו שלא כדין. אין בפסק הדין בעניין Sfakianakis  אליו הפנתה הנתבעת (נספח ב' לסיכומיה) כדי לתמוך בעמדתה. כל שנאמר בפסק הדין הוא, שעל המדינה המייבאת לקחת בחשבון החלטות שיפוטיות שנתקבלו במדינה המייצאת. אך אין משמעות הדבר שעל הנתבעת חובה להמתין לסיום ההליך הפלילי לעניין שלילת הפטור ממכס. החלטת הרשויות האיטלקיות לפסול את תעודות התנועה לא הותנתה בתוצאות ההליך הפלילי, והתניה כזו לא הוכחה בבית משפט זה.

 

           

 

ככלל, מטרתו של ההליך הפלילי שונה ממטרת ההליך המינהלי. ההליך הפלילי מותנה באשמה, מטיל סנקציה עונשית, ונטל ההוכחה על פי ראיות קבילות רובץ על המאשימה לכל אורך הדרך. לא כך לגבי ההחלטה המינהלית, שיכולה לסמוך על ראיות שאינן קבילות בדין הפלילי ועשויה לפסול פעולה משום שנעשתה שלא בהתאם לדין, ללא קשר ליסוד נפשי או לאשמה. לכן, אפילו אם יסתיים ההליך הפלילי באיטליה ללא הרשעה, אין בכך בהכרח כדי להשפיע על ההחלטה של הרשויות באיטליה לפסול את תעודות התנועה.

 

סופו של דבר, שאני דוחה טענת התובעת כי היה על הנתבעת להמתין לתוצאות המשפט הפלילי באיטליה טרם שלילת הפטור ממכס.

 

            ההגיון הכלכלי/מסחרי בפעולות התובעת

                                                                                                                                                                                                                                                                                                  

24.        התובעת טענה כי ייבוא סחורה מסין ישירות לישראל ללא פטור ממס, זול מאשר יבוא סחורה סינית דרך איטליה, סחורה שחייבת ממילא במס לשלטונות המכס באיטליה ועל כך יש להוסיף גם עלויות הובלה ומע"מ. דהיינו, לטענת התובעת, ממילא לא היה משתלם לה כלכלית לייבא סחורה מסין דרך איטליה, גם אם יינתן בגינה פטור ממכס בישראל, שהרי יכולה הייתה לייבא את הסחורה מסין ישירות לישראל ולשלם עליה אותו שיעור מס  שחל על סחורה המיובאת מסין לאיטליה. 

 

            על קושיא זו השיבה הנתבעת, כי מאחר ששאול דבוש עצמו עסק בייבוא מסין לאיטליה, לא מן הנמנע שרכש סחורה זולה בסין שהגיעה בדרך לא דרך לאיטליה מבלי ששולמו המיסים בגינה באיטליה. אפשרות אחרת היא, שמדובר ברכישה של סחורה באיטליה ממתפרות של סינים (ושאול דבוש אישר בעדותו כי הספקים באיטליה רכשו סחורות ממתפרות שנוהלו על ידי סינים) באופן שאינו עונה על כללי המקור בהסכם הסחר.

 

            אכן, הנתבעת לא הוכיחה פוזיטיבית חשדות אלו, אך נוכח פסילת תעודות התנועה, לא עליה הנטל להוכיח זאת. למיצער, הנטל הועבר לכתפי התובעת שלא עמדה בו, כפי שנראה להלן.

 

 

 

            לא עלה בידי התובעת להפריך את  החשד לגבי מקור הסחורה

           

25.       התובעת טענה כי הוכיחה שהספקים האיטלקים רכשו את הסחורה באיטליה ופעלו באופן חוקי לתפירת התוויות בעברית על גבי הבגדים.

 

מנגד, טענה התובעת כי הנתבעת לא הוכיחה שהסחורה שיובאה אינה עומדת בכללי המקור שבהסכם הסחר. חוקרי המכס אישרו בחקירתם הנגדית כי אינם בקיאים בפרטי החקירה שנוהלה באיטליה. מעדותם של אלו עולה כי לנתבעת היו רסיסי מידע בלבד בקשר לגופים ולנפשות הפועלות ולאופן רכישת הסחורה באיטליה. אף נבצר מהנתבעת להוכיח כיום את מקור הסחורה, מאחר שלא ניתן כיום לשייך את הבגדים לרשימון מסוים (עמ' 35 ש' 14-22). מר יצחק גוטמן, עובד במחלקת החקירות מכס ומע"מ ומי שנטל חלק בחקירה נגד התובעת, אף אישר בחקירתו הנגדית כי בסופו של דבר, אין לנתבעת ראיות העומדות בפני עצמן כנגד התובעת, והיא נסמכת בעיקר על פסילת התעודות על ידי הרשויות באיטליה.

 

לאור זאת, טענה התובעת כי הנתבעת לא הצביעה ראיה לכך שמקור הסחורה היה שונה מזה שהוצהר עליו.

 

            אקדים ואזכיר כי נוכח המסקנה אליה הגענו, ולפיה הוכיחה הנתבעת שרשויות המכס באיטליה פסלו את תעודות התנועה, איננו נדרשים לקבוע ממצא עובדתי בשאלת מקור הסחורה. מכל מקום, משנדרשה התובעת לעניין זה, אומר כי איני סבור שעלה בידה להפריך את החשדות לגבי מקור הסחורה.

 

26.       גרסת התובעת אינה בהירה ואינה מגובה בראיות לגבי מקור הסחורה.

 

גב' פלורה הודתה בעדותה כי נעשתה טעות בכך שלא דרשו לציין בחשבוניות של הסחורה שנרכשה, את מקור הסחורה, כי סברו שדי בכך שרכשו את הסחורה באיטליה. בהיעדר אישור לגבי מקור הסחורה, לא ייפלא שרשויות המכס באיטליה פסלו את תעודות התנועה שהונפקו לסחורה. העדה אף לא ידעה להשיב מי מהספקים, מהן רכשו איטליה אקספורט ומודה-טורס סחורה,  ניהלו מתפרות משל עצמן.

 

בגרסתם של ה"ה דבוש, כפי שנמסרה בהודעותיהם בחקירה ובעדותם בבית המשפט, עולות תמיהות וסתירות כלהלן:

 

(-) מהודעתה של טליה עולה כי אינה מודעת כביכול לקשר בין הספקים האיטלקים ובעלה לבין התובעת, מה שנראה תמוה על פניו.

 

(-) הסבריו של שאול כי התובעת רכשה סחורה באיטליה דרך הספקים האיטלקים ולא ישירות מהיצרן, אינם מתיישבים עם ההגיון הכלכלי והמסחרי.

 

(-) שאול עסק גם ביבוא מסין לאיטליה, ובכך יש "ראיה נסיבתית" לגבי מקור הסחורה שנרכשה באיטליה.

 

(-) סחורה מתוצרת סין שנרכשה באיטליה לא הופיעה בחשבון הספק כסחורה שמקורה בסין.

 

(-) לא הובאו הוכחות וראיות פוזיטיביות לכך שמקור הסחורה הוא באיטליה.

 

(-) בהצהרה למכס הישראלי הועלמו היחסים המיוחדים שבין התובעת לבין הספקים מחו"ל והקשר של בני הזוג דבוש אליהם.

 

בכל אלו, יש כדי לחזק את החשד כי חלק מהסחורה הוצהר כמקור איטלקי בעוד שהיה מדובר בסחורה שמקורה בסין. למיצער, נוכח כל אלו, לא עלה בידי התובעת להפריך את החשד לגבי מקור הסחורה.

 

27.       בשולי הדברים אוסיף כי שלילת הפטור ממכס מהתובעת, אין משמעה, בהכרח, כי הנתבעת מייחסת לתובעת הצהרות כוזבות ביודעין או במרמה, ואין לקבל טענת התובעת, כי בשל כך היה על הנתבעת להסתמך על ראיות מהימנות יותר.

 

 

 

התובעת הפנתה לשורה של פסקי דין  - (בש"א (שלום חי') 1806/04 האנייה Kaptan Morat