כלל פיסקאלי חדש
חיפוש

 כלל פיסקאלי חדש 

 

 

ביום חמישי, ה-04.03.2010, אישרה ממשלת ישראל את הצעת ראש הממשלה ושר האוצר לקבוע כלל פיסקאלי חדש לחישוב מגבלת ההוצאה הממשלתית, תוך שמירה על תקרת הגרעון הקיימת בחוק. תזכיר החוק בדבר הכלל הפיסקאלי אושר ביום 14.3.2010 בוועדת השרים לענייני חקיקה והכנסת אישרה הצעת חוק זו בקריאה ראשונה ביום 17 במרץ 2010.

חוק הפחתת הגרעון והגבלת ההוצאה התקציבית הוא בעל חשיבות רבה בשמירה על היציבות הפיסקאלית של מדינת ישראל, בקבעו מגבלות הן על גובה הגרעון הכולל והן על קצב הגידול של ההוצאה הממשלתית. החקיקה הקיימת תרמה בשנים האחרונות להפחתת הגרעון, וכתוצאה מכך גם ביחס החוב-תוצר המהווה אינדיקאטור מרכזי ליציבות המשק בפני זעזועים. אמנם המשבר הכלכלי העולמי גרם להאטה בפעילות הכלכלית המקומית, לירידה בהכנסות ממסים, לעליה בגרעון ולבלימת הירידה ביחס החוב לתוצר, אך אלו משקפות בעיקר את פעולת המייצבים האוטומטיים, והיו מצומצמות בישראל בהשוואה להתפתחויות המקבילות במדינות המפותחות.

על רקע המדיניות הפיסקאלית המרסנת, אשר הובילה לירידה חדה בשיעור ההוצאה הממשלתית מהתוצר במרוצת שבע השנים האחרונות, נערכה עבודה מקצועית משותפת למשרד האוצר, בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה. בעבודה משותפת זו נבחנו ההשפעות ארוכות הטווח של המגבלות הפיסקאליות הקיימות אל מול ההשפעות הכלכליות הרצויות. תהליך החשיבה כלל, בין היתר, ריכוז קווים מנחים ומתן מענה למטרות המדיניות הכלכלית כפי שיפורט להלן.

חלקה של ממשלת ישראל מתוך התוצר ירד בצורה דרמטית בשנים האחרונות. בשנת 2003 חלקה של הממשלה מהתוצר עמד על למעלה מ- 50%, שיעור גבוה בהשוואה להוצאה ממוצעת של כ-44% מהתוצר במדינות ה-OECD. בסוף שנת 2008 חלקה של הממשלה בתוצר עמד על כ-43%, בעוד שהממוצע במדינות ה-OECD לא השתנה משמעותית. לפיכך, המטרות המרכזיות אשר עמדו ברקע לקביעת הכלל הפיסקאלי המוצע הן הרצון לאזן בין המשך הפחתת שיעור החוב הציבורי מהתוצר המקומי הגולמי, שפחת משיעור של 99% בשנת 2003 לשיעור של 79.6% בשנת 2009, לבין חלקה של הממשלה בתוצר זה, כבסיס לאספקת רמת שירותים ציבוריים נאותה, שכאמור הלך ופחת משיעור של 59% בשנת 1987 עד לשיעור של 42.9% בשנת 2009. לעניין הפחתת החוב הציבורי ושמירה על האמינות הפיסקאלית נדרשת התייחסות הן לגבי טווח הזמן הקצר והן לגבי טווח הזמן הבינוני והארוך. חזרה מהירה לתוואי גירעונות פוחת (אשר נקטע עקב המשבר הכלכלי העולמי) היא המטרה המרכזית בטווח הקצר. ירידה, בתוך כעשור, של יחס החוב-תוצר אל מתחת ל-60 אחוזי תוצר, בדומה ליעד שנקבע באמנת מאסטריכט של האיחוד האירופי, מהווה מטרה מרכזית בטווח הבינוני. המטרה בטווח הארוך היא המשך הפחתת יחס החוב לתוצר מתחת ל-60 אחוזי תוצר.

ההחלטה בנושא הכלל הפיסקאלי קובעת כי מגבלת הגידול הריאלית של סכום ההוצאה הממשלתית תעמוד על שיעור השווה ליחס שבין 60% (יעד הטווח הבינוני) ובין יחס החוב-תוצר האחרון הידוע, כשהוא מוכפל בממוצע שיעורי הצמיחה של התוצר המקומי הגולמי בעשר השנים האחרונות שלגביהן פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני התוצר. זאת במקום שיעור קבוע של 1.7% כקבוע בחוק היום. כלומר הגידול בהוצאה הממשלתית ייגזר מהמרחק מיעד החוב ומהצמיחה "הפרמננטית". עם זאת, מגבלת ההוצאות החדשה תמשיך להיות כפופה למתווה הפוחת של מגבלת הגרעון הקבוע בחוק עד ל- 1% תוצר משנת 2014 ואילך; במידה והגדלת ההוצאות על פי המגבלה החדשה תוליך לחריגה מתקרת הגירעון יופחת שיעור הגידול של ההוצאות בהתאם, או שיוגדלו הכנסות הממשלה.

החלטה זו משקפת את הקווים המנחים לעיצוב הכלל ובניהם שימוש בנתונים בפועל בלבד (בניגוד לשימוש בתחזיות); פשטות ושקיפות של הכלל המוצע; והמשך השמירה על אמינות המדיניות התקציבית.

משרד האוצר - דף הבית אגף תקציבים - דף הבית